שינויים

אריק שלוסר הוא עיתונאי חוקר אמריקאי שכותב בכמה מגזינים בארצות הברית, ובהם "אטלנטיק מאנת'לי", "רולינג סטון" ו"ואניטי פייר". ספר אחר שלו נוגע לתעשיית הפורנו ולמדיניות ארצות הברית בנושא מריחואנה, וכן הוא מתעתד להוציא ספר על [[הפרטת בתי הכלא|תעשיית בתי הכלא]].  

אריק שלוסר הוא עיתונאי חוקר אמריקאי שכותב בכמה מגזינים בארצות הברית, ובהם "אטלנטיק מאנת'לי", "רולינג סטון" ו"ואניטי פייר". ספר אחר שלו נוגע לתעשיית הפורנו ולמדיניות ארצות הברית בנושא מריחואנה, וכן הוא מתעתד להוציא ספר על [[הפרטת בתי הכלא|תעשיית בתי הכלא]].  

המקור לספר היא סדרת תחקירים למגזין ה"רולינג סטון" משנת 1998. במשך יותר משנתיים נכלל הספר ברשימת רבי המכר של ה"ניו יורק טיימס" ונמכרו ממנו למעלה מ-1.4 מיליון עותקים. הוא תורגם ל-21 שפות. שלוסר יחד עם ריצ'ארד לינקלייטר עיבדו את הספר לסרט עלילתי בשם ”פאסט פוד". גרסה של הספר לבני הנוער בשם Chew on This, או "תלעס את זה" יצאה לאור בשנת 2006.  

המקור לספר היא סדרת תחקירים למגזין ה"רולינג סטון" משנת 1998. במשך יותר משנתיים נכלל הספר ברשימת רבי המכר של ה"ניו יורק טיימס" ונמכרו ממנו למעלה מ-1.4 מיליון עותקים. הוא תורגם ל-21 שפות. שלוסר יחד עם ריצ'ארד לינקלייטר עיבדו את הספר לסרט עלילתי בשם ”פאסט פוד". גרסה של הספר לבני הנוער בשם Chew on This, או "תלעס את זה" יצאה לאור בשנת 2006.  

הספר תורגם לעברית בהוצאת הקיבוץ המאוחד ספרית פועלים, נובמבר 2007.

הספר תורגם לעברית בהוצאת הקיבוץ המאוחד ספרית פועלים, נובמבר 2007.

חלק מהקוראים של אומת המזון המהיר מבקרים את הספר על שהוא לא מסיק מסקנות ותוקף ישירות את ה[[קפיטליזם]]. לעומתם אחרים רואים בספר טקסט משכנע בזכות היצמדותו לעובדות היבשות (במשך רוב הספר, למעט הפרק האחרון) כשהוא מנסה להשתמש בתעשיית המזון כדי להראות את התסמין של בעיה גדולה יותר - המהפך שעברה החברה האמריקאית מאומה של חוות קטנות ועסקים קטנים לחברה שנשלטת על ידי [[תאגידים רב לאומיים|תאגידים רבי עוצמה]] ו[[קפיטליזם של מקורבים|קפיטליזם לא מרוסן]].

חלק מהקוראים של אומת המזון המהיר מבקרים את הספר על שהוא לא מסיק מסקנות ותוקף ישירות את ה[[קפיטליזם]]. לעומתם אחרים רואים בספר טקסט משכנע בזכות היצמדותו לעובדות היבשות (במשך רוב הספר, למעט הפרק האחרון) כשהוא מנסה להשתמש בתעשיית המזון כדי להראות את התסמין של בעיה גדולה יותר - המהפך שעברה החברה האמריקאית מאומה של חוות קטנות ועסקים קטנים לחברה שנשלטת על ידי [[תאגידים רב לאומיים|תאגידים רבי עוצמה]] ו[[קפיטליזם של מקורבים|קפיטליזם לא מרוסן]].

