47,332
עריכות
שינויים
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
שורה 22:
שורה 22: − + − + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + +
←חיזוקם שם מיתוסים
==חיזוקם שם מיתוסים==
==חיזוקם שם מיתוסים==
מיתוסים מחוזקים על ידי 3 שיטות עיקריות . קיבוע באמונה החומרית ו-2 שיטות נוספות.
מיתוסים מחוזקים על ידי 3 שיטות עיקריות . קיבוע באמונה החומרית, עיצוב רצונות ומושגים משותפים.
קיבוע באמונה החומרית מושג על ידי השפעה על המציאות באופן שמשקף את הסדר המודמיין. לדוגמה עשירים שהולכים עם ג'ינסים ובגדים לא מפוארים מידי בחברה המודרנית שמאמינה בשוויון, וזאת בניגוד לבני עשירים מאירופה של תקופת האצולה שלבשו מחלצאות מפוארות (אף שהיו פחות עשירים יחסית לעשירים שיש היום). אמונה באינדיבדואליזם ובחשיבות ערכו של כל פרט גם היא מעוגנת במציאות החומרית. לילדים יש חדר נפרד שבו כל אחד מהם יכול לשמור על פרטיות. האתוס של אינדבידואליזם בא לידי ביטוי גם בתרבות ה[[מכונית]] בארצות הברית, ובכבישים שמאפשרים לכאורה חופש תנועה לכל אדם וממשיכים בהמשך להשפיע על התרבות והכלכלה על ידי [[פרבור]] שגם הוא ביטוי לכאורה לאינדיבדואליזם שבו לכל אחד יש בית פרטי משלו.
==עיצוב חומרי==
קיבוע באמונה החומרית מושג על ידי השפעה על המציאות באופן שמשקף את הסדר המודמיין. לדוגמה עשירים שהולכים עם ג'ינסים ובגדים לא מפוארים מידי בחברה המודרנית שמאמינה בשוויון, וזאת בניגוד לבני עשירים מאירופה של תקופת האצולה שלבשו מחלצאות מפוארות (אף שהיו פחות עשירים יחסית לעשירים שיש היום).
אמונה באינדיבדואליזם ובחשיבות ערכו של כל פרט גם היא מעוגנת במציאות החומרית. האתוס של אינדבידואליזם בא לידי ביטוי גם בתרבות ה[[מכונית]] בארצות הברית, ובכבישים שמאפשרים לכאורה חופש תנועה לכל אדם וממשיכים בהמשך להשפיע על התרבות והכלכלה על ידי [[פרבור]] שגם הוא ביטוי לכאורה לאינדיבדואליזם שבו לכל אחד יש בית פרטי משלו.
[[אינדיבידואליזם]] מניח כי הערך שלנו בא מבפנים. מה שקובע הוא דבר שנמצא בתוכנו, ערך פנימי שאנחנו יודעים אותו. כך ילד בגן שילדים אחרים צוחקים עליו, יכול על פי האינדבדואליזם להתנחם בזה שהערך הפנימי טבוע בתוכו, והוא קובע מהו אותו ערך . המיתוס הזה בא לידי ביטוי גם בארכיטקטורה. כיום משתדלים שלכל ילד, ובמיוחד נער, יהיה חדר פרטי, שאת הסדר בו הוא קובע, ובחלק מהבתים אפילו אמא שלו צריכה לבקש רשות כדי להכנס לחדר.
אידאל האינדיבידואליזם לא היה קיים לחברות אחרות, לדוגמה בקרב אצילים בימי הביניים, ערכו של האדם נקבע לפי המקום שלו בחברה, לפי מה שחושבים עליו אחרים. בהתאם לכך שמירה על הערך שלך בחברה כזו נקבעת במאבק. אם מישהו צוחק עליך אתה צריך להלחם, לרוב בצורה פיזית, כדי לזכות בהכרה. בארכיטקטורה של טירות מימי אי אפשר למצוא חדרים נפרדים לכל נער. כל אחד מהם ישן וגר באולם גדול עם עוד עשרות אנשים, כולל משרתים ונערים אחרים, ולא בחדר פרטי.
הקיבוע בחומר של מיתוסים שונים גורם לכך שנוצר מין [[משוב חוזר]] שבו המיתוס תורם ליצירת דפוסים מסויימים בעולם החומרי ואלה בתורם גורמים לכך שקשה יותר לדמיין מציאות אחרת.
===עיצוב רצונות===
דרך נוספת לשמירה על הסדר המדומיין הוא על ידי עיצוב הרצונות של האנשים בחברה. זו אולי השיטה החשובה ביותר בשמירה על סדר מדומיין – סדר חברתי, סדר פוליטי או סדר כלכלי נתון כלשהו.
רוב האנשים בחברה לא רוצים לחשוב על זה שהסדר ששולט בחיים שלהם הוא מדומיין. זאת בגלל שהסדר המדומיין הוא גם זה שמעצב את הרצונות שלנו. סדר דמיוני הוא לא משהו שמישהו מדמיין לבדו. רובנו נולדים לתוך סדר מדומיין כלשהו ובתהליך ההתבגרות שלנו הרצונות שלנו מעוצבים על ידי הסדר הזה.
היום לדוגמה הרצונות שלנו מעוצבים החל מלידתנו על ידי מיתוסים רומנטיים, מיתוסים קפיטליסטים, מיתוסים לאומיים, מיתוסים דתיים ומיתוסים הומניסטים. שחלקם נוצרו לפני אלפי שנים (מיתוסים דתיים) וחלקם נוצרו לפני מאות שנים (שאר המיתוסים). מה שנראה לנו כרצונות הכי אגואיסטים או פנימיים שלנו, הרצונות האלה "מתוכנתים" במידה רבה על ידי הסדר המדומיין שבו גדלנו. לכן ברוב המקרים הרצונות שלנו מיושרים עם המשך הסדר הדימיוני הקיים בחברה שבה גדלנו.
