שינויים

התורה הנאו קלאסית מתייחסת אל בעיות סביבה כאל מקרה מיוחד של "השפעות חיצוניות". לכאורה אפשר לפתור את הבעיות שיוצרות השפעות חיצוניות על ידי הפנמתן לתוך מערכת מחירי השוק. הפנמה כזאת מטילה על המזהמים מס פיגוביאני, אשר אמור להקטין את הזיהום לרמה "יעילה". המאמר מנסה להצביע על הכשלים בתפיסה זו, ולתת דוגמא לכך מהתבוננות בבעית זיהום מי-התהום של ישראל. ננסה להציע מסגרת רעיונית שונה מהמסגרת השולית לדיון בבעית הזיהום ומניעתו. זאת על ידי התבוננות בתפקוד של [[מערכות]], ובתפקוד של גורמים ומערכות האמונים על שמירת תפקודן הבריא של מערכות. דוגמא של מערכת כזו היא מערכת ההפעלה של המחשב, ונוכל להשתמש בה כדי להבין את הבעיות בגישה של מיסוי פיגוביאני, ולבחון אלטרנטיבות אחרות.

התורה הנאו קלאסית מתייחסת אל בעיות סביבה כאל מקרה מיוחד של "השפעות חיצוניות". לכאורה אפשר לפתור את הבעיות שיוצרות השפעות חיצוניות על ידי הפנמתן לתוך מערכת מחירי השוק. הפנמה כזאת מטילה על המזהמים מס פיגוביאני, אשר אמור להקטין את הזיהום לרמה "יעילה". המאמר מנסה להצביע על הכשלים בתפיסה זו, ולתת דוגמא לכך מהתבוננות בבעית זיהום מי-התהום של ישראל. ננסה להציע מסגרת רעיונית שונה מהמסגרת השולית לדיון בבעית הזיהום ומניעתו. זאת על ידי התבוננות בתפקוד של [[מערכות]], ובתפקוד של גורמים ומערכות האמונים על שמירת תפקודן הבריא של מערכות. דוגמא של מערכת כזו היא מערכת ההפעלה של המחשב, ונוכל להשתמש בה כדי להבין את הבעיות בגישה של מיסוי פיגוביאני, ולבחון אלטרנטיבות אחרות.

==מבוא==

==הצגת הבעיה במסגרת הנאו קלאסית==

התייחסות המערכת הנאו קלאסית לבעיות סביבה ופתירתן – השפעות חיצוניות ומיסים פיגוביינאני

התייחסות המערכת הנאו קלאסית לבעיות סביבה ופתירתן – השפעות חיצוניות ומיסים פיגוביינאני

המפעל מייצר תוך כדי זיהום. על כל כך וכך מוצרים הוא מייצר חבית של חומר מזהם וזורק אותה לאגם. לאגם יש ערך כלכלי (לבני אדם) - אנשים שותים ממנו, אנשים מתרחצים בו, אנשים נהנים לטייל לחופיו - ואנשים מוכנים לשלם כסף עבור דברים אלו.  החביות יוצרות נזק כלכלי, היות והן פוגעות ביכולת של האגם לתת ערך בצורות שהוזכרו.  

המפעל מייצר תוך כדי זיהום. על כל כך וכך מוצרים הוא מייצר חבית של חומר מזהם וזורק אותה לאגם. לאגם יש ערך כלכלי (לבני אדם) - אנשים שותים ממנו, אנשים מתרחצים בו, אנשים נהנים לטייל לחופיו - ואנשים מוכנים לשלם כסף עבור דברים אלו.  החביות יוצרות נזק כלכלי, היות והן פוגעות ביכולת של האגם לתת ערך בצורות שהוזכרו.  

על פי הניתוח של הערך (או התועלת) השולי הפוחת, ככל שיש יותר ממשהו ערכו יורד. לכן ככל שמיוצרים יותר מוצרים התועלת של המוצר האחרון יורדת. במקביל נזרקות יותר חביות לאגם, ככל שמייצרים יותר מוצרים, ולכן הנזק הכלכלי הנגרם עקב זיהום האגם עולה. כלומר עקב הגדלת כמות המוצרים שמיוצרים, התועלת השולית של המוצרים יורדת, והעלות השולית שנגרמת עקב ייצורם עולה.

