שינויים

קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שיחה:תוכנית להקמת בית ספר מופרט-בתוך-עצמו (הצגת מקור)

גרסה מ־21:07, 20 ביולי 2009

נוספו 19,090 בתים ,  21:07, 20 ביולי 2009
אין תקציר עריכה
שורה 27: שורה 27:     
[[משתמש:האזרח דרור|האזרח דרור]] 16:44, 20 ביולי 2009 (IDT)
 
[[משתמש:האזרח דרור|האזרח דרור]] 16:44, 20 ביולי 2009 (IDT)
 +
 +
:דרור, אענה בראשי פרקים. [[משתמש:Adam nevo|Adam nevo]] 22:07, 20 ביולי 2009 (IDT)
 +
==הגדרת הצרכן==
 +
הנחת היסוד שלי היא אכן שהצרכן הוא ההורה. אני לא רואה בעיה בהנחת היסוד הזו. העדפותיו של הילד, והעובדה שהוא קבל את המוצר, אינה הופכת אותו לצרכן מכיוון שהוא לא בגיר ואינו כשיר לתעדף את רצונותיו. הורה שיעדיף שיטת חינוך נוקשה שלא מתחשבת באינטרסים קצרי הטווח של הילד, הוא הורה המעדיף שיטת חינוך לגיטימית. אני מאמין שרוב ההורים ידעו לחפש, לכל הפחות, את האיזון.
 +
==שיקולים לימודיים==
 +
אתה מעלה מספר טיעונים שאותם הצרכן צריך לשקול בעצמו - למשל, חשיבות לימוד השפה בגיל צעיר, סדר הלימוד האידיאלי לתחום הדעת, והאינטרס לגדל אנשים מחונכים ומשכילים. אלו שיקולים שגם הורים שוקלים, ובבית ספר שכזה הם יבואו לידי ביטוי (מורה שיכריז שהוא פותח כיתה א' שבה לא ילמדו קרוא וכתוב, לא יקבל תלמידים - אלא אם כן יהיו הורים שירצו בכך, בשל אמונותיהם). כך גם באשר למספר התלמידים בכיתה, וליכולת ולזמן לתקשר עם תלמידים מכיתות אחרות (כיתות מסויימות תוכלנה לקבוע "הפסקה" אחידה, לשם קיום אינטראקציה בין הכיתות - הורים שירצו בכך, ירשמו את ילדיהם לכיתות אלו).
 +
 +
יותר מכך, תיפתחנה בבית ספר שכזה כיתות שתתמחינה בתיקון טעויות עבר שכאלה - למשל, כיתה ז' שתטפח כישורי אנגלית לתלמידים שמכל סיבה שהיא לא הצליחו להגיע לרמה טובה באנגלית, או מורה שיתחייב לטעת עמוק בלב תלמידיו את הרצון להשיג השכלה גבוהה.
 +
 +
כך, אגב, גם בנוגע לשעמום. אתה טוען שיש חשיבות לשעמום, אחרים חושבים אחרת ממך. מדוע לכפות על כולם את דעתך, ולא לתת לכל אחד לבחור במה שהוא מאמין? באותו אופן, הרי, יוכל חרדי לטעון שהחינוך למצוות הוא חינוך חיוני: בתרבות הישראלית רואים בו אסון, בתרבות החרדית זה חלק מהחיים וחלק חשוב מאוד מהם. אנא שים לב היכן אתה גולש לטיעונים בהם יש אימפריאליזם תרבותי: עליך להניח ש'''הצרכן מסוגל לדעת מה טוב בשבילו''', ושאמונותיו הן בעלות משקל בהכרעותיו, ואין להתערב בהן גם אם קיימות אמונות אחרות.
