ההסכם הכללי בדבר תעריפים וסחר

ההסכם הכללי במכסים ובסחר (באנגלית: General Agreement on Tariffs and Trade או בשמו המקוצר GATT) היה הסכם רב-צדדי בין מדינות לשם הסדרה של מסחר בינלאומי. המטרה המוצהרת המרכזית שלו הייתה הורדה משמעותית של מכסים ושל "מחסומי סחר" וביטול של העדפות של יצרנים מקומיים. ההסכם נדון ב"כנס האומות המאוחדות על מסחר ותעסוקה" שנוצר עקב כישלון שיחות בין ממשלות ליצור "ארגון סחר בינלאומי" (International Trade Organization). בשנת 1947 חתמו 23 מדינות על הסכם GATT בז'נבה, וההסכם נכנס לתוקף בראשון בינואר 1948. ההסכם והמסגרת הארגונית של GATT נשארו אחת ממסגרות הסחר החשובות בעולם במשך כ-40 שנה. ב-14 באפריל 1994 חתמו 123 מדינות על "הסכמי אורוגוואי", שייסדו את ארגון הסחר העולמי שקם ב-1 בינואר 1995.

הנוסח של הסכם GATT המקורי משנת 1947 נמצא עדיין בתוקף במסגרת האמנה של ארגון הסחר העולמי, בהתאם לשינויים שנכנסו בו בשנת 1994.

ההיגיון הכלכלי של הסכם GATT של הורדת מכסים נובע מתוך ההגות של הכלכלן הקלאסי, דייוויד ריקארדו, לפיה ביטול מחסומי סחר יגרום להגדלת המסחר דבר שאמור לשפר את הרווחה של שתי המדינות שעוסקות בסחר וזאת על סמך עקרון של יתרון יחסי. מבקרים של סחר חופשי טוענים כי תאוריית היתרון היחסי רלוונטית כאשר אין תנועות הון בין מדינות, וכאשר יש תנועות הון כאלה - יכולת של העברת מפעלים, כספי השקעות ופירמות העיקרון השולט בכיפה הוא דווקא היתרון הכלכלי המוחלט. בנוסף מצביעים מבקרים על בעיות של חיזוק כוחות פרטיים ובינלאומיים על חשבון הדמוקרטיה, כוחות מקומיים וקטנים - חיזוק של תאגידים רב לאומיים על חשבון כוחם של מחוקקים מקומיים, קהילות ורגולציה שנועדה להגן על בריאות התושבים או היבטים אחרים שבהן חקיקה מגינה על התושבים אבל עלולה להיתפס על ידי ההסכם כ"מחסום סחר".

סבבי דיונים על ההסכם

סה"כ היו 9 סבבי דיון על GATT:

מפגש הדיונים הראשון החל באפריל 1947 בז'נבה בשוויץ. הוא נמשך במשך 7 חודשים והתמקד בהורדת מכסים. חתמו עליו 23 מדינות שהיו המדינות הכלכליות הגדולות בעולם כמו ארצות הברית, בריטניה, גרמניה וכו'. ההסכם גרם להפחתה ב-45 אלף סוגי מכסים במדינות השונות שהשפיעו על מסחר בשווי 10 מיליארד דולר.

מפגש הדיונים השני התקיים ב-1949 ונגע ל-5,000 תעריפים.

מפגש הדיונים השלישי התקיים בבריטניה ב-1950 וחתמו עליו 38 מדינות. הוא נגע ל-8,700 מכסים והוריד את רמות המכסים של 1948 ב-25%.

מפגש דיונים רביעי התקיים ב-1956 ובו נכנסה להסכם יפן. מפגש חמישי התקיים ב-1960 וכמות המכסים שהופחתה מוערכת בכ-5 מיליארד דולר.

סיבוב קנדי (Kennedy Round), שנמשך משנת 1964 עד שנת 1967 בז'נבה, היה סיבוב המשא ומתן השישי ב-GATT והארוך ביותר עד אז. הוא נקרא על שם נשיא ארצות-הברית ג'ון פיצג'רלד קנדי, שהשיג מהקונגרס האמריקאי את חוק הרחבת הסחר (Trade Expansion Act) בשנת 1962, מהלך שנחשב כגורם ראשי בהצלחת הסיבוב. על ההסכם חתמו 62 מדינות. סיבוב קנדי הביא את הפחתת המכסים הרבה ביותר מסיבובי ה-GATT עד אז בשווי של 40 מיליארד דולר. בדיוני הסיבוב החלו גם לראשונה להפחית חסמי סחר בלתי מכסיים כמו חוקים שונים המציבים תקנים שמעדיפים יצרנים מקומיים. רוב ההפחתות בסיבוב קנדי היו על סך העולה על 50% מהמכס המקורי ונוהלו לפי שיטת ההפחתה הלינארית.

