מדריך ליצירת מטבע קהילתי

מדריך ליצירת מטבע קהילתי נכתב על ידי ברנארד ליטאר וגוונדולין הלסמית'. ניתן למצוא במסמך המקורי הרחבות ודוגמאות רבות למטבעות קיימים. המדריך המופיע פה תורגם לעברית על ידי ארנון שומר

מטבע קהילתי מאפשר לקהילות מקומיות ואזוריות ליצור שפע ורווחה בכלכלה המקומית על ידי התאמה של צרכים לא ממומשים עם משאבים לא מנוצלים.

המטבע מאפשר לשפע שנוצר באופן מקומי לזרום לכיוון עסקים מקומיים ותושבים במקום להגיע לחברות גדולות מחוץ לקהילה.

הערה חשובה:

השימוש במילה מטבע יכול לבלבל. המונח מטבע משמעו סוג של כסף (כמו מטבע חוץ, באנגלית -currency)- התמורה הסמלית שניתנת תמורת מוצרים ושירותים שונים, ולא אמצעי התשלום הפיזי (למשל, המטבע העגול ממתכת שבו אנו משתמשים (coin). למעשה יש כאן מערכת אשראי שבאה להעצים כלכלות מקומיות.

כמו כן, על אף שמדובר במטבע קהילתי, משום שהוא אמור לשרת קהילה, לעתים יהיה שימוש במונחים אחרים כגון: מטבע משלים, מטבע מקומי, מטבע חלופי. כל אחד מהם בעל משמעות מעט שונה אך המטרה דומה.

המדריך הזה מציג את השלבים הראשוניים ביצירת וביסוס מטבע קהילתי שמעצים את הכלכלה המקומית. אחרי הצגת השלבים הבסיסיים מוצג בעמוד הבא הפירוט שלהם.

השלבים הבסיסיים הם:

1. יצירת יעדים למטבע – לזהות מה הצרכים החשובים ביותר של הקהילה ולפי זה לקבוע את היעדים למטבע שרוצים ליצור.
2. לקבוע את מאפייני המטבע – לזהות את סוגי המטבע השונים הקיימים, ולהחליט על הסוג המתאים לקהילה הספציפית.
3. גיוס של הנהגה למטבע – כפרויקט שאמור להטמיע כלכלה חדשה בציבור, דרושה הנהגה שתעסוק באספקטים השונים של קבלת החלטות, גיוס המשתתפים, ניהול רישומים, בקרה וכדומה.
4. בחירת המנגנון המתאים – בהתאם ליעדי המטבע ומאפייניו יש לבחור בסוג ההנפקה, באמצעי שמאפשר למטבע לעבור (נייר, סלולרי וכד'), ודרך כיסוי עלויות שוטפות (תחזוק אתר, ראיית חשבון וכד').
5. סגירת מערכת מעגלית: על מנת שהמטבע ישמש את הקהילה בצורה טובה, יש צורך לסגור מעגל, כדי שהכסף יזרום בחופשיות בין הגופים השונים (עסקים, צרכנים) ולא ייתקע.

יצירת יעדים למטבע

ישנם צרכים רבים בקהילה שלעתים אינם מסופקים:

• צרכים חברתיים כמו טיפול בזקנים וחניכת ילדים ונוער.
• צרכים כלכליים כמו צמצום אבטלה.
• צרכים מסחריים כמו עידוד עסקים קטנים ומקומיים למול התאגידים הגדולים.
• צרכים קהילתיים – עזרה לארגונים ועמותות מקומיות.
• צרכים רבים נוספים – עידוד בריאות וספורט, מעורבות חברתית, יצירת תרבות מקומית עשירה ומגוונת, עידוד תיירות ועוד.

במקביל בכל קהילה יש גם משאבים רבים שאינם מנוצלים:

• מובטלים בעלי יכולת ורצון לעבוד.
• מושבים ריקים במרכזי תרבות (מסעדות, מתנ"סים, אולמות קולנוע וכו').
• מבני ציבור (בתי-ספר למשל) שעומדים ריקים בערב.
• מתנדבים בעמותות שאינם פעילים עקב חוסר בהכוונה.
• חפצים ומכשירים שנזרקים ויכולים להיות משופצים או לשימוש אחר.
• שטחים פתוחים וגינות לא מטופלות.

