שורה 4: |
שורה 4: |
| חלוקת נטל הפיצויים בתאונות בהן מעורב אופנוע | | חלוקת נטל הפיצויים בתאונות בהן מעורב אופנוע |
| * {{החלטת ממשלה|4007|חלוקת נטל פיצויים בין מבטחים}} | | * {{החלטת ממשלה|4007|חלוקת נטל פיצויים בין מבטחים}} |
| + | * סעיף 65 בהצעת חוק ההסדרים 2009 |
| | | |
| == דברי הסבר == | | == דברי הסבר == |
| + | === הצעת מדיניות 2009 === |
| בשנת 2001 הוציא שר האוצר את צו פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (הסדרים לחלוקת נטל הפיצויים בין המבטחים), התשס"א-2001, (להלן – צו החצייה) אשר הכיר בשונות ובפגיעות היחסית של האופנוע. בצו החצייה, נקבע מנגנון לפיו בתאונה מעורבת ישא מבטח כלי הרכב האחר אשר מעורב בתאונה ב-50 אחוזים מן הפיצויים על נזקי גוף כמשמעותם בחוק של האופנוע עקב תאונת הדרכים. | | בשנת 2001 הוציא שר האוצר את צו פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (הסדרים לחלוקת נטל הפיצויים בין המבטחים), התשס"א-2001, (להלן – צו החצייה) אשר הכיר בשונות ובפגיעות היחסית של האופנוע. בצו החצייה, נקבע מנגנון לפיו בתאונה מעורבת ישא מבטח כלי הרכב האחר אשר מעורב בתאונה ב-50 אחוזים מן הפיצויים על נזקי גוף כמשמעותם בחוק של האופנוע עקב תאונת הדרכים. |
| | | |
שורה 19: |
שורה 21: |
| | | |
| לאור האמור, מוצע לבטל את התיקון כך שחלוקת הנטל בין המבטחים תהא על פי הקבוע בצו החצייה, לפיו מבטח האופנוע ישא בחמישים אחוזים מהסיכון הגלום בתאונות מעורבות ובמאה אחוזים מהסיכון הגלום בתאונות עצמיות, באופן שהמבטח של האופנוע נוטל בחלק הגדול יותר של הסיכון ואז קיימת גם הצדקה לגביית מלוא הפרמיה על ידו. | | לאור האמור, מוצע לבטל את התיקון כך שחלוקת הנטל בין המבטחים תהא על פי הקבוע בצו החצייה, לפיו מבטח האופנוע ישא בחמישים אחוזים מהסיכון הגלום בתאונות מעורבות ובמאה אחוזים מהסיכון הגלום בתאונות עצמיות, באופן שהמבטח של האופנוע נוטל בחלק הגדול יותר של הסיכון ואז קיימת גם הצדקה לגביית מלוא הפרמיה על ידו. |
| + | |
| + | === הצעת חוק ההסדרים 2009 === |
| + | סעיף 3 לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן – החוק), מסדיר את חלוקת האחריות בין נהגים במקרה של תאונת דרכים שבה מעורבים כמה כלי רכב. סעיף 17א לחוק מסמיך את שר האוצר, בתנאים המפורטים בסעיף, לקבוע הסדרים לחלוקת נטל הפיצויים בין מבטחי רכב, בהתחשב בסוגי הרכב השונים. מכוחו של סעיף 17א האמור הותקן בשנת 2001 צו פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (הסדרים לחלוקת נטל הפיצויים בין המבטחים), התשס"א-2001 (להלן – צו החצייה), אשר הכיר בפגיעות היחסית המאפיינת את הרכיבה על האופנוע. סעיף 2(ב) לצו החצייה החלוקה קובע מנגנון ולפיו בתאונת דרכים שבה היו מעורבים אופנוע אחד או יותר ורכב אחר אחד או יותר (להלן – תאונת דרכים מעורבת) ישלמו המבטחים של הרכב האחר למבטחים של האופנוע 50% מהפיצויים על נזקי גוף, שהמבטחים של האופנוע חייבים בתשלומם עקב התאונה (למעט חבות כלפי הולך רגל לפי סעיף 3(ב) לחוק). |