Rob Walker כתב טור בשנת 2001 על הספר בעיתון "הניו יורק טיימס". הוא מעיד כי "שלוסר הוא כתב רציני ומענג" וכי הספר הוא לא מתקפה אווירית אלא מפולת של עובדות והבחנות ועובדות על [[תעשיית המזון המהיר]] החל מהכנת הבשר ועד לשיווק.{{הערה|Walker, Rob "[http://www.nytimes.com/books/01/01/21/reviews/010121.21walkert.html No Accounting for Mouthfeel]". The New York Times, 21 January 2001}}

Rob Walker כתב טור בשנת 2001 על הספר בעיתון "הניו יורק טיימס". הוא מעיד כי "שלוסר הוא כתב רציני ומענג" וכי הספר הוא לא מתקפה אווירית אלא מפולת של עובדות והבחנות ועובדות על [[תעשיית המזון המהיר]] החל מהכנת הבשר ועד לשיווק.{{הערה|Walker, Rob "[http://www.nytimes.com/books/01/01/21/reviews/010121.21walkert.html No Accounting for Mouthfeel]". The New York Times, 21 January 2001}}

===ביקורת מצד קפיטליסטים וליברטרים===

===ביקורת מצד קפיטליסטים וליברטרים===

[[חקר הכלכלה|הפרופסור לכלכלה]] תומס דילורנצזו (Thomas DiLorenzo) ביקר בחריפות את הספר בשנת 2004 וטוען שהוא מביא עובדות ידועות, מתקיף את [[השוק החופשי]] [[תעשיית המזון|בתעשיית המזון]], וכי הוא ממעיט ביכולות של אנשים לבצע שיפוט עצמי בנוגע לבחירות המזון שלהם. דינלורנצו מעיד כי הספר "בור בצורה מזעזעת ברמה הבסיסית ביותר של היגיון כלכלי". הוא מתייחס לספרו של [[פרדריק הייק]], The Constitution of Liberty, שבו הייק מתאר כיצד אחת מאבני היסוד של הסוציאליזם היא הכחשה של [[אחריות הפרט]]. שכן אם לפרטים אין רצון חופשי, והם לא אחראים למעשים שלהם. לפי דינלורנצו הסוציאליסטים טוענים שהחיים שלהם חייבים להישלט בצורה כלשהי - עדיף על ידי המדינה - לטובתם שלהם. לדעתו המסר המרכזי של הספר הוא שאם אתה אוכל הרבה שוקולד ומילקשייק ולא מתעמל - אתה נהיה שמן. הוא תוקף את שלוסר על כך ש"אין לו שום דבר טוב להגיד על התעשייה", ומצד שני טוען כי מיליוני אמריקאים (ואנשים מאומות אחרות) מביעים את "חוסר הסכמתם" עם שלוסר בכך שהם קונים מתעשייה זו בכל יום. לטענת דינלורנצו, שלוסר לא מבחין בכך ש"הצרכנים האמריקנים" הם "משכילים יותר מתמיד" והם יכולים לשפוט בכוחות עצמם איפה המקום שבו הכי כדאי לאכול. "בדיוק כמו שכולם מבינים שעישון הוא רע לבריאות", דילונרצו טוען כי "[[מידע משותף|כולם יודעים]]" כי אם אתה אוכל צ'יזבורגר ענק עם צ'יפס אתה מקבל יותר קלוריות לעומת תרנגולת עם ברוקולוי, לא צריך לקבל אישוש לכך מצד שלוסר. דילונרצו טוען כי בשנים האחרונות רשתות מזון מהיר כמו [[מקדונלד'ס]], ברגר קינג ו-וונדיס הגיבו לעניין הגובר של תושבי ארצות הברית במזון בריא יותר - הן צמצמו את כמות השומן, מציעות בתפריט שלהן יותר סלטים, סנדוויצ'ים ומציעות מזונות דלי פחמימות. במילים אחרות השוק החופשי עובד. אבל הספר של שלוסר הוא מתקפה ממושכת על [[השוק החופשי]] של תעשיית המזון. {{הערה|Thomas J. DiLorenzo, [https://mises.org/library/two-very-fashionable-frauds Two Very Fashionable Frauds], מכון מיזס, 20.10.2004}}

