הכלכלה היא רק השיטה. המטרה היא לעצב את הנשמה

מקור הארץ 20/03/06

יהודה שנהב על ספרו של דיוויד הרווי ועל תאגידים, נאו-ליברליות והכלכלה כדת.

בתקופה שבה אנו מורגלים לייחס פונדמנטליזם רק לתנועות דתיות, ראוי להצביע על התפשטות אידאולוגיה רדיקלית לא פחות: המחשבה הכלכלית הנאו-ליברלית, צורה של אימפריאליזם עולמי חדש הנשלט בידי תאגידים רב-לאומיים ומדינות חזקות, שמפתחים צורות ניהול מנותקות מאחריות כלפי דמוקרטיה, חוקים, מוסר או צדק. מחשבות על גלובליזציה, לאומיות וחברה, עם צאת ספרו החדש של חוקר התרבות דיוויד הרווי, "קיצור תולדות הנאו-ליברליזם"

נתונים

• שיעור העובדים שמועסקים מחוץ לארצם הוא בסך הכל 1.5% מכוח העבודה.
• בשנים 1980-1995 גדל מספר המובטלים בשבע המדינות המתועשות מ-13 ל-24 מיליון. זו כמעט הכפלה של מספר המובטלים בתוך 15 שנים, וזאת מבלי להביא בחשבון עוד ארבעה מיליון עובדים שחדלו לחפש עבודה ועוד 15 מיליון המועסקים בעבודות חלקיות וזמניות.
• מחקר של המרכז למדיניות כלכלית בוושינגטון (Center for Economic and Policy Research) הראה שהצמיחה הכלכלית במדינות אמריקה הלטינית היתה יותר גדולה בשנים 1960-1980 (75% גידול של התוצר המקומי לנפש) מאשר בשנים 1980-2000(רק 6% של התוצר) שבהן יושמה שם מדיניות קרן המטבע.

טענות

• גלובליזציה היא מושג שמבטא בעיקר את ההתגלגלות של ההון ברחבי העולם, לא את זו של העבודה. הסיבה המרכזית לכך היא שההון מעביר את הייצור למקומות שבהם ניתן לקנות את העבודה בזול.
• חוסר סימטריה בין הון לעבודה אינו משפיע רק על ניצול כוח העבודה בעולם השלישי. הוא מביא גם להגדלת האבטלה במדינות המתועשות.
• ארצות הברית, לעומת "העולם השלישי", שימרה לעצמה מקדמי ביטחון. היא משתמשת באמצעי מגן כמו מסים, מכסים, סובסידיות פנימיות. היא אף פעם לא קיבלה על כך ציון שלילי מהמורים של קרן המטבע. שטיגליץ אף אמר פעם, כשהוא קורץ בערמומיות למדינות העולם הלא-מערבי: "עשו את מה שאנו עושים ולא את מה שאנו אומרים".