47,332
עריכות
שינויים
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
שורה 35:
שורה 35: + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + +
←כלכלה כדת
===כלכלה כדת===
===כלכלה כדת===
* מושגי טאבו: יש נושאים שפשוט אסור לדבר עליהם. "תאגיד" לדוגמא, היא מילה מסוכנת. מדוע? אולי משום שתאגידים מייצגים כלכלה ריכוזית (ופוליטית) בלב ה"שוק החופשי", ומקלקלים את "אגדת העם" הנפוצה ביותר לגביו. "תאגיד" אינו זהה ל"מונופול". מקור כוחו של התאגיד הוא גם באורך הנשימה שלו, בכוח הפוליטי (לובי) והתרבותי (שיווק), בהצלבות בין שווקים. הוא משפיע על טעמי הצרכנים (מותגים) ועל שוק העבודה. תאגידים רב לאומיים, שמהווים 51 מתוך 100 הכלכלות הגדולות בעולם, יכולים להיות בעלי כוח כלכלי רב יותר ממדינות. הם תופעה "מקרו" כלכלית, ולאו דווקא בתחום ה"מיקרו". התעלמות ממושג זה מסבירה אולי מדוע כלכלנים נוהגים לקדם כלכלה עולמית ריכוזית, בעודם מטיפים בלהט ל"שוק משוכלל".
* צנזורה והשכחה: דתות רבות לוקות בחוסר סובלנות ורדיפת בעלי דתות אחרות. ואכן למרות שהספרות הנוגעת לכלכלה (בתוך ההגות הכלכלית ומחוץ לה) היא רחבה מאוד, אין עידוד של תלמידי הכלכלה להכיר ספרות זו. להפך – יש עידוד של חשיבה "מקצועית", שבה יש רק תשובה נכונה אחת. לכן למרות שאפשר למצוא קולות "כופרים" רבים, הם לא יותירו כל שינוי בקרב תלמידי הכלכלה, שלומדים חומר דומה למה שנלמד לפני 40 שנה.
:החשיבה הכלכלית שרוב תלמידי הכלכלה נחשפים אליה, ורוב המורים מלמדים באדיקות (גם אם כבר פורסמו מאמרים סותרים לחומר הנלמד) הינה כיוון צר בעל גוון פוליטי אחיד (שמתחזה לא- פוליטי), של התאוריה הנאו-קלאסית. תאוריה שיסודותיה נבנו בשנות השבעים של המאה ה-19, ושמה אינו ידוע בציבור או בקרב רוב בוגריה.
:כדאי להזכיר זרמי ניתוח-כלכלי אחרים: נאו- קיינסיניים , מרקסיסטים, בית הספר האוסטרי, מוסדיים, כלכלנה-היסטורית, וכלכלה-אקולוגית: ויש עוד כמה. אפשר לראות העדר חשיבה ביקורתית, העדר היכרות עם ההיסטוריה של החשיבה הכלכלית, ועם ההיסטוריה של הכלכלה עצמה - שוב בהתאמה לדת (חשוכה) ולא לגוף שמנסה לקדם דיון על ידע. ואם מדברים על ידע, גם היכרות עם עובדות כלכליות עולמיות ומקומיות אינה שכיחה בלימודי הכלכלה:
"בתי- הספר לכלכלה מעניקים תארים לדור של אידיוטים משכילים,
מבריקים במתמטיקה אזוטרית ועם זאת חפים מכל ידע בחיים הכלכליים האמיתיים." ואסילי ליאוניטייב , זוכה פרס נובל בכלכלה.
