שינויים

== יישור מחדש של תמריצי המוסר והכלכלה==

== יישור מחדש של תמריצי המוסר והכלכלה==

ישנן 3 דרכים עיקריות להניע דפוסי-התנהגות בלתי-ספונטניים: לחץ מוסרי, כפייה ותמריצים כלכליים. לדוגמא, מיחזור בקבוקי זכוכית יכול להיות מקודם על-ידי חינוך, על-ידי תקנות או על-ידי הכללתם של דמי-הפקדה בני-החזרה במחיר הקנייה. שילובם של כל שלושת התמריצים האלה הוא באופן ברור האסטרטגיה היעילה ביותר.  

ישנן 3 דרכים עיקריות להניע דפוסי-התנהגות בלתי-ספונטניים: לחץ מוסרי, כפייה ותמריצים כלכליים. לדוגמה, מיחזור בקבוקי זכוכית יכול להיות מקודם על-ידי חינוך, על-ידי תקנות או על-ידי הכללתם של דמי-הפקדה בני-החזרה במחיר הקנייה. שילובם של כל שלושת התמריצים האלה הוא באופן ברור האסטרטגיה היעילה ביותר.  

כשהתמריצים האלה מתנגשים, מתחילות להתעורר בעיות. לדוגמא, כשיש תמריץ כלכלי לעשות משהו, שתקנה או חוק אוסרים, אנו זקוקים למערכות אכיפה יקרות וקבועות. אפילו בנוכחותן של מערכות אכיפה כאלו אנו מצפים שתתקיים הברחה ועוד הרבה דרכי רמיה ברוכות-דמיון. ברורים עוד יותר הם המקרים, שבהם לחץ מוסרי אמור לגבור על אינטרסים כלכליים. קחו, לדוגמא, את האמרה הידועה: "כסף הוא כמו גללים; הוא טוב, רק אם מפזרים אותו." דעה זו הובעה באופן מליצי פחות על-ידי רוב הדתות במשך זמן רב. אבל על כל פנים, הלחץ המוסרי הזה מנוגד לחלוטין למושג של קבלת ריבית על כסף, שנותן תמריץ פנימי  לצבור כסף. בכל מקום שיש סתירות מבניות כאלה, אנשים רבים אינם יכולים להרשות לעצמם ללכת בנתיב המוסרי, או שפשוט לא מספיק אכפת להם.

כשהתמריצים האלה מתנגשים, מתחילות להתעורר בעיות. לדוגמה, כשיש תמריץ כלכלי לעשות משהו, שתקנה או חוק אוסרים, אנו זקוקים למערכות אכיפה יקרות וקבועות. אפילו בנוכחותן של מערכות אכיפה כאלו אנו מצפים שתתקיים הברחה ועוד הרבה דרכי רמיה ברוכות-דמיון. ברורים עוד יותר הם המקרים, שבהם לחץ מוסרי אמור לגבור על אינטרסים כלכליים. קחו, לדוגמה, את האמרה הידועה: "כסף הוא כמו גללים; הוא טוב, רק אם מפזרים אותו." דעה זו הובעה באופן מליצי פחות על-ידי רוב הדתות במשך זמן רב. אבל על כל פנים, הלחץ המוסרי הזה מנוגד לחלוטין למושג של קבלת ריבית על כסף, שנותן תמריץ פנימי  לצבור כסף. בכל מקום שיש סתירות מבניות כאלה, אנשים רבים אינם יכולים להרשות לעצמם ללכת בנתיב המוסרי, או שפשוט לא מספיק אכפת להם.

   

   

אבל אפשר לתכנן מערכת מטבעות עקבית ומבצעית, כך שהסתירות המבניות הגלויות האלו יעלמו. במלים אחרות, על-ידי הטלת ספק בכמה הנחות מסורתיות לא מפורשות, אנו יכולים ליישר מחדש את התמריצים הכלכליים והמוסריים כך שיהיו בהרמוניה.

אבל אפשר לתכנן מערכת מטבעות עקבית ומבצעית, כך שהסתירות המבניות הגלויות האלו יעלמו. במלים אחרות, על-ידי הטלת ספק בכמה הנחות מסורתיות לא מפורשות, אנו יכולים ליישר מחדש את התמריצים הכלכליים והמוסריים כך שיהיו בהרמוניה.

מאז ההתמוטטות של מערכת המטבע של [[הסכמי יער ברטון]] ב-1972, העולם חי עם מטבע fiat טהור - כלומר, שום דבר חומרי אינו מגבה את מטבעות העולם. בכל-זאת, הכסף המשיך למלא מספר תפקודים שונים, שרק שניים מהם הם חיוניים:

מאז ההתמוטטות של מערכת המטבע של [[הסכמי יער ברטון]] ב-1972, העולם חי עם מטבע fiat טהור - כלומר, שום דבר חומרי אינו מגבה את מטבעות העולם. בכל-זאת, הכסף המשיך למלא מספר תפקודים שונים, שרק שניים מהם הם חיוניים:

* '''קנה מידה לערך''' - אנו משווים את ערכם של התפוחים והתפוזים על-ידי ביטוי של כל אחד מהם בדולרים, לדוגמא.

* '''קנה מידה לערך''' - אנו משווים את ערכם של התפוחים והתפוזים על-ידי ביטוי של כל אחד מהם בדולרים, לדוגמה.

* '''אמצעי המרה יעיל יותר מאמצעים אחרים''' – לדוגמא, מסחר-חליפין.

* '''אמצעי המרה יעיל יותר מאמצעים אחרים''' – לדוגמה, מסחר-חליפין.

