שינויים

עיקר השינוי היה עקב שיפור ב[[פריון חקלאי|פריון החקלאי]] של גידולים אלה ולא מהגדלת [[שימושי קרקע|שטחי החקלאות]]. שיפורים בפריון נבעו קודם כל מהתפשטות [[המהפכה הירוקה]] אל מדינות העולם העניות ושכלולים ב[[חקלאות תעשייתית]] במדינות העשירות יותר. יחד עם זאת הגידול בפריון גרר הגדלת הסתמכות של האנושות על גידולים אלה, וכולל בעיות אקולוגיות רבות כולל [[סחף קרקע]], בעיות [[מים]], השפעה על [[מחזור החנקן]] ו[[מחזור הזרחן]], תלות של החקלאות ב[[משאבים מתכלים]] כמו [[אשלג]], [[פוספט]], [[גז טבעי]] (להפקת אמוניה), ו[[נפט]] (לחומרי הדברה וציוד חקלאי), זיהום עקב [[חומרי הדברה]] ו[[חקלאות כרות והבער]].  

עיקר השינוי היה עקב שיפור ב[[פריון חקלאי|פריון החקלאי]] של גידולים אלה ולא מהגדלת [[שימושי קרקע|שטחי החקלאות]]. שיפורים בפריון נבעו קודם כל מהתפשטות [[המהפכה הירוקה]] אל מדינות העולם העניות ושכלולים ב[[חקלאות תעשייתית]] במדינות העשירות יותר. יחד עם זאת הגידול בפריון גרר הגדלת הסתמכות של האנושות על גידולים אלה, וכולל בעיות אקולוגיות רבות כולל [[סחף קרקע]], בעיות [[מים]], השפעה על [[מחזור החנקן]] ו[[מחזור הזרחן]], תלות של החקלאות ב[[משאבים מתכלים]] כמו [[אשלג]], [[פוספט]], [[גז טבעי]] (להפקת אמוניה), ו[[נפט]] (לחומרי הדברה וציוד חקלאי), זיהום עקב [[חומרי הדברה]] ו[[חקלאות כרות והבער]].  

כדי לספק קלוריות לאדם אחד במשך שנה, יש צורך בכ-330 ליטרים של חיטה, אורז או תירס,<ref name="Tudge">So Shall We Reap,Colin Tudge, 2002</ref> ולכן כמות של 2.2 מיליארד טונות של דגנים יכולה לספק קלוריות לכ-6.6 מיליארד בני אדם (גם ללא סיוע מגידולים אחרים). קצת פחות מ[[אוכלוסיית העולם]] בשנת 2012.  

כדי לספק קלוריות לאדם אחד במשך שנה, יש צורך בכ-330 ליטרים של חיטה, אורז או תירס,<ref name="Tudge">So Shall We Reap,Colin Tudge, 2002</ref> ולכן כמות של 2.2 מיליארד טונות של דגנים יכולה לספק קלוריות לכ-6.6 מיליארד בני אדם (גם ללא סיוע מגידולים אחרים). קצת פחות מ[[אוכלוסיית העולם]] בשנת 2012.  

האורז גדל במדינות טרופיות ונדרש לכמות גדולה של [[מים]], החיטה גדלה באזורים ממוזגים וקרירים יותר ודורשת כמות נמוכה יותר של מים. התירס יכול לגדול באזורים צחיחים יותר. באזורים שבהם לא ניתן לגדל תירס אפשר לגדל דוחן. <ref name="Tudge"/>

האורז גדל במדינות טרופיות ונדרש לכמות גדולה של [[מים]], החיטה גדלה באזורים ממוזגים וקרירים יותר ודורשת כמות נמוכה יותר של מים. התירס יכול לגדול באזורים צחיחים יותר. באזורים שבהם לא ניתן לגדל תירס אפשר לגדל דוחן. <ref name="Tudge"/>