המטרה של המטבע המשלים היא ליצור את החיבור בין הצרכים הלא ממומשים והמשאבים הבלתי מנוצלים. לעתים זה נעשה בתיווך של המטבע הרגיל, אך פעמים רבות זה לא נעשה מעצמו, וכאן בדיוק מטבע משלים יכול ליצור את החיבור.

אחת הדוגמאות הטובות בעולם למטבע חלופי הוא 'נקודות הנוסע המתמיד'. מדובר במטבע שלוקח משאב לא מנוצל (כסאות ריקים), וצורך לא ממומש (שימור לקוחות), ומחבר אותם. הלקוח ממשיך לטוס עם אותה חברה כי הוא יודע שכך הוא צובר מיילים. בתמורה החברה מעניקה לנוסע טיסה בחינם או בתנאים משופרים. כולם יוצאים מורווחים 

עיצוב המטבע לפי דרישות הקהילה

עיצוב המטבע תלוי בצרכים ובמשאבים הקיימים ובסדרי העדיפויות שלהם. לכל תכונה של המטבע יש יתרונות וחסרונות. כעת נבין כמה אספקטים שונים של עיצוב המטבע:

הילך חוקי

הילך חוקי הוא אמצעי תשלום המשמש לתשלום חוב (לרוב חוב הנובע מעסקאות קניה או מכירה), אשר לא ניתן לסרב, על פי דין, לקבלו. בהיבט המדיני, הילך חוקי הם מטבעות אשר ניתן לשלם באמצעותם מסים. כיום, מטבעות ושטרות ישראלים (ש"ח ואגורות), אשר תוקפם לא פג, הם הילך חוקי בישראל. גם צ'קים בנקאיים הם הילך חוקי.

לרוב, מטבעות קהילתיים אינם הילך חוקי. לא ניתן לשלם איתם מסים והם אינם באים להחליף את המטבע הלאומי, אלא להשלים אותו. עם זאת, ישנן כמה דוגמאות בעולם שבהן מטבעות מקומיים התקבלו כתשלום חלקי של מסים מקומיים על ידי עיריות ומועצות אזוריות.

מטבעות לשימוש מסחרי

• מטבע למסחר בין עסקים (B2B) – מטבע שמשמש בעיקר להחלפת שירותים וסחורות בין ספקים, עסקים, ולקוחות סיטונאיים. יכול להתקיים ברמה המקומית אך גם ברמה הלאומית.

• מטבע לשימוש בין עסק ללקוח (C2B) – המטבע המשלים הנפוץ ביותר כיום הוא 'מטבע נאמנות', המעודד לקוחות להישאר נאמנים לעסק מסוים. נקודות הנוסע המתמיד, ותווי קניה בסופרמרקטים הם דוגמאות למטבע כזה.

• לקוח ללקוח (C2C) – המערכת הכספית הבנקאית הנוכחית בין אנשים פרטיים היא דוגמה למטבע לקוח ללקוח.

• לקוח לעסק (B2C) – מטבעות שבהן הלקוחות קונים תווי קניה קבוצתיים (גרופון), ומקבלים הנחות בעסקים. העסקים בתמורה מקבלים פרסום ועדיפות על פני עסקים אחרים. הלקוחות יכולים לקבוע איזה עסקים יקחו חלק במיזם, להיות מעורבים בניהול שלו, ואף יוצרים אותו (בכך שקונים את תווי הקניה), ולכן מטבע כזה נקרא לקוח לעסק. בישראל עובדים על פרויקט שנקרא 'ברית הקואופרטיבים' שיתכן שיווצר בו מטבע עם המאפיינים האלה.

• שילובים של כמה סוגי מטבעות.

שאלות הכוונה לבחירת יעדי המטבע:

• מהם הצרכים של הקהילה? מהו סדר העדיפות של הצרכים הללו?
• מהם המשאבים הלא מנוצלים שעומדים לרשות הקהילה ?
• על סמך הצרכים והמשאבים – מהם יעדי המטבע?
• איזה סוג מטבע הכי מתאים לענות על היעדים (מקוון, תלושים)?
• מה הקשר בין העסקים ללקוחות במטבע זה (B2B, B2C, C2B, C2C) ?

