המאה של העצמי - פרק 2
המאה של העצמי- פרק שני- הנדסת ההסכמה
מבוא
בוא נגיד דבר מה על חלומות. לכולנו יש מחשבות שלא ידענו על קיומן הן מטרידות מדי, או שאינן עולות בקנה אחד עם האני הבוגר שלנו כדי שנזכור אותן, עם זאת, לעיתים קרובות הן מטרידות אותנו. הן לוחשות מתחת לפני השטח כמו לבה של הר געש. החלומות הן דרך המלך אל המחשבות האלה.דרך המלך אל הלא מודע. זהו סיפור על האופן שבו הרעיונות של זיגמונד פרויד, על תת ההכרה נוצלו על-ידי בעלי השררה באמריקה שאחרי המלחמה, בכדי לנסות להשתלט על ההמונים.
פוליטיקאים ומתכננים הגיעו למסקנה שפרויד צדק כשטען שעמוק בתוך כל בני-האדם חבויים רצונות מסוכנים ופחדים א-רציונליים. הם היו משוכנעים ששחרור אותם אינסטינקטים.הוא שהביא לברבריות של גרמניה הנאצית. כדי למנוע את האפשרות,שזה יקרה שוב אי-פעם הם החליטו למצוא דרך להשתלט על האויב החבוי בתוך המוח האנושי.
בלב הסיפור עומדים בתו של זיגמונד פרויד, אנה, והאחיין שלו, אדוארד ברנייס. אשר המציא את מקצוע יחסי הציבור,הרעיונות שלהם שימשו את ממשלת ארה"ב, העסקים הגדולים והסי.איי.איי, לפיתוח טכניקות לניהול ופיקוח על מוחו.של העם האמריקאי. בעלי השררה האמינו כי הדרך היחידה לגרום לדמוקרטיה לפעול וכדי ליצור חברה יציבה, היא להדחיק את הברבריות הפראית שארבה מתחת לפני השטח של החיים האמריקאים הנורמליים.
מצוקה נפשית של חיילים במלחמת העולם השנייה
הסיפור מתחיל באמצע הלחימה העזה של מלחמת העולם השנייה,בעוד שהלחימה מחריפה, הצבא האמריקאי מתמודד עם מספר יוצא דופן של התמוטטויות נפשיות בקרב חייליו. כ-49% מכלל החיילים שפונו מהמלחימה נשלחו בחזרה בגלל שסבלו מהפרעות נפשיות, מרוב ייאוש פנה הצבא פנה לרעיונות החדשים של הפסיכואנליזה.
הם עשו סרט המתעד את הניסויים באמצעות מצלמות נסתרות "כתוב בתיק שלך שסבלת מכאבי ראש והתקפי בכי...כן אדוני...אני מאמין שבמקצוע שלך". קוראים לזה נוסטלגיה, כן, זה קרה זמן קצר לפני המלחמה". קיבלתי תמונה של אהובתי. אני מצטער, אני לא יכול להמשיך"
זאת הייתה הפעם הראשונה, בה מישהו הסב כזאת.תשומת לב לרגשות ולחרדות של אנשים רגילים,בלב הניסוי עמדו מספר פסיכואנליטיקאים שהיו פליטים ממרכז אירופה. הם עבדו עם פסיכיאטרים אמריקאים.כדי להדריך ולעצב את הפרויקט.
"כשהגעתי לאמריקה לראשונה, עבדתי בשרות.הפסיכיאטרי עם חיילים שניסינו לשקם.ונסעתי ברכבת מהחוף המזרחי לחוף המערבי. הייתי סקרן ביותר, מה קורה בכל.היישובים הקטנים שהרכבת עוברת לידם. אחרי השנים שעבדתי בצבא, ידעתי בדיוק.מה כל אחד עושה ביישובים קטנים אלה בגלל שראיתי כל-כך הרבה אנשים שהגיעו משם.וכך הבנתי את שאיפותיהם, אכזבותיהם וכן הלאה זה היה כאילו מישהו הזמין אותי לסיור.חופשי בתוך הנשמה הפנימית של אמריקה.
"אני לא עושה את זה בכוונה, בבקשה האמן לי.כמובן שלא, אני מאמין לך."לפעמים לשתף ברגשות זה מאוד עוזר"...אני מקווה שאתה צודק.כמובן שזה נכון, זה מוריד לך אבן מהלב טוב אדוני,
התאוריה של אנא פרויד
למען הכנות אני אגיד". שאני מאוד אוהב את היקירה שלי היא הייתה האדם היחיד.שנתן לי תחושה של חשיבות באמצעות השותפות שלנו...הצלחנו להתגבר על קשיים רבים כל-כך. היא עבדה בשביל זה היא הייתה מחוץ לתחום,מבחינתי, והיא לא הייתה אדם חם.לא הדודה שאפשר לנשק, או לחבק, בכלל לא.כל חייה הוקדשו להפצת הפסיכואנליזה,
פרויד עצמו ראה את תפקיד הפסיכואנליזה כתורה המאפשרת לבני-האדם להבין.את הדחפים הלא-מודעים שלהם,אך אנה פרויד סברה כי אפשר ללמד יחידים איך לשלוט בכוחות אלה. היא החלה להאמין בכך,בעקבות אבחונים שהיא עשתה לילדים,יותר מכל לילדים של חברתה הקרובה, דורותי ברלינגהם. דורותי ברלינגהם הייתה מיליונרית אמריקאית, אשר בשנת 1920. והביאה את ילדיה לאנה פרויד, בווינה,הם סבלו מהתקפי חרדה ותוקפנות, אך אנה פרויד האמינה כי היא יכולה לשחרר אותם מכך. על-ידי שינוי העולם סביבם...
היא חשבה שהיא יכולה להיכנס לתוך הסביבה שלהם, בעיקרו של דבר,כי הם היו ילדים, אתה מבין לא היו להם חיים עצמאיים משלהם, היא יכלה,לדבר עם ההורים, או עם האמא, היא יכלה להגיע לבית-הספר.היא יכלה להשפיע על העולם שלהם באמת,על העולם החיצוני הממשי שלהם.כדי לשנות את חייהם וכדי לעזור להם?וכדי לשנות אותם כבני-אדם, אני חושב שזה היה חלק מהרעיון שלה.
היא הרגישה שהיא יכולה לשנות אותם, מתוך האבחונים שעשתה לילדי ברלינגהם אנה פרויד פיתחה תיאוריה.איך לשלוט בדחפים הפנימיים. זה היה פשוט - אתה מלמד את הילדים.לקבל על עצמם את חוקי החברה. אבל היה בכך יותר מהדרכה מוסרית גרידא, אנה פרויד האמינה שאם ילדים כמו הברלינגהמים, יעקבו בצייתנות אחרי חוקי החברה המקובלים כאשר הם יגדלו, החלק המודע במוחם,הנקרא האגו, יתחזק משמעותית במאבקו עם הלא-מודע אך אם הילדים לא יצייתו, האגו שלהם ייחלש והם ייהפכו לטרף של הכוחות המסוכנים של הלא-מודע.