:יש רשימה ארוכה של כלכלנים חשובים ששמותיהם "נשכחו" או שרעיונות חשובים שלהם "נעלמו" או עוותו: אדם סמית - חשיבות של בעלות מקומית, ואי-הפרדה בין בעלות וניהול לעקרון היד הנעלמה (בניגוד לתאגיד רב-לאומי) ; דיויד ריקרדו- תורת הערך של העבודה, יתרון יחסי במסחר קיים כל עוד אי אפשר לנייד הון; תורסטין ויבלן – צריכה כסיגנל חברתי (התעלמות במשך 100 שנה, "סוציולוג" שהוצע לו נשיאות הAEA) ; פיירו סרפאה - תשואה להון אינה קשורה לריבית, ניגוח של תפוקה שולית פוחתת. ג'וזף סטיגליץ – ביקורת על מדיניות הבנק העולמי וקרן המטבע העולמית. קנת גלבריית – כלכלת כדור הארץ בספינת חלל. ג'יימס טובין – מס טובין. וזו רשימה חלקית מאוד.
"צעד אחד מאחורי הזרם הכלכלי המרכזי, שוכן משלוש ברמודה אינטלקטואלי שבו נעלמים ללא זכר נוסעי מחשבה שונים."
:קיינס ומרקס מהווים דוגמאות מאלפות: קיינס פרסם את ספרו בשנת 1936, ב -1937 היקס הציע את מודל IS-LM כדרך לשלב את קיינס לתוך התאוריה הנאו- קלאסית. ראשית הדבר גרם לכך שחלק גדול מהנסיון של קיינס לשנות את המתודיקה של המחקר הכלכלי עלה בתוהו. שנית, האכזבה מקיינס היא במידה רבה דחיית IS-LM ולאו דווקא דחיית קיינס עצמו.
:מרקס מעניין עוד יותר, במשך 40 שנה הכלכלנים התעלמו ממנו. למעשה אפשר לחשוד שחלק נכבד מהנכונות לאימוץ התאוריה הנאו-קלאסית, היה ניסיון לברוח ממענה למרקס במסגרת הדיון של הכלכלה הקלאסית ותורת הערך של העבודה.
* נתק הכלכלה מהמציאות
"הכלכלה, כמו אנשים הסובלים מאוטיזם, היא אינטליגנטית אבל בעלת מיקוד צר ואובססיבי ומנותקת מהמציאות." - 'התנועה לכלכלה פוסט- אוטיסטית' 2004
:מי טוען שהכלכלה התנתקה מהמציאות? – הכלכלנים עצמם. בסקר שערך שלמה מיטל בשנת 1982, בין פרופסורים לכלכלה ב-50 האוניברסיטאות המובילות בארה"ב, נשאלו המרצים "האם קיימת תחושה שהכלכלה מנותקת מהמציאות?" שני שלישים ענו בחיוב. מיטל:" ראיות העומדות בסתירה לחשיבה הכלכלית הקונבנציונאלית ממשיכות להצטבר".
:כלכלנים נוקטים ב'''גישה דואלית''' כאשר הם נדרשים לסוגיה עד כמה הכלכלה (או התאוריה הנאו קלאסית) היא מדע ומה הקשר שלה למציאות. כאשר הם נמצאים במתקפה, כמו קידום מדיניות כלכלית מסויימת, נוח להציג את הכלכלה כמדע מדוייק, כאין הפיזיקה של המחקר החברתי. כאשר התאוריה הנאו- קלאסית נמצאת תחת מתקפה, הכלכלנים מודיעים שבסך הכל מדובר באוסף של מודלים "מנותקים מהמציאות".
:לאחר התנצחות ארוכה עם פיירו סראפה ב'מחלוקת קיימברידג' על ההון, נאלץ פול סמואלסון, אחד הכלכלנים הבולטים של המאה העשרים, להודות בפה מלא, שתיאוריית ההון ותיאוריית פונקציית הייצור הנאו-קלאסיות אינן מהוות אמת מדעית: אך הוא מיהר להוסיף כי מדובר ב'משלים' parables)) שיועדו להדגים את המציאות. כלכלן אחר, פרוגסון, בחר ניסוח שונה: מאחר שהתאוריה הנאו-קלאסית מבוססת "...על 'הדבר' הזה הקרוי הון..." ומאחר שתיאוריה זו אינה ניתנת להוכחה, הרי שאימוצה הוא "...עניין של אמונה..." (Ferguson 1969; pp xvii-xviii).