יצירת סיפור לקהילה:

• חזון ומטרה למטבע הקהילתי
• האופנים שבהם ישתפרו חיינו בעזרת המטבע הקהילתי
• מי האנשים והקבוצות השונות אשר יתעניינו להשתמש במטבע הקהילתי

הטמעת המטבע – צוות הנהגה

גיוס צוות הנהגה חייב להיות קשור לצרכים שעליהם אמור לענות המטבע. אם המטבע נועד לעודד בני נוער להתנדב, יהיו חייבים לקחת בו חלק בני נוער. עם המטבע אמור לעודד עסקים מקומיים, חייבים להיות בצוות ההנהגה בעלי עסקים מקומיים.

באופן כללי כדאי שבצוות ההנהגה יהיו נציגים של הגופים הבאים:

• נציג של הרשות המקומית – עירייה, מועצה, או כל גוף נבחר אחר.
• נציג של ארגון המעורב בחיי הקהילה – תנועת נוער, עמותה, מרכז קהילתי, נציגי ועד שכונות.
• אנשי עסקים מקומיים – אשר מעוניינים לתמוך ו/או לתרום לקידום המיזם.
• נציג של האוכלוסיות שאמורות להיעזר במטבע - כאמור, קשישים, מובטלים, בני נוער וכדומה.

יצירת צוות הנהגה הוא צעד חשוב ומשמעותי בדרך ליצירת מטבע קהילתי, שכן תהליך הטמעת המטבע דורש זמן ומאמץ עד אשר הוא תופס תאוצה ו'זורם מעצמו'. וגם אז ישנם צדדים ניהוליים שעדיין צריך לטפל בהם. התהליך חייב להתרחש במעורבות של הקהילה, שכן חברי הקהילה הם 'בעלי המניות' של המטבע.

בהמשך, יתכן ויהיה צורך לערב אנשים נוספים ביצירת המטבע – עובדי בנק, בתי דפוס, מתכנתים. אין חשש מפני צוות גדול של אנשים, למעשה הנסיון מצביע כי ככל שיותר אנשים מעורבים ומודעים, כך יש יותר סיכוי שהמטבע ישגשג.

בחירת אופן פעולת המטבע

לאחר שנבחרו יעדי המטבע, והורכב צוות הנהגה אשר מוכן לקחת חלק בניהול ובהטמעתו בקהילה, יש לבחור את אופן הפעולה של המטבע על-פי ארבעה מימדים:

1. אמצעי התשלום – נייר, מקוון, סחורה, משולב.
2. שימושי המטבע – מדידת ערך, צבירת ערך, סחר חליפין.
3. תהליך הנפקת המטבע
4. החזר עלויות תפעול

אמצעי התשלום:

1. מטבעות טובין - בעבר השתמשו בסחורות עצמם כאמצעי תשלום. ראשי בקר היוו מטבע. בבתי-כלא סיגריות הן המטבע, שכן גם אם אינך יכול לשלם איתן אתה יכול להשתמש בהן.
   לא נדון כאן באמצעי התשלום הזה, אך חשוב לציין שהוא קיים. נדון בעיקר בשני אמצעי תשלום – שטר או מטבע (coin), ומדיה דיגיטלית.
2. שטרות ומטבעות – אמצעי התשלום המוכר ביותר. למעשה כשרוב האנשים חושבים על כסף, עולה במוחם תמונה של שטרות או מטבעות.
   • יתרונות: זול לייצר, קל לקחת איתנו ולהעביר מאחד לשני, נגיש גם לאנשים ללא גישה לטכנולוגיה (קשישים בעיקר).
   • חסרונות: קל יחסית לזייף. ניתן בקלות יחסית לאבד.
3. מדיה דיגיטלית - סחר דיגיטלי הוא הסחר הנפוץ ביותר בעולם כיום, ומערכות מטבעות משלימים באינטרנט הן נפוצות ויעילות.
   • יתרונות: אפשר להעביר מידע בין סוגים שונים של מכשירים – טלפונים, מחשבים, כרטיסי אשראי, כרטיסי זכרון. ניתן לאבטח בצורה טובה יותר, ניתן לאפשר ניהול יותר טוב של הכסף ובסכומים יותר גדולים, למי שמעוניין בכך.
   • חסרונות: לעתים דורש עבודה יותר רבה בבנייה, תחזוק ואבטחה של המערכת. לאנשים מסויימים אין גישה למחשבים.
     כמובן שניתן לשלב בין אמצעי התשלום פיזי והדיגיטלי. הבעיה העיקרית שנוצרת היא בעיית האבטחה – ככל שהמטבע נפוץ ביותר צורות כך צריך להשקיע יותר באבטחה שלו.

