יום חופשי מקניות: מתנקים מרעל הצריכה והצמיחה

מתוך אקו-ויקי, מקום מפגש בנושאי אקולוגיה, חברה וכלכלה.
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

Nuvola apps edu languages.png זהו מאמר דעה מאת יואב לוין. מאמר דעה אינו אובייקטיבי.


"חוזרים לעבדות ועובדים הרבה – מרוויחים מעט יותר ואם בכלל – ומבזבזים כפליים ומבלי לחשוב" תרבות השופינג משתלטת

תרבות הצריכה הקפיטליסטית - מערבית משולה לספינת שוטים השטה בביטחה אל אסונה. ליתר דיוק היא דומה לאותו הגולם, שקם פתאו על בוראו. פעם, קנינו את מה שהיינו צריכים, נקודה. כעת, כשכבר לא נחוץ לנו כלום, מכיוון שגם כך יש לנו יותר ממה שצריכים באמת לקיון הוגן, אנו קונים בעיקר משעמום. סיבות נוספות לבולמוס הקניות: להרשים את השכנים, לעשות רוח על חברים, לנסות למלא חלל והרגשה של ריקנות - נפשית ורוחנית - ולהרוג זמן (שהיום בקושי קיים). עשרים אחוז מאוכלוסיית כדור הארץ צורכת שמונים אחוז ממשאבי הטבע שלו. צריכת היתר של מעטים, פוגעת ברבים, וחומסת את את הטבע של כולנו. האם מרוץ העכברים האינסופי הזה, שבו הפכה העבודה באמצעות שטיפת המוח הקפיטליסטית מאמצעי למטרה, תחת המוטו של "חוזרים לעבדות ועובדים הרבה – מרוויחים מעט יותר ואם בכלל – ומבזבזים כפליים ומבלי לחשוב" - הוא איכות חיים? האם אנו מה שאנו חווים, מרגישים, חושבים ועושים או מה שאנו קונים?

יום חופשי מקניות הוא רעיון גאוני בפשטותו, והוא בעל השלכות עמוקות ומרחיקות לכת לגבי כל אחד ואחת מאיתנו. הוא מחייב אותנו לחשוב באופן ביקורתי ולצאת נגד שטיפת המוח התאגידית הרווחת מבית היוצר הבורגני של העשירים: "קנה – עד - שתיפול - מהרגליים". הוא מחייב אותנו לצאת כנגד הזיהום, ששטיפת המוח הזו יוצרת, בנפשם של בני האדם. כשלא תקנו כלום, תתחילו ליהנות מההפסקה הברוכה בטראנס הקניות. או אז תתחילו לחוות את החופש שלכם וכוחכם כאזרחים – ולא כצרכנים – ואת היכולת שלכם לשנות את החברה ואת הבסיס הכלכלי המעוות שלה. ההערכות השונות מדברות על כך, שבשנים האחרונות בלבד חתמו יותר ממיליון בני אדם ברחבי העולם חוזה אישי עם עצמם, והצטרפו לצום הקניות בן 24 השעות. ומה אתכם? הפנינג שמח של מודעות אזרחית וחיי פשטות

מאז השקתו בקנדה, הפך 'יום חופשי מקניות' להפנינג שמח וצבעוני של מודעות אזרחית ושל חיי פשטות. התאריך חל יום לאחר חג ההודיה האמריקאי - יום הקניות העמוס ביותר בארצות הברית - האומה הצרכנית והריקנית ביותר בהיסטוריה האנושית. יום חופשי מקניות החל להוות ברחבי העולם טריגר לדיונים, לתכניות טוק - שואו, לאייטמים חדשותיים, ולכותרות בעיתונים. בלמעלה משלושים מדינות, אנשים הגיעו להסכמה עם עצמם, וכניסיון אישי והצהרה ציבורית פומבית, יצאו לגמילה בת עשרים וארבע שעות מההתמכרות הצרכנית. הדרכים בהן אנשים ציינו את המאורע ברחבי העולם היו מגוונות כמעט כמו מספר המשתתפים עצמם. רבים שיחקו עם סמלי התרבות הצרכנית, ולעגו לטראנס הקניות על ידי "מכירה" של "תקווה" או "אושר" או פשוט על ידי פתיחת חנויות שאינן מוכרות כלום. אחרים יצרו "שוברי שחרור ממתנות" - דרך מנומסת להגיד, בואו במקום לקנות נקדיש זמן אחד לשני. בסיאטל, חוגגים הציעו שירות של גזירת כרטיס האשראי מחוץ לקניון המקומי. בארצות הברית, נחגג היום באחד מהשטחים הציבוריים האחרונים שנשארו - הקניון. קבוצות מחופשות להוללים הצליחו לחדור לקניון, ולהישאר שם מספיק זמן כדי להציע אלטרנטיבות לקניות החג הגדולות. המסר היה כאמור להקדיש זמן לחברים ולמשפחה במקום להוציא עליהם כסף. ושהדברים שאיש לא יכול לקנות - אהבה, תשומת לב, הקרבה, חופש - הם הדברים, שכדאי לשאוף אליהם או להעביר אותם לאנשים אחרים.

