שינויים

קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
נוספו 2,751 בתים ,  09:43, 11 ביוני 2021
שורה 88: שורה 88:  
התוכנית של רוזוולד מכונה "[[הניו דיל]]" והיא מצליחה להפחית את השפל הגדול על ידי הפחתת  [[כשל שוק|כשלי שוק]] או בעיות של חוסר [[אמון]] והחלשת [[לולאות משוב]] שמחריפות את המשבר. לדוגמה אנשי עסקים לא רוצים להעסיק עובדים בגלל החשש שהם יפסידו כסף בגלל שלא יהיו די קונים. הפתרון של הובר לכך הוא עבודת דחק שנועדו לספק לאנשים בטחון כלכלי - הממשלה מעסיקה אנשים בתיקון כבישים, בנטיעת עצים, ועובדות נוספות שבשוק אין בהכרח ביקוש להן - כדי לספק לאנשים כסף כדי שיוכלו לקנות ולהעניק בטחון כלכלי לכלל העסקים.  הדבר גם משפר את המצב של [[תשתיות ציבוריות]] ותורם בצורה מסויימת לכלכלה. דרך אחרת היא [[דמי אבטלה]] שנועדו לתת בטחון כלכלי כלשהו למי שלא מצליח למצוא עבודה. פתרון נוסף הוא דמי [[פנסיה]] שנועדו לסייע לזקנים. בעיה נוספת שתרמה לעוני ול[[רעב]] בשפל הגדול הוא מצבם הגרוע של החקלאים. אחת מהן נוגעת לתנודות במחירי היבול שמקשות עליהן לתכנן קדימה. הניו דיל מבטיח לאיכרים לקנות את היבול במחיר גבוה יותר כאשר המחיר נמוך, ובכך מעניק להם בטחון כלכלי רב יותר. {{הערה|היבט שלא נזכר בספר הוא [[קערת האבק]] - קבירת חוות או [[סחף קרקע]] בשל עיבוד יתר של הקרקעות, נדרש סיוע מהממשלה כדי ללמוד כיצד לעבד את האדמות בצורה בטוחה ובת קיימא יותר}}
 