שימושי המטבע

לכסף ככלל, יש שלושה שימושים מרכזיים – מדידת ערך, סחר חליפין, וצבירת ערך:

1. מדידת ערך
   אחד השימושים של כסף הוא לאפשר מדידה והשוואה של ערך הסחורות והשירותים השונים בשוק מסוים (מדינה למשל). בעבר לא היה ברור – כמה תפוחים שווה כבשה, וכמה שעות זוגות נעליים שווה ביקור אצל הרופא. אחד התפקידים של כסף הוא למדוד את הערך של כל סחורה או שירות. כולנו למשל יודעים שתפוח עולה 1-2 ש"ח, ושזוג נעליים עולה 200-1000 ש"ח. המטבע (ש"ח) מאפשר לנו למדוד את הערך שלהם.
   • ערך לפי המטבע הלאומי - רוב המטבעות המשלימים אינם משחקים תפקיד במדידת ערך של סחורות, אלא ביחסם למטבע הלאומי. הערך של המטבע נקבע לרוב על פי המטבע הרגיל במדינה, במקרים שונים בוחרים להשתמש בערך של מטבע אחר, בעיקר בתקופות של אי-יציבות (למשל ארגנטינה שהצמידה את המטבע שלה לדולר של ארצות הברית, או ישראל שהצמידה את השקל לדולר בשל אינפלציה גבוהה בשנות השמונים של המאה העשרים). ברגע שהמטבע מתייצב, אפשר לשנות את הערך שלו למול המטבע הלאומי (ככל שהמטבע המקומי מתחזק, כך הערך שלו למול המטבע הלאומי עולה). רוב המטבעות המשלימים לא מגיעים לידי כך.

   • יתרונות: מוכר ומובן, חוסך התעסקות בכמה סוגי חשבונות והמרות מטבע.
   • חסרונות: במידה והמטבע הלאומי מתרסק או מגיע להיפר-אינפלציה, המטבע המשלים כנראה יאבד גם כן את ערכו (אבל לא בהכרח).

   • ערך לפי זמן – בנקי זמן יוצרים מטבע שערכו נקבע לפי זמן – שעה אחת או מספר דקות שאדם משקיע, זהו הערך, וזהו גם מה שעליו לקבל – יחידת זמן שווה למה שהוא נתן. זו דרך ליצור שוויון בין אנשים וכישורים. (על אף ששוויון זה הוא מלאכותי, הוא משקף לנו את המלאכותיות של הערך שאנו נותנים כיום לשירותים שונים, ומאפשר לנו לבחון מחדש כמה שווה הזמן שלנו).

   • יתרונות: טוב למטבע שבעיקר מציע שירותים, חסין יחסית מפני מפולת כלכלית מדינית, מאפשר סחר עם קהילות ובנקי זמן אחרים.
   • חסרונות: דורש המרה במקרה של שימוש מול סחורות ולכן פחות נגיש לקמעונאים.

   • ערך לפי יחידה פיזיקלית – המטבע המפורסם ביותר שנעשה בו שימוש כזה הוא נקודות הנוסע המתמיד, שמשתמשות ביחידת המרחק – מייל, ככלי מדידה. ביפן קיים מטבע שנקרא WAT, שהערך שלו שווה ל-1 קילווט הספק חשמלי אשר נוצר על ידי פרוייקטים סביבתיים לאנרגיה מתחדשת. האנשים מרוויחים ומעבירים ביניהם מעין חשבון חשמל משותף.

   • יתרונות: מייצר ערך אמיתי פיזי. קשה להמרה ולכן נשמר בכלכלה המקומית.
   • חסרונות: מסובך להמרה ולכן מקשה על סחר עם עסקים חדשים.