"במקרה של אבא שלי הם היו,מודאגים מכך שהוא יהיה הומוסקסואל כך שהרבה ממאמציהם הוקדשו לניסיון למנוע או לעצור את אבי מלהיות הומוסקסואל, לא משנה אם הוא היה או לא היה. לא ידוע לי?למה שהם ירצו לעצור בעדו מלהיות הומוסקסואל,כי הם הרגישו שזה לא נורמלי. שזו לא הדרך הנורמלית להתפתח. הם רצו שהוא יתפתח לפי הקווים שהחברה מגדירה כנורמליים כי אם לא תתפתח כך, אתה תהיה תחת השליטה.של כוחות שאינך מבין, שאינך מודע אליהם כלל.
נראה היה, כי האבחון נושא הצלחה גדולה בשנות השלושים לחייהם ילדי ברלינגהם חזרו לאמריקה.הם התמקמו בחיי נישואים מאושרים בפרוורים מה שהם לא הבינו הוא,שהניסוי שבו הם לקחו חלק, עומד להפוך לתבנית עבור ניסוי חברתי ענק שמטרתו ללמוד איך לשלוט על-חיי הנפש הפנימיים של האוכלוסייה האמריקאית. הבריאות הנפשית של האומה.
סיוע נפשי לתושבי ארצות הברית
ב-1946 חתם הנשיא טרומן על החוק הלאומי לבריאות הנפש. הוא נוצר ישירות מתוך הגילויים,של הפסיכואנליטים מימי המלחמה. כי מיליוני אמריקאים אשר גוייסו סבלו מחרדות ופחדים נסתרים. מטרת העניין הייתה להתמודד עם האיום,הבלתי נראה הזה על החברה, המומים מהאחוז המזעזע של המעורערים רגשית, אשר התגלו בעקבות מלחמת העולם השנייה. הקונגרס העביר ב-1946 את,חוק בריאות הנפש הלאומי אשר מכיר לראשונה כי חולי נפשי הוא בעיה לאומית. דוקטור רוברט אייץ' פליקס, מנהל הפרויקט החדש. מודע היטב לבעיות העצומות שעומדות לפניו. המטרה העיקרית של תכנית בריאות הנפש,הלאומית, היא להגדיל את בנק הידע שלנו.על בריאות הנפש ועל מחלות נפש?אנחנו לא עושים זאת... למה כי יש מעט מדי עובדים.מיומנים בתחום בריאות הנפש,שניים מהאדריכלים העיקריים של התכנית.היו האחים מנינגר: קרל ווויל. וויל ניהל את ניסויי הפסיכותרפיה בזמן המלחמה וכעת הוא ואחיו עומדים.לאמן מאות פסיכיאטרים חדשים. המנינגרים היו משוכנעים כי אפשר ליישם את הרעיונות של אנה פרויד, בקנה מידה רחב - למבוגרים כמו גם לילדים.
משימת הפסיכיאטרים תהיה ללמד אמריקאים.מן השורה, איך לשלוט בדחפים הפנימיים שלהם אפשר להשתמש בפסיכואנליזה.כדי ליצור חברה טובה יותר. הם אמרו שחשיבה פסיכואנליטית.יכולה להביא לשיפור החברה.כי אתה יכול לשנות את אופן החשיבה של המוח ואתה יכול לקחת את הדרכים בהם אנשים,עשו דברים פוגעניים לעצמם ולאחרים.ולשנות אותם על-ידי הרחבת ההבנה שלהם.זה היה החזון שהפסיכואנליזה הביאה איתה?שאתה יכול באמת לשנות בני-אדם שאתה יכול באמת לשנות בני-אדם. ושאתה יכול לשנות אותם כמעט ללא הגבלה.
בשנות ה-40, החל לפעול באמריקה פרויקט ענק שמטרתו הייתה ליישם את רעיונות הפסיכואנליזה על ההמונים. מרכזי הדרכה פסיכולוגיים הוקמו.במאות יישובים. הם היו מאוישים בפסיכיאטרים שהאמינו שתפקידם היה להשתלט על הכוחות החבויים בתודעותיהן של מיליוני אמריקאים...
"כן, אני צריך משהו... אני צריך עזרה"?"האם היו לך מורים מסוימים שאהבת? "אהבתי את כל המורים שלי.חוץ מאחת... למיטב זכרוני "מה הייתה הבעיה איתה?"."לא יודע, היא פשוט הפחידה אותי רוב הזמן"..."היא צעקה עליי ורצתי החוצה והקאתי" ...אני שונא את אחי... אני בז לו
באותו זמן אלפי יועצים אומנו בתורת הפסיכואנליזה בהדרכת חיי נישואין. עובדים סוציאליים נשלחו לביקורי בית, לייעוץ בקשר למבנה הפסיכולוגי הנכון לחיי נישואין. מאחוריי כל זה עמד הרעיון השורשי של אנה פרויד, שאם יעודדו בני-אדם להתאים את עצמם לדפוסים המקובלים, של חיי המשפחה והחברה, האגו שלהם יתחזק, הם יהיו מסוגלים לשלוט על הכוחות המסוכנים שבהם.
כשהרגשות שלך משתלטים על מעשייך.זה משפיע לא רק עלייך אלא גם על אנשים סביבך,ואם סוג התנהגות שכזה קורה לעיתים קרובות.זה יכול לעוות את אישיותך לנצח, אתה יכול להשתלט על סערת הרגשות שלך. כך שאישיותך תהיה שלווה יותר אנו מצפים שמי שעבר דרך התנסות כזאת יהיה הרבה יותר נבון, הרבה יותר מבין, והרבה יותר מפוכח, ולהיות מפוקח זה כולל גם לדעת לשחרר כשצריך להנות ממשחק פוטבול או כדורגל, אדם מבין יותר, כן, רציונלי .אך גם רגיש בהתאם כך שהמימדים הרגולטוריים של.המוח האנושי יהיו אחראיים? במקום-במקום להיות מוצפים על-ידי היצרים והדחפים האפלים שלנו. כך שתוכל למלוך על היצרים שלך, הם פשוט הרגישו שהדרך לאושר היא הסתגלות לעולם החיצוני בו אתה חי. שאנשים יכולים להיות משוחררים מהדחפים והקונפליקטים הנוירוטים שבהם, כך שהם לא יהיו עסוקים בהרס עצמי, שהם יוכלו להסתגל למציאות שמסביבם.
