שינויים

קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אין שינוי בגודל ,  08:33, 18 בספטמבר 2020
מ
החלפת טקסט – "דוגמא " ב־"דוגמה "
שורה 124: שורה 124:  
בוסטרום משער שבמרדף אחר ידע וקידמה, עלולה האנושות לייצר מתקן אשר ישמיד את כדור הארץ ו[[מערכת השמש]] כולה.  
 
בוסטרום משער שבמרדף אחר ידע וקידמה, עלולה האנושות לייצר מתקן אשר ישמיד את כדור הארץ ו[[מערכת השמש]] כולה.  
   −
דוגמא מוחשית ל"כמעט תאונה" היא [[הידלדלות שכבת האוזון]] שנבעה משחרור של חומרים כמו תרכובות CFC ששימשו כחומר קירור במקררים ובמזגנים, כממסים וכחומרים לניקוי תעשייתי, כחומרים מקציפים, כחומרים לכיבוי אש וכתרסיסים. שכבת האוזון משמשת כמגן נגד קרינת UV מהשמש. ללא שכבה זו היו נוצרות מוטציות בקצב גבוה מידי שלא היה מאפשר שמירה על תהליך האבולוציה בקרב בעלי חיים יבשתיים. הגדלת הקרינה פוגעת באדם (מגדילה את שכיחות סרטן העור, פוגעת במערכות חיסוניות, גורמת לנזקים בראייה), וכן פוגעת בצמחים, בבעלי חיים ובחומרים פלסטיים. לקח זמן משמעותי עד לגילוי הבעיה ולמרבה המזל היא נעצרה בזמן. הידלדלות שכבת האוזון והתגובה אליה מצד מוסדות המדע, התקשורת הפוליטיקה ומצד התעשייה מאפשרים בחינה מעשית של פערי הזמנים אפשריים ביחס להשפעות סביבתיות. קיימים לעיתים פערי זמנים גדולים בין התחלת קיום הבעיה, הזיהוי שלה, נקיטת הפעולה על ידי החברה ומשך הזמן הנדרש עד לשיקום. במקרה של דלדול שכבת האוזון, ההשהיה בין התחלת קיום הבעיה לבין זיהוי שלה וקבלת החלטה לגביה לקחה כ-40-50 שנה, השהיות נוספות מרגע לקיחת הפעולה ועד גמר התגובה עליה יקחו עוד כ-50-70 שנים, כך שסך כל ההשהיה בנושא התדלדלות האוזון צפויה להיות 120-140 שנה.  
+
דוגמה מוחשית ל"כמעט תאונה" היא [[הידלדלות שכבת האוזון]] שנבעה משחרור של חומרים כמו תרכובות CFC ששימשו כחומר קירור במקררים ובמזגנים, כממסים וכחומרים לניקוי תעשייתי, כחומרים מקציפים, כחומרים לכיבוי אש וכתרסיסים. שכבת האוזון משמשת כמגן נגד קרינת UV מהשמש. ללא שכבה זו היו נוצרות מוטציות בקצב גבוה מידי שלא היה מאפשר שמירה על תהליך האבולוציה בקרב בעלי חיים יבשתיים. הגדלת הקרינה פוגעת באדם (מגדילה את שכיחות סרטן העור, פוגעת במערכות חיסוניות, גורמת לנזקים בראייה), וכן פוגעת בצמחים, בבעלי חיים ובחומרים פלסטיים. לקח זמן משמעותי עד לגילוי הבעיה ולמרבה המזל היא נעצרה בזמן. הידלדלות שכבת האוזון והתגובה אליה מצד מוסדות המדע, התקשורת הפוליטיקה ומצד התעשייה מאפשרים בחינה מעשית של פערי הזמנים אפשריים ביחס להשפעות סביבתיות. קיימים לעיתים פערי זמנים גדולים בין התחלת קיום הבעיה, הזיהוי שלה, נקיטת הפעולה על ידי החברה ומשך הזמן הנדרש עד לשיקום. במקרה של דלדול שכבת האוזון, ההשהיה בין התחלת קיום הבעיה לבין זיהוי שלה וקבלת החלטה לגביה לקחה כ-40-50 שנה, השהיות נוספות מרגע לקיחת הפעולה ועד גמר התגובה עליה יקחו עוד כ-50-70 שנים, כך שסך כל ההשהיה בנושא התדלדלות האוזון צפויה להיות 120-140 שנה.  
    
דוגמה מתחום המדע הבדיוני לתאונה בטכנולוגיה ניסויית מופיעה בספר "עריסת חתול" של קורט וונגוט. בספר קיימת המצאה בשם "קרח תשע" שגורם לקפיאה מיידית של מים בתגובת שרשרת. במקור הדבר נועד למנוע סבל לחיילי מארינס שהולכים בביצות. נגיעה של החומר במי האוקיינוס גורמת לקפיאת כל המים, וכתוצאה מכך להכחדת כל החיים בכוכב. הספר מתייחס גם לסכנות של [[נשק גרעיני]] לאנושות. וונגוט וסופרים אחרים מדגישים את הקושי שלנו לצפות את ההשלכות של טכנולוגיה על החברה ועל הסביבה.
 
דוגמה מתחום המדע הבדיוני לתאונה בטכנולוגיה ניסויית מופיעה בספר "עריסת חתול" של קורט וונגוט. בספר קיימת המצאה בשם "קרח תשע" שגורם לקפיאה מיידית של מים בתגובת שרשרת. במקור הדבר נועד למנוע סבל לחיילי מארינס שהולכים בביצות. נגיעה של החומר במי האוקיינוס גורמת לקפיאת כל המים, וכתוצאה מכך להכחדת כל החיים בכוכב. הספר מתייחס גם לסכנות של [[נשק גרעיני]] לאנושות. וונגוט וסופרים אחרים מדגישים את הקושי שלנו לצפות את ההשלכות של טכנולוגיה על החברה ועל הסביבה.

תפריט ניווט