 +
==כשל חוסר במידע מלא==
 +
ומכאן אנחנו עוברים לטענתך לפיה הצרכן לא מסוגל לדעת מה טוב בשבילו. בעיית כשל השוק של חוסר מידע מלא היא בעייה הקיימת בכל שוק. אלא שזהו כשל שוק הניתן לפתרון. כל מה שצריך הצרכן לעשות הוא ללמוד את הנושא. אנשים עושים מחקר שווקים לפני רכישת מכונית, לפני קניית מזגן ולפני חתימה על עסקה עם מפעיל סלולרי. כך גם עליהם לעשות בחינוך. בעיית חוסר המידע אינה מובילה בהכרח למסקנה שיש להפעיל פיקוח ממשלתי (שגם הוא נתון לבעיות חוסר מידע ככל אחד אחר).
 +
 +
כדי להשיג את המידע, הצרכן יצטרך לחפש באתר האינטרנט של בית הספר, להשוות וללמוד. הוא יוכל לשאול את המורה שאלות (המורה וודאי יפעל כמוכר טיפוסי - הוא עשוי בוודאי לבלבל ולהקשות על המידע להגיע, אולם צרכן טוב יודע לטפל גם במוכרים קשוחים), והוא יוכל לתקשר עם הורים אחרים בכיתה ועם תלמידים שלמדו בעבר אצל המורה שבנדון. '''הפיקוח נתון בידי הצרכן''', והצרכן החכם ישכיל להשיג את המידע הנחוץ לו לצורך הפיקוח. איני סומך על מפקח במשרד החינוך יותר משאני סומך על אבא לתלמיד - לדעתי מפקח במשרד החינוך מפקח טוב בהרבה על חינוכו של הילד שלו מאשר על חינוכם של ילדי אחרים. וכך אצל כל הורה והורה.
 +
 +
בנוסף, אנשים שירצו בכך יוכלו ללמוד בבתי ספר ציבוריים. אני מתכנן כאן פתיחת בית ספר יחיד במינו, שבבסיסו התעניינות ההורים בילדיהם. כמנהל היפותטי של בית הספר הזה, אין לי אחריות כלפי הורים שהעדיפו לוותר על הפיקוח של המדינה ולא לפקח בעצמם.
 +
==מלכודות העוני==
 +
וזה חלק מההתשובה לשאלות בנוגע למלכודות העוני. מדובר בבית ספר פרטי שאינו נכפה על ההורים. הם יוכלו לשלוח את ילדיהם ללמוד בתי ספר ציבוריים מפוקחים, ונראה מי ישיג תוצאות טובות יותר. לדעתי, הפיקוח של ההורים שכן מתעניינים ומשקיעים בחינוך שמקבלים ילדיהם יועיל גם למיעוט בכיתה שהוריהם לא משקיעים באופן אישי בפיקוח. די ב2-3 הורים עירניים לנעשה כדי לשפר את המצב לכיתה בת 10 תלמידים.
 +
 +
אכן, מדובר בבית ספר לעשירים ולאנשים שיכולים להרשות זאת לעצמם (מלבד מספר מצומצם של מלגות). אבל ראשית, גם עניים יכולים, אם ירצו, להרשות לעצמם חינוך טוב יותר על חשבון הוצאות אחרות. זוג הורים מעשנים יכולים להפסיק לעשן, ואת הכסף להשקיע בחינוך הילד. זהו עניין של סדר עדיפויות. בבתים רבים משלמים ההורים 200-300 שקלים על טלויזיה בכבלים ובלווין, כסף שהיה יכול להיות מושקע בחינוך. אני טוען שלרוב האנשים, חינוך ברמה כזו יהיה אפשרי בלפחות חלק מהכיתות המוצעות בבית הספר, ושבכל מקרה החינוך הזה יהיה טוב יותר מהחינוך הציבורי.
 +
 +
אתה טוען שהעשירים יקבלו יחס מועדף. הדבר עשוי להיות נכון. אם כך, ההורים העניים יותר, אלו המתעניינים באיכות החינוך שבנם מקבל, יוכלו להעביר אותו לכיתה שבה העשירים לא מקבלים יחס מועדף, או בחזרה לחינוך הציבורי. מי שלא מתעניין באיכות החינוך שבנו מקבל, יזכה בחינוך שעדיין, לדעתי, הוא יהיה טוב יותר מבחינוך הציבורי.
