שינויים

בהרצה זו מניחים שהעולם החליט בשנת 1995 להפחית את הזיהום לרמות של שנת 1975. החלטה זו מתקבלת בטרם מצטבר מספיק זיהום כדי לגרום להשפעות משמעותיות על תנובת היבולים או לבריאות. ההחלטה גוררת פיתוח טכנולוגיה הדורשת הקצאת הון. דרושות 20 שנה לפיתוח מלא של הטכנולוגיה ולהתקנה מלאה של בכל העולם. מרגע שהיא מותקנת בנקודה מסויימת - היא מפחיתה את הזיהום ב-3% בשנה עד לרמות הנדרשות.

בהרצה זו מניחים שהעולם החליט בשנת 1995 להפחית את הזיהום לרמות של שנת 1975. החלטה זו מתקבלת בטרם מצטבר מספיק זיהום כדי לגרום להשפעות משמעותיות על תנובת היבולים או לבריאות. ההחלטה גוררת פיתוח טכנולוגיה הדורשת הקצאת הון. דרושות 20 שנה לפיתוח מלא של הטכנולוגיה ולהתקנה מלאה של בכל העולם. מרגע שהיא מותקנת בנקודה מסויימת - היא מפחיתה את הזיהום ב-3% בשנה עד לרמות הנדרשות.

בתרחיש זה הזיהום ממשיך לעלות למרות יישום הטכנולוגיה. הסיבה היא השיהוי בפעולת הטכנולוגיה והמשך הצמיחה המעריכית של הייצור התעשייתי והחקלאי (הכלכלה הפיזית). הזיהום לא מגיע לאותן רמות כמו בתרחיש 3 ומתחיל לרדת אחרי שנת 2015. ךמרות שחיקת הקרקע אין ירידה ביבולים בגלל השקעה של יותר הון מלאכותי (כמו דישון). נוצרת סטגנציה בייצור הכולל של מזון ורמות המזון לנפש יורדות כי האוכלוסייה ממשיכה לצמוח. התוצר התעשייתי מגיא לשיא בשנת 2035, הירידה נובעת מהצורך להשקיע בחקלאות ובמניעת זיהום כך שלא ניתן יותר לפצות על הפחת. אחרי שנת 2050 התוצר התעשייתי לנפש מתחיל לרדת והכלכלה נכנסת לקריסה.

בתרחיש זה הזיהום ממשיך לעלות למרות יישום הטכנולוגיה. הסיבה היא השיהוי בפעולת הטכנולוגיה והמשך הצמיחה המעריכית של הייצור התעשייתי והחקלאי (הכלכלה הפיזית). הזיהום לא מגיע לאותן רמות כמו בתרחיש 2 ומתחיל לרדת אחרי שנת 2015. למרות שחיקת הקרקע אין ירידה ביבולים בגלל השקעה של יותר הון מלאכותי (כמו דשן כימי). מתרחשת סטגנציה בייצור הכולל של מזון ורמות המזון לנפש יורדות כי האוכלוסייה ממשיכה לצמוח. התוצר התעשייתי מגיא לשיא בשנת 2035, הירידה נובעת מהצורך להשקיע בחקלאות ובמניעת זיהום כך שלא ניתן יותר לפצות על הפחת. אחרי שנת 2050 התוצר התעשייתי לנפש מתחיל לרדת והכלכלה נכנסת לקריסה.

[[קטגוריה:מערכות]]

[[קטגוריה:מערכות]]

[[קטגוריה:טכנולוגיה]]

[[קטגוריה:טכנולוגיה]]

[[קטגוריה:שוק]]

[[קטגוריה:שוק]]