דגנים ובעיקר [[חיטה]] ו[[אורז]] מהווים את [[מזון בישראל|הגורם התזונתי החשוב ביותר בישראל]] מבחינת ערך קלורי. נכון לשנת 2012, דגנים סיפקו באופן ישיר 30% מהערך הקלורי של תושבי ישראל.<ref name="cbs19.23_2014"/>  

דגנים ובעיקר [[חיטה]] ו[[אורז]] מהווים את [[מזון בישראל|הגורם התזונתי החשוב ביותר בישראל]] מבחינת ערך קלורי. נכון לשנת 2012, דגנים סיפקו באופן ישיר 30% מהערך הקלורי של תושבי ישראל.<ref name="cbs19.23_2014"/>  

בשנת 2012 ישראל ייצרה 253 אלף טונות דגנים בשנה, אבל ייצאה את רוב הכמות - 191 אלף טונות בשנה. במקביל ישראל ייבאה 1.829 טונות דגנים. כך שסה"כ בעלי החיים והאנשים החיים בישראל דרשו 1.889 טונות דגנים בשנה. מתוך כמות זו, 968 אלף טונות (51%), משמשים לשם האכלת בעלי חיים שונים או מתבזבזים לפני המכירה - כך שכמות הדגנים נטו שנצרכה באופן ישיר על ידי בני האדם עמדה על 920 אלף טונות.<ref name="cbs19.23_2014">[http://www.cbs.gov.il/shnaton65/st19_23x.pdf מאזן הספקת מזון בישראל 2012] למ"ס, שנתון סטטיסטי לישראל 2014, לוח 19.23 </ref> נכון לשנת 2012 הייצור המקומי בישראל, בהנחה שלא משנים ייעודי שטחים חקלאיים או תשומות אחרות, מאפשר לייצר 13% מסך הצריכה הכוללת של דגנים (של בני אדם וחיות משק כאחד, לפני פחת), או 28% מסך צריכת הדגנים הישירה (בהנחה שאין בזבוז כלל וללא העברות דגנים לבעלי חיים). כל הנתונים האלה מבוססים על [[חקלאות תעשייתית]] המשתמשת בתשומות שונות כגון [[דשן כימי]], [[נפט]] לטרקטורים ולהשקייה, [[התפלת מים]] ועוד - לא על [[חקלאות בת קיימא]].

בשנת 2012 ישראל ייצרה 253 אלף טונות דגנים בשנה, אבל ייצאה את רוב הכמות - 191 אלף טונות בשנה. במקביל ישראל ייבאה 1.829 טונות דגנים. כך שסה"כ בעלי החיים והאנשים החיים בישראל דרשו 1.889 טונות דגנים בשנה. מתוך כמות זו, 968 אלף טונות (51%), משמשים לשם האכלת בעלי חיים שונים או מתבזבזים לפני המכירה - כך שכמות הדגנים נטו שנצרכה באופן ישיר על ידי בני האדם עמדה על 920 אלף טונות.<ref name="cbs19.23_2014">[http://www.cbs.gov.il/shnaton65/st19_23x.pdf מאזן הספקת מזון בישראל 2012] למ"ס, שנתון סטטיסטי לישראל 2014, לוח 19.23 </ref> נכון לשנת 2012 הייצור המקומי בישראל, בהנחה שלא משנים ייעודי שטחים חקלאיים או תשומות אחרות, מאפשר לייצר 13% מסך הצריכה הכוללת של דגנים (של בני אדם וחיות משק כאחד, לפני פחת), או 28% מסך צריכת הדגנים הישירה (בהנחה שאין בזבוז כלל וללא העברות דגנים לבעלי חיים). כל הנתונים האלה מבוססים על [[חקלאות תעשייתית]] המשתמשת בתשומות שונות כגון [[דשן כימי]], [[נפט]] לטרקטורים ולהשקייה, [[התפלת מים]] ועוד - לא על [[חקלאות בת קיימא]].

==ראו גם==

==ראו גם==