כסף שימש בעבר לצורך שלושה תפקודים נוספים, ולעיתים הוא ממלא אותם גם כיום:

כסף שימש בעבר לצורך שלושה תפקודים נוספים, ולעיתים הוא ממלא אותם גם כיום:

* '''צבירה של ערך''' - באופן היסטורי, זה היה די נדיר. לדוגמא, המילה הון באנגלית – capital – נגזרת מהמלה הלטינית capus, capitis, שמשמעה ראש, ומתייחסת לראשי הבקר, כפי שהדבר נהוג עדיין בטקסס או בקרב הטוטסי באפריקה: "אנחנו שווים 1,000 ראשים". דוגמה נוספת: במהלך התקופה הקלאסית המאוחרת, ובאירופה במהלך ימי-הביניים ועד לסוף המאה ה-18, העושר נצבר בעיקר בצורת אדמות ועל-ידי שיפורן ההדרגתי.

* '''צבירה של ערך''' - באופן היסטורי, זה היה די נדיר. לדוגמה, המילה הון באנגלית – capital – נגזרת מהמלה הלטינית capus, capitis, שמשמעה ראש, ומתייחסת לראשי הבקר, כפי שהדבר נהוג עדיין בטקסס או בקרב הטוטסי באפריקה: "אנחנו שווים 1,000 ראשים". דוגמה נוספת: במהלך התקופה הקלאסית המאוחרת, ובאירופה במהלך ימי-הביניים ועד לסוף המאה ה-18, העושר נצבר בעיקר בצורת אדמות ועל-ידי שיפורן ההדרגתי.

* '''כלי לרווח ספקולטיבי''' - בצורה נחרצת במיוחד בימינו: למעלה מ-95% מכל העסקות הכספיות בעולם מונעות על ידי ספקולציה, ופחות מ-5% נעשות לשם מסחר בסחורות ובשרותים. זה נתאפשר בצורה מערכתית רק מאז אוגוסט 1972, כשהנשיא ניקסון יצר את האי-שיטה של המטבעות הצפים הנהוגה כיום.

* '''כלי לרווח ספקולטיבי''' - בצורה נחרצת במיוחד בימינו: למעלה מ-95% מכל העסקות הכספיות בעולם מונעות על ידי ספקולציה, ופחות מ-5% נעשות לשם מסחר בסחורות ובשרותים. זה נתאפשר בצורה מערכתית רק מאז אוגוסט 1972, כשהנשיא ניקסון יצר את האי-שיטה של המטבעות הצפים הנהוגה כיום.

===ספקולציה לעומת קנה מידה לערך===

===ספקולציה לעומת קנה מידה לערך===

"[[מותו של הכסף (ספר)|מותו של הכסף]]" מאת ג'ואל קורצמן (Joel Kurtzman) מסביר בצורה משכנעת, מדוע ואיך הספקולציה במטבעות חותרת תחת תפקודו של המטבע כאמת-מידה לערך. אם, לדוגמא, חברה גרמנית רוצה להשקיע במפעל בהודו, אי-הוודאות הגדולה ביותר נעוצה לא בסיכונים של העסק עצמו, אלא באיזה מטבע להשתמש כדי לבצע את התחזיות של זרימת הכספים: רופיות, דולרים או מארקים גרמניים? ההשקעה הראשונית היא במארקים גרמניים, והתשואה תיווצר ברופיות, אבל באיזה שער חליפין אפשר להשוות ביניהם כדי לקבוע את התמורה הצפויה? אומנם קיימים מספר כלים להתמודד עם סיכון זה בהשקעות קצרות טווח, אבל הם לרוב אינם זמינים לסיכונים ארוכי טווח, שאופייניים להשקעות במפעל, או שהם פשוט יקרים מדי. התוצאה הכוללת: פחות השקעות מעבר לגבול, בעיקר במדינות העולם השלישי, ועל-ידי כך הקטנת היעילות של חלוקת המשאבים העולמית. לעולם לא נוכל לקבוע כמה השקעות לא נתבצעו כתוצאה מכך, אבל כל המדדים מעידים שהכמות היא משמעותית למדי.

"[[מותו של הכסף (ספר)|מותו של הכסף]]" מאת ג'ואל קורצמן (Joel Kurtzman) מסביר בצורה משכנעת, מדוע ואיך הספקולציה במטבעות חותרת תחת תפקודו של המטבע כאמת-מידה לערך. אם, לדוגמה, חברה גרמנית רוצה להשקיע במפעל בהודו, אי-הוודאות הגדולה ביותר נעוצה לא בסיכונים של העסק עצמו, אלא באיזה מטבע להשתמש כדי לבצע את התחזיות של זרימת הכספים: רופיות, דולרים או מארקים גרמניים? ההשקעה הראשונית היא במארקים גרמניים, והתשואה תיווצר ברופיות, אבל באיזה שער חליפין אפשר להשוות ביניהם כדי לקבוע את התמורה הצפויה? אומנם קיימים מספר כלים להתמודד עם סיכון זה בהשקעות קצרות טווח, אבל הם לרוב אינם זמינים לסיכונים ארוכי טווח, שאופייניים להשקעות במפעל, או שהם פשוט יקרים מדי. התוצאה הכוללת: פחות השקעות מעבר לגבול, בעיקר במדינות העולם השלישי, ועל-ידי כך הקטנת היעילות של חלוקת המשאבים העולמית. לעולם לא נוכל לקבוע כמה השקעות לא נתבצעו כתוצאה מכך, אבל כל המדדים מעידים שהכמות היא משמעותית למדי.

