שינויים

הטענה לפיה הצרכנים הם "מודעים היום יותר מאי פעם" לנזקים בריאותיים. דבר זה מקפל בתוכו הנחה כי אם הצרכנים יודעים יותר מאשר בעבר יש בכך די כדי להבטיח את בריאותם. שנית יש להראות כי הצרכנים אכן מודעים לנזקים בריאותיים של [[מזון לא בריא]], וכן יש כאן הנחה מוסווית לפיה יש [[הטרוגניות בכלכלה]] ולכן כל הצרכנים יודעים את אותם הדברים, בלי קשר לדוגמה ל[[עוני]] או השכלה. דילונרצו מניח כי זה המצב, אבל לא מוכיח זאת בשום צורה. יותר מכך, אפילו ההנחה כי ארגוני הבריאות מודעים בצורה מלאה לכל הנזקים ומעבירים זאת בצורה של מידע מלא לכלל הצרכנים אינה מבוססת כלל. למעשה כאשר חששות בריאותיים שונים מתגלים עם השנים - לדוגמה ההכרזה של ארגון הבריאות העולמי על כך כי [[בשר מעובד]] הוא [[גורם מסרטן וודאי]] התקיימה רק בשנת 2015. ארגון הבריאות העולמי הכריז בשנת 2003 כי [[השפעות בריאותיות של סוכר|צריכת סוכר בכמות מופרזת]] מזיקה לבריאות אבל דילונרצו כלל אינו מתייחס לדבר זה. דילורנצו אינו מזכיר את הקשר בין מזון מתוק לבין התקפי לב ומדבר על "השמנה" כסיכון הבריאותי היחיד. ככל הנראה הוא עצמו כלל אינו מודע לסיכון זה לא ל[[השפעות בריאותיות של מלח]]. המלצות ארגון הבריאות העולמי עודכנו ופורסמו בהרחבה יותר בפרסומים משנת 2015. כך שגם עיתונאים גילו לפתע שהם "מכורים לסוכר". כמו כן השגת מידע והאמינות המיוחסת לו תלויה בהכנסה, זמן פנוי ומודעות - ולא ניתן להניח כי לכל הצרכנים יש הזדמנות שווה לדבר זה.  

הטענה לפיה הצרכנים הם "מודעים היום יותר מאי פעם" לנזקים בריאותיים. דבר זה מקפל בתוכו הנחה כי אם הצרכנים יודעים יותר מאשר בעבר יש בכך די כדי להבטיח את בריאותם. שנית יש להראות כי הצרכנים אכן מודעים לנזקים בריאותיים של [[מזון לא בריא]], וכן יש כאן הנחה מוסווית לפיה יש [[הטרוגניות בכלכלה]] ולכן כל הצרכנים יודעים את אותם הדברים, בלי קשר לדוגמה ל[[עוני]] או השכלה. דילונרצו מניח כי זה המצב, אבל לא מוכיח זאת בשום צורה. יותר מכך, אפילו ההנחה כי ארגוני הבריאות מודעים בצורה מלאה לכל הנזקים ומעבירים זאת בצורה של מידע מלא לכלל הצרכנים אינה מבוססת כלל. למעשה כאשר חששות בריאותיים שונים מתגלים עם השנים - לדוגמה ההכרזה של ארגון הבריאות העולמי על כך כי [[בשר מעובד]] הוא [[גורם מסרטן וודאי]] התקיימה רק בשנת 2015. ארגון הבריאות העולמי הכריז בשנת 2003 כי [[השפעות בריאותיות של סוכר|צריכת סוכר בכמות מופרזת]] מזיקה לבריאות אבל דילונרצו כלל אינו מתייחס לדבר זה. דילורנצו אינו מזכיר את הקשר בין מזון מתוק לבין התקפי לב ומדבר על "השמנה" כסיכון הבריאותי היחיד. ככל הנראה הוא עצמו כלל אינו מודע לסיכון זה לא ל[[השפעות בריאותיות של מלח]]. המלצות ארגון הבריאות העולמי עודכנו ופורסמו בהרחבה יותר בפרסומים משנת 2015. כך שגם עיתונאים גילו לפתע שהם "מכורים לסוכר". כמו כן השגת מידע והאמינות המיוחסת לו תלויה בהכנסה, זמן פנוי ומודעות - ולא ניתן להניח כי לכל הצרכנים יש הזדמנות שווה לדבר זה.  