 +
==איכות החיים היחסית==
 +
זוהי הבעיה הגדולה ביותר, אולי, של תרבות המערב. אנשים חיים בקונפליקט מתמיד: הם מעוניינים לשפר את רמת חייהם, אלא שברגע שהם מצליחים להעלות את רמת חייהם הם "עולים דרגה", ומשווים את רמת החיים שלהם למעמד בחדש שאליו הגיעו. כך, אדם שהתעשר במונחים של דרום תל אביב יכול להמשיך לחיות בשכונת שפירא, ולהרגיש בעל הבית וכל יכול - או לעבור לסביון ולהרגיש שהוא בתחתית החבית. אלא שבשכונת שפירא רמת החיים שלו תהיה תמיד נמוכה יותר מאשר רמת החיים הנמוכה ביותר הקיימת בסביון.
 +
 +
אלא שזוהי הבחירה של כל אדם ואדם. אני שוב טוען שאין להיות אימפריאליסט תרבותי, ואל לך לכפות את ערכיך על הפרט. אנשים שמעדיפים לשפר את איכות חייהם היחסית יכולים ללמוד בבית הספר המעלה את רמת החינוך שלהם באופן אובייקטיבי. אחרים, אולי, יעדיפו לשהות בסביבה שבה כולם שווים ברמה נמוכה. האושר, הנובע ככל הנראה מיחסיות מצבך ביחס לאחרים, גורם לרצון להשתפר ביחס לסביבה - האם לדעתך באמת יש לקצוץ את כולם לגובה הדשא כדי שכולם יהיו מאושרים? והאם לדעתך באמת אז כולם יהיו מאושרים? בין כה וכה, כפיית ערכיך על הפרט היא אימפריאליזם תרבותי, שלדעתי עליך לחדול ממנו.
 +
==סמכות, חינוך והשכלה==
 +
מורה בעל כישרון וידע יוכל להנחיל הכרה בסמכות לתלמידיו, יוכל לחנך אותם, ולהעניק להם השכלה ראויה. מכיוון שלא יתקיים פיקוח חיצוני על בית הספר, אלא רק פיקוח על ידי ההורים, איני מבין מדוע יש בעיה בהקשר של מתן ציונים: המורה לא יוערך על ידי הציונים אותם הוא מעניק לתלמידיו, אלא על פי הערכת ההורה עצמו, המחפש תוצאות בשטח. תיפתחנה כיתות שתנסינה להוכיח את ההשכלה על ידי מבחנים - כאשר אלו מבחנים פנימיים, ההורה לא מוכרח להאמין להם. הוא יכול לדרוש קיום מבחן חיצוני. לחילופין, יכול להיות שההורה כלל לא מתעניין בציונים, למשל בין כיתות א-ד, והוא מעוניין רק בהחדרת אהבה ללימוד לילדו, וקשר אורגני ופנימי עם כל הטבע והדומם בעולם. האם אתה צריך לכפות עליו את דרכי ההערכה של הצלחת החינוך? אימפריאליזם תרבותי, שוב.
 +
==סיכום קצר ומשל ארוך==
 +
הנחת היסוד של בית הספר המופרט-בתוך-עצמו היא שההורים הנרשמים אליו ניגשים אליו בידיעה שמדובר בחינוך השונה מהחינוך הציבורי. הם מודעים באופן מלא לכך שבמסגרת הזו הם צרכנים של מוצרים שונים המסופקים על ידי יצרנים שונים - המורים. הם מודעים באופן מלא לכך שעליהם לבחור בהתאם להעדפותיהם, בהאם להכרתם את שדה החינוך, ובהתאם ליכולת שלהם לפקח ל המורה - ולפיכך בהתאם לאמון שלהם במורה.