===כלי שליטה לעומת אמצעי המרה===

===כלי שליטה לעומת אמצעי המרה===

== בעיות עם ריבית ==

== בעיות עם ריבית ==

עוד מאפיין של כסף עכשווי שאנו רואים כמובן-מאליו, הוא, שכסף מפיק [[ריבית]]. תהליך זה הפך למקובל אוניברסלי במערב רק במהלך המאה הנוכחית. למעשה, במשך למעלה מאלף שנה היהדות, הנצרות והאיסלם אסרו בצורה נחרצת ריבית על כסף, כיוון שראו בכך ריבית נשך. רק בסוף המאה ה-19 הכנסייה הקתולית, לדוגמא, "שכחה" את החטא של הלוואה בריבית קצוצה (הערה 2), דבר זה קרה בו-בזמן שהכנסייה עצמה, שבמשך מאות שנים היתה בעלת האדמות הגדולה ביותר באירופה המערבית (כלומר היא  הייתה משתמש של הון), מצאה את עצמה עם נכסים כספיים במקום אדמה (כלומר היא הפכה לספק של הון).

עוד מאפיין של כסף עכשווי שאנו רואים כמובן-מאליו, הוא, שכסף מפיק [[ריבית]]. תהליך זה הפך למקובל אוניברסלי במערב רק במהלך המאה הנוכחית. למעשה, במשך למעלה מאלף שנה היהדות, הנצרות והאיסלם אסרו בצורה נחרצת ריבית על כסף, כיוון שראו בכך ריבית נשך. רק בסוף המאה ה-19 הכנסייה הקתולית, לדוגמה, "שכחה" את החטא של הלוואה בריבית קצוצה (הערה 2), דבר זה קרה בו-בזמן שהכנסייה עצמה, שבמשך מאות שנים היתה בעלת האדמות הגדולה ביותר באירופה המערבית (כלומר היא  הייתה משתמש של הון), מצאה את עצמה עם נכסים כספיים במקום אדמה (כלומר היא הפכה לספק של הון).

על כל פנים, הבעיה עם ריבית לא קשורה לכל הסיבות ה"מוסריות" ההיסטוריות-דתיות האלה. הריבית על הכסף מהווה את אחת הסיבות השיטתיות  ביותר להרס הסביבה העולמית שלנו. קחו כמשל, לדוגמא, את חייו של עץ (או של כל משאב חי אחר): בגלל הריבית, הערך העכשווי של כל הכנסה אי-שם הרחק בעתיד היא זניחה. לכן זה ממש משתלם לכרות את העץ ולשים את הפדיון בחשבון חיסכון במקום להניח לו לגדול למשך העשור הבא או המאה הבאה. באופן דומה, הסוגים היחידים של עצים שכדאי לנטוע אותם בצורה מסחרית הם אלה שצומחים הכי מהר כמו אורן (איש אינו נוטע עצי חרוב מסיבות מסחריות). לכן גם כשאנו נוטעים עצים, אנו מאבדים את מגוון המינים באופן שיטתי.  

על כל פנים, הבעיה עם ריבית לא קשורה לכל הסיבות ה"מוסריות" ההיסטוריות-דתיות האלה. הריבית על הכסף מהווה את אחת הסיבות השיטתיות  ביותר להרס הסביבה העולמית שלנו. קחו כמשל, לדוגמה, את חייו של עץ (או של כל משאב חי אחר): בגלל הריבית, הערך העכשווי של כל הכנסה אי-שם הרחק בעתיד היא זניחה. לכן זה ממש משתלם לכרות את העץ ולשים את הפדיון בחשבון חיסכון במקום להניח לו לגדול למשך העשור הבא או המאה הבאה. באופן דומה, הסוגים היחידים של עצים שכדאי לנטוע אותם בצורה מסחרית הם אלה שצומחים הכי מהר כמו אורן (איש אינו נוטע עצי חרוב מסיבות מסחריות). לכן גם כשאנו נוטעים עצים, אנו מאבדים את מגוון המינים באופן שיטתי.  

== תכנות מחדש של "היד הנעלמה" ==

== תכנות מחדש של "היד הנעלמה" ==

הרעיון של מטבע "מאיץ" הוא רק וריאציה של מה שתואר בדרכים רבות בספרות האנגלו-סקסית כ"שטרות בולים" ("stamp scrip") או מטבעות בולים ובספרות הגרמנית "Wara" (מטבע סחורה) או "Frei Geld" (כסף חופשי). המושג התאורטי פותח במקור על-ידי [[סילביו גסל]] (Silvio Gesell)  לפני כמאה שנה. גסל היה איש עסקים וכלכלן ארגנטיני, שהוזנח על ידי כלכלנים תאורטיקנים רבים בגלל הטבע הבלתי קונבנציונלי - במבט ראשון - של מושג "החיוב" או "דמי-העיכוב" שלו.  

הרעיון של מטבע "מאיץ" הוא רק וריאציה של מה שתואר בדרכים רבות בספרות האנגלו-סקסית כ"שטרות בולים" ("stamp scrip") או מטבעות בולים ובספרות הגרמנית "Wara" (מטבע סחורה) או "Frei Geld" (כסף חופשי). המושג התאורטי פותח במקור על-ידי [[סילביו גסל]] (Silvio Gesell)  לפני כמאה שנה. גסל היה איש עסקים וכלכלן ארגנטיני, שהוזנח על ידי כלכלנים תאורטיקנים רבים בגלל הטבע הבלתי קונבנציונלי - במבט ראשון - של מושג "החיוב" או "דמי-העיכוב" שלו.  

ההנחה הראשונית של גסל הייתה, שכסף כאמצעי המרה צריך להיחשב כמוצר של שרות ציבורי (בדיוק כמו תחבורה ציבורית, לדוגמא) ולכן, יש צורך שאגרת שימוש קטנה תוטל עליו. במקום קבלת ריבית על החזקתו של מטבע כזה, המחזיק למעשה משלם ריבית. בזמנו של גסל בולים היו האופן הנורמלי לגבות תשלום כזה. כיום השימוש הרחב במחשבים במערכות תשלומים והנהלת חשבונות, וכן הנגישות לכרטיסי חיוב אלקטרוניים, יהפכו את יישום ההליך הזה לפשוט ונוח בהרבה.

