נתונים על מערכת החינוך בישראל

יש ויכוחים רבים הנוגעים למערכת החינוך בישראל. למרות זאת, אין לציבור בדרך כלל נגישות לעובדות היבשות בנוגע למערכת זאת. במצב זה, הצדדים השונים בויכוח- אנשי משרד האוצר, אנשי משרד החינוך, המורים וכן פובליציסטים מתווכחים במעין "ערפל קרב" כאשר כל צד מאשים את האחרים במצבה הכושל של המערכת.

הנתונים המובאים כאן מקורם בעיקר בלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (למ"ס), משרד החינוך, משרד האוצר, וכן ממחקרים שנכתבו על ידי גופי המחקר של הכנסת לשם מתן רקע לוועדות החינוך ולוועדת הכספים. לפעמים הנתונים אינם ברורים או שיש סתירות בין נתוני הגופים השונים. יש גם נתונים שקשה להגיע אליהם, או שיש צורך בחישוב כדי לקבל אותם. לדוגמה הלמ"ס אינו מפרסם את מספר התלמידים בכיתה בזרמי החינוך השונים.

הנתונים המובאים כאן הם נתונים שאמורים לנסות להסביר מדוע מערכת החינוך נמצאת במשבר, והם אמורים להסביר כמה עובדות מוסכמות אודות מערכת החינוך, כמו גם לנסות לתת הסבר לכמה שאלות פתוחות.

עובדות מוסכמות על מערכת החינוך

מערכת במשבר

יש הסכמה רחבה שמערכת החינוך נמצאת במשבר. מורים מתלוננים על עומס רב ועל אלימות כלפיהם. הורים מתלוננים על רמה נמוכה של המורים. מורים מתלוננים כי מערכת החינוך מושחתת ומקשה עליהם את התפקוד היומיומי.

בהשוואה בינלאומית, של מבחנים לילדים בחטיבת הביניים בין כ-30 מדינות החברות ב-OECD, ישראל מדורגת במקום נמוך. הדבר נכון לכל הרמות - ילדים ממוצעים, מחוננים ובעלי קשיי למידה.

גם בהשוואה על פני שנים, אפשר לראות ירידה בכמות ואיכות הידע של בוגרי מערכת החינוך, דני בן דוד לדוגמה, מדבר על מבחן אוריינות שצה"ל מבצע לחלק מהחיילים ועל ירידה דרסטית באחוז ההצלחה במבחן זה. מרצים באוניברסיטאות מתלוננים שבמשך השנים יש ירידה ברמת הידע של הסטודנטים שהגיעו אליהם.

תנאי התעסוקה והלימוד

יש הסכמה כי תנאי התעסוקה של המורים הם גרועים. משכורות המורים נמוכות, ומופעלת מולם אלימות. הגיל הממוצע של מורים בכל המערכת עולה והוא נע על סביבות ה-50. רמת המורים, בהתאם לשכר הנמוך ולתנאים הקשים הולכת ויורדת.

יש הסכמה רחבה כי בחלקים של מערכת החינוך יש מספר רב מדי של תלמידים בכיתה והדבר מקשה על לימוד בכיתה. בהשוואה מול מדינות OECD, יש בישראל מספר רב יותר של תלמידים לכיתה.

שאלות מרכזיות במערכת החינוך

השאלה המרכזית היא מה הם הגורמים, הן בתוך המערכת והן מחוץ למערכת שגורמים לכך שמערכת החינוך הולכת ומתדרדרת.

בנוסף לשאלה זו יש מספר שאלות קשורות:

• לא ברור האם ישראל מוציאה סכום מספיק על החינוך. יש טענה כי ישראל מוציאה סכום גבוה על החינוך בהשוואה למדינות OECD, יש שאלה האם הסכום הזה הוא מספיק או שהוא נמוך מידי, ועד כמה ההוצאה על החינוך במונחים של הוצאה לילד או במונחים של הוצאה כללית תורמת להדרדרות המערכת. האם כדאי להגדיל את תקציב החינוך?
• הכל מסכימים כי משכורות המורים נמוכות מידי וכי דבר זה הוא גורם מרכזי בהדרדרות המערכת. ולמרות זאת, הסיבה לשכר הנמוך של מורים אינה ברורה דיה. האם הדבר נובע מבזבוז גדול בתוך המערכת? האם קיימים יותר מידי מורים? יותר מידי בירוקרטים? האם הדבר נובע מכמות גדולה של ילדים בהשוואה למדינות אחרות?
• בישראל יש למעשה 4 מערכות חינוך מקבילות - החינוך הערבי, החינוך הממלכתי, החינוך הממלכתי-דתי והחינוך החרדי - האם יש הבדלים מהותיים ביניהם, ועד כמה הבדלים אלה משחקים תפקיד בהדרדרות החינוך?
• אם ההורים, או ערכים חברתיים או מוסדות חברתיים חברתיים נוספים, מחוץ למערכת החינוך קשורים להדרדרות החינוך?
• יש טענות רבות כלפי משרד החינוך על כי הוא נוהג בבזבזנות וכי הוא מהוה גורם מפריע, מה אם בכלל הוא תרומת משרד החינוך להדרדרות החינוך? מה התרומה של ארגוני המורים שמתנגדים לפיטורי מורים להדרדרות המערכת?

אנשים במערכת החינוך

קבוצת ילדים ומוריהם, גן שמואל, 1949.

תלמידים

נכון לשנת 2013, מספר הילדים במערכת החינוך הציבורית, כולל ילדים בבתי ספר ובגנים הציבוריים היה 1.586 מיליון תלמידים. מתוך זה 405 אלף ילדים בגנים ציבוריים, והיתר, 1.18 מיליון הם תלמידי בית ספר.

נכון לשנת 2013 כמות התלמידים במערכת הציבורית גדלה בממוצע של 1.36% בשנה. הגידול באחוזי התלמידים שונה בגילאים שונים. בעוד שמספר תלמידי כיתות א' עלה ב-0.47%, עלה מספר תלמידי י"ב ב-1.21%, . סיבה אחת לאחוזי גידול שונים הם שינויים בגידול אוכלוסיית ישראל, חלק אחר נובע משינוי באחוזי נשירה מהלימודים, במיוחד בזמן התיכון. חלק מהגידול במספר התלמידים נובע מיישום המלצות וועדת טרכטנברג להענקת עוד מסגרות לימוד חינם מגיל 3. מספר התלמידים בחטיבות ביניים קטן, כנראה בגלל נטיה לצמצם אותן ולעבור למסגרות לימודים של בתי ספר יסודיים ותיכונים.

בנוסף לתלמידים אלו יש תלמידים במערכות חינוך פרטיות, בעיקר ילדים בגנים פרטים ובגנונים.

תלמידים בבתי ספר

נכון לשנת תשס"ז - שנת הלימודים המתחילה בשנת 2006, מספר התלמידים בבתי ספר יסודיים, חטיבות ותיכוניים עמד על 1,424,567. מתוכם 372,016 תלמידים במגזר הערבי (26%) [1] ו-1,052,551 תלמידים במגזר העברי. [2]. (לנתונים נוספים על תלמידים ראו [3])

מספר התלמידים בבתי הספר בישראל בשנת 2006 (למ"ס)

מגזר	סה"כ	יסודי	חטיבות ביניים	תיכונים
סה"כ	1,424,567	819,546	254,328	350,693
ערבי	372,016	230,646	69,029	72,341
סה"כ עברי	1,052,551	588,900	185,299	278,352
ממלכתי	643,191	321,539	148,239	173,413
ממלכתי דתי	240,252	156,058	36,875	47,32
חרדי	169,106	111,302	185	57,619

חלוקה באחוזים של התלמידים בבתי הספר בישראל בשנת 2006 (למ"ס)

מגזר	סה"כ	יסודי	חטיבות ביניים	תיכונים
סה"כ	1,424,567 (100%)	819,546 (100%)	254,328 (100%)	350,693 (100%)
ערבי	26.1%	28.1%	27.1%	20.6%
סה"כ עברי	73.9%	71.9%	72.9%	79.4%
ממלכתי	45.1%	39.2%	58.3%	49.4%
ממלכתי דתי	16.9%	19.0%	14.5%	13.5%
חרדי	11.9%	13.6%	0.1%	16.4%

סה"כ בחינוך העל יסודי - 605,021 תלמידים.

