בודהיזם וכלכלה חברתית: נון דואליות ומחוברות (Interconnectedness) כבסיס לכלכלה בת קיימא וחברה סולידרית

מתוך אקו-ויקי, מקום מפגש בנושאי אקולוגיה, חברה וכלכלה.
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

Nuvola apps edu languages.png זהו מאמר דעה מאת יואב לוין. מאמר דעה אינו אובייקטיבי.


אחד הרעיונות המושרשים והשגויים ביותר של הכלכלה המוניטארית המערבית לסוגיה, הן מן הצד הימני של המפה, כמו גם מצידה השמאלי, והשואבת מן המורשת הדתית התיאיסטית המערבית, ושהשתלשלה אל המיינדסט החילוני והמדעי דרך הפילוסופיה, מתבטא בראייה כוזבת ואשלייתית של טבע האדם והמציאות, ובהבנתו וראייתו של הפרט בהתבסס על התפיסה הדואלית השגויה של המציאות כאטום בודד בחברה בעוד האמת הינה של מחוברות פנימית המתבססת על תיאוריות הריקות וחוסר העצמיות, ואם כך בהיותינו מעין תת אטומים המרכיבים את האטום השלם. מחוברות זאת, ועובדת היותנו תת אטומים המרכיבים את האטום האחד והשלם, נכונה לא רק במובן של המחוברות המתקיימת בין בני האדם בינם לבין עצמם, אלא גם בין בני האדם לעולם החי, ובמובן הרחב גם בננו לבין כל הטבע והקוסמוס הסובב אותנו. הבנת טבע האדם ומציאות כמתואר כאן הינו בעל חשיבות לא רק בהיבט החברתי, אלא מהווה נדבך קריטי ועיקרי, ולמעשה את אחד הבסיסים המרכזים בכל תתי אורייה כלכלית השואפת לקיום בר קיימא. אי הבנת המחוברות הוא אם כן לא רק המקור לכל תחלואי וכישלונות הכלכלה, ואחד המקורות המובהקים ביותר לחוסר יעילות כלכלית, אלא גם לעוולות הכלכליות והחברתיות הגדולות ביותר שאנו חווים בימינו אלו, וחווינו את עד היום.

מבחינה כלכלית יש לתת את הדעת בהתייחס למחוברות זאת לפחות לשני תחומים, כפי שנדון בהם כעת. תחום אחד הוא רעיון הכלכלה החברתית, שמונעת מאהבה, חמלה ודאגה לזולת בניגוד לכלכלה המוניטרית (כלכלת כסף), המתבססת על תאוות בצע, חמדנות והדוניזם, והתחום השני הוא הקשר בין העובדים לרמת הניהול הכלכלי. מבחינה זאת, בעוד בכלכלה המערבית מתקיים דיון שגוי והזוי כמעה מיהו הגורם המקדם את הכלכלה, ותרומתו של מי גדולה יותר, כלומר האם אלו הם בעלי ההון, בעלי החברות, המנהלים הבכירים וכיוצא בזה או שאלו הם העובדים, הרי שהאמת היא שבכלכלה כמו בכל תחום אחר העובדים, המנהלים ובעלי ההון קשורים בתלות הדדית, בין אם הם יירצו בכך או לא, בין אם הם יודו בכך או לא, בין אם זה יהיה נעים להם ולא, ואין אף אחד יכול להתקיים מבלעדי האחר, שכן השכבה הניהולית ובעלת האמצעים אינה יכולה לעשות את כל העבודה ללא העובדים, ואין העובדים יכולים לעשות גם את עבודתם וגם את זו של שכבות הניהול. מאחר והעולם הוא נון דואלי במהותו הקולקטיב מן הפרטים שבו בעוד שהפרטים יוצרים את הקולקטיב אין זה משנה אם המדינה תחליף לצורך העניין את בעלי ההון, שכן כאשר אלו יהיו מונעים מאותם אעלים של אשליה, חמדנות ורוע התוצאה תהייה אותה תוצאה כמו בשיטה שבהם בעלי ההון מחליפים את המדינה. הבעיה העיקרית אינה בכך שיש שכבות שונות ברמת העיסוק והניהול, כי אם באותם גורמים המניעים אותם. מעבר לכך שהדרך הנכונה היא יצירת איזון בין הגורמים הללו על בסיס תפיסת המחוברות, פעול יוצא של אמת זה הינה עובדת השוויון בין כל השכבות המרכיבות את עולם הכלכלה, התעסוקה והעבודה. מאחר ובין כל הפרטים מתקיימת תלות הדדית ומחוברות, וכולם תורמים להצלחה הכלכלית, הדבר המתבקש הוא שוויון כלכלי בבחינת של משכורת המאפשרת קיום הוגן ומכובד של המעמד העובד, וברמה כזאת של לא תאפשר את שעבודו הכלכלי בידי גורמי הכוח הכלכלי במדינה. במילים אחרות צריך להיווצר גם איזון בין גורמים כלכליים מרכזיים, ובין הציבור האזרחי העובד.