הם לעולם לא שאלו על המציאות עצמה. הם לא שאלו האם היא עצמה, יכול להיות מקור הרוע, או משהו שאתה לא יכול להסתגל אליו, ללא התפשרות או ללא סבל או ללא ניצול עצמי במידה כזאת או אחרת, כך שזה הסתדר עם הפוליטיקה של אותם ימים, האיזון של הרגשות חשוב לאישיות יותר שלמה.
קבוצות מיקוד ועוגות האינסטנט של בטי קרוקר
באחוזה ישנה צפונית לניו-יורק, "זהו "המכון לחקר המוטיבציה מקום זה מוקדש לחקר השאלה המסקרנת והיא למה אנשים מתנהגים כפי שהם מתנהגים?למה הם קונים את מה שהם קונים?למה הם מגיבים לפרסומות כפי שהם מגיבים? וזה ד"ר ארנסט דיכטר,אנחנו לא באים ושואלים בישירות,למה אתה קונה או למה לא במקום זאת, אנחנו מנסים להבין את.מבנה האישיות כולה, הדימוי העצמי של הלקוח אנחנו משתמשים בכל המשאבים שעומדים לרשות מדעי החברה המודרניים, הדבר מפתח טכניקות חדשות מעניינות.איך למכור כל מוצר חדש.
כמו שאר הפסיכואנליטיקאים, דיכטר האמין כי האזרחים האמריקאיים.הם יצורים לא מודעים מטבעם. אי אפשר לסמוך עליהם, הסיבות האמיתיות בגללן הם קונים מוצרים מושרשות ברגשות ובתשוקות הלא מודעות שלהם. דיכטר רצה למצוא דרך לחשוף את מה שהוא כינה "'האני הסודי' של הצרכן האמריקאי" הוא ניסה להוציא ממוחם של האנשים את המניעים הלא מודעים שלהם לרכישת מוצרים.
המניעים יכולים להיות.מיניים, פסיכולוגיים, חברתיים.הם יכולים להיות דרישה לסטטוס או להכרה. היו דברים שאנשים לא,יכלו או לא רצו להגיד כי הם היו אישיים מדי בשבילם, היו חלק מהטבע שלהם והם היו נבוכים, לצאת ולהגיד את הדברים האלה. ככה הוא היה מראיין אנשים, אך לא שואל אותם שאלות ישירות, אלא נותן להם לדבר בחופשיות.כמו שעושים בטיפול פסיכולוגי.זה היה הרקע שלו. אז הוא שאל: "למה שלא נקיים?מפגשים טיפוליים על מוצרים,כמו יצרני מזון רבים בשנות ה-50 החברה התחילה לייצר מגוון רחב של מזון להכנה מהירה. אך למרות שבסקר שוק הצרכנים אמרו כי,המוצרים החדשים יתקבלו בברכה, במציאות הם סירבו לקנות אותם. הבעיה הקשה ביותר הייתה."התערובת לעוגה של חברת "בטי קרוקר". דיכטר עשה סדרת מפגשים של קבוצות מיקוד בהם עקרות בית היו צריכות לדבר באופן.אסוציאטיבי על התערובת. הוא הגיע למסקנה שהן הרגישו אשמה לא מודעת:על הדימוי החדש שהתערובת מקדמת. קלות ונוחות.
במילים אחרות, הוא הבין שהמחסום לצריכת המוצר הוא תחושת האשמה של עקרות.הבית כשהן משתמשות בו,למעשה, הן רוצות להקל על עצמן מצד אחד.אך הן מרגישות אשמות על כך מצד שני. כך שמה שעליך לעשות בנסיבות אלה הוא.להסיר את המכשול, המכשול הוא האשמה. הדרך לעשות זאת הוא לתת לעקרת בית.תחושת השתתפות שלמה יותר "ואיך עושים את זה?"."מוסיפים ביצה". "פשוט עד כדי כך?"."פשוט עד כדי כך" דיכטר אמר ל"בטי קרוקר" לכתוב בהוראות ההכנה שעל הקופסה כי עקרת הבית צריכה להוסיף ביצה לתערובת. זה יהיה דימוי סימבולי תת הכרתי, לכך,שעקרת הבית מוסיפה את הביצית האישית שלה,כמתנה לבעלה.וכך תפחית את האשמה שהיא מרגישה. בטי קרוקר עשתה זאת - והמכירות התחילו להרקיע שחקים! סרטון - "העוגה שלי מוכנה"
"לצרכן יכולים להיות צרכים בסיסיים שהצרכן עצמו לא מבין לחלוטין,אתה צריך לדעת מהם הצרכים הללו.כדי לנצל את הצרכן באופן מלא,האם זה לא בסדר לתת לאנשים את מה שהם רוצים? על-ידי הסרת מנגנוני ההגנה שלהם?לעזור להם להסיר את מנגנוני ההגנה שלהם". סרטון פרסומת למכונית: "היא נראית הרבה יותר ארוכה מהדגם של שנה שעברה". " האכן כן, ארוכה יותר בארבעה אינצ'ים בחלק מהדגמים ".. אוההה!
הם הבטיחו לגלות לחברות איך להרוויח מיליונים על-ידי קישור המוצרים שלהם.לתשוקות הנסתרות של בני-האדם,דיכטר בעצמו הפך למיליונר ומפורסם בזכות סלוגנים כמו "טייגר במיכל" ואפילו השיווק של בובת בארבי בא בעקבות קבוצות מיקוד של ילדים
אסטרטגיה של תשוקה
אך דיכטר היה משוכנע.כי מדובר בהרבה יותר מאשר רק למכור. כמו אנה פרויד הוא האמין כי הסביבה.יכולה להוות חיזוק לאישיות האנושית. למוצרים היה את הכוח הן למלא את התשוקות הפנימיות והן לייצר לבני-האדם תחושה של זהות משותפת עם הסובבים אותם. זו הייתה אסטרטגיה ליצירת חברה יציבה.דיכטר קרא לזה אסטרטגיה של תשוקה,
"כדי להבין מה זה אזרח יציב אתה צריך לדעת שהאדם המודרני מנסה באורח מתמיד לפתור את התסכולים שלו על-ידי בזבוז כסף על סיפוק עצמי האדם המודרני מוכן להעצים לנצח את הדימוי העצמי שלו, על-ידי רכישת מוצרים המחמיאים לו". "אם אתה מאפיין את עצמך בעזרת מוצר.זה יכול להוות ערך טיפוליזה משפר את הדימוי העצמי שלך,ואתה נהיה אדם יותר בטוח בעצמו וזה פתאום נותן לך את הביטחון לצאת לעולם ולהגשים את הרצונות שלך בהצלחה. ארנסט האמין שזה ישפר את החברה שלנו. ויהפוך אותה לחברה המשגשגת ביותר בעולם "
בשנות ה-50 הרעיונות של הפסיכואנליטיקאים.השתרשו עמוק בחיים האמריקאים. הפסיכואנליטיקאים עצמם הפכו לעשירים ובעלי עצמה. רבים מהם החזיקו משרדי ייעוץ המשקיפים.על סנטרל פארק שבניו יורק. פוליטיקאים וסופרים מפורסמים כמו ארתור מילר וטנסי ויליאמס נהיו מטופלים שלהם. מטרתם הייתה לא רק לעזור, אלא גם להבין את השורשים החבויים של ההתנהגות האנושית.
