שינויים

'''סטיב קין''' (באנגלית: '''Steve Keen''') הינו פרופסור ל[[כלכלה פוליטית]] מאוסטרליה. הוא פרופסור חבר בחוג לכלכלה ומימון באוניברסיטת מערב סידני. הוא מבקר הן את [[כלכלה נאו-קלאסית|הכלכלה הנאו-קלאסית]] המודרנית וכן את (רוב ה) [[כלכלה מרקסיסטית|הכלכלה המרקסיסטית]] כבלתי עקביות, לא מדעיות וכחסרות בסיס אמפירי.

'''סטיב קין''' (באנגלית: '''Steve Keen''') הינו פרופסור ל[[כלכלה פוליטית]] מאוסטרליה. הוא פרופסור חבר בחוג לכלכלה ומימון באוניברסיטת מערב סידני. הוא מבקר הן את [[כלכלה נאו-קלאסית|הכלכלה הנאו-קלאסית]] המודרנית וכן את (רוב ה) [[כלכלה מרקסיסטית|הכלכלה המרקסיסטית]] כבלתי עקביות, לא מדעיות וכחסרות בסיס אמפירי.

ההשפעות העיקרית על המחשבה של קין אודות הכלכלה הן מצד הכלכלן האמריקאי [[הימן מינסקי]] (Hyman Minsky), הכלכלן האיטלקי [[פיירו סראפה]] והכלכלן האוסטרי [[יוזף שומפטר]]. אתר האינטרנט שלו הוא אחד מ-20 האתרים הכלכליים שעל פי יאהו זוכים לביקורים הרבים, ועבודתו פורסמה ועוררה דיון בירחונים אקדמיים מובילים, כמו פיזיקה A ונייצ'ר.

ההשפעות העיקרית על המחשבה של קין אודות הכלכלה הן מצד הכלכלן האמריקאי [[הימן מינסקי]] (Hyman Minsky), הכלכלן האיטלקי [[פיירו סראפה]] והכלכלן האוסטרי [[יוזף שומפטר]]. אתר האינטרנט שלו הוא אחד מ-20 האתרים הכלכליים שעל פי יאהו זוכים לביקורים הרבים, ועבודתו פורסמה ועוררה דיון בירחונים אקדמיים מובילים, כמו פיזיקה A ונייצ'ר.  

בביקורת שלו על התאוריה הנאו-קלאסית קין מרבה להשתמש בשיטת הביקורת שמאפיינת את [[פיירו סראפה]] - הוא לא תוקף את ההנחות בבסיס התאוריה כבלתי מציאותיות, אלא משתמש בהנחות אלה ומראה שהן מובילות לסתירה עצמית. קין טוען שקשה לבקר את התאוריה הכלכלית הנאו-קלאסית היות והיא משתמשת שימוש רב ונרחב במתמטיקה. היות ורוב האנשים לא יודעים את התאוריה הכלכלית וקבוצה גדולה עוד יותר לא מבינה במתמטיקה כדי לבקר ברצינות את הכלכלה יש לדעת את שני הדברים ודבר זה מצמצם את מעגל המבקרים ואת תפוצת הביקורת.  

בביקורת שלו על התאוריה הנאו-קלאסית קין מרבה להשתמש בשיטת הביקורת שמאפיינת את [[פיירו סראפה]] - הוא לא תוקף את ההנחות בבסיס התאוריה כבלתי מציאותיות, אלא משתמש בהנחות אלה ומראה שהן מובילות לסתירה עצמית. קין טוען שקשה לבקר את התאוריה הכלכלית הנאו-קלאסית היות והיא משתמשת שימוש רב ונרחב במתמטיקה. היות ורוב האנשים לא יודעים את התאוריה הכלכלית וקבוצה גדולה עוד יותר לא מבינה במתמטיקה כדי לבקר ברצינות את הכלכלה יש לדעת את שני הדברים ודבר זה מצמצם את מעגל המבקרים ואת תפוצת הביקורת.  

