שינויים

'''[[כלכלה קלאסית|הכלכלה הקלאסית]]''' החלה בתחילת המאה ה-18 עם כלכלנים בולטים מאיזור אנגליה, כמו [[דיוויד ריקרדו]] ו[[תומס מלתוס]], הגיעה לשיאה בכתביו ש[[אדם סמית]] ונסתיימה בכתביו של [[קרל מארקס]] בשנות 1860. הכלכלה הנאו-קלאסית גיבשה והסתמכה על [[תורת הערך של העבודה]] שהיא תורת ערך אובייקטיבית. הכלכלנים הקלאסיים ראו בכלכלה תת-ענף של ה[[פילוסופיה]] ועסקו ב[[כלכלה פוליטית]] - שכן יש בה היבטים [[פוליטיקה|פוליטיים]] וניגודי אינטרסים בין מעמדות שונים באוכלוסייה כגון בעלי האדמות (האצולה), קפיטליסטים (בעלי הכסף, ו/או בעלי ה[[הון]] - בעלי מפעלים), האיכרים והפועלים.

'''[[כלכלה קלאסית|הכלכלה הקלאסית]]''' החלה בתחילת המאה ה-18 עם כלכלנים בולטים מאיזור אנגליה, כמו [[דיוויד ריקרדו]] ו[[תומס מלתוס]], הגיעה לשיאה בכתביו ש[[אדם סמית]] ונסתיימה בכתביו של [[קרל מארקס]] בשנות 1860. הכלכלה הנאו-קלאסית גיבשה והסתמכה על [[תורת הערך של העבודה]] שהיא תורת ערך אובייקטיבית. הכלכלנים הקלאסיים ראו בכלכלה תת-ענף של ה[[פילוסופיה]] ועסקו ב[[כלכלה פוליטית]] - שכן יש בה היבטים [[פוליטיקה|פוליטיים]] וניגודי אינטרסים בין מעמדות שונים באוכלוסייה כגון בעלי האדמות (האצולה), קפיטליסטים (בעלי הכסף, ו/או בעלי ה[[הון]] - בעלי מפעלים), האיכרים והפועלים.

'''[[כלכלה נאו-קלאסית]]''' בעקבות כתביו של מרקס, תורת הערך של העבודה, שהייתה הבסיס לתאוריה הקלאסית, נתפסה כבעלת השלכות פוליטיות בעייתיות הן למשטרים והן לבעלי הון ולתפיסה הקפיטליסטית בכלל. בעקבות זאת החל חיפוש אחר תאוריות כלכליות חדשות בתכלית שיכלו להיות מנותקות מתורת הערך של העבודה והניתוח המרקיססטי. בשנת 1870 החלה "[[המהפכה השולית]]" על ידי 3 כלכלנים. תחילה התעלמו מניתוח זה, אבל בעקבות ספר הלימוד הפופולרי של [[אלפרד מרשל]], Principles of Economics, שיצא לאור ב-1890 החלה הכלכלה הנאו-קלאסית להתחזק. בעקבות אירועי ההפיכה ברוסיה, השפל הגדול, מלחמות העולם ועליית הקיינסניזם מעמדה של הכלכלה הנאו-קלאסית לא היה דומיננטי במשך עשרות שנים וכלכלנים ממחנות שונים עסקו בוויכוחים מרים. הכלכלה הנאו-קלאסית ביססה את מעמדה האקדמי בשנות ה-40-50 של המאה ה-20, בעיקר על ידי הכלכלנים [[מילטון פרידמן]] ו[[פרדריק הייק]]. המודל העיקרי שלה שורטט על ידי [[קנת' ארו]]. התאוריה מכונה גם [[תורת שיווי המשקל הכללי]] General Equilibrium Theory - GET. כבסיס למדיניות כלכלית עלתה התאוריה הנאו-קלאסית רק בשנות ה- 70' וה-80' של המאה ה-20 יחד עם ה[[מוניטריזם]] של מילטון פרידמן, ומשטרי [[רונלד רייגן]] ו[[מרגרט תאצ'ר]]. עד היום כלכלה נאו-קלסית היא הזרם המרכזי בכלכלה - הניתוח המקובל ביותר בבתי הספר לכלכלה ובניתוחים ממשלתיים ועסקיים. זרם זה התבסס על ניתוח שולי - כגון [[תפוקה שולית פוחתת]] או [[תועלת שולית פוחתת]] כדי לטעון כי ביקוש למוצרים, שכר, קניית הון, המוטיבציה לעבוד ועוד היבטים בכלכלה, תלויים כולם בפונקציה גזירה ומונוטונית של הצרכנים והיצרנים, בהינתן העדפות נתונות מראש וחלוקה נתונה של הרכוש, וכי מפגשים בשוק בין הרבה יצרנים לבין הרבה צרכנים - [[שוק משוכלל]] קובעים את המחיר בשוק ואת הכמות של מוצרים שתיוצר. ההמלצה העיקרית של הכלכלה הנאו-קלאסית היא מדיניות [[נאו-ליברליזם|נאו-ליברלית]] - הקטנת כוחה של הממשלה להתערב ב[[שוק]], מלבד במצבים של [[כשלי שוק]] כגון [[מונופול]], [[מוצר ציבורי]] או [[השפעה חיצונית]] וכן עידוד של עוד [[צמיחה כלכלית]] ו[[סחר חופשי]] כמטרות בפני עצמן ללא קשר למחיר החברתי והכלכלי שהדבר עלול לגרום לו.