דוגמה לעיצוב רצונות בחברה מודרנית היא זה שאנשים רוצים לצאת לחופשה בחו"ל. זה נוגע לשני מיתוסים מרכזיים בתרבות הקפיטליסטית של המאה ה-21 הצרכנות הרומנטית. צרכנות רומנטית היא שילוב בין שני אידאלים מרכזיים בתרבות שלנו – הצרכנות והרומנטיקה.
[[רומנטיקה]] זה מיתוס שהתפתח באירופה במאה ה -19 שעל פיו כדי להכיר את עצמנו אנחנו צריכים לחוות כמה שיותר חוויות. לראות כמה שיותר מקומות, להתנסות בהרבה מערכות יחסים, לטעום מאכלים שונים, לעסוק בפעילויות ספורט שונות, להכיר סגנונות מוזיקה שונים וכו'. הרומנטיקה מעודדות אותנו לצבור חוויות לשם צבירת החוויות. מתוך טענה שדבר זה יהפוך אותנו למורכבים יותר, לשלמים יותר וכו'.
[[צרכנות]] היא המיתוס לפיו אם רע לנו אנחנו צריכים לקנות מוצר חדש או שירות בשוק. החיזוק של הצרכנות נעשה ללא הרף על ידי פרסומות.
אנשים בימינו יוצאים לחופשה במדינה אחרת כיבכול ממניע אגואיסטי אבל עושים את זה מתוך המיתוסים לפיהם זה מה שנכון לעשות. חברות תיירות בימנו לא מוכרות כרטיסי טיסה או חדרים למלון, אלא חוויות של סקי, של התרגשות, של נופים וכו'. לא מדובר בקונספירציה היות וגם הבעלים של חבורת התיירות גם הם מאמינים לאותם מיתוסים וגם הם נהנים לצאת לחופשות במדינות אחרות.
לעומת זאת עשירים בני תרבויות אחרות כמו הבבלים או המצרים לא היו מעלים בדעתם לנסוע לחופשה כזו. רובם היו מרוצים מאד להשאר במדינה שלהם, וכאשר הם נאלצו לנסוע למדינה אחרת הם שלחו מכתבים המתארים כמה רע להם באותה מדינה. עשיר מצרי שרב עם אשתו היה יכול לנסות לפייס אותה לדוגמה על ידי הבטחה לבנות לה קבר גדול יותר, אבל לא על ידי זה שיציע לה "חופשה רומנטית" בבבל לדוגמה.
===שמירה על ידי הגנה הדדית===
הדרך השלישית שבה נשמר הסדר המדומיין נעוצה בהגנה הדדית על הסדר הזה. סדר דמיוני כזה אינו מתפתח על סמך דמיון של אדם אחד, אלא על סמך דמיונם של הרבה אנשים, ולכן גם אם אדם בודד, או אפילו קבוצה קטנה מפסיקה להאמין בדמיון זה עדיין הסדר הדמיוני קיים על ידי שמירת המיתוס על ידי רוב בני החברה. מיתוס הוא דבר '''בין-סובייקטיבי'''.
דבר אובייקטיבי הוא דבר שמתקיים ללא קשר לאמונה שלנו בו. לדוגמה קרינה אלקטרומגנטית הובילה למחלתה של המדענית מארי קירי שחקרה חומרים רדיו-אקטיבים למרות שקירי לא ידעה בזמנו שקרינה כזו קיימת. חוסר האמונה בקיום דבר כזה לא מנע ממנו להתקיים. דבר סובייקטיבי לעומת זאת קיים רק בדמיון של אדם, לדוגמה יש הרבה ילדים שעד גיל מסויים יש להם חבר דמיוני. כאשר הם מפסיקים להאמין בקיומו הוא כבר לא קיים.
מיתוס הוא דבר בין-סובייקטיבי, דבר שמתקיים על ידי אמונה של אלפי ומליוני אנשים במשהו ביחד. אם מישהו אחד יפיק להאמין במיתוס, הוא עדיין יהיה בעל השפעה. תאגיד פז'ו לדוגמה, קיים רק בדמיונם של בני האדם. אבל הוא לא דבר סובייקטיבי שכן הוא לא פרי אמונה של מנכ"ל פז'ו לבדו. גם העובדים, הסוחרים, הקונים, בעלי המניות וכו' מאמינים בקיומו של תאגיד פז'ו. אם מנכ"ל פז'ו יפסיק יום אחד להאמין בקיומו של התאגיד, סביר שדבר זה יוביל לאשפזו בבית משוגעים ולאו דווקא להפסקת קיומו של התאגיד.
לכן כדי לשנות מיתוסים חברתיים, זה לא מפסיק לשכנע אדם בודד, אל יש צורך לשנות תפיסה של אלפי או מליוני בני אדם. לשם כך יש צורך להקים דת שונה, או כנסייה שונה, או מפלגה וכו'. אלא שכאן יש מלכוד 22, כדי להקים מוסד חברתי שיאפשר דבר כזה, יש צורך במיתוס משותף שיגרום לאנשים לשתף פעולה. וכך כדי לנסות להמלט מסדר מדומיין אחד, אין ברירה אלא להקים סדר מדומיין אחר.
==ראו גם==
==ראו גם==