הגישה של פרויקט המקומות הציבוריים לתחבורה

זהו תקציר של חומר מקורי

עומס בכבישים ונפח התחבורה אינם תוצאות הכרחיות של צמיחה, הם תוצאות של הבחירה שלנו לעצב את קהילותינו סביב הרכב הפרטי. בשנים האחרונות ניכרים שינויים: מרכזי הערים הפכו להיות מקום שאפשר לחיות בו ולא רק מקומות עבודה או דרכי מעבר, רחובות בשכונות הפכו להיות מקומות בטוחים לילדים, אזורי המסחר הפכו להיות מקומות מזמינים להליכה ברגל ולרכיבה על אופניים.

אנו מציעים לצאת מהתפיסה של תחבורה ככלי קיבול למכוניות ולעבור לתפיסה של תחבורה כמרחב. בטוסון, אריזונה, נוצרו רשתות של שבילים ורחובות המאפשרים הליכה ברגל בין נקודות המפתח בעיר. ביו ג'רזי החלו לזנוח את המדיניות שקידמה התפשטות של הפרברים.

שלושה חוקים להפיכה של התחבורה לגורם חיובי בזירה הציבורית

חוק מספר 1: הפסיקו לתכנן לשם מהירות

מהירות הורגת את המשמעות של רחובות. ערים הן מקומות, לא דרכי מעבר ומסלולי מרוץ. מסחר זקוק לתנועה איטית. הדגש צריך להיות על נגישות לאנשים, לא למכוניות.

חוק מספר 2: תכננו לתוצאות ציבוריות

מתקני תחבורה טובים, כמו תחנת גרנד-סנטרל, שדרות, רחובות צדדים נעימים או המדרכות הרחבות של השאנז-אליזה, הם מתקני תחבורה שיוצרים תוצאה ציבורית חיובית. תכנון נכון של תחבורה שם בראש סדר העדיפויות של את ההשפעות המערכתיות, ולא את התוצאות הפרטניות של ציבור זה או אחר.

חוק מספר 3: חישבו על תחבורה כעל מקום ציבורי

החניון והכביש יכולים לשרת יותר מאובייקט מסוג אחד (מכוניות) לצורך מטרה אחת (תנועה). כל אחד מאלה יכול ללבוש צורה שמשרתת את הקהילה. תחבורה, הפעולה של תנועה ממקום למקום, יכולה להפוך לנהדרת אם נחשוב עליה מחדש - נזכור שתחבורה היא מסע, אבל הקהילה נשארת המטרה.