"נהיינו מבוקשים.וושינגטון הייתה מעוניינת לשמוע את דעתנו,סופרים חשובים.פוליטיקאים חשובים הלכו לפסיכואנליטיקאים. הייתה לנו רשימת המתנה כי כל-כך הרבה מטופלים רצו לעבור טיפול.כך שזה סחרר אותנו מעט"
צרות אצל ילדי ברלינגהם
בזמן שהפסיכואנליזה החלה לתפוס באמריקה, אליטה חדשה מתחילה להתגלות בפוליטיקה.בתכנון החברתי ובעולם העסקים. מה שאיחד אליטה זו היה ההנחה כי ההמון הוא א-רציונלי ביסודו כדי לגרום לשוק האמריקאי החופשי לצמוח הם היו חייבים להשתמש בטכניקות פסיכולוגיות.כדי לשלוט על ההמון הא-רציונלי.
"למעשה הם האמינו שאליטה זו נחוצה מכיוון שאזרחים יחידים לא היו מסוגלים ללא התערבות מלמעלה, להיות אזרחים דמוקרטיים. האליטה הייתה נחוצה כדי ליצור תנאים בהם יווצרו יחידים אשר מסוגלים להתנהג הן כצרכנים טובים והן כאזרחים דמוקרטים. הם לא ראו את פעולתם כאנטי-דמוקרטית כחותרת תחת כושרם של היחידים לחיות בדמוקרטיה. נהפוך הוא, הם תפסו את עצמם כיוצרי התנאים.לשימור הדמוקרטיה בעתיד עלייתה של הפסיכואנליזה לשלטון היוותה ניצחון מוחץ לאנה פרויד ולקידום הבלתי.נלאה שלה את רעיונותיה.היא נותרה בבריטניה עם דורותי ברלינגהם. מעל פני השטח הן חיו חיים מושלמים.היא ודורתי קנו בית קיט על חוף סאפוק. בקיץ הילדים של דורותי היו מגיעים עם נכדיה לביקור מאמריקה. אך מתחת לפני השטח.העניינים הלכו והידרדרו. הן בוב והן מאבי ברלינגהם שהיו מטופלים של אנה פרויד בשנות ה-30 סבלו ממשברים אישיים והנישואים שלהם היו על סף התפוררות. בוב שתה בכבדות ומאבי סבלה מחרדות קשות. הסיבה האמיתית לביקוריהם בבריטניה הייתה המשך הטיפול אצל אנה פרויד.
"הבעיה הייתה שזה לא נראה כל-כך טוב, לא? כי יש לך מישהו שסובל מהתמוטטות עצבים. ומהתקפי שתייה וזה לא מסתדר טוב. מנקודת מבט אנושית כמובן שהמצב הזה לא רצוי. אתה רוצה לעזור לאנשים האלה אבל יש לכך.השלכות רחבות יותר על האנליזה. בחוגי האנליטיקאים ידעו שבוב ומאבי הם שפני ניסוי.הם היו הוכחה חיה לכך שהתהליך הזה הוא נפלא, ממש טיטאו את זה מתחת לשטיח.זה באמת הוסתר כהלכה אני מתכוון לכך שהאנשים...האלה כל-כך הרבה הכוח וההשפעה שלהם הייתה כה רבה.שהיית צריך מאוד להיזהר אנה פרויד הייתה אדם,רב עצמה ואתה היית הנכד והיא ידעה יותר על התמודדויות גדולות.'בחיי הוריך מאשר אתה ידעת וכו'. וזה לא משהו שהיה כדאי לך להסתבך איתו. ואתה היית התוצר של כל הסיפור הזה.אך באותה עת ידענו שמשהו ירד לגמרי מהפסים בעוד שהיא הלכה והתבגרה היא נהייתה.יותר ויותר מוכרת פוליטית ומדעית.אבל היא אף פעם לא ידעה מתי להפסיק.היא הייתה צדקנית מדי."מה שהיא עשתה היה תמיד "הדבר" והיא לעולם, למיטב ידיעתי, לא הודתה.בכך שהיא יכולה לטעות. כך הרגשתי
המלחמה הקרה
אך כוחה והשפעתה של משפחת פרויד.הולך לגדול אף יותר. בעת משבר, פוליטיקאים עומדים לפנות לעזרה.לדודה של אנה פרויד, אדוארד ברנייס. הוא הולך לתמרן,את הרגשות והפחדים הפנימיים של ההמונים.בכדי לעזור לפוליטיקאים להילחם במלחמה הקרה
סרטון - "אני לא מתכוון להגיד, ואף אחד לא יגיד לך....שאין שום סכנות.כמובן שיש סיכונים שאינם בהירים לנו...אך אל לנו להיות היסטריים"
ב-1953 ברית המועצות פוצצה.את פצצת המימן הראשונה שלה. והפחד מהקומוניזם והמלחמה הגרעינית.אחז בארצות-הברית מה שהדאיג את השלטון הוא איך להרגיע את האוכלוסייה. הוקמו וועדות ונוצרו סרטי מידע לציבור, הקוראים לרגיעה אל מול איומים חדשים כמו נשורת גרעינית.
סרטון- "זה מעוות להקצות 85% מקיבולת הדאגה שלנו לגורם המהווה בערך 15% מפוטנציאל ההשמדה של פצצת אטום."
בתקופה זו אדוארד ברנייס חי בניו-יורק.בשנות ה-20.ונהיה כעת אחד מהיח"צנים המובילים באמריקה,הוא עבד בשביל רוב התאגידים הגדולים. וייעץ לפוליטיקאים, כולל הנשיא אייזנהאואר. כמו דודו זיגמונד, ברנייס היה משוכנע כי.בני-האדם מונעים על-ידי כוחות א-רציונליים. הדרך היחידה להתמודד עם הציבור, הייתה להתחבר לרצונות ולפחדים הלא מודעים שלהם. ברנייס טען שבמקום לנסות להפחית את הפחד של הציבור מהקומוניזם, יש צורך דווקא להעצים ולתמרן את הפחד. באופן שבו הפחד ייהפך לנשק במלחמה הקרה.טיעונים רציונליים היו עקרים "מה שאבא שלי הבין על קבוצות הוא שהן ניתנות לתימרון, לעיצוב ושניתן לחדור לתשוקות ולפחדים העמוקים.ביותר שיש להם ולנצל אותם למטרותייך שלך. אני לא חושבת שהוא האמין כי לכל הציבור שם בחוץ יש שיפוט אמין,הם בקלות עלולים להצביע לאדם הלא נכון, או לרצות את הדבר הלא נכון. כך שהם חייבים להיות מודרכים מלמעלה ."
