בוליביה

רפובליקת בוליביה (בספרדית: República de Bolivia) היא מדינה מוקפת יבשה, במערב דרום אמריקה. היא גובלת עם ברזיל בצפון ובמזרח, פרגוואי וארגנטינה בדרום, וצ'ילה ופרו במערב.

בבוליביה שיעור האינדיאנים, תושביו הראשונים של האזור, הוא מהגבוהים ביבשת ומספרם עולה על מספר התושבים ממוצא אירופאי. מתוך כ-9 מיליון התושבים בבוליביה, 60%-80% הם אינדיאנים משבטים שונים. המדינה קרויה על שמו של מי שכונה "המשחרר" של דרום אמריקה, סימון בוליבר.

עד שנות ה-70 הייתה יצואנית גדולה של פח שחומר גלם שלו נכרה במכרות בדרום המדינה. לאחר שנים אלה נכנסו יצרנים חדשים רבים והשוק קרס. בעיה דומה הייתה בשוק הבדיל בשנות ה-80. מאז שנות ה-70 החלו לגדל בבוליביה עלי קוקה שמניבים הכנסה גבוהה מאוד עקב הייצוא שלהם כחומר גלם לייצור קוקאין. לפי הערכות של האו”ם, בשנת 2004 יוצרו בבוליביה 36 אלף טונות של עלי קוקה, ומתוכם כ-25 אלף טונות יועדו ליצוא, בעיקר לקולומביה, שם הם מעובדים לקוקאין. עלי הקוקה חוקיים בבוליביה והם חלק מהמסורת שלה, אך ייצור הקוקאין גורם למתח בינה לבין ארצות הברית. [1]. מוצרי ייצוא החשובים לבוליביה הם נפט וגז טבעי וכן אבץ. בוליביה היא בעלת מאגרי הגז הטבעי השניים בגודלם בדרום אמריקה. לממשלה יש חוזי ייצוא אורכי טווח לברזיל עד שנת 2019. בשנת 2005 ביצעה הממשלה משאל-עם על חוק ההידרו-קרבונים. לפי הסקר הגאולוגי של ממשלת ארצות הברית בבוליביה יש מרבצי ענק של ליתיום בגודל 5.4 מיליון קוב של המתכת, שהם 50%-70% מכלל הרזרבות בעולם, עם זאת כרייה באזורים אלה תפגע באדמות חקלאות נרחבות ולכן המדינה מסרבת לאשר כרייה זו.

באפריל 2000, Hugo Banzer, הנשיא הקודם של בוליביה, חתם חוזה עם חברת בנייה פרטית Aguas del Tunari לשיפור ולתפעול מערכות המים בעיר השלישית בגדולה במדינה Cochabamba זו אחת הדוגמאות המפורסמות בעולם להפרטת מים. זמן קצר לאחר מכן החברה שהיא למעשה מונופול העלתה את מחירי המים פי 3. דבר זה גרם למחאות כבדות ולמהומות בקרב תושבים שלא יכלו לקנות יותר מים נקיים. עקב המשבר הכלכלי והזעם הלאומי נאלצה הממשלה לחזור בה מהחוזה. מאבק זה נתן רוח גבית למאבקים נוספים.

לאחר 180 שנות עצמאות, בשנת 2006, נתמנה לנשיאות בוליביה אוו מואראלס, בן איימארה, רועה לאמות בעברו וחוואי קוקה בעצמו.

בשנת 2011 עמד התוצר המקומי הגולמי של בוליביה על 23 מיליארד דולר, עם צמיחה כלכלית של 5% ושיעור אינפלציה של 7%. שיעור הצמיחה בשנים 2006-2009 היה הגבוה ביותר מזה 30 שנה ודבר זה הוביל לירידה מתונה באי שוויון במדינה שהוא מהגבוהים ביותר מבין המדינות ביבשות אמריקה.

ממשלת בוליביה תלויה בסיוע חוץ לשם מימון פרוייקטים. בסוף 2002 הממשלה הייתה חייבת 4.5 מיליארד דולר, רובם לבנקים רב לאומיים והיתר לממשלות זרות. במסגרת הטיפול במשבר החוב העולמי רוב תשלומי החובות לממשלות זרות נדחה מספר פעמים מאז 1987 על ידי Paris Club mechanism. דחייה זו של תשלומים נבעה מעמידה ביעדי הקיצוצים של קרן המטבע הבינלאומית.

מאז שנות ה-90 יש הכנסות גדולות למדינה מתחום התיירות.

קישורים חיצוניים

• בוליביה בוויקיפדיה האנגלית
• עדי שוורץ, מסע בדרום אמריקה המתעוררת, פורסם במקור בהארץ, 30.3.2006