[[חקר הכלכלה|הפרופסור לכלכלה]] תומס דילורנצזו (Thomas DiLorenzo) ביקר בחריפות את הספר בשנת 2004 וטוען שהוא מביא עובדות ידועות, מתקיף את [[השוק החופשי]] [[תעשיית המזון|בתעשיית המזון]], וכי הוא ממעיט ביכולות של אנשים לבצע שיפוט עצמי בנוגע לבחירות המזון שלהם. דינלורנצו מעיד כי הספר "בור בצורה מזעזעת ברמה הבסיסית ביותר של היגיון כלכלי". הוא מתייחס לספרו של [[פרדריק הייק]], The Constitution of Liberty, שבו הייק מתאר כיצד אחת מאבני היסוד של הסוציאליזם היא הכחשה של [[אחריות הפרט]]. שכן אם לפרטים אין רצון חופשי, והם לא אחראים למעשים שלהם. לפי דינלורנצו הסוציאליסטים טוענים שהחיים שלהם חייבים להישלט בצורה כלשהי - עדיף על ידי המדינה - לטובתם שלהם. לדעתו המסר המרכזי של הספר הוא שאם אתה אוכל הרבה שוקולד ומילקשייק ולא מתעמל - אתה נהיה שמן. הוא תוקף את שלוסר על כך ש"אין לו שום דבר טוב להגיד על התעשייה", ומצד שני טוען כי מיליוני אמריקאים (ואנשים מאומות אחרות) מביעים את "חוסר הסכמתם" עם שלוסר בכך שהם קונים מתעשייה זו בכל יום. לטענת דינלורנצו, שלוסר לא מבחין בכך ש"הצרכנים האמריקנים" הם "משכילים יותר מתמיד" והם יכולים לשפוט בכוחות עצמם איפה המקום שבו הכי כדאי לאכול. "בדיוק כמו שכולם מבינים שעישון הוא רע לבריאות", דילונרצו טוען כי "[[מידע משותף|כולם יודעים]]" כי אם אתה אוכל צ'יזבורגר ענק עם צ'יפס אתה מקבל יותר קלוריות לעומת תרנגולת עם ברוקולוי, לא צריך לקבל אישוש לכך מצד שלוסר. דילונרצו טוען כי בשנים האחרונות רשתות מזון מהיר כמו [[מקדונלד'ס]], ברגר קינג ו-וונדיס הגיבו לעניין הגובר של תושבי ארצות הברית במזון בריא יותר - הן צמצמו את כמות השומן, מציעות בתפריט שלהן יותר סלטים, סנדוויצ'ים ומציעות מזונות דלי פחמימות. במילים אחרות השוק החופשי עובד. אבל הספר של שלוסר הוא מתקפה ממושכת על [[השוק החופשי]] של תעשיית המזון. {{הערה|Thomas J. DiLorenzo, [https://mises.org/library/two-very-fashionable-frauds Two Very Fashionable Frauds], מכון מיזס, 20.10.2004}}

הפרופסורית למשפטים, אנא ברייסון (Anna Bryson), תקפה את הספר בשנת 2014. היא טענה כי חלק מהעובדות בספר אינן מדויקות מספיק וכי הוא מציג גרסה חד צדדית של התעשייה. לטענתה הספר הוא "אנטי-קפיטליסטי" ו"פרו-סוציאליסטי". היא טוענת כי הערכה המופיעה בספר לפיה רבע מתוך האמריקאים מבקרים במסעדות מזון מהיר מידי יום היא לא דבר שמבוסס עם מחקר. כמו כן היא חוזרת על מספר טענות של דילונרצו - כי הספר "לא מציג את שני הצדדים", צרכנים הם משכילים היום יתר מאי פעם ולכן יכולים לשפוט בכוחות עצמם מה טוב להם וכי רשתות המזון המהיר הגיבו לרצונות של הצרכנים למזון בריא יותר. {{הערה| Anna Bryson , [http://pure.qub.ac.uk/portal/en/persons/anna-bryson(5e765811-b6e0-4252-b144-15401383e328).html School board member: Biased ‘Fast Food Nation’ book doesn’t belong in schools],EAG news org, August 29, 2014}}

