הסדר חוב

הסדר חוב הוא המונח המקובל שמשתמשים בו כאשר נוצר מצב שבו אדם או תאגיד, צוברים חוב שאין באפשרותם לפרוע. במקרה כזה ניתן להגיע, במקום פשיטת רגל/פירוק החברה, להסדר בין בעל החוב והנושים על החזרת חלק מהחוב, או פריסת כל החוב לתקופה ארוכה יותר, או ויתור על חלק מהחוב ופריסתו.

בדרך כלל מתייחסים להסדרי חוב של חברות ציבוריות, שמניותיהן רשומות למסחר בבורסה, אשר מנפיקות אג"ח לציבור, או חברה ציבורית שהנפיקה אג"ח בלבד (ולא מניות) או למוסדות פיננסיים שהציבור מושקע בהם (בנקים ועוד), וזאת משום שבהסדרים כאלה יש עניין לציבור.

חברה מגיעה לקושי בתשלום התחייבויותיה כאשר:

• מאזן החברה נמצא במינוף יתר (יחס גבוה של חוב לעומת הון עצמי) וכתוצאה מכך, חוסר יכולת להחזיר את החוב.
• הון עצמי שלילי (התחייבויות עולות על הנכסים) וכתוצאה מכך, חוסר יכולת להחזיר את החוב.

הסיבות שבעקבותיהן חברות נכנסות להסדרי חוב:

• השקעות כושלות.
• הרעה בשווקים בהם החברה פועלת לאורך זמן
• הונאה

בישראל ובעולם ניתן למצוא פירמידות עסקיות שמטרתן להשיג שליטה בכמה שיותר חברות ועל ידי כך להשיג שליטה בשווקים מסוימים ואף בשווקים רבים. על ידי הקמת פירמידה עסקית, ניתן להשתלט על חברות רבות דרך רכישת מניות על ידי חברות בנות, נכדות, ואף נינות. במקרה כזה בהחלט ייתכן שחברה גדולה הנשלטת על ידי גרעין שליטה קטן יחסית, (מצב נפוץ בחברות ענק, כמו בנקים, חברות ביטוח, ענקיות בינ"ל ואחרות), רוכשות 51% בחברה שהיא מצידה רוכשת בעלות של 51% בחברה נוספת וכך הלאה. בפועל על מנת להשתלט על חברה נכדה זקוקה החברה האם להשקיע, קצת יותר מ-25% ולחברה נינה מחצית מזה. כאשר החברה האם מוחזקת על ידי אחוזים בודדים, המינוף יכול להוביל לשליטה על ידי אחוזים בודדים ולסכומי חוב ענקיים. במקרה כזה החברה האם הופכת למסוכנת, כל טעות בשיקולים העסקיים, או בהערכת השווקים, יכולה להביא את חברת האם, או מי מהחברות הבנות לחדלות פרעון בקלות. נוסף על כך על מנת להגדיל את תזרים המזומנים של החברה האם לצורך רכישת חברות נוספות, או על מנת להעשיר את הבעלים המחזיקים בפירמידה העסקית, נוהגות חברות כאלה לחלק דיבידנדים גבוהים ועל ידי כך להחליש את חברות הפירמידה. בדרך כלל עומדים בראשי הפירמידות העסקיות, אנשים בעלי אמביציה רבה ונכונות לקחת סיכונים ולכן אפשר לראות לאורך ההיסטוריה לא מעט חברות עסקיות ופיננסיות שנפלו קורבן למדיניות עיסקית, פיננסית אגרסיבית ונדרשו להסדרי חוב.

בישראל בעקבות מספר נפילות של חברות פירמידה, כגון אי. די. בי שבשליטת נוחי דנקנר, קבוצת פישמן של אליעזר פישמן, אלביט הדמיה שבשליטת מוטי זיסר ואחרים, שונו החוקים כך שיהיה ניתן לפרק את הפירמידות ולהקטין את המינוף בחברות עסקיות. מהלך זה צלח רק בחלקו והגורמים המעורבים בחברות עם מינופים גבוהים, יכולות לעתים למצוא דרכים לעקוף את החוקים במסגרת החוק.