עם השנים, יש ירידה דרמטית באחוז התלמידים הלומדים בזרם הממלכתי. אחוז הלומדים בזרם הממלכתי-דתי ירד במידה קלה, ואילו אחוז התלמידים בזרם החרדי והערבי עלו במידה ניכרת. לדוגמה, 588,900 תלמידי היסודי שלמדו בשנת 2006-7 בחינוך העברי התחלקו כך: 54.6% (321,539) בחינוך הממלכתי, 18.9% (156,058) בחינוך ממלכתי דתי, 26.5% בחינוך החרדי (111,302). לעומת זאת בשנת תש"ן (1989-90) שבה היו בחינוך העברי היסודי 461,790 תלמידים הם התחלקו כך: 71.1% בזרם הממלכתי, 21.3 בממלכתי-דתי ו-7.6% בזרם החרדי.

מורים, גננות ועובדים אחרים

אחד הקשיים במדידת מספר עובדי ההוראה הוא הגדרות שונות. לדוגמה האם לספור רק את המורים בבית הספר או גם סייעות? כיצד מתחשבים במורה במשרה חלקית? לדוגמה לפי משרד החינוך, בשנת 2013 עבדו במסגרת משרד החינוך 137,567 עובדי הוראה (גננות, מורות, יועצות, סייעות), גידול של 4% יחסית לשנת הלימודים הקודמת לפי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לעומת זאת, באותה שנה כלל עובדי ההוראה מנו 148 אלף איש, כלומר הבדל של כ-11,000 עובדים בהשוואה לנתוני משרד החינוך לפי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, נכון לשנת 2004, מספר המורים והגננות היה 127,138, לעומת נתון מקביל של 82,872 לשנת 1991. [4]

לפי הלמ"ס בשנת 2010 מספר המורים במערכת החינוך בישראל עמד על 120 אלף, ונכון לשנת 2013, כלל עובדי ההוראה מנו 148 אלף איש. לעומת זאת, לפי נתונים אחרים של הלמ"ס, על כמות המועסקים בענפים שונים במשק, נכון לשנת 2011 עבדו בענף החינוך בישראל 385 אלף איש - כמות גדולה פי שלוש ויותר ממספר המורים. כלל עובדי ההוראה מהווים 38% מכלל העוסקים בענף החינוך בישראל. עובדים בענף החינוך מהווים 12% מכלל העובדים במשק. 95% מהם הם שכירים ומתוכם כמעט מחצית, 46 אחוז, עובדים במשרה חלקית - אחוז גבוה יחסית לממוצע במשק (23%) וביחס לענפים כמו תעשייה או ענפים עסקיים אחרים, אבל בדומה לשירותי בריאות, רווחה וסעד (42%).

להלן נתונים של הלמ"ס על מספר המורים בבית הספר בשנים 2000- 2013, הכוללים את מספר המורים בבתי הספר, את החלוקה שלהם לפי זרמי חינוך ולפי יסודי חטיבה ותיכון. הטבלה מציגה גם את הגידול במספר המורים עם השנים. ניתן לראות בטבלה עליה במספר המורים בכלל, במיוחד בזרם הערבי. נכון לשנת 2010 כמעט רבע מהמורים במערכת החינוך הם מורים בזרם החינוך הערבי. בין השנים 2000 ל-2013 מספר המורים בזרם החרדי ובזרם הערבי כמעט הכפיל את עצמו. יש גם עלייה במספר המורים בזרם הממלכתי והממלכתי-דתי אך בצורה צנועה יותר, אחוז המורים בזרם הממלכתי ירד מ-55% ל-46% עד שנת 2010, וירידה דומה נרשמה בזרם הממלכתי דתי.

'	כמות	כמות	כמות	אחוז מכלל המורים	אחוז מכלל המורים	אחוז שינוי שנתי ממוצע	אחוז שינוי שנתי ממוצע
	2000	2010	2013	2000	2010	2001-2010	2010-2013
סך כולל	102,676	120,837	135,277	100%	100%	1.8	3.8
חינוך עברי - סך הכל	84,820	92,501	102,355	83%	77%	1	3.4
חינוך יסודי	43,426	49,717	54,564	42%	41%	1.5	3.1
חטיבת ביניים	17,385	18,325	23,856	17%	15%	0.6	-
חטיבה עליונה	31,293	34,140	36,238	30%	28%	1	2
חינוך ערבי - סך הכל	17,728	27,982	32,933	17%	23%	5.2	5.6
חינוך יסודי	11,001	17,380	19,602	11%	14%	5.2	4.1
חטיבת ביניים	3,732	5,791	6,997	4%	5%	5	6.5
חטיבה עליונה	4,095	6,597	8,213	4%	5%	5.4	7.6
חלוקה לפי זרם חינוך
ממלכתי	56,619	55,787	61,720	55%	46%	0.2-	3.4
ממלכתי דתי	19,027	20,736	23,881	19%	17%	1	4.8
חרדי	9,174	15,978	16,754	9%	13%	6.4	1.6
ערבי	17,728	27,982	32,933	17%	23%	5.2	5.6