ההפיכה בגוואטמלה
אחת מהלקוחות העיקריות של ברנייס הייתה.חברת הפירות המאוחדת. היא החזיקה בבעלותה שטחים עצומים של.מטעי בננה בגוואטמלה ובאמריקה המרכזית. במשך דורות חברת הפירות המאוחדת.שלטה במדינה באמצעות דיקטטורים ממונים." דבר שהיה ידוע בתור "רפובליקת הבננות". אך ב-1950.נבחר לנשיאות קולונל צעיר בשם ארבנז. הוא הבטיח להסיר את שלטון.חברת הפירות המאוחדת" מהמדינה" וב-1953 הוא הודיע כי הממשלה.תשתלט בחזרה על אדמותיה,זה היה מהלך שהתקבל בתשואות אך היה הרה אסון לחברת הפירות המאוחדת. הם פנו לברנייס כדי שיעזור להם להיפטר מארבנז.
חברת הפירות האמריקאית" מזמינה את ברנייס "והוא למעשה מבין שמה שהחברה צריכה לעשות הוא להפוך את הממשלה הזאת שנבחרה ברוב קולות, ועושה דברים טובים לאנשים שם לאיום על הדמוקרטיה האמריקאית.שנמצא קרוב מאוד לחוף האמריקאי. זה קורה בזמן המלחמה הקרה. כשאמריקה מגיבה לנושאים כמו "האימה האדומה" ולמה שהקומוניזם עלול לעשות.
הוא ניסה להפוך את זה,ואכן הפך את זה בגאוניות,לסוגיית האיום הקומוניסטי, קרוב מאוד לחוף שלנו הוא לקח את חברת הפירות,והוציא את היותה לקוחה מסחרית מחוץ לתמונה. וגרם לזה להיראות כסוגיית הדמוקרטיה האמריקאית, הערכים האמריקאים היו תחת איום.
במציאות, ארבנז היה סוציאל-דמוקרט, ללא חיבור למוסקבה. אך ברנייס יצא למסע הפיכתו של ארבנז.לאיום הקומוניסטי על אמריקה.הוא אירגן לכתבים משפיעים סיור בגואטמלה. חלקם לא ידעו דבר על המדינה או הפוליטיקה שלה. ברנייס אירגן להם מופעי בידור ומפגש עם פוליטיקאים גואטמלים נבחרים. שאמרו להם שארבנז הוא קומוניסט, כפוף למוסקבה. בזמן הסיור הייתה גם הפגנה אלימה.אנטי-אמריקאית בעיר הבירה,"רבים מאלה שעבדו ב"חברת הפירות היו משוכנעים כי ההפגנה.אורגנה על ידי ברנייס עצמו.
כמו כן, ברנייס הקים באמריקה סוכנות חדשות עצמאית מזוייפת. שנקראה מוקד המידע המרכז-אמריקאי. הסוכנות הפציצה את התקשורת האמריקאית בידיעות שגרסו כי מוסקבה מתכננת להשתמש בגואטמלה.כמאחז תקיפה נגד אמריקה.כל זה נשא את האפקט הרצוי
סרטון: "בגואטמלה, המשטר של ג'ייקוב ארבנז נהיה יותר ויותר קומוניסטי אחרי עלייתו לשלטון ב-1951 קומוניסטים בעמדות מפתח בקונגרס ובממשלה שולטים בוועדות גדולות, איגודי.חקלאים ועובדים ומתקני תעמולה הם מסיטים ומובילים הפגנות נגד מדינות שכנות.כולל ארצות הברית,"
"מה שהיה חדשני ביותר במה שברנייס עשה הוא שהוא לקח את האיום הזה.לחצר האחורית שלנו בגואטמלה 'לראשונה ראינו את "האדומים" כמה מאות מיילים,מניו אורלינס אדי ברנייס גרם לנו להאמין כי דבר זה,מהווה איום ממשי עלינו.שיהיה מאחז סובייטי בחצר האחורית שלנו"
אבל מה שברנייס עשה היה,לא רק להכפיש את המשטר של ארבנז.הוא לקח חלק במזימה סודית. הנשיא אייזנהאואר הסכים כי אמריקה צריכה.להפיל את הממשלה של ארבנז, אך בחשאיות. הוא הורה לסי.איי.איי לארגן הפיכה. בשיתוף פעולה עם חברת הפירות המאוחדת, הסי.איי.איי אימנו צבא מורדים,ומצאו מנהיג חדש למדינה- קולונל ארמס.
האחראי מטעם הסי.איי.איי היה האוורד האנט.אשר מאוחר יותר היה אחד מפורצי ווטרגייט: "מה שרצינו לעשות הוא מסע טרור,להפחיד את ארבנז באופן אישי.להפחיד את חייליו בדומה לאיך שמפציצי ה"סטוקה" הגרמניים הפחידו את האוכלוסייה ההולנדית, הבלגית והפולנית בתחילת מלחמת העולם ה-2.והותירו את כולם משותקים"
בזמן שמטוסים ובהם,טייסי סי.איי.איי מפציצים את גואטמלה אדוארד ברנייס יוצא למסע.תעמולה בתקשורת האמריקאית הוא הכין את האוכלוסייה האמריקאית לראות זאת כשחרור גואטמלה על-ידי.לוחמי חופש למען הדמוקרטיה. הוא הבין בבירור כי ההפיכה תקרה כאשר התנאים,בציבור ובתקשורת יאפשרו להפיכה לקרות.והוא יצר את התנאים הללו הוא היה מודע לחלוטין לפרטים.של מה שהוא עוזר לעשות שם.בפרטים של ההפיכה. אך בסופו של דבר הוא עסק בעיצוב.מציאות חדשה. עיצוב מציאות בצורה.אנטי-דמוקרטית ומניפולטיבית.
ב-27 ביוני 1954 קולונל ארבנז ברח מהמדינה.וארמס הגיע בתור המנהיג החדש,תוך כמה חודשים.סגן הנשיא ניקסון ביקר בגואטמלה באירוע שאירגנה מחלקת יחסי הציבור של חברת הפירות המאוחדת הראו לו ערימות של ספרות מרקסיסטית שנמצאה, כך נאמר לו, בארמון הנשיאותי.
