שינויים

המפעל החל בייצור [[סודה קאוסטית]] (חומר בסיסי מעכל), [[כלור]] ו[[חומרי הדברה]]. בשנות ה-60 רכש את המפעל ג'ון פרבר, איש עסקים יהודי-אמריקאי בעליה של חברת האחזקות ICC שמרכזה היה בניו יורק. בשלב זה העסיק המפעל מאות עובדים מאיזור עכו והסביבה. בשנות ה-70 החל המפעל לייצר גם [[PVC]].  

המפעל החל בייצור [[סודה קאוסטית]] (חומר בסיסי מעכל), [[כלור]] ו[[חומרי הדברה]]. בשנות ה-60 רכש את המפעל ג'ון פרבר, איש עסקים יהודי-אמריקאי בעליה של חברת האחזקות ICC שמרכזה היה בניו יורק. בשלב זה העסיק המפעל מאות עובדים מאיזור עכו והסביבה. בשנות ה-70 החל המפעל לייצר גם [[PVC]].  

הבעלות על הפירמה והמפעל '''תעשיות אלקטרוכימיות''' היתה של של חברת ICC, שבעל השליטה בה הוא ג'ון פרבר. פרבר ו-ICC הם גם הבעלים והיו"ר של חברת '''[[פרוטרום]]''' שעוסקת בייצור חומרי טעם וריח ויש לה מפעל במגדל העמק ובמפרץ חיפה. החל משנת 1952 ועד 1996 הייתה פרוטרום חברת בת של תעשיות אלקטרוכימיות. [http://www.themarker.com/ibo/analyst/doc/Frutarom_PoalimS18.5.04.doc] מנכ"ל החברה היה אמיר אנדלוט וכסמנכ"ל כספים שימש עודד איסבורנו. בדירקטוריון החברה כיהנו בין היתר אשתו של פרבר, האמנית מיה פרבר; יונה יהב, ח"כ לשעבר וראש עיריית חיפה כיום (2016); הכלכלן אמנון נויבך; ורואה חשבון דב גדות, שכיהן כמבקר פנימי בחברה.[http://www.themarker.com/markets/1.590697]

הבעלות על הפירמה והמפעל '''תעשיות אלקטרוכימיות''' היתה של חברת ICC, שבעל השליטה בה הוא ג'ון פרבר. פרבר ו-ICC הם גם הבעלים והיו"ר של חברת '''[[פרוטרום]]''' שעוסקת בייצור חומרי טעם וריח ויש לה מפעל במגדל העמק ובמפרץ חיפה. החל משנת 1952 ועד 1996 הייתה פרוטרום חברת בת של תעשיות אלקטרוכימיות. [http://www.themarker.com/ibo/analyst/doc/Frutarom_PoalimS18.5.04.doc] מנכ"ל החברה היה אמיר אנדלוט וכסמנכ"ל כספים שימש עודד איסבורנו. בדירקטוריון החברה כיהנו בין היתר אשתו של פרבר, האמנית מיה פרבר; יונה יהב, ח"כ לשעבר וראש עיריית חיפה כיום (2016); הכלכלן אמנון נויבך; ורואה חשבון דב גדות, שכיהן כמבקר פנימי בחברה.[http://www.themarker.com/markets/1.590697]

עד אמצע שנות -80 המפעל היה רווחי מאוד, ונחשב למקום עבודה טוב עבור העובדים. המפעל נחשב לסיפור הצלחה, והיה מקור גאווה לעובדים, לעיר עכו, לגורמים במערכת הפוליטית, ולכתבים כלכליים.  

עד אמצע שנות -80 המפעל היה רווחי מאוד, ונחשב למקום עבודה טוב עבור העובדים. המפעל נחשב לסיפור הצלחה, והיה מקור גאווה לעובדים, לעיר עכו, לגורמים במערכת הפוליטית, ולכתבים כלכליים.