 +
 +
אכן, רוב האנשים שייגשו להירשים לבית ספר כזה יהיו מי שזמנו פנוי עליו לעיסוק בנושא החינוך, ומי שכספו בידו להשקיע בכך. בנוסף, יגיוע גם אנשים המוכנים להקריב מזמנם היקר והדל, מיכולות הצרכנות וביצוע סקרי השווקים שלהם, ולחסוך מכספם - כדי להעניק לילדם סיכוי טוב יותר בעתיד. בית הספר הזה נותן גם לאלו שקל להם, וגם לאלו שקשה להם - סיכוי לחינוך טוב יותר מאשר במערכת הציבורית.
 +
 +
במסגרת הזו, ההורה יכול ליישם (ביחד עם הילד, במידה והתחשבות ברצונות הילד כלולה באמונותיו של ההורה) את כל אמונותיו בנוגע לחינוך הילד, ולו במידה ואפשרי הדבר. דמיין בית קפה של חינוך: כל הורה נכנס עם ילדו, והם מתיישבים ליד שולחן ומקבלים תפריט. בתפריט יש סוגי משקאות רבים ושונים - משקאות חמים וקרים, משקאות טעימים ומשקאות פחות טעימים (יש לזכור שעל טעם וריח אין להתווכח), משקאות מזינים ומשקאות פחות מזינים. יש גם משקאות הבאים עם צרכנים אחרים המצטרפים לשולחנך, ומשקאות המעדיפים בידוד. ליד כל משקה מופיע תג מחיר. על הצרכן להחליט כמה הוא מוכן להשקיע, מהן העדפותיו, והאם בכלל הוא רוצה לשבת בבית הקפה או לקום וללכת לבית הקפה הציבורי, שבו מגישים מים דלוחים עם ויטמין H, שאיןאיש יודע מה טיבו ותועלתו המדוייקים, ובלי לשאול כלל את הלקוח על העדפותיו. אגב, בתפריט בית הקפה הפרטי יש גם מים דלוחים עם מעט חומר מזין, במחיר זול מאוד - רק מעט יותר מהעלות בבית הקפה הציבורי שמעבר לכביש. חלק מהאנשים עשויים להעדיף אותו רק משום שאתה שותה אותו, לכל הפחות, בסביבה שיש בה סיכוי כלשהו לשיפור מקרי - אולי תיפול טיפת שוקולד טעימה גם למשקה שלך, ותזכה מן ההפקר.
 +
 +
והנה מגיעים הארגונים הסוציאליסטיים להפגנה על הכביש בין שני בתי הקפה, הציבורי והפרטי. לטענתם, אין להגיש קפה טעים כלל. על כולם להסתפק במים הדלוחים (ואולי, אפילו, יש לקחת את כל החומרים המזינים במקררי בית הקפה הפרטי הקטן ולשפוך אותם לתוך סירי בית הקפה הציבורי - אלא שאז, כמובן, לא ישקיע בעל בית הקפה הפרטי בקניית החומרים המזינים והטעימים). עוד טוענים הארגונים החברתיים, שהחומר המזין H הוא החומר היחיד שאותו יש להוסיף למים: חומרים אחרים מזיקים, מיותרים, או סתם לא טעימים. רוב האנשים בבתי הקפה, הפרטי והציבורי כאחד, מתפלאים: הרי ברור לכולנו שיש חומרים מזינים יותר, טעימים יותר וחשובים יותר מ-H, אלא שלא כולנו מסכימים על מהם בדיוק אותם חומרים. האם משום כך על כולנו להתפשר על חומר שכולנו יודעים שהוא לא הטוב ביותר בעבורנו?