ניקסון:" זאת היא הפעם הראשונה בהיסטוריה האנושית.בה ממשלה קומוניסטית הודחה על-ידי הציבור ועל-כך אנו מודים לך ולאנשי גואטמלה.על התמיכה שלהם ואנו בטוחים כי תחת הנהגתך הנתמכת במאות האנשים שפגשתי בביקורי בגואטמלה, גואטמלה תיכנס לעידן חדש.. בו אנו נהנה משגשוג.לבני-האדם יחד עם חירות לבני-האדם. תודה רבה לך שאיפשרת לנו לראות.את מיצג הקומוניזם הזה בגואטמלה" סרטון:"ולארוחת ערב, ראה מה אמא הכינה לקינוח.עוגת בננות עוד אחת מהדרכים הרבות והמפתות.בהן אפשר להכין פרי מזין זה. " סרטו: :"כך שכעת כשאתה רואה מאיפה מגיעות הבננות,לפני שהן מונחות על השולחן שלך.המסע שלנו לארץ הבננות מסתיים! אנו מקווים שנהנית מהמסע! אנו יודעים שאתה אוהב בננות" ברנייס תימרן את העם האמריקאי, אך הוא עשה זאת כי הוא כמו רבים אחרים, האמין כי האינטרסים של העסקים.והאינטרסים של אמריקה בלתי ניתנים להפרדה.במיוחד כשהם נעמדים מול האיום הקומוניסטי. אך ברנייס היה משוכנע כי להסביר זאת לעם.האמריקאי באופן רציונלי זה דבר בלתי אפשרי בעליל.בגלל שהם לא רציונליים. במקום זאת, צריך לגעת בפחדים העמוקים שלהם.ולתמרן בהם לטובת האמת העליונה."הוא קרא לזה "הנדסת ההסכמה."
הוא עשה זאת למען דרך החיים האמריקאית.לה הוא היה מחוייב, מחוייב בכנות ועם זאת הוא הרגיש כי האנשים.הם באמת טיפשים, וכאן הפרדוקס. אם אתה לא משאיר את,הבחירה לבני-האדם עצמם אלא מכריח אותם לבחור,במה שאתה רוצה שהם יבחרו,בצורה עדינה ככל שתהיה...זאת כבר לא דמוקרטיה,זה משהו אחר, זה להישמע להוראות.זאת הצורה הסמכותנית הישנה"
ניסויים של ה-CIA
אך הרעיון של נחיצות המניפולציה ברגשות,הפנימיים של האוכלוסייה האמריקאית,לטובת הלחימה במלחמה הקרה, החל כעת להשתרש בוושינגטון, ומעל לכל בסי.איי.איי. שייקחו את זה.כמה צעדים קדימה הם היו מודאגים מכך שהסובייטים מתנסים,בשיטות פסיכולוגיות כדי לשנות את הרגשות והזיכרונות של הציבור הלכה למעשה.המטרה הייתה לייצר אזרחים ממושמעים יותר."דבר אשר קראו לו "שטיפת מוח". פסיכולוגים בסי.איי.איי היו משוכנעים כי הדבר אכן אפשרי.ושהם צריכים לנסות זאת בעצמם.
הדימוי שנוצר באותה תקופה,ספציפית על בן-האדם, צייר סוג של פגיעות שקיימת בכל בן-אדם ופגיעות זו יכולה לשמש למניפולציה בכדי לתכנת אדם מסוים להפוך למשהו,שאני רוצה שהוא יהיה.והוא לא רוצה להיות. אתה יכול לתמרן בני-אדם, באופן שיהפוך אותם לאוטומטים,אם תרצה, למען כל מטרה שלא תהיה לך. זאת התמונה שאנשים ראו.כאפשרית בעיני רוחם בשנות ה-50 נתרמו מיליוני דולרים למחלקות פסיכולוגיה באוניברסיטאות.ברחבי אמריקה. הם תרמו בסודיות לפרוייקטים שניסו לגלות איך לשנות ולשלוט על המניעים העמוקים של בני-האדם. הניסוי הידוע ביותר לשמצה נוהל על-ידי,ראש העמותה האמריקאית לפסיכיאטריה, ד"ר איוון קמרון.
כמו פסיכיאטרים רבים באותה תקופה קמרון היה משוכנע כי כוחות מסוכנים רוחשים בתוך בני-האדם.אשר מהווים איום על החברה. אך הוא האמין כי זה אפשרי לא רק לשלוט.בכוחות אלה, אלא להסיר אותם לחלוטין. הוא האמין כי הפסיכיאטריה צריכה להתמקד,לא רק באנשים חולים ומעורערים נפשית,למעשה היא צריכה להיכנס לממשלה: פוליטיקאים צריכים להקשיב לפסיכיאטרים פסיכיאטרים צריכים להיות בכל פרלמנט,ולפקח על פעולות הפוליטיקאים,כי הם יודעים להגיד באופן רציונלי ומדעי.מה טוב לבני-האדם.
קמרון הקים קליניקה בבית-החולים במונטריאול.שנקראה "האלן ממוריאל".מזה זמן רב שקליניקה זו נסגרה. קמרון אסף מטופלים אשר סבלו.מתחום רחב של בעיות נפשיות. התאוריה שלו גרסה כי בעיות אלה הן תוצאה של זיכרונות נשכחים או מודחקים. אך הוא היה חסר סבלנות ביחס לרעיון הפסיכיאטרי הבסיסי, שגרס שצריך לחשוף זיכרונות אלה. במקום זאת הוא החליט פשוט למחוק אותם. קמרון השתמש בסמים כולל,אל.אס.די וטכניקות האי.סי.טי.טיפול בהלם חשמלי.היה מקובל לקיים טיפול זה כמענה לדיכאון. קמרון ניסה ליצור בני-אדם חדשים
"הוא השתמש בזה בניסיון לשנות את התפקוד הבסיסי של היחיד,לשנות את זיכרונות העבר שלהם,את האופן בו הם התנהגו בעבר,וכמו שלדעתי הוא אמר ברגע מסוים,פשוט למחוק את הכל מהעבר שלהם שיהיה לך "לוח חלק" עליו תוכל לרשום אופני התנהגות חדשים,כך שהוא נתן מנות גדולות של טיפול בהלם.אנשים קיבלו כמה טיפולים ביום ולאורך כל תקופת הטיפול מאות טיפולי הלם כך שהם פשוט הידרדרו למצב פרימיטיבי של צמח.
