כלכלה בודהיסטית (ספר)
כלכלה בודהיסטית, דרך אמצע עבור השוק (באנגלית: Buddhist Economics, A Middle Way for the market place) הוא ספר על כלכלה בודהיסטית מאת וון פ.א. פאייוטו (Ven. P. A. Payutto), שיצא לאור בשנת 1995. ניתן להוריד את כל תוכן הספר ברשת.
הספר תורגם על ידי Dhammavijaya ועל ידי Bruce Evans, ונערך על ידי Bruce Evans ו-Jourdan Arenson.
פרקי הספר
| כלכלה בודהיסטית, דרך אמצע עבור השוק מאת וון פ.א. פאייוטו |
לפי התורות הבודהיסטיות, בני אדם נולדים במצב של בערות. בערות היא חסר בידע, ומחסור זה בידע הוא שגורם לבעיות בחיים. הבערות בבודהיזם נוגעת לא לנושאים כמו טכנולוגיה או היסטוריה אלא לגבי הידע והיכולת שלנו להימנע מסבל מיותר. הספר פותח בהבחנה בין טַנהַא לבין צ'נדה וכן מסביר מעט על המושג פנה - חוכמת חיים.
טנהא משמעה השתוקקות, אמביציה, אי שקט, או צמא. עלייתה תלויה בהרגשה והיא נעוצה בבערות. בכל פעם שחוויה מכל סוג שהוא נחווית, היא מלווה בהרגשה, בין אם נעימה, או בלתי נעימה או נייטרלית. אם ההרגשה היא נעימה, תהיה תשוקה להיאחז בה; אם ההרגשה היא בלתי נעימה, תהיה תשוקה להתחמק ממנה או להרוס אותה; אם ההרגשה היא נייטרלית, תהיה מעין התקשרות עדינה אליה. התגובות האלו הן אוטומטיות, הן לא דורשות שום כוונה מודעת, ידע או הבנה. טנהא היא ההשתוקקות לאובייקטים של חושים אשר מספקים הרגשה נעימה, או תשוקה לתחושה של עונג. בקיצור, אפשר לקרוא לטנהא הרצון להשיג או הרצון שמשהו יהיה שלך.
אפשר לראות את האופן שבו טנהא עובדת דרך הצורך הבסיסי באוכל. הצורך הביולוגי לאכול הוא לשם הזנת הגוף, לספק לו כוח ובריאות. בנוסף לצורך הביולוגי הזה יש את התשוקה להנאה, לטעמים טעימים. זו היא הטנהא. לפעמים, התשוקה לטנהא עשויה להיות בניגוד לבריאות ואפילו להזיק לאיכות החיים. אם אנחנו המומים מטנהא כאשר אנו אוכלים, במקום לאכול כדי להזין את הגוף ולספק לו רווחה, אנו אוכלים למען התחושה של טעם נעים. האוכל יכול להיות ערב לחך, אבל בסופו של דבר אנו עלולים לסבול מקלקול קיבה או מהשמנה מוגזמת. בקנה מידה רחב יותר, העלויות החברתיות של צריכת-יתר, כמו ההתדלדלות של משאבים טבעיים, עלויות הנגרמות על רקע של טיפולי בריאות, שלא לדבר על פשע, שחיתות ומלחמות, הן עצומות.
הכלכלה המודרנית והבודהיזם מסכימות שתיהן על כך שלאדם יש רצונות בלתי מוגבלים. כפי שהבודהה אמר, "אין נהר כמו ההשתוקקות" [Dh.186] נהרות יכולים לפעמים להתמלא עד גדותיהם, אבל הרצונות של בני האדם לעולם לא יכולים להתמלא. אפילו אם כסף יפול מהשמיים כמו גשם, התשוקות החושיות לא יסופקו.
הבודהיזם מצהיר כי בני אדם מחוננים באופן טבעי בנטיה ויכולת להתפתחות. הבודהיזם מקבל את העובדה שזה טבעי עבור בני האדם להיות בעלי תאווה לדברים, הוא גם מכיר בהשתוקקות האנושית אחר איכות חיים או רווחה, התשוקה לשיפור עצמי ולעשיית טוב. בעיות עולות כאשר חיים את החיים מתוך בורות ובכיוון של תשוקה. בעיות יכולות להפתר על ידי השגת ידע. בבודהיזם אנו קוראים לסוג של ידע כזה פנה [pañña], חוכמת חיים או תבונה (wisdom).
כאשר בורות מוחלפת בתבונה, אפשר להבחין בין מה שהוא בעל תועלת אמיתי, ומה שאינו. עם חוכמת חיים, תשוקות יהיו באופן טבעי לדברים שנותנים ערך באמת. בבודהיזם, התשוקה הזאת לרווחה אמיתית נקראת דהמהצ'נדה [dhammachanda] (תשוקה למה שהוא אמיתי), קוסאלאצ'נדה [kusalachanda] (תשוקה למה שהוא מיומן), או בקיצור צ'נדה [chanda].
המטרה של הצ'נדה היא דהמה [dhamma] או קוסאלאדהמה [kusaladhamma], "אמת וטוב". אמת וטוב חייבים להיות מושגים על ידי מאמץ, וכך צ'נדה מובילה לפעולה, ובכך היא מנוגדת לטנהא, המובילה לחיפוש. צ'נדה נובעת מהתבוננות אינטליגנטית, בניגוד לטנהא, שהיא חלק מזרם שגרתי של תגובות ללא מודעות.
כדי לסכם זאת: טנהא מכוונת כלפי הרגש; היא מובילה לחיפוש אחר אובייקטים המתווכים לשם אינטרס עצמי והיא נתמכת ומוזנת על ידי בורות. צ'נדה מכוונת כלפי התועלת, היא מובילה למאמץ ולפעולה, ומבוססת על התבוננות שכלית.
כשחוכמת החיים מתפתחת, צ'נדה הופכת להיות דומיננטית יותר, בעוד התשוקה העיוורת אחר טנהא מאבדת מעוצמתה. על ידי אימון והתפתחות שלנו, אנו חיים פחות ופחות על פי ציווי הבורות והטנה, ויותר ויותר לפי הנחיות החוכמה והצ'נדה. זה מוביל לחיים מיומנים יותר, וליחסים טובים ופוריים בהרבה עם הדברים הסובבים אותנו.
עם תבונה וצ'נדה אנו כבר לא רואים את החיים כקונפליקט של אינטרסים. תחת זאת, אנו חותרים ליצירת הרמוניה בין האינטרסים שלנו לבין אלו של החברה והטבע. התנגשות האינטרסים הופכת להרמוניה של אינטרסים. זאת משום שאנו מבינים, שבסופו של דבר, חיים מועילים באמת אפשריים רק כאשר הפרט, החברה והסביבה משרתים זה את זה. אם יש קונפליקט בין כל אחת מהספרות האלה, התוצאה תהיה בעיות לכולם.