הפרופסורית למשפטים, אנא ברייסון (Anna Bryson), תקפה את הספר בשנת 2014. היא טענה כי חלק מהעובדות בספר אינן מדויקות מספיק וכי הוא מציג גרסה חד צדדית של התעשייה. לטענתה הספר הוא "אנטי-קפיטליסטי" ו"פרו-סוציאליסטי". היא טוענת כי הערכה המופיעה בספר לפיה רבע מתוך האמריקאים מבקרים במסעדות מזון מהיר מידי יום היא לא דבר שמבוסס עם מחקר. כמו כן היא חוזרת על מספר טענות של דילונרצו - כי הספר "לא מציג את שני הצדדים", צרכנים הם משכילים היום יתר מאי פעם ולכן יכולים לשפוט בכוחות עצמם מה טוב להם וכי רשתות המזון המהיר הגיבו לרצונות של הצרכנים למזון בריא יותר. {{הערה| Anna Bryson , [http://pure.qub.ac.uk/portal/en/persons/anna-bryson(5e765811-b6e0-4252-b144-15401383e328).html School board member: Biased ‘Fast Food Nation’ book doesn’t belong in schools],EAG news org, August 29, 2014}}

הביקורת של דילונרצו על הספר דומה במספר מובנים לביקורת של [[חברות הטבק]] ושל גופים הקשורים לחברות אלה, כמו [[מכון הטבק]] או לביקורת של [[חברות הנפט]] ביחס ל[[התחממות עולמית]] וניתן לראות קווי דמיון לטקטיקות בתחומים של [[הכחשת נזקי העישון]] ושל [[הכחשת אקלים]].  

הביקורת של דילונרצו על הספר דומה במספר מובנים לביקורת של [[חברות הטבק]] ושל גופים הקשורים לחברות אלה, כמו [[מכון הטבק]] או לביקורת של [[חברות הנפט]] ביחס ל[[התחממות עולמית]] וניתן לראות קווי דמיון לטקטיקות בתחומים של [[הכחשת נזקי העישון]] ושל [[הכחשת אקלים]].  

הטענה לפיה הצרכנים הם "מודעים היום יותר מאי פעם" לנזקים בריאותיים. דבר זה מקפל בתוכו הנחה כי אם הצרכנים יודעים יותר מאשר בעבר יש בכך די כדי להבטיח את בריאותם. שנית יש להראות כי הצרכנים אכן מודעים לנזקים בריאותיים של [[מזון לא בריא]], וכן יש כאן הנחה מוסווית לפיה יש [[הטרוגניות בכלכלה]] ולכן כל הצרכנים יודעים את אותם הדברים, בלי קשר לדוגמה ל[[עוני]] או השכלה. דילונרצו מניח כי זה המצב, אבל לא מוכיח זאת בשום צורה. יותר מכך, אפילו ההנחה כי ארגוני הבריאות מודעים בצורה מלאה לכל הנזקים ומעבירים זאת בצורה של מידע מלא לכלל הצרכנים אינה מבוססת כלל. למעשה כאשר חששות בריאותיים שונים מתגלים עם השנים - לדוגמה ההכרזה של ארגון הבריאות העולמי על כך כי [[בשר מעובד]] הוא [[גורם מסרטן וודאי]] התקיימה רק בשנת 2015. ארגון הבריאות העולמי הכריז בשנת 2003 כי [[השפעות בריאותיות של סוכר|צריכת סוכר בכמות מופרזת]] מזיקה לבריאות אבל דילונרצו כלל אינו מתייחס לדבר זה. דילורנצו אינו מזכיר את הקשר בין מזון מתוק לבין התקפי לב ומדבר על "השמנה" כסיכון הבריאותי היחיד. ככל הנראה הוא עצמו כלל אינו מודע לסיכון זה לא ל[[השפעות בריאותיות של מלח]]. המלצות ארגון הבריאות העולמי עודכנו ופורסמו בהרחבה יותר בפרסומים משנת 2015. כך שגם עיתונאים גילו לפתע שהם "מכורים לסוכר". כמו כן השגת מידע והאמינות המיוחסת לו תלויה בהכנסה, זמן פנוי ומודעות - ולא ניתן להניח כי לכל הצרכנים יש הזדמנות שווה לדבר זה.  