ההנחה הראשונית של גסל הייתה, שכסף כאמצעי המרה צריך להיחשב כמוצר של שרות ציבורי (בדיוק כמו תחבורה ציבורית, לדוגמה) ולכן, יש צורך שאגרת שימוש קטנה תוטל עליו. במקום קבלת ריבית על החזקתו של מטבע כזה, המחזיק למעשה משלם ריבית. בזמנו של גסל בולים היו האופן הנורמלי לגבות תשלום כזה. כיום השימוש הרחב במחשבים במערכות תשלומים והנהלת חשבונות, וכן הנגישות לכרטיסי חיוב אלקטרוניים, יהפכו את יישום ההליך הזה לפשוט ונוח בהרבה.

האם רעיון בלתי קונבנציונלי כמו "דמי-שהייה" הוא רעיון מבוסס מבחינה תאורטית? התשובה היא "כן" מהדהד, והוא נתמך על-ידי הכלכלן בעל שיעור-הקומה [[ג'ון מיינרד קיינס]] (John Maynard Keynes). פרק 17 בספרו [[התאוריה הכללית של תעסוקה, ריבית וכסף]] בוחן את ההשלכות של כסף כזה ומספק תמיכה תאורטית מוצקה לטענות, שהשמיע גסל. קיינס מציין במפורש: "הרפורמטורים האלה, שחיפשו אחר תרופה על-ידי יצירת עלות נשיאה מלאכותית לכסף על-ידי האמצעי של דרישה ממטבע עובר לסוחר להיות מבוייל בצורה תקופתית במחיר קבוע כדי לשמור על איכותו ככסף, היו בנתיב הנכון, וראוי להביא בחשבון את הערך המעשי של הצעתם" (הערה 5). הוא מסכם בהצהרה הרואה את הנולד ש"העתיד ילמד מגסל יותר מאשר ממרקס" (הערה 6). החלק השני של הצהרתו הוא כיום עובדה מקובלת. אולי הוא צדק גם בחלק הראשון?

האם רעיון בלתי קונבנציונלי כמו "דמי-שהייה" הוא רעיון מבוסס מבחינה תאורטית? התשובה היא "כן" מהדהד, והוא נתמך על-ידי הכלכלן בעל שיעור-הקומה [[ג'ון מיינרד קיינס]] (John Maynard Keynes). פרק 17 בספרו [[התאוריה הכללית של תעסוקה, ריבית וכסף]] בוחן את ההשלכות של כסף כזה ומספק תמיכה תאורטית מוצקה לטענות, שהשמיע גסל. קיינס מציין במפורש: "הרפורמטורים האלה, שחיפשו אחר תרופה על-ידי יצירת עלות נשיאה מלאכותית לכסף על-ידי האמצעי של דרישה ממטבע עובר לסוחר להיות מבוייל בצורה תקופתית במחיר קבוע כדי לשמור על איכותו ככסף, היו בנתיב הנכון, וראוי להביא בחשבון את הערך המעשי של הצעתם" (הערה 5). הוא מסכם בהצהרה הרואה את הנולד ש"העתיד ילמד מגסל יותר מאשר ממרקס" (הערה 6). החלק השני של הצהרתו הוא כיום עובדה מקובלת. אולי הוא צדק גם בחלק הראשון?

היזכרו ביוסף מהתנ"ך, שפרש את חלום פרעה והציל את מצריים משבע שנים רזות על ידי צבירת אוכל. מדוע העריכו כל-כך המצרים את יוסף בשל המצאת מאגרי התבואה? השימוש בהם היה נפוץ מאז תחילת המהפכה החקלאית כמה אלפי שנים קודם לכן. האם יש עוד, מלבד מה שהתנ"ך מזכיר?

היזכרו ביוסף מהתנ"ך, שפרש את חלום פרעה והציל את מצריים משבע שנים רזות על ידי צבירת אוכל. מדוע העריכו כל-כך המצרים את יוסף בשל המצאת מאגרי התבואה? השימוש בהם היה נפוץ מאז תחילת המהפכה החקלאית כמה אלפי שנים קודם לכן. האם יש עוד, מלבד מה שהתנ"ך מזכיר?

מאגרי התבואה היו גם הבסיס למערכת המטבע המצרית. כל איכר שתרם למאגר קיבל פיסת חרס שעליה סימן של הכמות ותאריך ההספקה של תרומתו, שבעזרתו הוא יכל לרכוש משהו אחר. הקבלות האלה או 'אוסטרקא', נמצאו באלפיהן ולמעשה שימשו כמטבע. בכל מקרה, מה שהתנ"ך החסיר, הוא המפתח למערכת: הייתה גבייה על-פי זמן על הקבלות. לדוגמא, אם רצה מישהו לפדות אוסטרקא של 10 שקי חיטה לאחר 6 חודשים, הוא היה מקבל רק 9 שקים. היטל דמי-ההשהיה הזה שיקף את ההוצאות להגנה על המחסן ואת הכמויות, שהפסידו בגלל מכרסמים.  

מאגרי התבואה היו גם הבסיס למערכת המטבע המצרית. כל איכר שתרם למאגר קיבל פיסת חרס שעליה סימן של הכמות ותאריך ההספקה של תרומתו, שבעזרתו הוא יכל לרכוש משהו אחר. הקבלות האלה או 'אוסטרקא', נמצאו באלפיהן ולמעשה שימשו כמטבע. בכל מקרה, מה שהתנ"ך החסיר, הוא המפתח למערכת: הייתה גבייה על-פי זמן על הקבלות. לדוגמה, אם רצה מישהו לפדות אוסטרקא של 10 שקי חיטה לאחר 6 חודשים, הוא היה מקבל רק 9 שקים. היטל דמי-ההשהיה הזה שיקף את ההוצאות להגנה על המחסן ואת הכמויות, שהפסידו בגלל מכרסמים.  