'''[[כלכלה נאו-קלאסית]]''' בעקבות כתביו של מרקס, תורת הערך של העבודה, שהייתה הבסיס לתאוריה הקלאסית, נתפסה כבעלת השלכות פוליטיות בעייתיות הן למשטרים והן לבעלי הון ולתפיסה הקפיטליסטית בכלל. בעקבות זאת החל חיפוש אחר תאוריות כלכליות חדשות בתכלית שיכלו להיות מנותקות מתורת הערך של העבודה והניתוח המרקיססטי. בשנת 1870 החלה "[[המהפכה השולית]]" על ידי 3 כלכלנים. תחילה התעלמו מניתוח זה, אבל בעקבות ספר הלימוד הפופולרי של [[אלפרד מרשל]], Principles of Economics, שיצא לאור ב-1890 החלה הכלכלה הנאו-קלאסית להתחזק. בעקבות אירועי ההפיכה ברוסיה, השפל הגדול, מלחמות העולם ועליית הקיינסיאניזם מעמדה של הכלכלה הנאו-קלאסית לא היה דומיננטי במשך עשרות שנים וכלכלנים ממחנות שונים עסקו בוויכוחים מרים. הכלכלה הנאו-קלאסית ביססה את מעמדה האקדמי בשנות ה-40-50 של המאה ה-20, בעיקר על ידי הכלכלנים [[מילטון פרידמן]] ו[[פרדריק הייק]]. המודל העיקרי שלה שורטט על ידי [[קנת' ארו]]. התאוריה מכונה גם [[תורת שיווי המשקל הכללי]] General Equilibrium Theory - GET. כבסיס למדיניות כלכלית עלתה התאוריה הנאו-קלאסית רק בשנות ה- 70' וה-80' של המאה ה-20 יחד עם ה[[מוניטריזם]] של מילטון פרידמן, ומשטרי [[רונלד רייגן]] ו[[מרגרט תאצ'ר]]. עד היום כלכלה נאו-קלסית היא הזרם המרכזי בכלכלה - הניתוח המקובל ביותר בבתי הספר לכלכלה ובניתוחים ממשלתיים ועסקיים. זרם זה התבסס על ניתוח שולי - כגון [[תפוקה שולית פוחתת]] או [[תועלת שולית פוחתת]] כדי לטעון כי ביקוש למוצרים, שכר, קניית הון, המוטיבציה לעבוד ועוד היבטים בכלכלה, תלויים כולם בפונקציה גזירה ומונוטונית של הצרכנים והיצרנים, בהינתן העדפות נתונות מראש וחלוקה נתונה של הרכוש, וכי מפגשים בשוק בין הרבה יצרנים לבין הרבה צרכנים - [[שוק משוכלל]] קובעים את המחיר בשוק ואת הכמות של מוצרים שתיוצר. ההמלצה העיקרית של הכלכלה הנאו-קלאסית היא מדיניות [[נאו-ליברליזם|נאו-ליברלית]] - הקטנת כוחה של הממשלה להתערב ב[[שוק]], מלבד במצבים של [[כשלי שוק]] כגון [[מונופול]], [[מוצר ציבורי]] או [[השפעה חיצונית]] וכן עידוד של עוד [[צמיחה כלכלית]] ו[[סחר חופשי]] כמטרות בפני עצמן ללא קשר למחיר החברתי והכלכלי שהדבר עלול לגרום לו.