הטענה לפיה הצרכנים הם "מודעים היום יותר מאי פעם" לנזקים בריאותיים. דבר זה מקפל בתוכו הנחה כי אם הצרכנים יודעים יותר מאשר בעבר יש בכך די כדי להבטיח את בריאותם. שנית יש להראות כי הצרכנים אכן מודעים לנזקים בריאותיים של [[מזון לא בריא]], וכן יש כאן הנחה מוסווית לפיה יש [[הטרוגניות בכלכלה]] ולכן כל הצרכנים יודעים את אותם הדברים, בלי קשר לדוגמה ל[[עוני]] או השכלה. דילונרצו מניח כי זה המצב, אבל לא מוכיח זאת בשום צורה. יותר מכך, אפילו ההנחה כי ארגוני הבריאות מודעים בצורה מלאה לכל הנזקים ומעבירים זאת בצורה של מידע מלא לכלל הצרכנים אינה מבוססת כלל. למעשה כאשר חששות בריאותיים שונים מתגלים עם השנים - לדוגמה ההכרזה של ארגון הבריאות העולמי על כך כי [[בשר מעובד]] הוא [[גורם מסרטן וודאי]] התקיימה רק בשנת 2015. ארגון הבריאות העולמי הכריז בשנת 2003 כי [[השפעות בריאותיות של סוכר|צריכת סוכר בכמות מופרזת]] מזיקה לבריאות אבל דילונרצו כלל אינו מתייחס לדבר זה. דילורנצו אינו מזכיר את הקשר בין מזון מתוק לבין התקפי לב ומדבר על "השמנה" כסיכון הבריאותי היחיד. ככל הנראה הוא עצמו כלל אינו מודע לסיכון זה לא ל[[השפעות בריאותיות של מלח]]. המלצות ארגון הבריאות העולמי עודכנו ופורסמו בהרחבה יותר בפרסומים משנת 2015. כך שגם עיתונאים גילו לפתע שהם "מכורים לסוכר". כמו כן השגת מידע והאמינות המיוחסת לו תלויה בהכנסה, זמן פנוי ומודעות - ולא ניתן להניח כי לכל הצרכנים יש הזדמנות שווה לדבר זה.  

טענה אחרת של דילונרצו וברייסון היא כי הספר "לא מאוזן". טענה זו דומה לטענות מצד [[הכחשת נזקי העישון|תומכי "זכויות" מעשנים]] או [[הכחשת אקלים|מכחישי אקלים]] על סיקור "לא הוגן" של נושאים "במחלוקת" כמו [[התחממות עולמית]], [[נזקי העישון]] או [[עישון כפוי|נזקים של עישון כפוי]]. בפועל מצד אחד יש חוקרי בריאות או חוקרי אקלים שמנסים להבין כיצד עובדות [[מערכות מורכבות]] מה הנזקים שנגרמים לחברה או האיומים עליה ומצד שני יש חברות שמנסות לזרוע [[דיסאינפורמציה]] בין אם בצורה ישירה ובין אם על ידי ארגוני שהם כביכול לא קשורים אליהם כמו [[מכון הארטלנד]] - החברות האלה יעשו ככל שהן יכולות כדי להציג את "הצד שלהן" גם כאשר הן משקרות במצח נחושה לציבור (כפי שהתברר לדוגמה לגבי [[תעשיית הטבק]] עקב חשיפת המסמכים הפנימיים של התעשייה בשנת 1998). אין בהכרח סיבה להראות את "שני הצדדים" - דבר זה ראוי רק כאשר שני הצדדים מגיעים ממקום לא מוטה, אין להם אינטרס כלכלי להוכיח בכל מחיר טענה כלשהי, והם מפחדים להטעות את הציבור יותר מאשר הפחד לפשוט את הרגל. הפצת מידע מוטעה אינה מוגבלת רק לחברות טבק. לדוגמה מחקר של פרופסור מרטין מקי מבריטניה, הראה כיצד חברת [[קוקה קולה]] העולמית מימנה יותר מ-120 חוקרים שפרסמו מאות מחקרים בארה״ב, בעיקר בשביל ליצור [[הטיית מחקרים על ידי חברות|הטיית מחקרים]] וליצור רושם שהקשר בין צריכה מוגזמת של [[סוכר]] למחלות כמו [[סוכרת]] מוטל בספק, ולהדגיש כי מה שחשוב באמת הוא אורח חיים בריא והקפדה על [[פעילות גופנית]] מספקת ואיזון קלורי.[http://newmedia.calcalist.co.il/sugar/chp5.html]