 +
 +
חלק מיושבי בית הקפה הציבורי חוששים שבעתיד ייפתחו עוד ועוד בתי קפה פרטיים. הדבר לא ייצור הפחתה באיכות המים הדלוחים שלהם, חס ושלום - אבל הדבר יחייב אותם להשקיע, לחסוך ולהתאמץ כדי לנסות ולטעום גם הם מהטעמים המגוונים של בתי הקפה הפרטיים, אחרת הם לא יהיו מאושרים. הם, לטענתם, היו מעדיפים שכולם ישתו מים דלוחים, וכך כולם יהיו מאושרים באותה מידה - שפירושו של דבר גם אומללים באותה מידה.
 +
 +
עוד חוששים הארגונים החברתיים, שיהיו אנשים שייכנסו לבית הקפה הפרטי בלי לדעת מה טוב להם. הם עלולים לבחור קפה גרוע, או חמור מכך - רעיל, ובכך ייפגעו. טענה זו היא אולי החזקה ביותר של הארגונים החברתיים, ובכל זאת היא חלשה ביותר. התפריט אינו תפריט המכיל שמות מושכים ותיאורים נוצצים, אלא גם רשימת החומרים המזינים בקפה, את מתכון ההכנה, הערכות של לקוחות לשעבר, וכן - אם ירצו בכך הורים מסויימים - חותמת הכשר של רבנות מסויימת, דתית או מוסרית ("קפה זה יוצר ללא פגיעה בבעלי חיים", "קפה סחר הוגן"), שעליה יכולים הלקוחות להסתמך במידה והם מכירים אותה. בנוסף, ליד כל קפה רשומה  מידת העמידה שלו בתנאי המפקח הממשלתי, האחראי שבכל קפה יהיו, בעיקר, מים (דלוחים או לא, זה אינו עניינו).
 +
 +
יהיו אנשים שיצאו מרוצים - הם בחרו את הקפה המושלם לטעמם, ובעל החומרים המזינים ביותר. אחרים יצאו מאוכזבים - הם רצו קפה יקר יותר, אלא שכספם לא הספיק להם. בכל זאת, הם ישמחו ביציאה כאשר יראו את יושבי בית הקפה הציבורי. אחרים, לעומת זאת, עשויים לבצע שגיאה חמורה - לקחת קפה אלוכוהלי כאשר הם אלרגיים לאלכוהול, או לשתות קפה שטעמו מר בשעה שהם אוהבים מתוק. בפעם הבאה הם ידעו להיזהר ולערוך מחקר שוק (כמה טוב שכל אחד מבקר שתים עשרה פעמים בבית קפה, ושיש כוסות קפה המעבירות את טעמה של כוס קודמת או לפחות מתקנות חלק מתוצאותיה).
 +
 +
דרור, אתה טוען שמוצרים כמו קפה שונים באופן מהותי ממוצר כמו חינוך. לדעתי, באופן מהותי אין הבדל, אלא רק בכמות ההשקעה הדרושה כדי להשיג תוצאה טובה, בכמות סכנה הטמונה בבחירת המוצר הלא נכון, ובכמות היכולת לתקן את מה שקולקל. הביקורת של הצרכן על טיב הקפה שהוא שותה היא ביקורת מעולה - אני יודע מניסיון, שאני אולי רק פעם או פעמיים שתיתי קפה שלא אהבתי. מוצר כמו חינוך הוא מורכב יותר, אבל אופיו הבסיסי דומה. לפני בחירת תוכנית לימודים אני אשקיע הרבה יותר במחקר שווקים מאשר לפני בחירת כוס קפה. אבל עדיין, מחקר השווקים דומה. וכך גם בפרמטרים האחרים.
 +
 +
אני רואה בעיני רוחי מערכת חינוך שהיא כולה בתי קפה, שונים ומשונים. עם זאת, כריאליסט המכיר בקשיחות המערכת, אני מעוניין מאוד בהקמת בית ספר אחד, ניסויי, שיפעל כבית קפה, במודל שתואר כאן.
Adam nevo
119

עריכות

אוחזר מתוך "https://ecowiki.org.il/wiki/מיוחד:השוואה_ניידת/20701"

תפריט ניווט