שינויים

קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה
שורה 7: שורה 7:  
המניעים לעמוד ביעדים האלה הם עצומים. בחלקים רבים והולכים של העולם, צריכה מוגזמת ומזהמת גבתה מהמערכת האקולוגית מחיר גבוה מידי והובילה לערפיח, הרס הקרקע, שאיבת יתר וזיהום מי תהום, שגרמו להגברת המחלות והורידו את תוחלת החיים של האוכלוסייה המקומית.
 
המניעים לעמוד ביעדים האלה הם עצומים. בחלקים רבים והולכים של העולם, צריכה מוגזמת ומזהמת גבתה מהמערכת האקולוגית מחיר גבוה מידי והובילה לערפיח, הרס הקרקע, שאיבת יתר וזיהום מי תהום, שגרמו להגברת המחלות והורידו את תוחלת החיים של האוכלוסייה המקומית.
   −
אבל יותר מכך, מאיימים על האנושות "שלושת הגדולים" - האיומים העולמיים. מגוון המינים של בעלי חוליות נמצא בירידה מתמדת כש 34% ממיני הדגים הידועים ו11% ממיני העופות נמצאים בסכנת הכחדה <ref>World Watch Institute, Vital Signs 1998</ref>. שכבת האוזון ממשיכה להתדלדל, כשהיא נעלמת לחלוטין ויוצרת חורים גדולים בשני הקטבים של כדור הארץ. תהליך שמבטיח את הגדלת התחלואה בסרטן העור בדורות הבאים. וכן- יש גם את החימום העולמי מעשה ידי אדם.
+
אבל יותר מכך, מאיימים על האנושות "שלושת הגדולים" - האיומים העולמיים. מגוון המינים של בעלי חוליות נמצא בירידה מתמדת כש 34% ממיני הדגים הידועים ו11% ממיני העופות נמצאים ב[[סכנת הכחדה]] <ref>World Watch Institute, Vital Signs 1998</ref>. [[דלדול שכבת האוזון|שכבת האוזון ממשיכה להתדלדל]], כשהיא נעלמת לחלוטין ויוצרת חורים גדולים בשני הקטבים של כדור הארץ. תהליך שמבטיח את הגדלת התחלואה בסרטן העור בדורות הבאים. וכן- יש גם את [[התחממות העולמית]].
   −
ההתחממות העולמית היא ככל הנראה האיום הגדול ביותר. העדויות שהצריכה אשמה בכך מוכחות בשפע מחקרים של גורמים רבים וממשיכות להצטבר. ביוני 1999, הירחון נייצ'ר דיווח כי בהתבסס על אנליזה של שכבות הקרח באנטרטיקה, הרמה הנוכחית של פחמן-דו-חמצני היא הגבוה ביותר מזה 420,000 שנים. שנות ה90' היו העשור החם ביותר שברשומות מזג האוויר, מקום אותו מילאו לא מזמן … שנות ה80'.<<ref>National Oceanic and Atmospheric Administration's National Climatic Data Center, "Climate of 1998 Annual Review" (1999( .</ref> ההשלכות המדיוקות של הנושא על העתיד שלנו הן ברורות פחות. מדענים מתווכחים לגבי אילו ערים יוצפו, ואיך ההתחממות העולמית תשפיע על "מחלות הקשורות למזג אוויר" (מכון וורלד-ווטש מדווח כי מחלות הקשורות במזג אוויר גרמו ב11 החודשים הראשונים של 1998 נזק של 89 מילארד דולר ברחבי העולם - הרבה מעבר לנזק המצטבר של כל שנות ה 80', של 55 מיליארד דולר<ref>Janet N. Abramovitz and Seth Dunn, "Record Year for Weather-Related Disasters" World Watch Institute (1998)</ref>), אבל כיוון הפעולה הנחוץ הוא ברור: עלינו לפעול במהירות כדי להקטין בצורה דרמטית את פליטות הפחמן.
+
ההתחממות העולמית היא ככל הנראה האיום הגדול ביותר. העדויות שהצריכה אשמה בכך מוכחות בשפע מחקרים של גורמים רבים וממשיכות להצטבר. ביוני 1999, הירחון נייצ'ר דיווח כי בהתבסס על אנליזה של שכבות הקרח באנטרטיקה, הרמה הנוכחית של פחמן-דו-חמצני היא הגבוה ביותר מזה 420,000 שנים. שנות ה90' היו העשור החם ביותר שברשומות מזג האוויר, מקום אותו מילאו לא מזמן … שנות ה80'.<<ref>National Oceanic and Atmospheric Administration's National Climatic Data Center, "Climate of 1998 Annual Review" (1999( .</ref>  
   −
עדויות אחרות, למרות שרובן הן בעיקר אנקדוטות, יכולות לתת תקווה שנוכל לשנות את הצריכה שלנו ולהמנע מאסון. ההחזרה של העיט הקרח, הפנתר, ושל מינים אחרים בסכנת הכחדה מראים מה שינוי בחומרי הדברה או דישון יכולים להשיג כשאנו נותנים לכך את דעתנו. פרוטקול מונטראול האוסר על כלורו-פלורו-קארבונטים ושאר חומרים מדללי אוזון,  מדגים את יכולתה של הקהילה הבינלאומית לשתף פעולה כשהיא נמצאת וגבה אל הקיר. אפילו בתחומי שינויי האקלים יש קצת חדשות טובות כשלאחר 4 שנים של עליה היתה ירידה בפליטות הפחמן של חצי אחוז ל6.8 מילארד טון, למרות התרחבות כלכלית עולמית של 2.5% <ref>World Watch Institute, "World Carbon Emissions Fall" (1999).</ref>. הירידה משוייכת להגברת הייעול בתחום האנרגיה, והפחתה בשימוש בפחם.
+
ההשלכות המדויקות של הנושא על העתיד שלנו הן ברורות פחות. מדענים מתווכחים לגבי אילו ערים יוצפו, ואיך ההתחממות העולמית תשפיע על "מחלות הקשורות למזג אוויר" (מכון וורלד-ווטש מדווח כי מחלות הקשורות במזג אוויר גרמו ב-11 החודשים הראשונים של 1998 נזק של 89 מילארד דולר ברחבי העולם - הרבה מעבר לנזק המצטבר של כל שנות ה 80', של 55 מיליארד דולר<ref>Janet N. Abramovitz and Seth Dunn, "Record Year for Weather-Related Disasters" World Watch Institute (1998)</ref>), אבל כיוון הפעולה הנחוץ הוא ברור: עלינו לפעול במהירות כדי להקטין בצורה דרמטית את פליטות הפחמן.
 +
 