* מתמטיקה קדושה: הניתוק הזה מלווה במידול מתמטי מסובך, שלכאורה מנסה לקדם את הדיוק של הדיון הכלכלי. אולם שלא כמו בפיזיקה לדוגמא, הכלכלנים מתקשים לייצר ולו קבוע מתמטי יחיד. מה הטעם לקבוע את הפונקציה המדוייקת בין א' לב' אם בכל פעם אני מקבל קבוע אחר? מה הטעם במידול מתמטי אם בכל פעם אפשר להתחיל ממודל אחר (ע"פ מה שרוצים להוכיח)?
"לפני שהכלכלה תוכל להתקדם היא חייבת לנטוש את הפורמליזם ההתאבדותי שלה."
רוברט היילברונר
:אין טעם בניתוח מתמטי כל עוד מושגי היסוד הם מעורפלים כל-כך. נסו לדמיין לדוגמא, כמה עלוב היה מדע הבוטניקה, אם לפני שלב המיון והסיווג בין עצים לעשבים, ולפני הבנת מנגנונים חשובים כמו פוטוסינתזה או מחזור החנקן, בוטנאים "נאו-קלאסיים" היו פונים למדידות מדוייקות של פרמטרים נצפים. סיווג קודם לניתוח.
:מתמטיקה היא שפה כמו כל שפה אחרת. אפשר לשקר או לטעות בה כפי שאפשר לעשות כן באנגלית או עברית. היסוד לשקר\ טעות מוצלח הינו אמת חלקית. "כל עצם נוטה להשאר במקום". "מצבו של צרכן משתפר ככל שהוא צורך יותר", או "צמיחה כלכלית טובה לכולם". הבעיה היא לרוב לא במבנה הלוגי (המתמטי או המילולי) אלא במושגי היסוד ובהנחות היסוד.
:וכך, למרות שהכלכלנים מצהירים שהם בעד פוזיטיביות (לחקור מה שיש), יש להם נטיה נורמטיבית (מה צריך להיות) בולטת – להעדיף עולם ש"צריך להתנהג" בצורה נוחה לניתוח דיפרנציאלי. הדבר הפך מזמן למטרה מקודשת, בלי שיש דין וחשבון בכלל אם הדבר מסייע או מקשה על הבנת העולם הכלכלי.
* נורמטיביות בתחפושת: אספקט נורמטיבי אחר הוא קידום אג'נדה פוליטית על ידי שרשרת של הנחות מסוות. ברור לדוגמא ש"יעילות" היא עליונה (ושאין מדובר בערך חס וחלילה!). "קודם נשיג פתרון יעיל, ואח"כ נתווכח איך לחלק את העוגה". למה לא (לדוגמא), "קודם נשיג פתרון 'הוגן', ואח"כ ננסה להגיע ליעילות מקסימלית?" . שימוש בתיבת אדגוורת' שבה אין משמעות לפערי הכנסות (מעמד חברתי, כוח פוליטי, פערי מידע) ואין צורך לאכול כדי לשרוד, מעלימה את הנורמטיביות של גישה זו ואת האילוצים הכוחניים הקיימים במערכת השוק. דוגמא נוספת להנחה נורמטיביות היא פונקצית רווחה חברתית בה משקל כל האנשים זהה, ואין משקל לדורות העתיד. נורמות נוספות הן שיש לקדם צמיחה כלכלית, הגדלת הצריכה, סחר חופשי והפרטה.
:חוסר הדיון במושגי יסוד, הינו ההבדל המהותי (בעיני) בין דת למדע. ה"אקסיומות" של התאוריה הנאו-קלאסית, אינן אקסיומות במובן הרגיל (דבר שלא ניתן להפריכו או להוכיחו), אלא מעין "טאבו" דתי, שפשוט אסור לדבר עליו. הרבה מה"אקסיומות" אלו, הן פשוט הנחות (שגויות) שבדרך כלל מנותקות מהמחקר המדעי הכללי, ומפריעות למחקר כלכלי רציני.
"חומר הלימוד המקובל הוא מכשיר מעצים ביצירת חוסר התמצאות; בילבול מוח המכשיר קבלת מיתוסים הולכים וגדלים במורכבותם ובחוסר הקשר שלהם למציאות."
