הודעה לכל משתמשי אקו-ויקי: גרסת התוכנה שודרגה למדיה ויקי גרסה 1.35.

חוק ההסדרים/שירותי הדת – קבורה רוויה בבתי קברות אזוריים

מתוך אקו-ויקי, מקום מפגש בנושאי אקולוגיה, חברה וכלכלה.
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
חזור לחוק ההסדרים/2009
חזור לחוק ההסדרים/קטגוריה שירותי דת

תקציר

קבורה רוויה והעלאת תעריפי הקבורה

  • עמוד 30 בהצעת מדיניות 2009
  • החלטת ממשלה מס' 3986, שירותי הדת – קבורה רוויה בבתי-קברות אזוריים
  • פרק י"ד: דתות, סעיפים 49-51 בהצעת חוק ההסדרים 2009

סעיפים קשורים

כתבות מהעיתונות

ניתוחים והשפעות

העלאה קיצונית של מחירי שמירת חלקת קבר בחיים. היום המקסימום המותר (במקומות מסוימים) הוא 12,000 ש"ח – מוצע להעלות עד 25,000 ש"ח והמינימום עולה מ-2,500 ל-8,000. אפליה על בסיס מעמד כלכלי גם במוות. נהוג אצל רבים, לשמור חלקת קבר לבן-זוג, או קרוב משפחה אחר ליד הנפטר. הופכים מנהג זה לבר ביצוע לעשירים בלבד.

דברי הסבר

הצעת מדיניות 2009

בעשור האחרון פותחו ואף יושמו שיטות קבורה המביאות לניצול של למעלה מ-1,000 יחידות קבורה לדונם. שיטות אלה נקראות "קבורה רוויה". עלות פיתוח יחידות קבורה בשיטות אלה גבוהה בדרך כלל מעלות פיתוח קבורת שדה.

מאחר שהקרקע היא משאב ציבורי יקר, קיים צורך להגדיל את מידת הניצול שלה, וזאת, בין היתר באמצעות עידוד הקבורה הרוויה. ועדת שרים לענייני קבורה קיבלה ביום 11 באפריל 2007 החלטה על תמיכה מוגדלת בפיתוח ובקבורה בשיטה הרוויה. במקביל, יש צורך לעדכן את תעריפי הקבורה הקבועים בחוק, כך שישקפו את הגידול בעלויות בשל הוספת שיטת קבורה זו.

הפתרון המרכזי למצוקת הקבורה באזור המרכז של מדינת ישראל הוא בית עלמין ברקת. בבית עלמין זה תתבצע בנייה לגובה עם עלויות פיתוח גבוהות במיוחד וזאת בנוסף לעלויות הבנייה של מבני הקבורה.

הצעת חוק ההסדרים 2009

סעיפים 49(1) ו-50

סימן ה' בפרק י"א לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (בפרק זה – חוק הביטוח הלאומי), שעניינו דמי קבורה, קובע בסעיף 266 שבו כי המוסד לביטוח לאומי (בפרק זה – המוסד), ישלם דמי קבורה לגורמים המנויים בסעיף האמור, בעבור הטיפול בקבורת אדם שנפטר בישראל או בקבורת תושב ישראל שנפטר בחוץ לארץ, וזאת בסכומים, בתנאים ועל פי מבחנים שייקבעו מכוחו של הסעיף האמור. מכיוון שעל פי המצב הקיים כיום ישנם מקרים שבהם נקבר נפטר שלא באתר בית עלמין שאושר בידי המנהל לפי סעיף 7 לפקודת בריאות העם, 1940 (בפרק זה – אתר בית עלמין מאושר), מוצע לתקן את סעיף 266 האמור ולקבוע כי החל ב-1 בינואר 2011 ישלם המוסד דמי קבורה רק בעד קבורה בבתי עלמין מאושרים. זאת, במטרה לעודד קבורה באתרי בתי עלמין מאושרים בלבד. לנוכח העובדה שישנם יישובים או אזורים שבהם לא קיימים אתרי בתי עלמין מאושרים, מוצע לקבוע כי שר הפנים יקבע רשימה של יישובים או אזורים שבהם לא קיימים אתרי בתי עלמין כאמור, ולגביהם לא יחולו הוראות התיקון המוצע כל עוד לא אושרו בהם אתרי בתי עלמין לפי פקודת בריאות העם, 1940.

סעיפים 49(2) ו-51

סעיף 268 לחוק הביטוח הלאומי, קובע כי גוף המורשה לעסוק בקבורת נפטרים, אינו מוסמך לגבות כל תשלום נוסף בקשר לקבורה, מלבד דמי הקבורה המגיעים לה מהמוסד לפי סעיף 266 לחוק, אלא אם כן הותר לה הדבר לפי המבחנים שנקבעו מכוחו של סעיף 266.