התוכנית של רוזוולד מכונה "[[הניו דיל]]" והיא מצליחה להפחית את השפל הגדול על ידי הפחתת  [[כשל שוק|כשלי שוק]] או בעיות של חוסר [[אמון]] והחלשת [[לולאות משוב]] שמחריפות את המשבר. לדוגמה אנשי עסקים לא רוצים להעסיק עובדים בגלל החשש שהם יפסידו כסף בגלל שלא יהיו די קונים. הפתרון של הובר לכך הוא עבודת דחק שנועדו לספק לאנשים בטחון כלכלי - הממשלה מעסיקה אנשים בתיקון כבישים, בנטיעת עצים, ועובדות נוספות שבשוק אין בהכרח ביקוש להן - כדי לספק לאנשים כסף כדי שיוכלו לקנות ולהעניק בטחון כלכלי לכלל העסקים.  הדבר גם משפר את המצב של [[תשתיות ציבוריות]] ותורם בצורה מסויימת לכלכלה. דרך אחרת היא [[דמי אבטלה]] שנועדו לתת בטחון כלכלי כלשהו למי שלא מצליח למצוא עבודה. פתרון נוסף הוא דמי [[פנסיה]] שנועדו לסייע לזקנים. בעיה נוספת שתרמה לעוני ול[[רעב]] בשפל הגדול הוא מצבם הגרוע של החקלאים. אחת מהן נוגעת לתנודות במחירי היבול שמקשות עליהן לתכנן קדימה. הניו דיל מבטיח לאיכרים לקנות את היבול במחיר גבוה יותר כאשר המחיר נמוך, ובכך מעניק להם בטחון כלכלי רב יותר. {{הערה|היבט שלא נזכר בספר הוא [[קערת האבק]] - קבירת חוות או [[סחף קרקע]] בשל עיבוד יתר של הקרקעות, נדרש סיוע מהממשלה כדי ללמוד כיצד לעבד את האדמות בצורה בטוחה ובת קיימא יותר}}
   −
בסופו של דבר, באזור שנת 1936 האבטלה יורדת- גם אם לא חוזרת לרמות שהיו לפני השפל הגדול, והאמון של הציבור במערכת חוזר. הממשלה מקטינה את הכספים שהיא מקצעה לעבודות דחק. עם זאת הכלכלה לא מצליחה להשתקם בצורה מלאה. לטענת קיינס הדבר נובע בגלל שהניו דיל לא "ניפח" את הכלכלה בצורה מספיק גדולה. הוא המליץ על ניפוח גדול יותר -אולי אפילו "לבנות פרמידות". הוצאה ציבורית גדולה שתוציא בסופו של דבר את המשק מהשפל הכלכלי היתה מלחמת העולם השנייה.
+
כל הצעדים של רוזוולד  היו נגד הדעות של כלכלנים שמרנים שהאמינו ב[[כלכלה נאו קלאסית]] שהתפתחה בשנות 1870-1920. לפי הכלכלנים השמרנים, אסור היה לממשלה להתערב. השוק היה מתקן את עצמו. אבל גישה זו לא הצליחה להוציא את ארצות הברית מהמשבר במשך כ 4 שנות שלטונו של הובר ורק הלך והעמיק. הם גם התקשו להסביר מדוע הצעדים של רוזוולד הצליחו לפתור חלק מהבעיה. בעקבות הצלחת הניו דיל גבר העניין בתוריה של קיינס. קיינס הוציא ספר מתמטי מאד מלא במשוואות ולכן זמן מה התעלמו ממנו ולא הבינו בכלל מה הוא אומר. לפי קיינס על הממשלה לנהוג באופן "מוזר" ולווסת את השוק. כאשר השוק נמצא בצמיחה מהירה, על הממשלה לנקוט צעדים שימענו [[בועה פיננסית]] ו"ניפוח" מהיר מידי של הציפיות ושל הכלכלה, שכן הדבר עלול לגרום ל[[אינפלציה]] או לבועה פיננסית שתתפוצץ. לכן בתקופה זו יש להעלות את המיסוי, להפחית את כמות הכסף ולהעלות את הריבית כדי לבלום את המשק. לעומת זאת בתקופת מיתון או שפל, על הממשלה להחזיר את האמון של צרכנים בכך שהם יוכלו להוציא כסף, ובכך לקיים עסקים, ואת האמון של עסקים בכך שהם לא יפשטו את הרגל, לפיכך הממשלה צריכה לשלם דמי אבטלה, להוריד ריבית או ספק אשראי זול ליצרנים, ביטוח פיננסי לעסקים כדי לעודד אותם להמשיך לפעול בזמן שמסוכן לפעול ועוד. הכלכלנים השמרנים טענו שאסור לממשלה להוציא כסף שעוד אין לה כדי לסייע לכלכלה. קיינס ופ.ד.ר טענו שעל הממשלה לנקוט בצמיחה גרעונית - על הממשלה להשקיע כסף שעוד אין לה, כדי להחזיר את ה[[אמון]] של משקיעים,מעסיקים, צרכנים במערכת, ולגרום לה לזוז עוד פעם. בלי יצירת גרעון כרגע, לא יהיו הכנסות בעתיד שכן המערכת נכנסת לספירלה של פחד מפני השקעה (מצד המשקיעים), פיטורים וקיצוצים (מצד מעסיקים) ופחד מפני קניה או העדר כסף לקניות מצד עובדים עניים ומובטלים.
 +
 
 +
בסופו של דבר, באזור שנת 1936 האבטלה יורדת- גם אם לא חוזרת לרמות שהיו לפני השפל הגדול, והאמון של הציבור במערכת חוזר. הממשלה מקטינה את הכספים שהיא מקצה לעבודות דחק. עם זאת הכלכלה לא מצליחה להשתקם בצורה מלאה. לטענת קיינס הדבר נובע בגלל שהניו דיל לא "ניפח" את הכלכלה בצורה מספיק גדולה. הוא המליץ על ניפוח גדול יותר -אולי אפילו "לבנות פרמידות". הוצאה ציבורית גדולה שתוציא בסופו של דבר את המשק מהשפל הכלכלי היתה מלחמת העולם השנייה.
    
==פרק 5- חמאה ותותחים==
 
==פרק 5- חמאה ותותחים==

תפריט ניווט