לכן אנו יכולים להבין, שחקלאי מצריים לא צברו מעולם את המטבע הזה אלא השקיעו במה שהיה בהישג ידם: שיפורים של אדמתם ומערכות ההשקיה שלהם.

לכן אנו יכולים להבין, שחקלאי מצריים לא צברו מעולם את המטבע הזה אלא השקיעו במה שהיה בהישג ידם: שיפורים של אדמתם ומערכות ההשקיה שלהם.

===שנות ה-30 בגרמניה===

===שנות ה-30 בגרמניה===

ב-1930, הבקר (Hebecker), בעליו של מכרה פחם קטן ופושט-רגל בשקאוונקירכן, בוואריה, החליט בנסיון נואש לשלם לעובדיו בפחם במקום ברייכס-מארק. הוא הנפיק שטר מקומי, שקרא לו ווארה (Wara)- שניתן לפדות תמורתו פחם. מאחור היו ריבועים קטנים, שניתן היה להדביק עליהם בולים. השטר נשאר בתוקף, רק אם הודבק עליו בול החודש הנוכחי. גביית הריבית השלילית הזו הוצדקה כ"עלות אחסון". הפועלים שלמו עבור מזונם והשרותים המקומיים שלהם בוורה הזו. לדוגמא, לאופה לא היתה הרבה ברירה אלא לקבל אותן, והוא בתורו שכנע את ספק הקמח שלו  לקבל אותן בתמורה. התהליך היה מוצלח כל-כך עד שעד 1931 תנועת ה"כלכלה החופשית" הזו  התפשטה ברחבי כל גרמניה, כללה 2,000 חברות ומגוון מוצרים ששימשו גיבוי לוורה. אבל בנובמבר 1931, הבנק הגרמני המרכזי, על בסיס המנופול שלו על ייצור מטבעות, אסר את הניסוי כולו.

ב-1930, הבקר (Hebecker), בעליו של מכרה פחם קטן ופושט-רגל בשקאוונקירכן, בוואריה, החליט בנסיון נואש לשלם לעובדיו בפחם במקום ברייכס-מארק. הוא הנפיק שטר מקומי, שקרא לו ווארה (Wara)- שניתן לפדות תמורתו פחם. מאחור היו ריבועים קטנים, שניתן היה להדביק עליהם בולים. השטר נשאר בתוקף, רק אם הודבק עליו בול החודש הנוכחי. גביית הריבית השלילית הזו הוצדקה כ"עלות אחסון". הפועלים שלמו עבור מזונם והשרותים המקומיים שלהם בוורה הזו. לדוגמה, לאופה לא היתה הרבה ברירה אלא לקבל אותן, והוא בתורו שכנע את ספק הקמח שלו  לקבל אותן בתמורה. התהליך היה מוצלח כל-כך עד שעד 1931 תנועת ה"כלכלה החופשית" הזו  התפשטה ברחבי כל גרמניה, כללה 2,000 חברות ומגוון מוצרים ששימשו גיבוי לוורה. אבל בנובמבר 1931, הבנק הגרמני המרכזי, על בסיס המנופול שלו על ייצור מטבעות, אסר את הניסוי כולו.

===שנות ה-30 באוסטריה ===

===שנות ה-30 באוסטריה ===

למטבעות לשעת חרום יש היסטוריה ארוכה יותר באמריקה, מכפי שרוב האנשים מבינים. נדמה, שהם מופיעים במחזוריות מוזרה -  בשנות 1830, 1890, ו-1930 - כשהם חופפים בצורה גסה לתחתיתו של [[מחזור עסקים|מחזור כלכלי]] ארוך-טווח, שנקרא גל קונדראטיף (Kondratieff wave). אתרכז בתקופה האחרונה, היות וזו הדוגמה שמתועדת בצורה הטובה יותר.

למטבעות לשעת חרום יש היסטוריה ארוכה יותר באמריקה, מכפי שרוב האנשים מבינים. נדמה, שהם מופיעים במחזוריות מוזרה -  בשנות 1830, 1890, ו-1930 - כשהם חופפים בצורה גסה לתחתיתו של [[מחזור עסקים|מחזור כלכלי]] ארוך-טווח, שנקרא גל קונדראטיף (Kondratieff wave). אתרכז בתקופה האחרונה, היות וזו הדוגמה שמתועדת בצורה הטובה יותר.

התאורטיקן מאחורי התנועה בארצות הברית בשנות השלושים היה [[אירווינג פישר]] (Irving Fisher) מאוניברסיטת ייל. הוא ניתח את המקרה של וורגל באוסטריה ופרסם מספר מאמרים על הצלחתו. לאחר מכן, למעלה מ-400 ערים ואלפי קהילות וארגונים מכל רחבי המדינה, הנפיקו בצורה כזו או אחרת מטבע לשעת-חרום. רבים מהם היו שטרי מטבע, שכללו הדבקת בול בזמנים מחזוריים (מדי חודש, לדוגמא). הייתה גם תנועה להנפיק את שטרי הבול האלה באופן רשמי במדינה כולה: הסנטור בנקהד (Bankhead) מאלבמה הציע זאת בחוק לסנט ב-18 בפברואר 1933, והנציג פטנהיל (Petenhill) מאינדיאנה הציע את החוק בפני בית הנבחרים ב-22 בנובמבר 1933.  