על פי הניתוח של הערך (או התועלת) השולי הפוחת, ככל שיש יותר ממשהו ערכו יורד. לכן ככל שהמפעל מייצר יותר מוצרים התועלת של המוצר האחרון יורדת. עקב הייצור הגדל נזרקות יותר חביות לאגם, ולכן הנזק הכלכלי הנגרם עקב זיהום האגם עולה. כלומר עקב הגדלת כמות המוצרים שמיוצרים, התועלת השולית של המוצרים יורדת, והעלות השולית שנגרמת עקב ייצורם עולה.

אם המפעל מזהם בצורה חופשית, כלומר גורם להשפעה חיצונית, שבה הוא אינו נושא בעלות של הזיהום לה הוא גורם, אזי נוצרת "אי יעילות". כדי לפתור את אותה "אי יעילות", המפעל נדרש לשלם מס בגובה הנזק הכלכלי שהוא גורם. המס עובר לאנשים הנפגעים מהזיהום. באיזושהי נקודה, אנו מגיעים באופן כזה ל"זיהום אופטימלי" - כמות החביות שהמפעל זורק לאגם היא כזו שהגדלתה תגרום לו להפסדים. מצד שני הקטנת הזיהום אינה משתלמת (לא לחברה) מתחת לנקודה זו, היות והתועלת החברתית בייצור המוצרים גדולה (על פי הקריטריון של הכסף) מהנזק החברתי שנגרם עקב הזיהום. עבור המפעל, לא כדאי לזהם פחות, היות ועד לנקודה זו, הוא יכול להרוויח על ידי מכירת המוצרים יותר משהו מפסיד עקב הקנס שהוא משלם.

אם המפעל מזהם בצורה חופשית, כלומר גורם להשפעה חיצונית, שבה הוא אינו נושא בעלות של הזיהום לה הוא גורם, אזי נוצרת "אי יעילות" (מישהו אחד נושא בנטל הכלכלי של הזיהום, ומישהו אחר נהנה ממנו).  

 

כדי לפתור את אותה "אי יעילות", המפעל נדרש לשלם מס בגובה הנזק הכלכלי שהוא גורם, לדוגמא מחשבים כמה שווה השרותים הכלכליים שהאגם מספק. על כל חבית זיהום שהמפעל זורק הוא צריך לשלם מס קבוע. המס עובר לאנשים הנפגעים מהזיהום (או לכלל החברה במקרים אחרים). באופן כזה יש '''הפנמה''' של הפעילות החיצונית אל תוך השוק. המפעל "משלם" לאנשים שנפגעים מהזיהום, תמורת הזכות לזהם. והם "מוכרים" למפעל את הזכות לזהם, ומקבלים תמורת זה פיצוי כספי.  

 

באיזושהי נקודה, אנו מגיעים באופן כזה ל"זיהום אופטימלי" - כמות החביות שהמפעל זורק לאגם היא כזו שהגדלתה תגרום לו להקטנת הרווח (יחסית לרווח המקסימלי שהמפעל יכול להגיע אליו). מצד שני, הקטנת הזיהום אינה משתלמת מתחת לנקודה זו עבור החברה (או כלל האנשים הניזוקים), היות והתועלת החברתית בייצור המוצרים גדולה (על פי הקריטריון של הכסף) מהנזק החברתי שנגרם עקב הזיהום. עבור המפעל, לא כדאי לזהם פחות, היות ועד לנקודה זו, הוא יכול להרוויח על ידי מכירת המוצרים יותר מאשר הוא מפסיד עקב קנס הזיהום שהוא משלם.

==בעיות בניתוח נאו קלאסי לגבי בעיות סביבה==

==בעיות בניתוח נאו קלאסי לגבי בעיות סביבה==