טענה אחרת של דילונרצו וברייסון היא כי הספר "לא מאוזן". טענה זו דומה לטענות מצד [[הכחשת נזקי העישון|תומכי "זכויות" מעשנים]] או [[הכחשת אקלים|מכחישי אקלים]] על סיקור "לא הוגן" של נושאים "במחלוקת" כמו [[התחממות עולמית]], [[נזקי העישון]] או [[עישון כפוי|נזקים של עישון כפוי]]. בפועל מצד אחד יש חוקרי בריאות או חוקרי אקלים שמנסים להבין כיצד עובדות [[מערכות מורכבות]] מה הנזקים שנגרמים לחברה או האיומים עליה ומצד שני יש חברות שמנסות לזרוע [[דיסאינפורמציה]] בין אם בצורה ישירה ובין עם על ידי ארגוני שהם כביכול לא קשורים אליהם כמו [[מכון הארטלנד]]  - החברות האלה יעשו ככל שהן יכולות כדי להציג את "הצד שלהן" גם כאשר הן משקרות במצח נחושה לציבור (כפי שהתברר לדוגמה לגבי [[תעשיית הטבק]] עקב חשיפת המסמכים הפנימיים של התעשייה בשנת 1998). אין בהכרח סיבה להראות את "שני הצדדים" - דבר זה ראוי רק כאשר שני הצדדים מגיעים ממקום לא מוטה, אין להם אינטרס כלכלי להוכיח בכל מחיר טענה כלשהי, והם מפחדים להטעות את הציבור יותר מאשר הפחד לפשוט את הרגל. הפצת מידע מוטעה אינה מוגבלת רק לחברות טבק. לדוגמה  מחקר של פרופסור מרטין מקי מבריטניה, הראה כיצד חברת [[קוקה קולה]] העולמית מימנה יותר מ-120 חוקרים שפרסמו מאות מחקרים בארה״ב, בעיקר בשביל ליצור [[הטיית מחקרים על ידי חברות|הטיית מחקרים]] וליצור רושם שהקשר בין צריכה מוגזמת של [[סוכר]] למחלות כמו [[סוכרת]] מוטל בספק, ולהדגיש כי מה שחשוב באמת הוא אורח חיים בריא והקפדה על [[פעילות גופנית]] מספקת ואיזון קלורי.[http://newmedia.calcalist.co.il/sugar/chp5.html]

טענה אחרת של דילונרצו וברייסון היא כי הספר "לא מאוזן". טענה זו דומה לטענות מצד [[הכחשת נזקי העישון|תומכי "זכויות" מעשנים]] או [[הכחשת אקלים|מכחישי אקלים]] על סיקור "לא הוגן" של נושאים "במחלוקת" כמו [[התחממות עולמית]], [[נזקי העישון]] או [[עישון כפוי|נזקים של עישון כפוי]]. בפועל מצד אחד יש חוקרי בריאות או חוקרי אקלים שמנסים להבין כיצד עובדות [[מערכות מורכבות]] מה הנזקים שנגרמים לחברה או האיומים עליה ומצד שני יש חברות שמנסות לזרוע [[דיסאינפורמציה]] בין אם בצורה ישירה ובין אם על ידי ארגוני שהם כביכול לא קשורים אליהם כמו [[מכון הארטלנד]]  - החברות האלה יעשו ככל שהן יכולות כדי להציג את "הצד שלהן" גם כאשר הן משקרות במצח נחושה לציבור (כפי שהתברר לדוגמה לגבי [[תעשיית הטבק]] עקב חשיפת המסמכים הפנימיים של התעשייה בשנת 1998). אין בהכרח סיבה להראות את "שני הצדדים" - דבר זה ראוי רק כאשר שני הצדדים מגיעים ממקום לא מוטה, אין להם אינטרס כלכלי להוכיח בכל מחיר טענה כלשהי, והם מפחדים להטעות את הציבור יותר מאשר הפחד לפשוט את הרגל. הפצת מידע מוטעה אינה מוגבלת רק לחברות טבק. לדוגמה  מחקר של פרופסור מרטין מקי מבריטניה, הראה כיצד חברת [[קוקה קולה]] העולמית מימנה יותר מ-120 חוקרים שפרסמו מאות מחקרים בארה״ב, בעיקר בשביל ליצור [[הטיית מחקרים על ידי חברות|הטיית מחקרים]] וליצור רושם שהקשר בין צריכה מוגזמת של [[סוכר]] למחלות כמו [[סוכרת]] מוטל בספק, ולהדגיש כי מה שחשוב באמת הוא אורח חיים בריא והקפדה על [[פעילות גופנית]] מספקת ואיזון קלורי.[http://newmedia.calcalist.co.il/sugar/chp5.html]

דבר זה חוזר לטענה לפיה הצרכנים "מודעים היום יותר מאי פעם" על הקשר בין בריאות ומזון. מצד אחד חברות המזון מנסות להשפיע על המחקר ולעוות את מה שיודעים הצרכנים על מזון, הן דרך השפעה על המחקר והן דרך הצגה מעוותת של מחקרים בעיתונות הכללית. ומצד שני הן טוענות כי הצרכנים מבינים די צרכם כדי להבין מה קורה.  

דבר זה חוזר לטענה לפיה הצרכנים "מודעים היום יותר מאי פעם" על הקשר בין בריאות ומזון. מצד אחד חברות המזון מנסות להשפיע על המחקר ולעוות את מה שיודעים הצרכנים על מזון, הן דרך השפעה על המחקר והן דרך הצגה מעוותת של מחקרים בעיתונות הכללית. ומצד שני הן טוענות כי הצרכנים מבינים די צרכם כדי להבין מה קורה.