התאורטיקן מאחורי התנועה בארצות הברית בשנות השלושים היה [[אירווינג פישר]] (Irving Fisher) מאוניברסיטת ייל. הוא ניתח את המקרה של וורגל באוסטריה ופרסם מספר מאמרים על הצלחתו. לאחר מכן, למעלה מ-400 ערים ואלפי קהילות וארגונים מכל רחבי המדינה, הנפיקו בצורה כזו או אחרת מטבע לשעת-חרום. רבים מהם היו שטרי מטבע, שכללו הדבקת בול בזמנים מחזוריים (מדי חודש, לדוגמה). הייתה גם תנועה להנפיק את שטרי הבול האלה באופן רשמי במדינה כולה: הסנטור בנקהד (Bankhead) מאלבמה הציע זאת בחוק לסנט ב-18 בפברואר 1933, והנציג פטנהיל (Petenhill) מאינדיאנה הציע את החוק בפני בית הנבחרים ב-22 בנובמבר 1933.  

בתקופה זו נפגש ארווינג פישר עם דין אקסון (Dean Acheson) שהיה אז תת-מזכיר האוצר, כדי להשיג תמיכה מצד הדרג הביצועי לאותו רעיון. אקסון שאל את דעתו של אחד מחבריו, שהיה פרופסור מהרווארד, שיעץ לו, שהשיטה תעבוד, אבל היא תגרום לביזור חזק של קבלת ההחלטות, דבר, שכדאי שיבדוק עם הנשיא. זמן קצר לאחר מכן, הנשיא רוזוולט אסר כל סוג שהוא של "מטבע לשעת חרום" והודיע על הניו-דיל, שהתמקדה סביב תכנית גרנדיוזית וריכוזית של פרויקטי בנייה.  

בתקופה זו נפגש ארווינג פישר עם דין אקסון (Dean Acheson) שהיה אז תת-מזכיר האוצר, כדי להשיג תמיכה מצד הדרג הביצועי לאותו רעיון. אקסון שאל את דעתו של אחד מחבריו, שהיה פרופסור מהרווארד, שיעץ לו, שהשיטה תעבוד, אבל היא תגרום לביזור חזק של קבלת ההחלטות, דבר, שכדאי שיבדוק עם הנשיא. זמן קצר לאחר מכן, הנשיא רוזוולט אסר כל סוג שהוא של "מטבע לשעת חרום" והודיע על הניו-דיל, שהתמקדה סביב תכנית גרנדיוזית וריכוזית של פרויקטי בנייה.  

היום, מטבעות קהילתיים צצים שוב בכל רחבי העולם בקצב מהיר במגוון מרשים ובתחכום גדל. כפי שציינה [[הייזל הנדרסון]] (Hazel Henderson), המפתח להצלחה של מטבע קהילתי, כמו לכל מטבע, הוא אמון. במקרה הזה זהו אמון בשכניך, בקהילה בכללותה, ובראשי הקהילה.  

היום, מטבעות קהילתיים צצים שוב בכל רחבי העולם בקצב מהיר במגוון מרשים ובתחכום גדל. כפי שציינה [[הייזל הנדרסון]] (Hazel Henderson), המפתח להצלחה של מטבע קהילתי, כמו לכל מטבע, הוא אמון. במקרה הזה זהו אמון בשכניך, בקהילה בכללותה, ובראשי הקהילה.  

הפוקוס שלי כאן מוגבל להדגשה, שמרגע שהחלטת לקיים מטבע קהילתי, מדוע לא להשתמש בעיצוב הטוב ביותר שיש? חשוב שמטבעות קהילתיים יתרכזו אך ורק בשני תפקודי המפתח של הכסף – אמת-מידה לערך ואמצעי המרה - ולכן ידוכא השימוש בכסף זה לשם צבירה של ערך או כאמצעי ספקולציה. הדרך הטובה ביותר להבטיח את זה, במיוחד לצורות האלקטרוניות המתוחכמות יותר של המטבע המקומי, שכעת עולות לרשת (לדוגמא, ניסוי הקומון-וויל במיניאנפוליס), היא לבנות בפנים "מתמרץ" או דרך אחרת של רעיון דמי-השהייה.

הפוקוס שלי כאן מוגבל להדגשה, שמרגע שהחלטת לקיים מטבע קהילתי, מדוע לא להשתמש בעיצוב הטוב ביותר שיש? חשוב שמטבעות קהילתיים יתרכזו אך ורק בשני תפקודי המפתח של הכסף – אמת-מידה לערך ואמצעי המרה - ולכן ידוכא השימוש בכסף זה לשם צבירה של ערך או כאמצעי ספקולציה. הדרך הטובה ביותר להבטיח את זה, במיוחד לצורות האלקטרוניות המתוחכמות יותר של המטבע המקומי, שכעת עולות לרשת (לדוגמה, ניסוי הקומון-וויל במיניאנפוליס), היא לבנות בפנים "מתמרץ" או דרך אחרת של רעיון דמי-השהייה.

רוב השיטות הנוכחיות פשוט משתמשות ברעיון של " ריבית אפס". בניגוד לכך, רוב המטבעות המקומיים שיושמו בשנות ה-30 כללו בתוכם בצורה מופרשת את רעיון דמי-ההשהיה, באופן טיפוסי באמצעות הדבקה תקופתית של בולים. בולים הם אופן פרימיטיווי להשגת המטרה המבוקשת; כיום, עם כרטיסים חכמים או עם הנהלת חשבונות עבור מערכות המרה מקומיות (LETS), דמי-השהייה יכולים להתבצע באופן יעיל ונוח בהרבה פשוט על-ידי תכנות של חיוב קטן על חשבונות עומדים.  