טענה אחרת של דילונרצו וברייסון היא כי הספר "לא מאוזן". טענה זו דומה לטענות מצד [[הכחשת נזקי העישון|תומכי "זכויות" מעשנים]] או [[הכחשת אקלים|מכחישי אקלים]] על סיקור "לא הוגן" של נושאים "במחלוקת" כמו [[התחממות עולמית]], [[נזקי העישון]] או [[עישון כפוי|נזקים של עישון כפוי]]. בפועל מצד אחד יש חוקרי בריאות או חוקרי אקלים שמנסים להבין כיצד עובדות [[מערכות מורכבות]] מה הנזקים שנגרמים לחברה או האיומים עליה ומצד שני יש חברות שמנסות לזרוע [[דיסאינפורמציה]] בין אם בצורה ישירה ובין אם על ידי ארגוני שהם כביכול לא קשורים אליהם כמו [[מכון הארטלנד]] - החברות האלה יעשו ככל שהן יכולות כדי להציג את "הצד שלהן" גם כאשר הן משקרות במצח נחושה לציבור (כפי שהתברר לדוגמה לגבי [[תעשיית הטבק]] עקב חשיפת המסמכים הפנימיים של התעשייה בשנת 1998). אין בהכרח סיבה להראות את "שני הצדדים" - דבר זה ראוי רק כאשר שני הצדדים מגיעים ממקום לא מוטה, אין להם אינטרס כלכלי להוכיח בכל מחיר טענה כלשהי, והם מפחדים להטעות את הציבור יותר מאשר הפחד לפשוט את הרגל. הפצת מידע מוטעה אינה מוגבלת רק לחברות טבק. לדוגמה מחקר של פרופסור מרטין מקי מבריטניה, הראה כיצד חברת [[קוקה קולה]] העולמית מימנה יותר מ-120 חוקרים שפרסמו מאות מחקרים בארה״ב, בעיקר בשביל ליצור [[הטיית מחקרים על ידי חברות|הטיית מחקרים]] וליצור רושם שהקשר בין צריכה מוגזמת של [[סוכר]] למחלות כמו [[סוכרת]] מוטל בספק, ולהדגיש כי מה שחשוב באמת הוא אורח חיים בריא והקפדה על [[פעילות גופנית]] מספקת ואיזון קלורי.[http://newmedia.calcalist.co.il/sugar/chp5.html]

דבר זה חוזר לטענה לפיה הצרכנים "מודעים היום יותר מאי פעם" על הקשר בין בריאות ומזון. מצד אחד חברות המזון מנסות להשפיע על המחקר ולעוות את מה שיודעים הצרכנים על מזון, הן דרך השפעה על המחקר והן דרך הצגה מעוותת של מחקרים בעיתונות הכללית. ומצד שני הן טוענות כי הצרכנים מבינים די צרכם כדי להבין מה קורה.  

דבר זה חוזר לטענה לפיה הצרכנים "מודעים היום יותר מאי פעם" על הקשר בין בריאות ומזון. מצד אחד חברות המזון מנסות להשפיע על המחקר ולעוות את מה שיודעים הצרכנים על מזון, הן דרך השפעה על המחקר והן דרך הצגה מעוותת של מחקרים בעיתונות הכללית. ומצד שני הן טוענות כי הצרכנים מבינים די צרכם כדי להבין מה קורה.  