בנוסף על כך, על מנת להבין את הקשר ההדוק בין התלות ההדדית (Interconnectedness) לבין רעיון הכלכלה החברתית כנגזרת של כלכלת דהרמה ושל חיים מתוך בחירה בפשטות מרצון להלן כמה פרטים בנושא: כלכלות חברתיות היו אחראיות בעבר על העסקה בצורה יצרנית בהיקף של למעלה ממחצית שעות העבודה באוכלוסייה הבוגרת, בעיקר נשים, במתן מענה להרבה צרכים בסיסיים של המשפחה ובביצוע אינספור תפקידים שכונתיים, החיוניים לשמירה על חברה בריאה ומעורבת. למעשה, הייתה תקופה שבה הכלכלה של משקים חברתיים מקומיים, ולכל היותר לאומיים, העסיקה הן את הגברים והן את הנשים בביצוע רוב הפעילויות היצרניות. היו אלו פעולות שבאמצעותן בני-אדם קיבלו מענה לצורכיהם הבסיסיים ביותר. הכלכלה החברתית נתנה אז מענה יעיל וזול יותר לרוב צרכינו האנושיים כבני אדם, כגון צרכים בסיסיים של אוכל ומקלט, צרכים של ביגוד וטיפול בילד, צרכים של שרותי בריאות, טיפול בזקנים ואחזקת הבית, וצרכים של חינוך, ביטחון אישי ובידור. כלכלות חברתיות אלה היו מטבען מקומיות, לכל היותר לאומיות, ללא שכר, לא מודרניות וללא שוק. הן היו מונעות על ידי אהבה יותר מאשר על ידי כסף ותאוות בצע.

כיום מועברים תפקידים מועילים ויצרניים כמו דאגה לילדים, דאגה לבריאות, הכנת אוכל, בידור ובטחון פיזי, מהכלכלה החברתית לכלכלת השוק, ומופיעים כביכול כתוספת לתפוקה הכלכלית ולכן כצמיחה כלכלית. זאת למרות שבפועל הם מוסיפים מעט, אם בכלל, לשיפור איכות השירותים שאנו מקבלים. שינוי זה מגדיל גם את הביקוש לפונקציות שמגדילות את ההוצאה הכללית, שנחשבות כתוספות לתפוקה הכלכלית, למרות שלמעשה הן מקור גדול לחוסר יעילות כלכלית. ובכן,לאחר שמוטטה הכלכלה החברתית והועברה לברוני וכרישי השוק, ההוצאה הכלכלית גדלה, אם כן, בהתחשב בכך שכאשר משפחות ובני קהילה עבדו ישירות עם חבריהם ולמענם, לא היו גובי מס, מנהלים, ווסתי תקנות ממשלתיים, רואי-חשבון, עורכי-דין, ברוקרים במניות, בנקאים, מתווכים, אחראים על תקציב פרסומי, ברוקרים להשקעה, או יועצי שיווק, שלקחו את חלקם מהתפוקה של אלה, שעשו את העבודה הממשית. הערך המלא של המוצרים והשירותים שהופקו התחלק והחליף ידיים בתוך המשפחה והקהילה, בין אלה שיצרו את הערך ממש. התוצאה הייתה שימוש יעיל באופן בלתי-רגיל במשאבים כדי לספק צרכים אמיתיים.

בעבר, וגם בימינו, כאשר ההזדמנויות לתעסוקה עסקית ותעשייתית במדינות בהן השכר גבוה דעכו, פנו הכלכלנים השמרניים למשק השירותים כדי לצאת מהמיתון. כלכלנים אלו, שהיו כלכלנים מטעם לא התייחסו לעובדה שחלק ניכר מהרחבת כלכלת השירותים נבע מסיפוחה של הכלכלה החברתית, של משקי-בית ושל קהילות. מאחר ושינויים כאלה סיפקו לנשים הזדמנויות חדשות בתחום התעסוקה והעבודה, הם מבורכים ומוצגים כיום כניצחון לשוויון האישה. אולם במקום לקדם שותפות מגדרית אמיתית וחדשה בין גברים ונשים, כזו שתערב את הגברים בצורה מלאה יותר במשפחה ובקהילה, כשהנשים מרחיבות את השתתפותן בשוק העבודה, ברב המקרים השינוי פשוט הגדיל את העומס על הנשים.דבר זה גרם למתחים חזקים ביחסי המשפחה ויצר תלות של הפרטים, המשפחות והקהילות בצוותים מקצועיים בשכר, המבצעים תפקידים שסופקו בעבר על ידי שכנים - איש למען רעהו. ילדים רבים גדלים במעונות-יום מסחריים או נשארים בבית או ברחובות ללא פיקוח מצד מבוגר. נשים רבות, שהחלו לעבוד כביטוי לבחירות שביכולתן לבצע, מוצאות את עצמן קשורות למשרות דלות משכורת רעב בלתי מספקות, ושמשפחותיהן הפכו תלויות בהן יותר ויותר.