2. סחר חליפין -
   השימוש של המטבע כאמצעי סחר חליפין הוא השימוש העיקרי. היתרונות והחסרונות של המטבע כאמצעי תשלום נידונו בסעיף הקודם (אמצעי התשלום).
3. צבירת ערך -
   • מטבע נושא ריבית – הדרך שבה אנו מכירים כסף כיום, ככל שהוא יושב בבנק יותר זמן כך הוא צובר יותר ריבית וערך החשבון גדל וככל שחשבון נמצא במאזן שלילי כך הוא צובר ריבית גבוהה יותר. מטבע כזה מעודד צבירה ואגירה של כסף על פני נכסים אמיתיים. ככל שהריבית גבוהה יותר כך משתלם לחסוך את הכסף.
     אחד היתרונות של מטבע נושא ריבית זה שהוא יוצר הכנסה עבור אלו שמנפיקים את הכסף. אך החסרון בו-זמנית הוא גם יוצר מערכת שבה אלו שאין להם כסף מעבירים את כספם לאלו שיש להם וכך נוצרת ריכוזיות.
   • מטבע ללא ריבית – רוב המטבעות המשלימים אינם פועלים עם ריבית. אין עידוד לחסוך אותם וגם אין עידוד להשתמש בהם.במובן הזה הכסף הוא נייטרלי
   • מטבע בריבית שלילית – כסף אשר מאבד מערכו. מעין תשלום חנייה שאנשים משלמים על כסף שלא זז מהחשבון. מטרתו לעודד אנשים להשתמש בכסף ולא לחסוך אותו. הדוגמאות הבאות הן הרחבות של מטבע בריבית שלילית:

   • מטבע משנה ערכו בשלבים – ניתן לקבוע שמטבע מאבד מערכו כל זמן מסוים – נאמר כל שנה יורד הערך של המטבע ב-20%. זו דרך נוספת לעודד שימוש במטבע במקום לצבור אותו. זו גם צורה מסוימת למיסוי של המטבע על ידי מי שמנפיק אותו – כלומר דרך לקבל תשלום על הייצור והניהול של הכסף.
     המקרה המפורסם ביותר הוא של "הנס מוורגל" שבו הונפק מטבע שכדי לשמור על הערך שלו היה על המשתמשים להדביק עליו בול בכל חודש. שווי הבול היה 1% מערך המטבע – כלומר כל חודש המטבע היה מאבד אחוז אחד מערכו. בכך הוגברה הזרימה של המטבע, שכן אף אחד לא רצה שיישאר אצלו מטבע שמאבד מהערך שלו והעדיפו להשתמש בו.
   • מטבע עם תאריך תפוגה – מטבע שבשלב מסוים מקבל מיסוי של 100%. זה מתאים במקרה שרוצים ליצור מטבע זמני, עבור פרויקט מסוים.

4. שימוש כללי -
   • כאמור, לא חובה שכל מטבע ישמש עבור כל הפונקציות השונות (מדידת ערך, צבירת ערך, סחר חליפין). למעשה אין כיום מטבע משלים שמשמש לכל הפונקציות האלו. מאחר שהמטבעות הלאומיים (שקל, דולר וכדומה) משמשים לכל המטרות האלו בעת ובעונה אחת—נוצר ניגוד אינטרסים בין סחר חליפין וצבירת ערך. מטבעות משלימים נוצרו בין היתר כדי להתמודד עם הניגוד הזה (לרוב על ידי עידוד סחר חליפין).

תהליך הנפקת המטבע:

מבין השלבים השונים ביצירת מטבע משלים, זהו הפחות מוכר עד כה. חוסר הבנה וטעויות בתכנון הנפקת המטבע היא אחת הסיבות המרכזיות לכשלון של מערכות מטבע משלים.
חשוב להבין שחוזקו של מטבע הוא כגודל האמון שאנשים נותנים בו. ניתן לראות שבעיתות משבר פיננסי, אנשים נוטים לאבד אמון במטבע והוא מאבד כמעט לגמרי מערכו.
כיצד הדבר מושפע מאופן הנפקת המטבע?
בדרך כלל יש יחס הפוך בין הקלות שבה ניתן להנפיק את המטבע לבין האמינות שלו. ככל שיותר פשוט להפיץ מטבע משלים, כך קשה יותר ליצור לו אמינות ולהפך.
כאשר מטבע משלים מגובה על ידי הון התחלתי (אישי או קהילתי) יש לו יותר סיכוי להיתפס כאמין . אך לעתים בדיוק המחסור בהון הוא זה שגורם לאנשים לפנות למטבע משלים, ולכן גיוס הון רק יקשה על הנפקת המטבע.