הטענות לפיהן ספרו של שלוסר מפגין בורות בסיסית בכלכלה, הופכות את היוצרות. דילונרצו נשען על הנחות ב[[כלכלה נאו-קלאסית]] שמוצגות לתלמידי שנה א' בתור "אקסיומות" שלא ניתן להוכיח או להפריך הנחות אלה - כמו [[הצרכן הרציונלי]] או שאין עלות להשגת מידע הן הנחות שנוחות לצורך מודלים פשוטים (שמגיעים לעיתים קרובות למסקנה כי [[שוק משוכלל]] הוא "טוב" משום שהוא ממקסם את [[יעילות פארטו]]. שלוסר ומחקרים אחריו מראים כי מצב זה לא מתקיים - הצרכנים לאו דווקא יודעים דברים חשובים על איכות המוצר (המוצר מסוכן לבריאות שלהם) ואינם בהכרח מקבלים החלטות רציונליות או מודעות ביחס למזון (השפעת גודל או צבע הצלחות על כמות המזון שאוכלים לדוגמה). במקום להתאים את התאוריה לעובדות דילונרצו מבקש להתאים את העובדות לתאוריה.  

הטענות לפיהן ספרו של שלוסר מפגין בורות בסיסית בכלכלה, הופכות את היוצרות. דילונרצו נשען על הנחות ב[[כלכלה נאו-קלאסית]] שמוצגות לתלמידי שנה א' בתור "אקסיומות" שלא ניתן להוכיח או להפריך הנחות אלה - כמו [[הצרכן הרציונלי]] או שאין עלות להשגת מידע הן הנחות שנוחות לצורך מודלים פשוטים (שמגיעים לעיתים קרובות למסקנה כי [[שוק משוכלל]] הוא "טוב" משום שהוא ממקסם את [[יעילות פארטו]]. שלוסר ומחקרים אחריו מראים כי מצב זה לא מתקיים - הצרכנים לאו דווקא יודעים דברים חשובים על איכות המוצר (המוצר מסוכן לבריאות שלהם) ואינם בהכרח מקבלים החלטות רציונליות או מודעות ביחס למזון (השפעת גודל או צבע הצלחות על כמות המזון שאוכלים לדוגמה). במקום להתאים את התאוריה לעובדות דילונרצו מבקש להתאים את העובדות לתאוריה.  

דילונרצו גם טוען כי עצם זה שצרכנים רבים קונים ברשתות מזון מהיר מראה כי הם מתנגדים לטענות ששלוסר מביא בספר. מסקנה אחרת יכולה להיות שהם הולכים למקומות אלה מסיבות אחרות - לדוגמה הם לא מספיק מודעים לקשר בין בחירות מזון שלהם לבין בריאות. סיבה אחרת היא שאנשים לאו דווקא מתנהגים בצורה עקבית - הם מצד אחד רוצים לאכול פחות מזון מזיק - אבל כאשר מפתים אותם הם רוצים את המזון הזה. השאלה "מה הצרכן באמת רוצה" תלויה בשאלה דרך איזה מנגנון שואלים את הצרכן או את האזרח. לדוגמה חלק מהאנשים לא קונים ממתקים הביתה בגלל שהם יודעים שאם ממתקים אלה יהיו על השולחן ו/או בארון הם יצרכו אותם בכמות גדולה יותר ממה שהם רוצים. ספרים מאוחרים יותר (שילר ואקלוף) טוענים כי השוק מומחה בלתת לאנשים לא מה שהם באמת רוצים אלא מה שבאמת עונה על חשקים מיידים שלהם. היבט נוסף הוא אפשרות של [[התמכרות]] - אנשים לא באמת מעוניינים לצרוך כמות גדולה של סוכר או מלח או טבק אבל הם התרגלו לכך - ומצטערים על כך שכך נהגו, אבל קשה להם להפסיק. הם היו מעדיפים שלא להיות בכל הסיפור מלכתחילה.  