קין תוקף את תאוריית [[תאוריית העדפה הנגלית]] שהיא אחד היסודות של [[תורת הצרכן]] הנאו-קלאסית. קין מציין כי ניסויים שנעשו כדי לנסות לאמת את התאוריה עם נסיינים אנושיים הסתיימו בכישלון כאשר בדקו את התאוריה עם 8 מוצרים שונים. כדי לאפשר את נכונות התאוריה בניסוי יש צורך בסוג של "טשטוש" שבהם העדפות של הצרכנים לאורך עקומות האדישות הן מעט רנדומליות. אלא שסוג כזה של טשטוש יוצר מצב שבו יכולת הניבוי של התאוריה נמוכה מאוד ואין הבדל בינה לבין ניבוי רנדומלי. מכאן ניתן לקפוץ למסקנה כי הצרכנים "אינם רציונליים". קין תוקף מסקנה זו וטוען שהצרכנים הם רציונליים, אבל יש בעיה בתאוריה עצמה שמניחה בצורה משתמעת הנחות לא הגיוניות על סיבוכיות החישוב.  

קין תוקף את תאוריית [[תאוריית העדפה הנגלית]] שהיא אחד היסודות של [[תורת הצרכן]] הנאו-קלאסית. קין מציין כי ניסויים שנעשו כדי לנסות לאמת את התאוריה עם נסיינים אנושיים הסתיימו בכישלון כאשר בדקו את התאוריה עם 8 מוצרים שונים. כדי לאפשר את נכונות התאוריה בניסוי יש צורך בסוג של "טשטוש" שבהם העדפות של הצרכנים לאורך עקומות האדישות הן מעט רנדומליות. אלא שסוג כזה של טשטוש יוצר מצב שבו יכולת הניבוי של התאוריה נמוכה מאוד ואין הבדל בינה לבין ניבוי רנדומלי. מכאן ניתן לקפוץ למסקנה כי הצרכנים "אינם רציונליים". קין תוקף מסקנה זו וטוען שהצרכנים הם רציונליים, אבל יש בעיה בתאוריה עצמה שמניחה בצורה משתמעת הנחות לא הגיוניות על סיבוכיות החישוב.  

התאוריה מניחה במפורש הנחות כמו [[רציונליות]] של הצרכנים, אבל היא מניחה בצורה משתמעת גם כוח חישוב אינסופי. קין טוען כי דבר זה גורם לתאוריה להיות "מודל צעצוע" שמתאים ל-2 מוצרים, אבל ניסיון להרחיב אותו לחיים האמיתיים נכשל.  

התאוריה מניחה במפורש הנחות כמו [[רציונליות]] של הצרכנים, אבל היא מניחה בצורה משתמעת גם כוח חישוב אינסופי. קין טוען כי דבר זה גורם לתאוריה להיות "מודל צעצוע" שמתאים ל-2 מוצרים, אבל ניסיון להרחיב אותו לחיים האמיתיים נכשל.  

קין מציין כי התאוריה מוצגת כמעט תמיד כהשוואה בין שני מוצרים אבל לא יותר. לרוב לא מוצגים הגרפים של התאוריה עם ערכים בדידים , כמו "0,1,2,3,4,5 בננות" מול "0,1,2,3,4 תפוזים". כאשר מבצעים דבר כזה רואים שצרכן שרוצה לבצע השוואה של סלים עם שני מוצרים אלה, צריך לבחור בין 20 אפשרויות שונות של סלים (4*5 אפשרויות שונות) - לדוגמה הסל "0 תפוזים, ו-3 בננות ב-12 שקלים" מול "2 תפוזים, ו-1 בננות ב-10 שקלים" וכו'. וכך השוואה בין 20 סלים שונים. אם רוצים להשוות עם עוד מוצר - לדוגמה לשקול את האפשרות לקנות 0-5 תפוחים, נקבל כבר 100 אפשרויות של סלים שונים שצריך להשוות ביניהם. הבעיה היא שמדובר בבעיה חישובית שגדלה [[גידול מעריכי|באופן מעריכי]] - אם יש לנו X סלים אפשריים, הוספה של עוד מוצר לסל שאולי נרצה לקנות, בכמות אפשרית של עד n פריטים, גורמת לכך שיש צורך להגדיל את מרחב האפשרויות של הבעיה פי n, כלומר יש לנו X כפול n אפשרויות לבחור.  