• הגוף המנפיק –
  כל מטבע שמונפק יכול להיות מונפק על ידי גוף מרכזי, או על ידי המשתמשים:

1. גוף מרכזי – הנפקת המטבע יכולה להתבצע על ידי גוף מרכזי. לגוף כזה יש אפשרות להנפיק את המטבע מול בטחונות ופקדונות שונים.
   כל תושב או עסק שרוצה להשתמש במטבע יפעל למול הגוף המרכזי לפחות בשלב הראשוני של המטבע. בנק ישראל הוא דוגמה לגוף מרכזי.
   גוף מרכזי מאפשר בקרה של סכומי הכסף שנמצאים במחזור, ניהול יותר מסודר של המטבע. אך כדי שגוף כזה לא יגרום לאותן בעיות אותן המטבע המשלים נועד לפתור . חשוב שהוא יהיה שקוף ודמוקרטי.
2. המשתמשים – במערכות מסוימות המשתמשים עצמם יכולים ליצור את המטבע בעצמם. הם עושים זאת בהעברה עצמה. כאשר אדם שאין לו מטבע מקבל או נותן שירות או סחורה, הוא יוצר לעצמו אשראי שלילי או חיובי ובכך למעשה נוצר עוד כסף.
   שיטה זו מאפשרת שתמיד יהיה מספיק מהמטבע כדי לענות על הצרכים, אך יש לה כמה בעיות – המטבע נמצא תחת פחות בקרה, משתמש יכול ליצור לעצמו חובות גדולים --כלומר לקבל הרבה שירותים בלי לתת משהו בתמורה, ובסופו של דבר המטבע יאבד מהאמינות שלו.

• גיבוי –
  בדרך כלל המטבעות מונפקים בגיבוי מסוים (כדי ליצור למטבע אמינות ובכך להגדיל את הביקוש שלו):

1. גיבוי על ידי סחורה או מטבע אחר – הנפקת המטבע יכולה להיווצר בגיבוי של סחורה או כסף אחר ובהסכם מחייב על פי חוק.
   ניתן לעשות זאת באמצעות גיוס הון התחלתי (כספי או חומרי) שיעמוד מאחורי הנפקת המטבע ויבטיח שמי שלא רוצה להמשיך להשתמש בו יקבל שקלים תמורת שווי המטבע שברשותו.
   
   הדרכים להנפקת מטבע מגובה:
   • שטרות או אשראי דיגיטלי – תלושים או נקודות שאיתם אפשר לקנות סחורה וגם לקבל כסף בחזרה.
   • תלושים או נקודות שלא ניתנים להחזר –רק לקנייה של סחורות ושירותים מסוימים. (כמו תלושי השי של רשתות המזון).
   • מטבע אמון – נקודות שניתנות (על ידי חברות מסחריות בדרך-כלל) בהתאם לקנייה בעסקים מסוימים. הנוסע המתמיד הוא דוגמה למטבע כזה.
2. גיבוי על ידי בטחונות משפטיים – משכנתא היא דוגמה לכסף שניתן בגיבוי בטחונות משפטיים. בצורה דומה ניתן להנפיק מטבע שאותו נותנים למשתמש, בלי שישנו כסף בשקלים או משאבים בשווי מסוים, אלא התחייבות חוקית. מטבע ה-WIR בשווייץ (מטבע בין עסקים) מגובה על ידי בטחונות משפטיים, כלומר למערכת ההנפקה שלו יש מעמד חוקי של בנק.
3. ללא גיבוי – במידה ויש אמון של הציבור במערכת, ניתן להנפיק מטבע (להעניק אשראי) ללא גיבוי. כלומר הגוף המרכזי מעניק למי שרוצה אשראי ללא שום הבטחה שהמטבע יהיה שווה משהו או שניתן יהיה לקבל תמורתו החזר.
   דרך אחת ליצירת מטבע בעל ערך אך ללא גיבוי היא לתרום שקלים לצד שלישי (עמותה או ארגון) ולהנפיק את המטבע לפי הסכום הנתרם. המטבע אמנם אינו מגובה, אך בתהליך זה הוא מקבל ערך (הוא נוצר לפי שווי של שקלים).
4. אשראי הדדי – זו הצורה הנפוצה כאשר המטבע נוצר על ידי המשתמשים,(מערכות LETS ) למעשה המטבע נוצר תוך הבטחה ואמון שלאחר שנתת שירות מסוים, אתה תקבל שירות אחר באותו שווי (לא בהכרח מאותו אדם שלו נתת את השירות אלא מחבר בקהילה). מתאים בעיקר לקהילות שבהן אנשים מכירים זה את זה.
5. אשראי הדדי בערבות עקיפה – מערכת בשם RIPPLE מציעה גיבוי באמצעות ערבות של צד שלישי. כלומר כאשר אתה עושה עסקה ומעביר כסף, הכסף הזה עובר בערבות של אנשים נוספים ששניכם מכירים וסומכים עליהם (על סמך הכרות אישית או על סמך עסקאות עבר).

