שינויים

כל יצור חי, ולמעשה כל [[מערכת מפזרת]], זקוק לזרם מתמיד של [[אקסרגיה]] - של [[אנרגיה]] בעלת [[אנטרופיה]] נמוכה, כדי להיות מסוגל להתקיים.  רוב ה[[אקסרגיה]] שמפרנסת את המערכת האקולוגית מקורה ב[[אנרגיית השמש]]. מעיינות חמים וגייזירים מספקים כמות אפסית של אנרגיה יחסית לאנרגיה זו.  

כל יצור חי, ולמעשה כל [[מערכת מפזרת]], זקוק לזרם מתמיד של [[אקסרגיה]] - של [[אנרגיה]] בעלת [[אנטרופיה]] נמוכה, כדי להיות מסוגל להתקיים.  רוב ה[[אקסרגיה]] שמפרנסת את המערכת האקולוגית מקורה ב[[אנרגיית השמש]]. מעיינות חמים וגייזירים מספקים כמות אפסית של אנרגיה יחסית לאנרגיה זו.  

השלב הראשוני בהפיכת אנרגיית השמש לזמינה עבור המערכת האקולוגית, הוא שלב ההטמעה או הפוטוסינתזה, שבו צמחים משתמשים באנרגיית שמש, במים וב[[פחמן דו חמצני]] כדי ליצור פחות מים, חמצן ואנרגיה כימית שזמינה לכלל היצורים החיים. שלב זה נקרא גם [[ייצור ראשוני]] ובו תלויים כל שאר היצורים החיים. שאר היצורים החיים יכולים לקבל רק שאריות של האנרגיה שנקלטה על ידי הצמחים. אוכלי צמחים מתחלקים לאוכלי עשב וכן ליצורים זעירים שמעכלים את הצמח לאחר מותו ומסייעים להתפרקותו ולהשלמת מחזורי המינרלים שהיו בצמח. יצורים נוספים, כמו טורפים או טפילים ניזונים מאוכלי הצמחים וכך הלאה. כל שלב כזה נקרא "רמה טרופית". בגלל [[החוק השני של התרמודינמיקה]] בכל רמה טרופית יש לכלל היצורים פחות [[אקסרגיה]] מכמות האקסרגיה שהיתה זמינה ליצורים לפניהם, וחלק מהכמות המקורית מתפזר כחום. מסיבה זו יש בכל רמה טרופית, תוספת קטנה יותר של של מסת גוף בשנה (כמות היצורים ברמה הטרופית* כמות הגידול במסה בשנה ליצור פחות כמות האובדן). כמו כן מסיבה זו בדרך כלל נדיר למצוא יותר מ-4-5 רמות טרופיות במערכת אקולוגית.  

השלב הראשוני בהפיכת אנרגיית השמש לזמינה עבור המערכת האקולוגית, הוא שלב ה[[הטמעה]] או הפוטוסינתזה, שבו צמחים משתמשים ב[[אנרגיית שמש|אנרגיית שמש]], במים וב[[פחמן דו חמצני]] כדי ליצור מים, חמצן ואנרגיה כימית שזמינה לכלל היצורים החיים. שלב זה נקרא גם [[ייצור ראשוני]] ובו תלויים כל שאר היצורים החיים.  

אפשר לבחון את כמות הייצור הראשוני במערכות אקולוגיות שונות כדי להבין את ההבדלים בינן. יער משווני או ביצה משוונית הם בעלי ייצור ראשוני של כ7,000 ק"ג לדונם לשנה, וזהו שיעור הייצור הראשוני הגבוה ביותר. איזורי יער צפוני מייצרים 2,000-3000 ק"ג לדונם לשנה, במדבר הנתון המקביל הוא 100-50 ק"ג לדונם בשנה. גידולי חקלאות מייצרים רק בחלק מעונות השנה, ולכן תירס לדוגמה מגיע עד לכ-2,000 ק"ג לדוגם בשנה. אוקיינוס פתוחו מייצר בין 50-ל 200 ק"ג לדונם בשנה, ובאיזורי ערבול מים הוא יוצר בין 1000 ל-2000 ק"ג דונפ לשנה. דברים אלה מצביעים על חשיבות היערות המשוונים - למרות שהאוקיינוס הפתוח תופס כ-70% משטח הפלנטה הוא מייצר פחות מ-20% מהייצור הראשוני. לעומתו היער המשווני שתופס רק 5% משטח כדור הארץ תורם 25-30% מכלל הייצור הראשוני.

 

 

אפשר לבחון את כמות הייצור הראשוני במערכות אקולוגיות שונות כדי להבין את ההבדלים בינן. יער משווני או ביצה משוונית הם בעלי ייצור ראשוני של כ-7,000 ק"ג לדונם לשנה, וזהו שיעור הייצור הראשוני הגבוה ביותר. איזורי יער צפוני מייצרים 2,000-3000 ק"ג לדונם לשנה, במדבר הנתון המקביל הוא 100-50 ק"ג לדונם בשנה. גידולי [[חקלאות]] מייצרים רק בחלק מעונות השנה, ולכן תירס לדוגמה מגיע עד לכ-2,000 ק"ג לדוגם בשנה. אוקיינוס פתוח מייצר בין 50-ל 200 ק"ג לדונם בשנה, ובאיזורי ערבול מים, היכן שיש פעילות גבוהה יותר של יצורים חיים, הוא יוצר בין 1000 ל-2000 ק"ג לדונם לשנה. דברים אלה מצביעים על חשיבות היערות המשוונים - למרות שהאוקיינוס הפתוח תופס כ-70% משטח הפלנטה הוא מייצר פחות מ-20% מהייצור הראשוני. לעומתו היער המשווני שתופס רק 5% משטח כדור הארץ תורם 25-30% מכלל הייצור הראשוני.

==לקריאה נוספת==

==לקריאה נוספת==