ואכן, תקנות הביטוח הלאומי (דמי קבורה), התשל"ו-1976 (להלן – תקנות דמי קבורה), שהותקנו מכוחו של סעיף 266 לחוק הביטוח הלאומי, מאפשרות, בנסיבות המפורטות בהן, גבייתם של תשלומים נוספים על דמי הקבורה האמורים. כך למשל מאפשרת תקנה 3 לתקנות האמורות לגבות תשלום בעבור קבורה בבית עלמין שנקבע כבית עלמין סגור בהסכם שבין המוסד לבין החברה, וכן תשלום בעבור קבורה בשטחים מוגדרים שנקבעו בהסכם כאמור, כאשר אין למעשה קביעה או הגבלה לגבי גובה התשלום שיהיה ניתן לגבות מרוכש חלקת קבר בעבור נפטר בבית עלמין סגור או בשטח מוגדר כאמור.

חוק שירותי הדת היהודיים [נוסח משולב], התשל"א-1971 (להלן – חוק שירותי הדת), מסדיר את ההוראות החלות על רכישת חלקת קבר בחיים וקובע את התעריפים לרכישת חלקת קבר בחיים בבתי העלמין השונים. תעריפים אלה מתייחסים לשיטת קבורה בשטח פתוח, כאשר פתח הקבר מלמעלה (להלן – קבורת שדה), שהיא שיטת הקבורה הנפוצה כיום.

לאור העובדה שהקרקע היא משאב ציבורי יקר, ונוכח המחסור בקרקעות לקבורה, נוצר צורך ממשי בהגדלת מידת הניצול של הקרקעות לקבורה. לכן, בשנים האחרונות התקבלו החלטות ממשלה שונות שמטרתן לפתח סוגי קבורה שונים ולקדם שיטות קבורה המביאות לניצול יעיל יותר של הקרקע: החלטת ממשלה מס' 2511 מיום ט' באלול התשס"ד (26 באוגוסט 2004), החלטת ממשלה מס' 4649 מיום י"ט בטבת התשס"ו (19 בינואר 2006) והחלטת ממשלה מס' 1615 מיום כ"ג בניסן התשס"ז (11 באפריל 2007). בהתאם להחלטות אלה, פותחו ויושמו בעשור האחרון שיטות קבורה, שהמשותף להן הוא ניצול יעיל יותר של הקרקעות לקבורה (להלן – קבורה רוויה). בין שיטות קבורה רוויות אלה ישנה אבחנה ביחס למידת ניצול הקרקע של כל אחת מהן (ראה הרחבה בדברי ההסבר לסעיף 51 להצעת החוק).

כחלק מההתמודדות עם המחסור האמור בקרקעות זמינות לקבורה בכלל, ובמרכז הארץ בפרט, הוחל בפיתוח בית העלמין ברקת, ואף הותקנו תקנות שירותי הדת היהודיים (מועצת בתי העלמין היהודיים בברקת), התשס"ג-2002, במטרה להסדיר את ההוראות שיחולו על מועצת בית העלמין ברקת. בית העלמין ברקת צפוי לספק כ-330,000 קברים בשלל שיטות קבורה, ולהכיל חלוקה פנימית לכמה בתי עלמין, לרבות בית עלמין צבאי. בית העלמין ברקת מתוכנן ממזרח לכביש מס' 444 וממערב לכביש מס' 6, בין השאר, בשטח מחצבה נטושה במחצבות ברקת, בהתאם לתכנית מיתאר מקומית ומפורטת מס' מח/143. מיקום בית העלמין בשטח הפגוע של המחצבה בעל הטופוגרפיה הלא-רגולרית, במקום מיקומו בשטחים מישוריים ופתוחים באזור המרכז, משיג למעשה גם ניצול מושכל של הקרקע.

לצורך המשך פיתוח בית העלמין ברקת, ולאור המדיניות הקובעת כי יש לעודד בקרב הציבור העדפה לרכישת חלקות קבר בשיטות המביאות לניצול יעיל יותר של הקרקע, החליטה הממשלה ביום כ"ג באב התשס"ח (24 באוגוסט 2008), בהחלטה מס' 3986, לקבוע את התעריפים הקבועים בסעיף 51 להצעת החוק, לרכישת חלקת קבר בחיים בבית העלמין ברקת, ולאפשר גביית תשלום בעבור רכישת חלקת קבר בבית העלמין בעבור נפטר, בהתאם לחלקת הקבר ונוסף על דמי הקבורה המשולמים על ידי המוסד. מבנה התעריפים המוצע קובע תעריף נמוך יותר, ככל שהחלקה נועדה לקבורה בשיטה המביאה לניצול טוב יותר של הקרקע.