"אני לא זוכרת מה קרה לי, הכירו לי.את ד"ר קמרון ואני בכלל לא זוכרת אותו,אני לא זוכרת דבר מכל זה."הם שלחו אותי למה שהם קראו לו "חדר השינה, והם נתנו לי לעבור את כל טיפולי ההלם האלו,וכמויות מאסיביות של סמים ואל.אס.די וכל זה.ואין לי שום זיכרון מכל זה. שום זיכרון מכל התקופה שהייתי באלן ממוריאל או מהחיים שלי מלפני כן...הכל הלך...נמחק,"
"ואז, אחרי שהבאת מישהו למצב של פיגור, או שהבאת אותו לתפקוד חושי של הגוף ותו לו כשהגוף ממשיך לפעול רק ברמת הנשימה,ודברים מהסוג הזה:אז הוא היה מתחיל להזין יחידים אלה במידע,מידע חיובי. כך שהמוח יתוכנת לחשוב בצורה חיובית.כך שהיחיד ישתנה לחלוטין.
"אז הוא שם את הקלטות האלה מתחת לכריות שלנו. "הן נקראו "נהיגה נפשית, הוא הזרים לתוך המוח הריק הזה את התוכניות שהוא רקם ואנשים כמוני היו מתעוררים עם אישיות.שונה בתכלית, אני מניחה". למעשה, הניסויים של קמרון היו אסון מוחלט. כל מה שהוא הצליח לייצר הוא עשרות אנשים:עם אובדן זיכרון והיכולת להגיד את המשפט."אני שלם עם עצמי".וזה לא היה המקרה היחיד, כמעט כל הפרוייקטים שהסי.איי.איי.מימנו היו לא מוצלחים באותה מידה. למרות שאיפותיהם, הפסיכולוגים האמריקאיים התחילו להבין כמה קשה יהיה להבין ולשלוט על הפעולות הפנימיות.של המוח האנושי,
"אנחנו ממש רדפנו אחרי משהו דמיוני.אם תרצה, אחרי אשליה. חשבנו שהמוח האנושי יכול להכיל יותר,מניפולציות מבחוץ,מגורמים חיצוניים.יותר ממה שהוא יכול היה באמת. התברר לנו שהאדם הוא יצור מורכב ביותר.שלא יהיו פתרונות פשוטים.. אבל אתה חייב לקחת בחשבון.שזו הייתה תקופה מוזרה"
הפסיכואנליטיקאים עלו לגדולה באמריקה,בגלל התאוריה שלהם שעל-פיה, הם יודעים איך לפקח על הכוחות המסוכנים החבויים בתוך בני-האדם. אך כעת הפסיכואנליטיקאים עומדים להתמודד,עם כישלון חרוץ שיוביל אנשים.להטיל ספק בבסיס הרעיונות שלהם.
התאבדותה של מרלין מונרו
זה התחיל בהוליווד. תעשיית הסרטים הוקסמה מהפסיכואנליטיקאים, ולאנה פרויד הייתה השפעה חזקה.על עשרות מטפלים בלוס אנג'לנס. הם טיפלו בכוכבי קולנוע, במאים, ומנהלי סטודיו.
החבר הקרוב ביותר של אנה פרויד, והפסיכואנליסט המבוקש.ביותר היה ראלף גרינסון. ב-1960. פנתה מרילין מונרו לגרינסון בבקשה לעזרה. מונרו סבלה מייאוש והייתה מכורה לאלכוהול ולסמים
"כשהגעתי לארוחת ערב.מרילין מונרו הייתה שם. אני הצטלמתי איתה בסרט. שנקרא "הכל אודות איב", זאת הייתה ארוחת ערב בביתו של ראלף גרינסון.?" כן-,כל מה שהיה שם זה שראלף ניסה להראות לה. רומי... מעולם לא קראתי לו ראלף רומי ניסה להראות לה.איך חיי משפחה באמת צריכים להיראות:לאחר מכן, טיילנו עם הכלב ושאלתי אותו, מה לעזאזל אתה עושה? אמרתי לו מעולם לא הזמנת אותי לארוחת ערב. אז הוא ענה לי."לעולם לא היית כל-כך חולה". "ואני אמרתי: "אוהו." והוא אמר: "לילדה הזאת אין שום מסגרת שייכות". במילים אחרות היא לא יודעת מה המטרה.
מה שגרינסון עשה הוא ללכת על-פי.התאוריה של אנה פרויד. אם מירלין מונרו תלמד לקבל על עצמה,את מה שהחברה מגדירה כדפוס חיים נורמאלי זה יעזור לאגו שלה להשתלט.על הדחפים ההרסניים שבתוכה. אך גרינסון הלך עם זה רחוק מדי.הוא שכנע את מונרו לעבור לבית בשכנותו. שהיה מעוצב כמו ביתו שלו אז הוא הכניס אותה לתוך חיי המשפחה שלו והוא, אישתו ובתו שיחקו בלהיות המשפחה של מונרו. גרינסון עצמו הפך למודל הקומפורמיות,זה מישהו שהיא מכירה בו כחשוב לה,מישהו שהיא מעריצה,ואם הוא יתגלה כדמות אב מספקת בשבילה.האגו שלה יצמח מכך, זאת הייתה התאוריה. אישתו וילדיו, כולם היו מעורבים בזה,הם עסקו בלחזק את האישיות שלה,לחזק את המחשבה שלה לחזק את הגורמים שאיפשרו לה.לשלוט בחייה הפנימיים,כנגד המצוקה, כנגד אי-הסיפוק.כנגד התסכול המתמיד,כך שמרילין מונרו לא תהיה עוד אדם חסר ישע.שמחפש אהבה, כי יש לה מספיק אהבה.
אך למרות כל המאמצים שלו.גרינסון לא הצליח לעזור למרילין מונרו.ב-5 באוגוסט 1962 היא התאבדה בביתה.
ביקורת על התאוריה של אנא פרויד
בעקבות ההתאבדות, רבים מקהילת האנליטיקאים.היו בהלם, לרבות אנה פרויד. דמויות חשובות בחיים האמריקאים,שעד עתה קיבלו את הפסיכואנליזה בהתלהבות,החלו לשאול את עצמם.איך הפסיכואנליזה נהייתה כה חזקה באמריקה?האם זה באמת קרה בגלל שזה חיזק את היחידים או שלמעשה זאת צורה לכפייה של סדר חברתי מאורגן?