קין מציין כי התאוריה מוצגת כמעט תמיד כהשוואה בין שני מוצרים אבל לא יותר. לרוב לא מוצגים הגרפים של התאוריה עם ערכים בדידים , כמו "0,1,2,3,4,5 בננות" מול "0,1,2,3,4 תפוזים". כאשר מבצעים דבר כזה רואים שצרכן שרוצה לבצע השוואה של סלים עם שני מוצרים אלה, צריך לבחור בין 20 אפשרויות שונות של סלים (4*5 אפשרויות שונות) - לדוגמה הסל "0 תפוזים, ו-3 בננות ב-12 שקלים" מול "2 תפוזים, ו-1 בננות ב-10 שקלים" וכו'. וכך השוואה בין 20 סלים שונים. אם רוצים להשוות עם עוד מוצר - לדוגמה לשקול את האפשרות לקנות 0-5 תפוחים, נקבל כבר 100 אפשרויות של סלים שונים שצריך להשוות ביניהם. הבעיה היא שמדובר בבעיה חישובית שגדלה [[גידול מעריכי|באופן מעריכי]] - אם יש לנו X סלים אפשריים, הוספה של עוד מוצר לסל שאולי נרצה לקנות, בכמות אפשרית של עד n פריטים, גורמת לכך שיש צורך להגדיל את מרחב האפשרויות של הבעיה פי n, כלומר יש לנו X כפול n אפשרויות לבחור.  

קין שואל מה יקרה לצרכן שיכנס למכולת קטנה שיש בה 100 סוגי מוצרים שונים, וירצה רק לבחור אם לקנות כמות של 1 פריט מכל אחד מסוגי המוצרים, או לקנות 0. כך שאת הקנייה שלו ניתן לתאר בצורת ווקטור של אפסים ואחדים (0 בננה, 1 אגס, 0 סבון, 1 תפוח, 1 לחם וכו'). כמות הסלים שצריך לשקול גדלה באופן מעריכי לפי חזקת 2, כך שעם 100 מוצרים הצרכן צריך לבצע השוואה של 2 בחזקת 100 אפשרויות שונות. מספר זה הוא 1.2676506 כפול 10 בחזקת 30. כלומר בערך 1,267,650,600,000,000,000,000,000,000,000 אבל מספר זה גדול מגילו של הייקום בשניות (4.09968 כפול 10 בחזקת 17). ברור לכן שצרכנים אינם מבצעים השוואה כזו של סלים ולכן אינם יכולים לבצע "מיקסום" של התועלת שלהם כמו שהתאוריה מניחה שהם מבצעים. סוג כזה של בעיות נקרא בעיות np קשות (בתורת הסיבוכיות) והוא הופך בלתי אפשרי לפתרון בצורה ישירה - אם יש פתרון לבעיה כזו הוא מחייב סוג של היוריסטיקה או ניחוש - אבל דבר זה פירושו גם שלא בהכרח מגיעים לפתרון אופטימלי בין כל הפתרונות האפשריים, ואפילו לא בהכרח ניתן לוודא את האופטימליות של פתרון כזה אם מישהו נותן לנו אותו מן המוכן. הצרכן חייב לכן לבצע סוגים שונים של היוריסטיקות - לדוגמה הוא מעדיף מוצרים שהוא כבר מכיר, הוא משווה בין מוצרים בקטגוריה דומה (לדוגמה רק בין ירקות לבין ירקות ולא בין עגבנייה לבין גבינה) ועוד.  