רוב השיטות הנוכחיות פשוט משתמשות ברעיון של " ריבית אפס". בניגוד לכך, רוב המטבעות המקומיים שיושמו בשנות ה-30 כללו בתוכם בצורה מופרשת את רעיון דמי-ההשהיה, באופן טיפוסי באמצעות הדבקה תקופתית של בולים. בולים הם אופן פרימיטיווי להשגת המטרה המבוקשת; כיום, עם כרטיסים חכמים או עם הנהלת חשבונות עבור מערכות המרה מקומיות (LETS), דמי-השהייה יכולים להתבצע באופן יעיל ונוח בהרבה פשוט על-ידי תכנות של חיוב קטן על חשבונות עומדים.  

כל משתתף במערכת המטבע המקומי יהפוך למקדם בעל מוטיבציה. אחד המאפיינים שמארגנים רבים של מערכות LETS שמו לב אליהם, הוא שבמשך הזמן המארגנים נוטים להישאר הכוח הדומיננטי לקידום המערכת למשתמשים חדשים. חלק מהמערכות פשוט מתו, כשהמקדם המקורי שלהן, לא היה פנוי עוד לבצע זאת. פול גלובר (Paul Glover), המייסד של מערכת הכסף של איתקה, ציין שהוא מבלה חלק לא קטן מזמנו בשכנוע משתתפים חדשים לקבל את הכסף (הערה 10). זה אופייני, מפני שלמשתתפים האחרים אין תמריץ משמעותי לקדם באופן פעיל את השיטה למשתתפים חדשים: הם יכולים פשוט להחזיק במטבע, עד שיש להם שימוש כלשהו בו. בניגוד לכך, בוורגל או בשקאוונקירכן בשנות ה-30 לכל משתתף הייתה מוטיבציה אישית לשכנע את השוחט, האופה או קרוב-המשפחה שלו להכיר בכסף ולקבלו. אחת הסיבות לכך, שמטבעות מקומיים התרבו מאוד היום אבל לא התפשטו בצורה רחבה כמו בשנות ה-30, היא השוני המבני הזה במוטיבציה של משתתפים חברים.  

כל משתתף במערכת המטבע המקומי יהפוך למקדם בעל מוטיבציה. אחד המאפיינים שמארגנים רבים של מערכות LETS שמו לב אליהם, הוא שבמשך הזמן המארגנים נוטים להישאר הכוח הדומיננטי לקידום המערכת למשתמשים חדשים. חלק מהמערכות פשוט מתו, כשהמקדם המקורי שלהן, לא היה פנוי עוד לבצע זאת. פול גלובר (Paul Glover), המייסד של מערכת הכסף של איתקה, ציין שהוא מבלה חלק לא קטן מזמנו בשכנוע משתתפים חדשים לקבל את הכסף (הערה 10). זה אופייני, מפני שלמשתתפים האחרים אין תמריץ משמעותי לקדם באופן פעיל את השיטה למשתתפים חדשים: הם יכולים פשוט להחזיק במטבע, עד שיש להם שימוש כלשהו בו. בניגוד לכך, בוורגל או בשקאוונקירכן בשנות ה-30 לכל משתתף הייתה מוטיבציה אישית לשכנע את השוחט, האופה או קרוב-המשפחה שלו להכיר בכסף ולקבלו. אחת הסיבות לכך, שמטבעות מקומיים התרבו מאוד היום אבל לא התפשטו בצורה רחבה כמו בשנות ה-30, היא השוני המבני הזה במוטיבציה של משתתפים חברים.  

עוד משרות ייווצרו. מטבעות קהילתיים כיום לא נוטים ליצור יותר משרות בקהילה מאשר מטבעות רגילים. זה לא היה המקרה בוורגל, לדוגמא, שם הבחנו, שכל שילינג של וורגל  יצר עבודות פי 14 יותר משילינג לאומי רגיל.  

עוד משרות ייווצרו. מטבעות קהילתיים כיום לא נוטים ליצור יותר משרות בקהילה מאשר מטבעות רגילים. זה לא היה המקרה בוורגל, לדוגמה, שם הבחנו, שכל שילינג של וורגל  יצר עבודות פי 14 יותר משילינג לאומי רגיל.  

רוח הקהילה תתחזק. במקרים רבים, המוטיבציה להכנסת מטבעות קהילתיים היום היא פחות כדי ליצור משרות ויותר כדי חזק את תחושת הקהילה. מטבעות  קהילתיים הם למעשה אחד הכלים היעילים ביותר להשגת מטרה זו. המלה 'קהילה' הופיע בכתב באנגלית לראשונה ב-1283. מבחינה אטימולוגית היא נגזרה מצרפתית עתיקה ולטינית מאוחרת, שם היא התייחסה לקבוצה של נזירים, שהפעילו מנזר, היו בעליו וחיו מפירותיו. במלים אחרות, היא התייחסה לארגון החומרי של יישות כלכלית, שמספקת את עצמה. הבנדיקטים  מאניין (Benedictus of Aniane), שחיו במאה ה-5, חשו, שתהליך כזה יתמוך בצורה אוטומטית בחלוקת המטרות הרוחניות של חבריהם. קידום ביודעין בצורה תדירה יותר של אינטראקציות וקשרי תלות-הדדית עם שכניך, הוא אם-כן דבר, שידוע מזמן כמוביל מוצלח ליצירת התכונה החמקמקה הזו של רוח הקהילה. בנייה של רעיון המאיץ או דרך אחרת של דמי-השהיה יגדילו את התכיפות של אינטראקציות אלו ולכן גם יפיצו את היתרונות של הקהילה.