התנגשות בין כלכלה לבין מדעים אחרים
* כלכלה וסוציולוגיה – נראה היה מתבקש שמחקר בין-תחומי בין תחומים קרובים אלה יהיה דבר מקובל מאוד. בפועל סוציולוגים לומדים מעט כלכלה, אך לא להפך.
* כלכלה ופסיכולוגיה, מדעי המוח - אנשים אינם רציונליים. לו היו רציונליים, לא היה צורך בפסיכולוגיה. בני אדם פועלים לא רק על בסיס שיקולים לוגיים (שמקורם קליפת המוח) אלא גם עקב רגשות (המערכת הלימבית) והרגלים. תהליכים קוגניטיביים, ומושגים תרבותיים משחקים תפקיד חשוב בקבלת החלטות.
כלכלה ופסיכולוגיה מתנגשות גם בכל הנוגע לשאלה מה גורם לאדם להיות מאושר: עוד מוצרים? לא בטוח. טיבור סקיטובסקי, כלכלן שכתב על צריכה ופסיכולוגיה: "עוד הכנסה פרושה עוד אושר רק אם כל השאר נשאר ללא שינוי – דבר שלעיתים נדירות מתרחש."
* תקשורת – הנחת "ידע מושלם" מייתרת הן את גופי התקשורת, והן את המחקר התקשורתי.
* כלכלה ושיווק – רצונות הפרטים בשוק אינם אוטונומיים ומושפעים מפעילות כלכלית. זו ההנחה הראשונית בשיווק (ועסקים לפחות מאמינים לה) – אלא שדבר זה שומט את הבסיס מתחת לתורת הצרכן הנאו-קלאסית.
* כלכלה ואקולוגיה, פיזיקה – התעלמות מהכלת הכלכלה והחברה בתוך מערכת ביוספרית מתפקדת. אם משוואת הייצור (או התוצר) הן נכונות, אז החוק השני של התרמודינמיקה אינו נכון (הרחבה בהמשך)
התשובה הכמעט אוטומטית לביקורת כזאת, היא ש"אין ברירה" היות והכלכלה משתמשת ב"פישוטים" כדי לתאר את העולם הכלכלי במונחים מתמטיים. התגובה המתבקשת היא שאם המתמטיקה (ובמיוחד השימוש בגזירה, בניגוד לדוגמא לסימולציות של סוכנים) כל כך מפריעה, אז אולי הגיע הזמן למתודולוגיות נוספות? האם אתכם מכירים עוד ענף מדעי שהנחות היסוד שלו מנותקות כל כך משאר הענפים? אני לא.
תשובה אחרת היא שיש "הגמשה" של ההנחות כשדנים בנקודות עדינות יותר (כמו "כלכלת מידע", או "רציונליות חסומה"). אבל זה נימוק פגום. ראשית, משום שמעט מהפיתוחים האלה מגיע לשימוש בידי הכהונה הנמוכה של התארים המתחילים. שנית, משום שבגלל הסיבוך המתמטי משאירים על כנן את כל ההנחות האחרות בזמן ההגמשה – וכתוצאה מכך אין כאן שוני ממשי. שלישית משום שתוצאה היא מעין "מיתולוגיה יוונית" שבה ניתן לתת הסבר לכל דבר, ע"י בחירת "אגדת העם" הנכונה- קומבינציה של הנחות שונות תיתן לכם מספר מעריכי של תוצאות אפשריות.
"כפי שעמים פרימיטיביים מאמצים את האופנה המערבית ואת השימוש בפרלמנט מתוך תחושה שהטקסים והמלבושים הקסומים יעמידו אותם מיד בחזית הטכנולוגיה והתרבות המודרנית , כך פיתחו הכלכלנים את ההרגל להלביש רעיונות בלתי מדוייקים בשפה של חשבון דיפרנציאלי….כל היומרה של יישום נוסחאות מדויקות היא אחיזת עיניים ובזבוז זמן."
===מהו ליברליזם===
===מהו ליברליזם===