התקשורת הממוסדת בשירות ההון והתאגידים

יום חופשי מקניות היה תופס אף תאוצה מהירה יותר, אילולי רשתות החדשות בארצות הברית לא היו מצטרפות למלחמת המאסף של התאגידים, ומסרבות להציג את האנטי- פרסומות בטלוויזיה. בכל שנה מופנות בקשות ל-NBS, ל-ABC ולרשת ה-SBS לשדר את הסרטונים, ובכל שנה הן מסרבות. הרשתות מתרצות את סירובן להעניק זמן שידור, תמורת תשלום מלא יש לומר, בכך, שהדרישה להפסקת ההתמכרות לקניות, מאיים על "המדיניות הכלכלית הנוכחית של ארצות הברית". אזרחי ארצות הברית יכולים לצפות בסרטוני האנטי פרסומות הללו רק ברשת NNC. רשת זו מהווה את הרשת היחידה, ששברה את השורה, והסכימה בתמורה לתשלום מלא, לשדר את המסרים האנטי תאגידיים.

ע"פ הוול סטריט ג'ורנל, רוב המומחים למשפט חוקתי בארצות הברית אינם מוטרדים בגין סירובן של הרשתות לפרסם את הסרטונים. הרשתות אינן תחת מחייבות משפטית לשדר את הפרסומות. אבל כפי שהעיר לורנס טריב, פרופסור למשפטים מהרווארד, "לפחות הרשתות מבהירות באיזה צד הן נמצאות".

האחד עשרה בספטמבר משנה את הכל

הקונצנזוס בתקשורת הממוסדת הוא ש-"ה-11 בספטמבר שינה הכל", אבל האם הוא באמת שינה משהו? בזמן זה, הכלכלה העולמית עלתה כבר על הנתיב של מכירת חיסול של משאבי הטבע שלנו. המאורעות הטרגיים של 11 בספטמבר רק חידדו את הערכה כמה עדין וקרוב לסכנה עומד העולם הראשון על רעבתנותו, תלותו בדלק פחמני, בשווקים הבינלאומיים של שוק המט"ח, ובהישרדות שאינה יודעת רחמים של תאגידים רב לאומיים. בהקשר לדברים הללו, אחת מהשאלות הבוערות כיום היא עד כמה התוצר המקומי הגולמי (התמ"ג), הוא באמת כלי מדידה טוב לחוזקה של הכלכלה שלנו. בהתחשב בכך שבכל פעם שיש אסון אנושי או אקולוגי התמ"ג עולה, ואנו קוראים לכך "צמיחה".

על פי ההיגיון הזה, התרסקות המטוסים אל תוך מגדלי התאומים היתה דבר מעולה, שכן היא מעלה את התמ"ג (כשמיליארדי דולרים מושקעים בהוצאות ביטחון, בריאות, בינוי וכך הלאה). למידע נוסף בנושא זה בדקו את האתר של הקבוצה מסן פרנסיסקו שנקראת "להגדיר מחדש את הקדמה" www.rprogress.org . צריכת יתר יוצרת בעיות אקולוגיות ארוכות טווח שאינן נכללות בהנהלת החשבונות של התמ"ג. גם זה אחד הנושאים של יום חופשי מקניות.

יום חופשי מקניות בישראל

בישראל, נחגג יום חופשי מקניות החל משנת 1999, בצורה מגוונת ויצירתית בישובים מכל רחבי הארץ. מכללת עלמא יחד עם מרכז הש"ל מארגנים ימי עיון בנושא. העיתונות המקומית גילתה עניין, בתל אביב, ירושלים, חיפה, רחובות, אילת באר-שבע וכפר-סבא. ארגונים, קבוצות ויחידים ארגנו פעילויות רחוב, חילקו פליירים וסטיקרים, תלו כרזות ומיצגים, עיצבו, כתבו, פיסלו, שיחקו, שרו, התחפשו, נאמו, רקדו ועשו "שמייח". אין דרך "נכונה" לחגוג את יום חופשי מקניות. הרעיון הוא לעשות משהו כדי לעורר דיון, לא כדי לסגור אותו. התקווה למהפך בתודעה האנושית נעוצה במעשים של כולנו.