דילונרצו גם טוען כי עצם זה שצרכנים רבים קונים ברשתות מזון מהיר מראה כי הם מתנגדים לטענות ששלוסר מביא בספר. מסקנה אחרת יכולה להיות שהם הולכים למקומות אלה מסיבות אחרות - לדוגמה הם לא מספיק מודעים לקשר בין בחירות מזון שלהם לבין בריאות. סיבה אחרת היא שאנשים לאו דווקא מתנהגים בצורה עקבית - הם מצד אחד רוצים לאכול פחות מזון מזיק - אבל כאשר מפתים אותם הם רוצים את המזון הזה. השאלה "מה הצרכן באמת רוצה" תלויה בשאלה דרך איזה מנגנון שואלים את הצרכן או את האזרח. לדוגמה חלק מהאנשים לא קונים ממתקים הביתה בגלל שהם יודעים שאם ממתקים אלה יהיו על השולחן ו/או בארון הם יצרכו אותם בכמות גדולה יותר ממה שהם רוצים. ספרים מאוחרים יותר (שילר ואקלוף) טוענים כי השוק מומחה בלתת לאנשים לא מה שהם באמת רוצים אלא מה שבאמת עונה על חשקים מיידים שלהם. היבט נוסף הוא אפשרות של [[התמכרות]] - אנשים לא באמת מעוניינים לצרוך כמות גדולה של סוכר או מלח או טבק אבל הם התרגלו לכך - ומצטערים על כך שכך נהגו, אבל קשה להם להפסיק. הם היו מעדיפים שלא להיות בכל הסיפור מלכתחילה.  

הנחה נוספת של דילונרצו היא שמדובר ב"שוק חופשי" כאשר בפועל שוק המזון המהיר נשלט על ידי מספר מצומצם של חברות ענק שמכתיבות סטנדרטים לשאר התעשייה. המצב של הרבה מסעדות קטנות שמתחרות על הצרכן אינו מדוייק. הנחות שונות שמתקיימות ביחס ל[[שוק משוכלל]] אינן מדוייקות - לדוגמה הנחה כי יש [[מידע מלא]] או [[רציונליות]] של הצרכנים (הצרכנים לא מתחרטים על מה שהם קנו).  

הנחה נוספת של דילונרצו היא שמדובר ב"שוק חופשי" כאשר בפועל שוק המזון המהיר נשלט על ידי מספר מצומצם של חברות ענק שמכתיבות סטנדרטים לשאר התעשייה. המצב של הרבה מסעדות קטנות שמתחרות על הצרכן אינו מדוייק. הנחות שונות שמתקיימות ביחס ל[[שוק משוכלל]] אינן מדוייקות - לדוגמה הנחה כי יש [[מידע מלא]] או [[רציונליות]] של הצרכנים (הצרכנים לא מתחרטים על מה שהם קנו).  

* [[בשר מעובד]], [[השפעות סביבתיות של מזון מהחי]], [[תרבות הצריכה לילדים]], [[המחקר על סין]]

* [[בשר מעובד]], [[השפעות סביבתיות של מזון מהחי]], [[תרבות הצריכה לילדים]], [[המחקר על סין]]

* [[השלכות בריאותיות וחברתיות של טלוויזיה]]

* [[השלכות בריאותיות וחברתיות של טלוויזיה]]

* ספרים - [[הג'ונגל (ספר)]], [[כל יום הוא טרבלינקה (ספר)]], [[לאכול בגדול (סרט)]]

* ספרים - [[הג'ונגל (ספר)]], [[כל יום הוא טרבלינקה (ספר)]], [[לאכול בגדול (סרט)]]

* רקע על מניפולציות של צרכנים - [[עיצוב להרזיה]], [[תורת ההונאה]], [[הכחשת נזקי העישון]], [[סיגריות קלות]], [[התמכרות לניקוטין]].

* רקע על מניפולציות של צרכנים - [[עיצוב להרזיה]], [[תורת ההונאה]], [[הכחשת נזקי העישון]], [[סיגריות קלות]], [[התמכרות לניקוטין]].