רוח הקהילה תתחזק. במקרים רבים, המוטיבציה להכנסת מטבעות קהילתיים היום היא פחות כדי ליצור משרות ויותר כדי חזק את תחושת הקהילה. מטבעות  קהילתיים הם למעשה אחד הכלים היעילים ביותר להשגת מטרה זו. המלה 'קהילה' הופיע בכתב באנגלית לראשונה ב-1283. מבחינה אטימולוגית היא נגזרה מצרפתית עתיקה ולטינית מאוחרת, שם היא התייחסה לקבוצה של נזירים, שהפעילו מנזר, היו בעליו וחיו מפירותיו. במלים אחרות, היא התייחסה לארגון החומרי של יישות כלכלית, שמספקת את עצמה. הבנדיקטים  מאניין (Benedictus of Aniane), שחיו במאה ה-5, חשו, שתהליך כזה יתמוך בצורה אוטומטית בחלוקת המטרות הרוחניות של חבריהם. קידום ביודעין בצורה תדירה יותר של אינטראקציות וקשרי תלות-הדדית עם שכניך, הוא אם-כן דבר, שידוע מזמן כמוביל מוצלח ליצירת התכונה החמקמקה הזו של רוח הקהילה. בנייה של רעיון המאיץ או דרך אחרת של דמי-השהיה יגדילו את התכיפות של אינטראקציות אלו ולכן גם יפיצו את היתרונות של הקהילה.

חישבו על הנושא של הגדלת מלאי הכסף. האם תכניות של הנוסע המתמיד מגדילות את סך כל הטיסות? ברור, שהתשובה היא כן. אבל האם כרטיס טיסה של נוסע מתמיד מייצר לחץ אינפלציוני על מחירי הטיסות?

חישבו על הנושא של הגדלת מלאי הכסף. האם תכניות של הנוסע המתמיד מגדילות את סך כל הטיסות? ברור, שהתשובה היא כן. אבל האם כרטיס טיסה של נוסע מתמיד מייצר לחץ אינפלציוני על מחירי הטיסות?

התשובה היא לא, מכיוון שחברת התעופה תתאים לפי הנדרש את האילוצים על השימוש בנוסע המתמיד (לדוגמא, על-ידי כך, שמושבים של נוסע מתמיד יהיו פנויים רק בסופי שבוע או שלא בעונה, או רק בטיסות לא נוחות או רק לאחוז מסוים של המושבים). במלים אחרות, חברת הטיסה תבטיח שרק מושבים שהיו ריקים ממילא ימולאו בנוסעים מתמידים.  

התשובה היא לא, מכיוון שחברת התעופה תתאים לפי הנדרש את האילוצים על השימוש בנוסע המתמיד (לדוגמה, על-ידי כך, שמושבים של נוסע מתמיד יהיו פנויים רק בסופי שבוע או שלא בעונה, או רק בטיסות לא נוחות או רק לאחוז מסוים של המושבים). במלים אחרות, חברת הטיסה תבטיח שרק מושבים שהיו ריקים ממילא ימולאו בנוסעים מתמידים.  

אותו דבר נכון גם למטבעות קהילתיים: הנישה הטבעית שלהם מקשרת בין משאבים-ללא-שימוש לצרכים, שלא היו מתמלאים בצורה אחרת. המטבעות הקהילתיים המתוחכמים יותר אפילו מכוונים במיוחד לכיוון שימוש זה. העסקים המקומיים, שהשתתפו בניסוי הקומון-וויל במיניאנפוליס קיבלו את מטבע הקהילה רק בעבור משאבים שאלמלא-כן היו בלתי-מנוצלים. כך, לדוגמא, מסעדה קיבלה מטבע קהילתי מסועדים שאוכלים מוקדם. אפילו הכמות של המטבע המקומי שמונפק היא רק 75% מההנחה במוצרים ובשרותים שמשתחררים למערכת על ידי הסוחרים המשתתפים. כל עוד מטבעות קהילתיים מונפקים בצורה מפורשת כדי להבטיח את השימוש במשאב, שאלמלא- כן-היה בלתי-פעיל, לא ייתכן שייווצר לחץ אינפלציוני.  

אותו דבר נכון גם למטבעות קהילתיים: הנישה הטבעית שלהם מקשרת בין משאבים-ללא-שימוש לצרכים, שלא היו מתמלאים בצורה אחרת. המטבעות הקהילתיים המתוחכמים יותר אפילו מכוונים במיוחד לכיוון שימוש זה. העסקים המקומיים, שהשתתפו בניסוי הקומון-וויל במיניאנפוליס קיבלו את מטבע הקהילה רק בעבור משאבים שאלמלא-כן היו בלתי-מנוצלים. כך, לדוגמה, מסעדה קיבלה מטבע קהילתי מסועדים שאוכלים מוקדם. אפילו הכמות של המטבע המקומי שמונפק היא רק 75% מההנחה במוצרים ובשרותים שמשתחררים למערכת על ידי הסוחרים המשתתפים. כל עוד מטבעות קהילתיים מונפקים בצורה מפורשת כדי להבטיח את השימוש במשאב, שאלמלא- כן-היה בלתי-פעיל, לא ייתכן שייווצר לחץ אינפלציוני.  

בצורה מתומצתת, בעוד דפוסי ההתנהגות, שנוצרים על-ידי רעיון המאיץ עלולים להדמות למה שרואים בזמן אינפלציה, ההשלכות מנוגדות לחלוטין: בהיפר-אינפלציה, החברה מתמוטטת, בעוד שעם מטבעות קהילתיים רקמת החברה מתחזקת.  

בצורה מתומצתת, בעוד דפוסי ההתנהגות, שנוצרים על-ידי רעיון המאיץ עלולים להדמות למה שרואים בזמן אינפלציה, ההשלכות מנוגדות לחלוטין: בהיפר-אינפלציה, החברה מתמוטטת, בעוד שעם מטבעות קהילתיים רקמת החברה מתחזקת.