| + | |
| + | בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (תיקון מס' 20), התשס"ח-2008 (להלן – תיקון 20), הוספו סעיפים קטנים (ג) ו-(ד) לסעיף 3 לחוק אשר שינו את חלוקת נטל הפיצויים בין המבטחים שנקבעה בצו החצייה, כך שהמבטח של הנהג בכלי הרכב האחר ישלם למבטח של האופנוע 75% מהפיצויים על נזקי גוף של רוכב האופנוע. |
| + | |
| + | תיקון 20 יצר מצב בעייתי שכן גם בתאונה בין אופנוע לכלי רכב קטן, לדוגמה קלנועית, שגם הנסיעה בו מאופיינת בפגיעות גבוהה יחסית, יישא המבטח של כלי הרכב האחר הקטן ברוב הפיצויים. |
| + | |
| + | כמו כן לא קיים כל צידוק כלכלי לחלוקת הנטל בין המבטחים כפי שנקבע בתיקון 20, אשר הגדיל ב-25% את השיעור הקבוע בצו החצייה להשתתפות של המבטח את כלי הרכב האחר בנזקיו של רוכב האופנוע. החלוקה שנקבעה בתיקון 20 יוצרת עיוות כלכלי בענף ביטוח רכב חובה, שכן ככל שהנטל שיוטל על המבטח של כלי הרכב האחר המעורב בתאונה גדול יותר, פוחת הסיכון שנוטל המבטח של רוכב האופנוע. יוצא אפוא שהמבטח אופנוע יישא בשיעור נמוך יותר של הסיכון אך יקבל את מלוא הפרמיה ששילם בעל פוליסת הביטוח (רוכב האופנוע). |
| + | |
| + | בנוסף, מעורר תיקון 20 קושי מהותי בשלב תשלום הפיצויים לנפגעים, מאחר שעל פי חלוקת הנטל הקבועה בו, במקרה של תאונת דרכים מעורבת, חברת הביטוח המבטחת את האופנוע תנהל את התביעה ותקבע את החבות כלפי המבוטח, אך החברה המבטחת את כלי הרכב האחר היא זו שתישא ברובו המכריע של התשלום. דבר זה עשוי להשפיע על התנהלות חברת הביטוח המבטחת את האופנוע, ואולי אף לתשלום מופרז לנפגעים – דבר שיביא לגידול בהוצאות של חברות הביטוח המבטחות את כלי הרכב האחרים, שיבוטא בהגדלת הנטל על כלל המבוטחים. |
| + | |
| + | עוד יצוין כי בבסיסו של תיקון 20 עמדה הטענה כי יש להשוות, ככל הניתן, בין הזכויות של רוכב אופנוע ובין הזכויות של הולך רגל. ואולם, בעוד שהולך הרגל לא יוצר סיכון תחבורתי הרי שרוכב האופנוע יוצר סיכון כזה. כמו כן, ברור כי לא ניתן להשוות בין הולך רגל לרוכב אופנוע מאחר שרוכב האופנוע בחר לעשות שימוש ברכב, על כל המשתמע מכך ביחס לסיכוי להיפגע, לפגוע באחר ולהוות סיכון תחבורתי. |
| + | |
| + | לאור האמור, מוצע לבטל את סעיפים (ג) ו-(ד) לסעיף 3 לחוק, כך שחלוקת הנטל בין המבטחים תהא על פי הקבוע בצו החצייה, ולפיו המבטח את האופנוע יישא ב-50% מהסיכון הגלום בתאונות דרכים מעורבות ובמאה אחוזים מהסיכון הגלום בתאונות עצמיות. |
| | | |
| == סעיפים קשורים == | | == סעיפים קשורים == |