בין המבקרים היה גם בעלה לשעבר של מונרו, ארתור מילר. "הטענה שלי נגד הפסיכואנליזה בימים אלה היא בעיקר כלפי הקונספציה שאומרת כי,הסבל הוא טעות, או סימן לחולשה.או שאפילו סימן למחלה כשלמעשה, כנראה שהאמיתות הגדולות שידועות.לנו היום הם תוצאה של סבל אנושי,הבעיה היא לא איך מבטלים את הסבל, או מוחקים אותו מעל פני האדמה, אלא איך גורמים לו לעצב את חיינו במקום לנסות לרפא את עצמנו ממנו. או להימנע ממנו באופן מתמיד ולנסות להימנע מהכל חוץ.מהתחושה המנותחת הזאת שהם קוראים לה אושר,יש פה ניסיון קשה מדי לדעתי:להשתלט על האדם במקום להפוך אותו לחופשי.להגדיר אותו במקום לשחרר אותו,וזה חלק מכל האידאולוגיה של הדור הזה.דור בעל תאוות שליטה"
"היי, האם כבר שמעת על הדרך החדשה?לשלוח היום מסר,זה מבזיק על המסך...מהר מדי מכדי לראות אך עם זאת, אתה מקבל את זה...בתת הכרה"
אותה עת התחילה הסתערות על הדרך בה העסקים השתמשו בפסיכואנליטיקאים. כדי לפקח על בני-האדם המכה הראשונה הגיעה מרב-המכר "המשכנעים החבויים" של ואנס פאקרד
"הוא האשים את הפסיכואנליטיקאים בהפיכת,העם האמריקאי לבובות רגשיות שתפקידם היחיד הוא לשמור על פסי הייצור ההמוני בתנועה. הם עשו זאת על-ידי תמרון התשוקות הלא מודעות של הציבור כדי ליצור השתוקקות.לכל דגם או מותג חדש שיצא. הם הפכו את האוכלוסייה למשתתפים בעל-כורחם במערכת להתיישנות מתוכננת. "
המכה השנייה הגיעה מפילוסוף ומבקר חברתי משפיע, הרברט מרקוזה. הוא למד פסיכואנליזה,זו תפיסה ילדותית של הפסיכואנליזה אשר לא לוקחת בחשבון את הפוליטיקה האמיתית, את הבזבוז המערכתי,של המשאבים, של הטכנולוגיה.של תהליכי הייצור, לדוגמה ההתיישנות המתוכננת,לדוגמה הייצור של אינספור מותגים וגאדג'טים שלבסוף מתגלים כעוד מאותו הדבר.הייצור של אינספור דגמים חדשים של מכוניות,והשגשוג הזה מוביל אותנו באותו זמן בצורה מכוונת או לא מכוונת.לסוג של קיום סכיזופרני. אני מאמין שהסיבה להצטברות הלא הגיונית,של גילויי האגרסיביות וההרסנות בחברה הזאת היא דווקא בגלל השגשוג הריק הזה".
שברגע מסוים פשוט מתפרץ הטיעון של מרקוזה היה לא רק שהפסיכואנליזה,נוצלה למטרות מושחתות.הוא היה שורשי יותר מרקוזה טען כי עצם הרעיון כי יש צורך לפקח על בני-האדם הוא מוטעה,לבני-האדם אכן יש דחפים פנימיים, אך הם לא אלימים או רעים מטבעם,זאת החברה שהפכה דחפים אלה למסוכנים, על-ידי דיכויים ועיוותם,אנה פרויד וממשיכי דרכה העצימו את ההדחקה, בנסיון לגרום לאנשים להתאים את עצמם לחברה בה הם חיים, על-ידי כך הם הפכו את בני האדם למסוכנים יותר ולא פחות.
מרקוזה ערער על עולם חברתי זה.ואמר "זה לא עולם שנכון להסתגל אליו,למעשה, מה שיחידים הסתגלו אליו הוא מושחת.ורע ומשחית" במילים אחרות, הוא החליף את מקור הרוע מהקונפליקט הפנימי של האדם, לחברה עצמה כך שתחלואי החברה הם ברמת החברה. ולא ברמת החולי של בן-האדם שבה,ואם בני-האדם לא יערערו על כך, הם למעשה יאשרו את הרוע.
מרתין לותר קינג: "בפסיכולוגיה המודרנית יש מונח בו משתמשים. כנראה יותר מכל מילה אחרת בפסיכולוגיה. המונח הזה הוא "קשיי הסתגלות" זאת הפסיכולוגיה שקוראת להסתגל. לבכי המצלצל של הילד המודרני עכשיו, כמובן שכולנו חיים את החיים ומסתגלים על מנת להימנע מלהפוך לאישיות נוירוטית או סכיזופרנית, אך ככל שאני מתקדם במסקנותיי הייתי רוצה להגיד לכם בכנות. שיש דברים בחברה שלנו, ודברים בעולם שלנו. שאני גאה לא להסתגל אליהם, ואני קורא לכל אנשי הרצון הטוב, לא להסתגל לדברים אלה. עד שתתגשם החברה הטובה, אני חייב להגיד לכם בכנות שאני לעולם לא התכוונתי להסתגל להפרדה הגזעית ולאפליה אני לעולם לא התכוונתי להסתגל, לקנאות הדתית, אני לעולם לא התכוונתי להסתגל לתנאים הכלכליים, שייקחו מרבים את צורכיהם הבסיסיים, כדי להעניק מותרות למעטים, ויותירו מיליונים מילדי האל נחנקים בכלוב העוני בעודם חיים בחברת שפע "
ההשפעה הפוליטית של הפסיכואנליזה הפרוידיאנית הסתיימה. במקום זאת, הם הואשמו בסיוע ליצירת צורה דכאנית של פיקוח חברתית. אנה פרויד ודורתי ברלינהם המשיכו לחיות בביתו של זיגמונד פרויד בלונדון, ב-1970, נפטר בוב מאלכוהוליזם,ובשנת 1973 אחותו מאבי חזרה לעוד טיפולים אצל אנה פרויד.
"היא חזרה לעוד טיפולים. היא חיה בגני מאריספילד כמו שאני משער שהיא עשתה כשהיא לא הייתה. עם בעלה, והיא התאבדה. היא לקחה מנת יתר של כדורי שינה. "בביתו של פרויד?...כן, בביתו של פרויד. כמובן שהיו לזה הרבה השלכות.ואני חושב שהיא פשוט הגיעה לקצה שלה שם למרות שזה נראה כמו פעולה מאוד מכוונת. ברור שהתאבדות זאת פעולה פוליטית מטבעה ולעשות זאת בביתו של זיגמונד פרויד, בהכרח שונה מלעשות את זה בריברדל בניו-יורק."
הפרק הבא יתאר את עלייתם של אויבי משפחת פרויד לשלטון. הם האמינו כי הדרך לחברה טובה יותר, טמונה בלשחרר את הפרט אך מה שהם לא הבינו, הוא שרעיון השחרור יספק לעסקים ולפוליטיקאים, עוד דרך לפיקוח על ה"עצמי" על-ידי סיפוק תשוקותיו האינסופיות.