אחת הבעיות עם החברות הממונפות היא שהן חייבות כל כך הרבה כסף כך שהן מסכנות את הבנקים, והבנקים והמדינה עושים מאמצים גדולים למנוע נפילה של חברות אלה, דבר שמחמיר את המצב.

השקעות כושלות, הינן השקעות בהיקפים גדולים שיכולים לאיים על החברה האם, עקב הפסדים משמעותיים מההשקעה הכושלת. הדוגמה של נפילת חברת טבע, הינה דוגמה מצויינת, לחברה מצליחה, שחווה על בשרה שינויים מהותיים ברווחיות שלה ומנסה לחפות על כך ברכישות אגרסיביות, תוך מחשבה שההשקעות האגרסיביות יתנו לה שליטה טובה יותר בשוק בו היא פועלת ומחיקת מתחרים. בפועל במצבים כאלה לא פעם, מדלגים על בדיקה יסודית של העסק הנרכש והתוצאה נפילה חדה ברווחים, או כניסה להפסדי עתק ומשם הצורך לביצוע מדיניות צמצומים אגרסיבית והסדרי חוב.

הרעה בשווקים, הנו מצב שקורה יותר ויותר בזמן האחרון כאשר השווקים משתנים במהירות. הדוגמה המפורסמת ביותר הינה הדוגמה של חברות סרטי הצילום, דוגמת קודאק ואגפא שחוסלו למעשה, או היו צריכות לוותר על השוק העיקרי שלהם ולהתחיל מחדש, עם הופעת הצילום הדיגיטלי. בתקופה האחרונה, אפשר לראות זאת בשווקים רבים נוספים, כגון מרכזי הקניות והענקיות הקמעונאיות. בישראל ניתן לתת כדוגמה את מגה ושופרסל. (ביחד עם סיבות נוספות). כאשר חברה נקלעת למצב כזה, הסיכוי להגיע להסדר חוב גבוה, ולא דווקא באשמת מנהלי החברה.

סיבה נוספת להסדרי חוב הם ניהול כושל המאפשר הונאות בתוך החברה. כאשר הפיקוח על עסקי החברה אינה מתבצע כראוי, יחידים, או קבוצות בתוך החברה יכולים לקחת כספים מהחברה לעצמם ועל ידי כך למוטט את החברה, או להביאה למצב של הסדר חוב. הבנק למסחר הינו דוגמה למצב כזה, בו אתי אלון שעבדה בבנק הוציאה במרמה ממנו כרבע מיליארד שקלים ובכך מוטטה את הבנק.

הסדר החוב עצמו הינו הסדר שמבוצע לאחר שמנהלי החברה והנושים, בדרך כלל עם התערבות בית המשפט, מגיעים למסקנה שניתן להבריא את החברה, אם ימחקו לה חלק מהחוב, או יפרסו את חלקו, או ימירו חלק מהחוב למניות. בדרך כלל מדובר בשילוב, של מספר אמצעים, הכוללים גם תוכנית הבראה לחברה, או פירוק הפירמידה.

הסדר החוב צריך להיות מקובל על הנושים ובמקרים מסוימים הוא נכפה על חלק מהנושים על ידי בית המשפט. הבנקים, הנושים האחרים והציבור מוחלים על חלק מהחוב, אם בוויתור עליו, או בהמרת חלקו, או כולו למניות, או בפריסתו והחברה ממשיכה בפעולתה.

ציבור בעלי המניות ומחזיקי האג"ח, נפגעים בירידת ערך נכסיהם, ללא היכולת להגן על רכושם, עקב העובדה שהציבור אינו מחזיק ישירות בחוב, או במניות, אלא דרך קופות הגמל, הפנסיה, או קרנות השקעה, וכן עקב הירידה בערך הבנקים וביציבותם במידה ומדובר בפירמידות ענקיות. מאחר שההרעה, או הנפילה אינן מגיעות ביום אחד, הדבר מתומחר לפחות חלקית בערך המניות, או האג"חים, אך עדיין מדובר בהפסדים גדולים לציבור רחב, כתוצאה ממחדלים של יחידים.

קישורים חיצוניים

• אביב לוי, מפישמן ועד לבייב: לעשות תספורת ענק ואז להמשיך ולפעול הרחק מהעין הציבורית, גלובס, 1.11.2020