'''[[כלכלה קיינסיאנית]]''' החלה בשנות ה-30 בעקבות הגותו של [[ג'ון מיינרד קיינס]] ועל רקע [[השפל הגדול]]. קיינס סבר שהניתוח הנאו-קלאסי, שהתמקד באותה תקופה ב[[מיקרו-כלכלה]] - כלומר באינטראקציה בין מספר קטן של צרכנים ויצרנים, מפספס את התפקוד של [[מאקרו-כלכלה]] שעובדת על פי לוגיקה אחרת. בניתוח של [[מערכות מורכבות]], קיינס טען לקיום של [[הגחה]] בתחום הכלכלה- קיום של תופעות מערכתיות שאינן גלויות בהכרח כאשר מסתכלים על איבר בודד במערכת. קיינס טען גם שהשוק יכול להיקלע למעין מלכוד -22 שבו אין השקעות ואין צמיחה כי אין ציפיות לכך, וכתוצאה מכך יש [[אבטלה]] שגוררת צריכה נמוכה של הציבור ולכן מיתון מתמשך, ממשלה יכולה להתערב בצורות שונות כדי לעודד [[צמיחה כלכלית]] - הן על ידי [[התערבות פיסקלית]] - כמו בניית תשתיות והן על ידי [[התערבות מוניטרית]] - הדפסת כסף, שינוי שער הריבית ועוד. הכלכלה הקיינסיאנית עלתה לבכורה בשנות ה-40 עד שנות ה-70 של המאה ה-20 אז השפיעה על המדיניות הכלכלית של מדינות מערביות רבות. בעקבות משברים כלכליים בשנות ה-70, נחלש מעמדם הפוליטי של הקיינסיאנים, והתחזקו הזרם המוניטרי (מילטון פרידמן) והכלכלה הנאו-קלאסית.

'''[[כלכלה קיינסיאנית]]''' החלה בשנות ה-30 בעקבות הגותו של [[ג'ון מיינרד קיינס]] ועל רקע [[השפל הגדול]]. קיינס סבר שהניתוח הנאו-קלאסי, שהתמקד באותה תקופה ב[[מיקרו-כלכלה]] - כלומר באינטראקציה בין מספר קטן של צרכנים ויצרנים, מפספס את התפקוד של [[מאקרו-כלכלה]] שעובדת על פי לוגיקה אחרת. בניתוח של [[מערכות מורכבות]], קיינס טען לקיום של [[הגחה]] בתחום הכלכלה- קיום של תופעות מערכתיות שאינן גלויות בהכרח כאשר מסתכלים על איבר בודד במערכת. קיינס טען גם שהשוק יכול להיקלע למעין מלכוד -22 שבו אין השקעות ואין צמיחה כי אין ציפיות לכך, וכתוצאה מכך יש [[אבטלה]] שגוררת צריכה נמוכה של הציבור ולכן מיתון מתמשך, ממשלה יכולה להתערב בצורות שונות כדי לעודד [[צמיחה כלכלית]] - הן על ידי [[התערבות פיסקלית]] - כמו בניית תשתיות והן על ידי [[התערבות מוניטרית]] - הדפסת כסף, שינוי שער הריבית ועוד. הכלכלה הקיינסיאנית עלתה לבכורה בשנות ה-40 עד שנות ה-70 של המאה ה-20 אז השפיעה על המדיניות הכלכלית של מדינות מערביות רבות. בעקבות משברים כלכליים בשנות ה-70, נחלש מעמדם הפוליטי של הקיינסיאנים, והתחזקו הזרם המוניטרי (מילטון פרידמן) והכלכלה הנאו-קלאסית.