כדי להחליט על צורת ההנפקה כדאי להנהגה לנסות לענות על השאלות הבאות:

• מי הגוף שיהיה אחראי על ההנפקה? מועצת עסקים מקומיים, קבוצה קהילתית, או ההנהגה עצמה.
• מהו תהליך הנפקה הרצוי? איזה סוג גיבוי?
• כיצד הכסף יתחיל להתגלגל בין המשתמשים?

דוגמה:

בעיירה בצפון, קואופרטיב צרכני החליט להיות המנפיק של המטבע המקומי – מטבע ששמו יחד. מכיוון שלקואופרטיב יש כרטיס מגנטי, המערכת שלהם יכולה לשמש לניהול חשבונות המטבע. הדרך להנפקת המטבע היא שילוב של מטבע אמון (כמו הנוסע המתמיד), שבו המשתמשים ירוויחו נקודות על קנייה בעסקים קטנים ומקומיים, וכן נקודות על התנדבות או תרומה לארגונים חברתיים.

המשתמשים החדשים יקבלו כרטיסים מגנטיים שיאפשרו להם לרכוש במסגרת הקואופרטיב הצרכני. כאשר הם יקנו בעסקים מקומיים חשבון ה'יחד' שלהם יחויב' וכאשר הם יתנדבו או יקנו במטבע רגיל בעסק שמשתתף בקואופרטיב, חשבון ה'יחד' שלהם יזוכה.

כך למעשה נענו כמה צרכים – הקואופרטיב מגדיל את כמות העסקים שמשתתפים, את כמות הלקוחות שמשתתפים, מעודד צריכה מקומית ומעודד התנדבות חברתית.

תהליך ההנפקה נעשה בקלות יחסית משום שהוא נעזר בגוף קיים (הקואופרטיב הצרכני) שיש לו כבר אמצעי תשלום משלו (כרטיסים מגנטיים).

החזרת עלויות:

יצירת ותחזוקת מטבע קהילתי דורשת משאבים. לכן דרוש מודל עסקי אשר יאפשר לו לקיים את עצמו. אלו הנקודות העיקריות שיש לקחת בחשבון בתכנון המודל העסקי :

1. השקעה ראשונית – הנעת התהליך דורשת השקעה ראשונית. חלק גדול מההשקעה הוא זמן של ההנהגה בחשיבה וכתיבה של כל הסעיפים שהזכרנו במסמך זה.

כאמור חלק זה יכול להיות בהתנדבות, אך ישנן גם הוצאות נוספות כמו הנפקת שטרות או יצירת אתר. יש לקחת הוצאות אלו בחשבון.