קין שואל מה יקרה לצרכן שיכנס למכולת קטנה שיש בה 100 סוגי מוצרים שונים, וירצה רק לבחור אם לקנות כמות של 1 פריט מכל אחד מסוגי המוצרים, או לקנות 0. כך שאת הקנייה שלו ניתן לתאר בצורת ווקטור של אפסים ואחדים (0 בננה, 1 אגס, 0 סבון, 1 תפוח, 1 לחם וכו'). כמות הסלים שצריך לשקול גדלה באופן מעריכי לפי חזקת 2, כך שעם 100 מוצרים הצרכן צריך לבצע השוואה של 2 בחזקת 100 אפשרויות שונות. מספר זה הוא 1.2676506 כפול 10 בחזקת 30. כלומר בערך 1,267,650,600,000,000,000,000,000,000,000 אבל מספר זה גדול מגילו של הייקום בשניות (4.09968 כפול 10 בחזקת 17). ברור לכן שצרכנים אינם מבצעים השוואה כזו של סלים ולכן אינם יכולים לבצע "מיקסום" של התועלת שלהם כמו שהתאוריה מניחה שהם מבצעים. סוג כזה של בעיות נקרא בעיות np קשות (בתורת הסיבוכיות) והוא הופך בלתי אפשרי לפתרון בצורה ישירה - אם יש פתרון לבעיה כזו הוא מחייב סוג של היוריסטיקה או ניחוש - אבל דבר זה פירושו גם שלא בהכרח מגיעים לפתרון אופטימלי בין כל הפתרונות האפשריים, ואפילו לא בהכרח ניתן לוודא את האופטימליות של פתרון כזה אם מישהו נותן לנו אותו מן המוכן. הצרכן חייב לכן לבצע סוגים שונים של היוריסטיקות - לדוגמה הוא מעדיף מוצרים שהוא כבר מכיר, הוא משווה בין מוצרים בקטגוריה דומה (לדוגמה רק בין ירקות לבין ירקות ולא בין עגבנייה לבין גבינה) ועוד.  

על פי [[אלפרד מרשל]], קיימת [[עקומת ביקוש]] של הצרכנים ו[[עקומת היצע]] של היצרנים, דבר מניב את [[שיווי המשקל]] ב[[שוק משוכלל]]. לפי הרוד, פירמה שרוצה למקסם רווח, רוצה להשוות את התגמול השולי לעלות השולית ועקב כך יגרם אובדן רווחה. כדי לחזור לתוצאה המקורית יש צורך להניח שקיימת [[תחרות משוכללת]].  

על פי [[אלפרד מרשל]], קיימת [[עקומת ביקוש]] של הצרכנים ו[[עקומת היצע]] של היצרנים, דבר מניב את [[שיווי המשקל]] ב[[שוק משוכלל]]. לפי הרוד, פירמה שרוצה למקסם רווח, רוצה להשוות את התגמול השולי לעלות השולית ועקב כך יגרם אובדן רווחה. כדי לחזור לתוצאה המקורית יש צורך להניח שקיימת [[תחרות משוכללת]].  

על פי ההנחה של התאוריה הנאו-קלאסית בתחרות משוכללת יש "כמות גדולה" של יצרנים. על פי ההנחה הפירמה היא Price Taker, היא לא יכולה להשפיע על המחיר של העסקה, והיא מוכרת כל מוצר בדיוק באותו מחיר. במילים אחרות הפירמה הבודדת רואה את הביקוש הניצב מולה כקו אופקי ישר. מצב זה מתואר על ידי המשוואה dp/dq =0 - השינוי במחיר של פירמה עקב שינוי בכמות יהיה אפס.  

על פי ההנחה של התאוריה הנאו-קלאסית בתחרות משוכללת יש "כמות גדולה" של יצרנים. על פי ההנחה הפירמה היא Price Taker, היא לא יכולה להשפיע על המחיר של העסקה, והיא מוכרת כל מוצר בדיוק באותו מחיר. במילים אחרות הפירמה הבודדת רואה את הביקוש הניצב מולה כקו אופקי ישר. מצב זה מתואר על ידי המשוואה dp/dq =0 - השינוי במחיר של פירמה עקב שינוי בכמות יהיה אפס.  

הפירמה תייצר בנקודה בה [[עלות שולית|העלות השולית]] שווה למחיר השוק, או במינוח מתמטי Mc=p. עקומת ההיצע המצרפי (היצע של כלל הפירמות), מתקבלת כסכום של עקומות העלות השוליות. יש לשים לב שברמת השוק כולו dP/dQ <0 (עקומת ההיצע של כלל היצרנים יורדת משמאל לימין). דבר זה מחזיר את התוצאה של מקסום הרווחה על ידי השוק.  

הפירמה תייצר בנקודה בה [[עלות שולית|העלות השולית]] שווה למחיר השוק, או במינוח מתמטי Mc=p. עקומת ההיצע המצרפי (היצע של כלל הפירמות), מתקבלת כסכום של עקומות העלות השוליות. יש לשים לב שברמת השוק כולו dP/dQ <0 (עקומת ההיצע של כלל היצרנים יורדת משמאל לימין). דבר זה מחזיר את התוצאה של מקסום הרווחה על ידי השוק.