זאת ועוד, על מנת להמחיש עוד יותר כיצד פעולת המחוברות והנון דואליות, וכיצד התעלמות מהם או אי הבנתם מהווים בסיס לעוולות כלכליות, שגורמות בהגדרה גם עוולות חברתיות. הבה הביא תחילה דוגמא לאדם שאינו חלק מהחברה המודרנית כיום, ואלי נמחיש זאת תוך התייחסות לחברות יותר עתיקות. בדוגמא שלה אנו יכולים לדמיין אדם שעובר בשדה או ביער, ואז מחליט לקטוף פרי, כי הוא רעב. כאשר הוא מוצא לדוגמא אץ תפוחים הוא ניגש אליו ובוחן את הפרי. כאשר הוא מחליט לקטוף לעצמו תפוח או שניים הוא שם לב לכך, שהוא אינו מגיע אל הפרי. באותו שלב מחליט האדם לדוגמא מתוך עצלנות לא לטפס על העץ או למצוא לא משהו לעלות עליו, והוא מנער את הענף כאשר הוא מפיל את כל הפירות על האדמה. כאן הוא לוקח לעצמו תפוח או שניים, ומשאיר את השאר על הרצפה, כאשר ברור שהרבה מהתוצרת של הטבע, שאנשים אחרים יכלו להשתמש בה תלך לאיבוד ותרקב. עצלנות כזו, שמקורה באשליה, ובאי הבנה של המחוברות והנון דואליות, אינה סתם טיפשות, אלא גובלת בפשע. מקרים כאלה, הגם שכמובן שונים בהרבה ניתן למצוא גם בחברות המודרניות. יצרני מזון או רשתות שיווק בעולם משמידות כמויות בלתי נתפסות של אוכל, שלא רק יכול להכיל את כל רעבי העולם, אלא להספיק ליותר מכך לו אוכלוסייתו של העולם הייתה גדולה אף יותר. הם עושים זאת לא רק על מנת לשמור על מחירים נוח להם, שמבטא חמדנות, תאוות בצע, והדוניזם מהזן הנחות והירוד ביותר, אלא גם על מנת להסוות את העובדה שהן אינן יעילות, ומוסיפות על כך חטא על פשט בבחינת הרוע. ידוע גם העובדה ההיסטורית, שבארצות הברית בתקופת המשבר הגדול בעוד למיליוני אנשים לא הייה כלום, ולא הייה מה לאכול, שדות חיטה שלמים עמדו ונרקבו מאותם סיבות שהזכרנו למעלה. ואם כך, אנו רואים שאי הבנת המחוברות והנון דואליות מובילות לחוסר יעילות כלכלית, ולפשעים ולזוועות נוראיות.

מנגד, כאשר הכלכלה החברתית, שאינה אלא נגזרת של רעיון המחוברות, ואינה אלא גם פועל יוצא של הנון דואליות, היא מפותחת הדבר יכול להעלות מאוד את רמת החיים והרווחה הן של הקהילה, הן של המשפחה והן של הפרט. זה לא מתבטא בלעבוד עוד, לקנות עוד, לצרוך עוד וכך הלאה, אלא למשל בהבנה של התלות ההדדית בין הפרטים (Interconnectedness), ומכאן ברעיון של לעבוד פחות, לקנות פחות, ולחיות יותר. אלא הם רק שתי דוגמאות, ואפשר להביא הרבה יותר, ואף דוגמאות מורכבות ממה שהבאתי כאן, אך נראה לי שהרעיון עצמו מובן. בנוסף, כשחושבים בצורה כזאת, ומבינים ואף מעבר לכך שהתלות ההדדית קיימת לא רק בננו לבין האנשים סביבנו, אלא גם בננו לבין הטבע הסובב אותנו, ושאנחנו כולנו, לרבות הטבע שמקיף אותנו, הינם תת אטומים שמרכיבים אטום אחד, מפסיקים גם לחמוס את הטבע (ראה צריכה, צמיחה, תמ"ג וכיוצא בזה), שמצידו גם יכול להתחדש ולא נפגע, ואז הוא יכול גם לספק לאנשים את צרכיהם. כמובן שבשביל להבין את זה, ולחיות באופן שכזה, יש מחויבות גם לתהליך של התמרה אישית במקביל לקולקטיבית. בלעדי זה אין הדבר כמובן אפשרי. אבל אם לא נעשה זאת כך נמשיך כמו שאמרתי להסתובב סביב עצמנו, מבלי שאנחנו מבינים לאשורו את עצמנו ואת העולם סביבנו. במצב זה הכישלון מובטח.

הערות

לסוגיית הכלכלה החברתית ראו אתר "המכללה החברתית כלכלית"