מפגש השביעי היה סיבוב טוקיו (Tokyo Round) שהחל בשנת 1973 נמשך במשך 74 חודשים וחתמו עליו 102 מדינות. הוא הביא להפחתת חסמי סחר בהיקף של 300 מיליארד דולרים.

סבב הדיונים השמיני נקרא סיבוב אורוגוואי. הוא התנהל בין השנים 1986 ל-1994, במטרה להגיע לנוסח חדש להסכם GATT לסחר רב-צדדי. ההסכם שנחתם בסוף סבב הדיונים החליף את אמנת הוואנה שלא הגיעה לביצוע. הדיונים התנהלו על ידי סבבי שיחות סחר רב-צדדיים להפחתת מכסים בהם השתתפו המדינות החתומות על הגרסה הקודמת של הסכם GATT. עם השנים התווספו עוד ועוד מדינות להסכם ומתוך כך גם לשיחות. סיבוב אורוגוואי היה השמיני במספר. בתחילתו היו חברות בהסכם 102 מדינות ובסופו חתמו על ההסכם החדש 123 מדינות. מפגש זה היה משמעותי עוד יותר לעומת קודמיו. ההיבט המרכזי בסבב זה היה הקמת ארגון הסחר העולמי וכן הוא הרחיב את התחומים של הסכמי סחר לסחורות ולא רק לשירותים. הוא הוביל להורדה משמעותית של כ-40% מכסים ובסובסידיות על מוצרי חקלאות, אפשרות לגישה מלאה לטקסטיל וביגוד למדינות מתפתחות והרחבה של זכויות יוצרים וקניין רוחני. כן סוכם על מנגנון להסדר חילוקי דעות.

בנובמבר 2001 החל סבב דיונים התשיעי בעיר דוחה שבקטאר בהשתתפות 159 מדינות. לא ברור מתי סבב זה יסתיים אך הוא נוגע לתחומים רבים כולל זכויות עובדים, סביבה, תחרות, השקעות, שקיפות, פטנטים וכו'.

הורדת מכסים

בשנת 1947 רמת המכסים הממוצעת של המדינות העיקריות שהשתתפו בחתימה על GATT הייתה כ-22%. כתוצאה מסבב הדיונים הראשון הורדו המכסים בליבת השירותים שכוסו ב-GATT בארצות הברית, בריטניה, קנדה ואוסטרליה בהשוואה למדינות אחרות שהיו בהסכם ובהשוואה למדינות אחרות שלא נטלו בו חלק. עד לסבב קנדי (1962–1967) רמות המכסים המועצות של משתתפי ההסכמים הגיעה לכ-15%. לאחר סבב אורוגוואי המכסים היו פחות מ-5%.

בנוסף למנגנון של הפחתת מכסים הסכמי GATT המוקדמים תרמו להגדלת חופש המסחר בין מדינות על ידי מנגנון ארוך טווח של הורדת מכסים, דבר שיצר קושי לבצע הפליה בין מדינות. דברים כמו מנגנון ישוב סכסוכים והסכמי "מדינה מועדפת" הביאו לכך שהשיקולים למסחר הם יותר כלכליים ופחות פוליטיים וגם הגבירו את השקיפו והורידו את אי הוודאות של סוחרים, יצואנים ויבואנים.

השפעה על מדיניות

אחת הבעיות המרכזיות שהחלו להופיע ב-GATT ומשותפות גם להסכמי סחר אחרים היא היכולת של צדדים להציג צעדים שונים של חקיקה כהפרעה למסחר חופשי. לדוגמה אם יש חוק שמנסה להגביל זיהום אוויר ניתן להציג דבר זה כ"מחסום לסחר" על ידי המדינה. כך גם כל חקיקה אחרת מטעמים של בריאות או פגיעה בצרכנים או בעובדים עלולה להיות מוצגת כחסימה של האפשרות החופשית לסחור.

ראו גם

• ארגון הסחר העולמי
• ההסכם הרב צדדי על השקעות
• TiSA

קישורים חיצוניים

• GATT בוויקיפדיה האנגלית
• דו"ח מצב – הסכמי הסחר החופשי של ישראל, התאחדות התעשיינים בישראל, אגף סחר חוץ וקשרים בין-לאומיים, יוני 2016