1. הוצאות שוטפות – תגמול למנהלי המערכת, תחזוק האתר, שיפור המערכת.
2. במקרה של מטבע קהילתי, חלק מהעלויות יכולות להיות משולמות במטבע עצמו, אך חלק יהיו בשקלים. חשוב להבין אילו דברים ניתן לשלם באיזה מטבע.
3. קיימים כמה סוגים בסיסיים של עמלות שניתן להשתמש בהם:
   1. עמלה קבועה – דמי חבר אשר יכולים להיות משולמים בזמן ההצטרפות, או דמי חבר תקופתיים (חודשיים או שנתיים). ניתן ליצור עמלות בגובה שונה לעסקים ולאנשים פרטיים. עמלה קבועה מחויבת לרוב בשקלים.
   2. עמלה לפי פעולה – כל העברת כספים תהיה מלווה בעמלה. ניתן לחייב את העמלה בזמן ההעברה או תקופתית כל שבוע/חודש. עמלה לפי פעולה מחויבת לרוב באמצעות מטבע הקהילתי עצמו. במקרה של מטבע משלים זוהי עמלה שיוצרת תמריץ שלילי להנעת המטבע כך שעדיף שלא להשתמש בה או להקטין אותה עד כמה שניתן.
   3. בסעיף 'צבירת ערך' דנו בדרכים השונות של צבירת ערך – ריבית, ריבית שלילית וסוגיה השונים. כל צבירת ערך יוצרת הכנסה של המטבע הקהילתי עבור הגוף המנפיק. זוהי דרך מצוינת לכסות את ההוצאות השוטפות.
   4. חיוב עבור חשבונות במאזן חריג (פלוס גבוה או מינוס גבוה).
4. לעתים העלויות הן קטנות מאוד. במערכת אשראי הדדי או בשימוש באתרים/תוכנות קיימות, אין כמעט הוצאות, אך עדיין חשוב להבין אילו הוצאות כן קיימות, כדי שיהיה אפשר להתמודד איתן.
5. בעקרון, השאיפה היא להקטין את העלויות של מטבע קהילתי עד כמה שניתן בעיקר את העלויות בשקלים. עלויות במטבע הקהילתי הן יותר קלות לניהול ולאיזון.
6. ניתן כמובן להתחיל עם מנגנון אחד (דמי חבר או ריבית שלילי ולפי איך שהמטבע מתפקד בשלבים הראשונים לשנות או להוסיף תשלומים.

יצירת מערכת מעגלית סגורה

מטבע הוא כלי שמאשר זרימה. כדי שהזרימה של המטבע תמשיך ולא תתקע במקום מסויים (כיורים או גבים), חשוב לנהל את הזרימה הזו לפחות בשלבים הראשונים. המרכיבים השונים אשר לוקחים חלק בזרימת המטבע. בסוגריים – דרכי זרימת המטבע:

• בעלי עסקים
• עסקים וארגונים
• גופים ציבוריים - עירייה, מרכז קהילתי
• גופים פיננסיים - הגוף המנפיק, בנק קהילתי
• שכירים
• ספקים וקמעונאים
• דרכי זרימת המטבע השונים בין גופים אלו:
• מכירה של מוצרים ושירותים
• צריכה של מוצרים ושירותים
• תשלום משכורות
• תשלום מיסים
• השקעות
• הלוואות
• ריבית ועמלות

על מנת לאפשר זרימה של המטבע, ניתן ליצור תרשים זרימה קהילתי אשר מראה כיצד המטבע עובר בין הגופים השונים ולנסות להבין היכן הוא יכול להתקע ולפי זה לתכנן כיצד להזרים אותו הלאה.

כמו כן כדאי לערב אנשים מהקבוצות השונות בתהליך כדי להבין טוב יותר מה הצרכים שלהם וכיצד ניתן לאפשר למטבע לעבור דרכם.

סיכום:

מדריך זה נועד לתת כלים בסיסיים ליצירת וביסוס מטבע קהילתי. כמו כל פרויקט קהילתי תהליך זה דורש זמן והשקעה של קבוצה מובילה, וכן עירוב הקהילה.

חלק מהמושגים אשר בשימוש כאן הינם חדשים לאנשים שלא למדו כלכלה ולכן יש להקדיש זמן וללמוד אותם.

בעולם קיימות דוגמאות רבות למטבעות קהילתיים. חלקם הצליחו והם משגשגים כיום, וחלקם נכשלו ואינם קיימים יותר. גם מאלה וגם מאלה ניתן ללמוד.

קישורים חיצוניים

• מדריך ליצירת מטבע קהילתי, גרסה מלאה, אנגלית
• התנועה לשינוי מוניטרי
• מערכת o-share