ארתור ססיל פיגו
ארתור ססיל פיגו (באנגלית: Arthur Cecil Pigou; נולד 1877 נפטר 1959) היה כלכלן אנגלי מתחילת המאה ה-20 שבנה את בית הספר לכלכלה באוניברסיטת קיימברידג' באנגליה, והוא השפיע על כלכלנים רבים שלמדו שם. עבודתו נוגעת בתחומים שונים של חקר הכלכלה במיוחד כלכלת רווחה אבל גם מחזורי עסקים, אבטלה, מימון ציבורי, ומדידה של תפוקה לאומית. הוא זכה לפרסום שלילי כתוצאה מכך שכלכלנים חשובים בעבודותיו כבסיס שעליו הם יכולים להגדיר את עבודות משלהם בעלי דעה מנוגדת. הוא שימש שלא ברצונות במספר וועדות ציבוריות כולל ב-Cunliffe Committee וועדה המלכותית של 1919 על מס הכנסה.
בשנת 1896 פיגו החל ללמוד ב-King's College בקיימברידג' כחוקר היסטורי תחת הנחייתו של Oscar Browning. הוא זכה במספר פרסים כולל פרס אדם סמית בשנת 1903. הוא השפיע על Cambridge Union Society שם הפך לנשיא בשנת 1900. הוא הפך לכלכלן דרך לימוד של פילוסופיה ואתיקה. הוא למד כלכלה מאלפרד מרשל. פיגו החל ללמד כלכלה בשנת 1901 והעביר קורס על כלכלה מתקדמת לתלמידי שנה שניה, שעליו התבסס החינוך הכלכלי של בוגרי קיימברידג' רבים ב-30 השנים הבאות. בתחילת הקריירה שלו הוא הרצה על נושאים רבים מחוץ לתחום הכלכלי. הוא הקדיש את עצמו לחקר המחלקות השונות בדוקטרינה הכלכלית ופרסם עבודות שעליהם מבוסס המוניטין העולמי שלו. עבודתו הראשונה היתה יותר פילוסופית בטבעה - הוא הרחיב את המאמר שהקנה לו את פרס אדם סמית לספר "Principles and Methods of Industrial Peace". בשנת 1908 הוא נבחר כפרופסור לכלכלה פוליטית כיורשו של אלפרד מרשל והחזיק במשרה זו עד שנת 1943.
התרומה הבולטת ביותר של פיגו הייתה הספר "כלכלת הרווחה" (The Economics of Welfare) שיצא לאור בשנת 1920. בספר הוא הציג לראשונה את המושג של השפעה חיצונית - כיצד עסקה בין שני צדדים עלולה להשפיע על הרווחה של צד שלישי שאינו שותף לה. כמו כן הוא פיתח את הרעיון כיצד ניתן לתקן השפעה זו, על ידי שימוש במס פיגו. המושג של השפעה חיצוני נשאר רעיון מרכזי בכלכלת רווחה מודרנית, במיוחד בתחום של כלכלה סביבתית. מועדון פיגו (The Pigou Club) שקרוי על שמו הוא התאגדות של כלכלנים מודרניים שתומכים בכלי המדיניות של מס פחמן כפתרון לבעיה של התחממות עולמית.
תרומה בולטת נוספת של פיגו "תאוריית האינטרס הציבורי" שפיתח ונחשבת כאחד הבסיסים לכלכלה ציבורית - תאוריה שמאוחר יותר נתקפה בצורה נרחבת על ידי אסכולת שיקגו בכלכלה. כמו כן פיגו עסק במגוון תופעות בשוק העבודה כולל התמקחות משותפת, קשיחות בשכר, שווקי עבודה פנימיים, שווקי עבודה מקוטעים והון אנושי.
פיגו סיפק מימון פיננסי פרטי לעבודתו של ג'ון מיינרד קיינס על probability theory. פיגו וקיינס היו חברים טובים והעריכו זה את זה מבחינה אינטלקטואלית למרות חילוקי הדעות המקצועיים העזים שהיו ביניהם. פיגו היה ביקורתי כלפי הרעיון של קיינס על מקרו-כלכלה והוא פיתח את הרעיון של "אפקט פיגו" על כסף ריאלי כדי לטעון שהכלכלה מסוגלת להגיע לשיווי משקל באופן עצמי יותר ממה שקיינס חשב. קיינס עצמו היה גם כן ביקורתי מאוד כלפי פיגו. במשך השנים פיגו התקרב יותר לדעות של קיינס וטען כי בעבר הוא לא הבין את הדברים שקיינס ניסה להסביר.
ראו גם
קישורים חיצוניים
- ארתור ססיל פיגו בוויקיפדיה האנגלית