 +
עדויות אחרות, למרות שרובן הן בעיקר אנקדוטות, יכולות לתת תקווה שנוכל לשנות את הצריכה שלנו ולהמנע מאסון. ההחזרה של העיט הקרח, הפנתר, ושל מינים אחרים בסכנת הכחדה מראים מה שינוי בחומרי הדברה או דישון יכולים להשיג כשאנו נותנים לכך את דעתנו. [[פרוטקול מונטריאול]] האוסר על כלורו-פלורו-קארבונטים ושאר חומרים מדללי אוזון,  מדגים את יכולתה של הקהילה הבינלאומית לשתף פעולה כשהיא נמצאת וגבה אל הקיר. אפילו בתחומי שינויי האקלים יש קצת חדשות טובות כשלאחר 4 שנים של עליה היתה ירידה בפליטות הפחמן של חצי אחוז ל6.8 מילארד טון, למרות התרחבות כלכלית עולמית של 2.5% <ref>World Watch Institute, "World Carbon Emissions Fall" (1999).</ref>. הירידה משוייכת להגברת הייעול בתחום האנרגיה, והפחתה בשימוש בפחם.
    
אבל הדוגמאות האלה הן בעיקר אנקדוטות. שיפורי התייעלות הם חיוניים וכדאי לשאוף אליהם, אבל יש גבול להישגנים אליהם ניתן להגיע על ידי שיפורים טכנולוגיים. יש גם הבדל גדול בין הפסקת הצריכה של חומר כימי אחד כמו DDT או CFC, ובין שינוי יסודי בדרך שבה אנו צורכים. אבל זה בדיוק מה שעליו לעשות. כשבכל שבוע מתכלים משאבי טבע הדרושים לייצורן של 300 שקיות-שופינג, כדי לשמור על אורך החיים של אמריקאי ממוצע <ref>Albert Adriaanse etal., Resource Flows: The Material Basis of Industrial Economies, World Resources Institute, 1997.</ref>, כשנדרשים משאבים ויכולות הספיגה של ארבעה כדורי ארץ נוספים כדי לאפשר לכל אזרחי העולם לחיות בסגנון החיים של האמריקאי הממוצע<ref>Wackernagel etal., "National Natural Capital Accounting with the Ecological Footprint Concept" Ecological Economics June, 1999</ref>, כשיש ספק רציני באם נכדינו יהנו מאותן הזדמניות שהיו לנו, איננו יכולים לשחק במשחקים של תיקון טלאים, ושל פתרונות פלא. עלינו להוריד את הצריכה הכוללת שלנו ולשנות את מה שאנחנו כן צורכים למוצרים ושרותים ירוקים שיקטינו למינימום את ההשפעה הסביבתית. האחריות היא עצומה, ופרטים, קהילות, עסקים וממשלות חייבים כל אחד לתרום את חלקו.  
 
אבל הדוגמאות האלה הן בעיקר אנקדוטות. שיפורי התייעלות הם חיוניים וכדאי לשאוף אליהם, אבל יש גבול להישגנים אליהם ניתן להגיע על ידי שיפורים טכנולוגיים. יש גם הבדל גדול בין הפסקת הצריכה של חומר כימי אחד כמו DDT או CFC, ובין שינוי יסודי בדרך שבה אנו צורכים. אבל זה בדיוק מה שעליו לעשות. כשבכל שבוע מתכלים משאבי טבע הדרושים לייצורן של 300 שקיות-שופינג, כדי לשמור על אורך החיים של אמריקאי ממוצע <ref>Albert Adriaanse etal., Resource Flows: The Material Basis of Industrial Economies, World Resources Institute, 1997.</ref>, כשנדרשים משאבים ויכולות הספיגה של ארבעה כדורי ארץ נוספים כדי לאפשר לכל אזרחי העולם לחיות בסגנון החיים של האמריקאי הממוצע<ref>Wackernagel etal., "National Natural Capital Accounting with the Ecological Footprint Concept" Ecological Economics June, 1999</ref>, כשיש ספק רציני באם נכדינו יהנו מאותן הזדמניות שהיו לנו, איננו יכולים לשחק במשחקים של תיקון טלאים, ושל פתרונות פלא. עלינו להוריד את הצריכה הכוללת שלנו ולשנות את מה שאנחנו כן צורכים למוצרים ושרותים ירוקים שיקטינו למינימום את ההשפעה הסביבתית. האחריות היא עצומה, ופרטים, קהילות, עסקים וממשלות חייבים כל אחד לתרום את חלקו.  

תפריט ניווט