מסמך של הלמ"ס משנת 2013 מאפשר לבדוק את ההשכלה, המין ומאפיינים נוספים של המורים. לדוגמה בחינוך העברי, 83% מכלל עובדי ההוראה הן נשים. כ-60% מעובדי ההוראה הם מעל גיל 40 ו-31% מעובדי ההוראה הם מעל גיל 50, ובחינוך העל-יסודי 37% מתוך המורות הן מעל גיל 50.

מספר המורים לפי דרגי חינוך בשנת 2004:[5]

• 65,494 בבתי ספר יסודיים
• 55,493 בחינוך על יסודי - 23,049 בחטיבות, 39,923 בתיכונים.

פרסום אחר של הלמ"ס טוען כי בשנת 2006 היו 75,800 מורים בבתי ספר תיכוניים. [6]

משרד האוצר טוען שבשנת 2005 לדוגמה הועסקו בשירות המדינה 86,077 עובדי הוראה ב-75,052 משרות מלאות.

חלוקה לזרמים ופיקוחים

סה"כ מורים וגננות [7]

• סה"כ -127,138 (100%)
• בחינוך הערבי - 24,425 (19.2%)
• בחינוך העברי - 102,713 (80.8%)
• ממלכתי - 66,763 (52.5%)
• ממלכתי דתי - 21,878 (17.2%)
• חרדי - 14,072 (11.1%)

מורים בבתי ספר יסודיים

• ערבי - 14,269 (21.8%)
• עברי - 51,225 (78.2%)
• ממלכתי- 31,452 (48.0%)
• ממלכתי דתי - 10,091 (15.4%)
• חרדי - 9,681 (14.8%)

עובדים נוספים במערכת החינוך ובענף החינוך

חסרים נתונים לגבי עובדים נוספים במערכת החינוך - עובדי נקיון, נהגים, עובדי קייטרינג, מזכירות, מפקחים, יועצים, אחיות, מדרכי טיולים, אנשי כספים ומנהלה שעובדים במשרד החינוך וכו'. עובדים אלה מקבלים שכר ממערכת החינוך, רשויות מקומיות, עמותות פרטיות ועוד אבל הם לא נכללים בדרך כלל בדיווחים על מערכת החינוך. כמו כן קיימים עובדים בחינוך שאינם חלק ממערכת החינוך הממלכתית.

לפי נתוני הלמ"ס יש כ-385.4 עובדים בענף החינוך, ומתוכם רק שליש - 120 אלף איש, הם מורים. ופירוש הדבר שכמות העובדים בענפי החינוך, אך שאינם מורים, מונה כ-260 אלף עובדים. לדוגמה היות ויש כ-40 אלף בתי ספר בישראל, אם מניחים כי בכל בית ספר יש מזכירה אחת, מנקה אחת ואב- בית אחד מדובר על כ-120 אלף עובדים - מספר דומה למספר המורים.

יחס תלמידים מורה

חילוק מספר התלמידים במספר המורים (לפי נתוני הלמ"ס 2006) מפיק את החישוב הבא:

• בסך הכל יש 11.2 תלמידים לכל מורה
• 12.5 תלמידים בממוצע לכל מורה בבתי ספר יסודיים
• 11 תלמידים בממוצע לכל מורה בחטיבת ביניים
• 8.7 תלמידים בממוצע לכל מורה בתיכונים

בפועל יחס המורים לתלמידים בכל זמן נתון - נראה גבוה בהרבה. הדבר נובע מכך שלא כל המורים מלמדים כל הזמן. נתון מגביל אחד הוא לדוגמה מספר הכיתות - מורה ללא כיתה לא יכול ללמד. נתון מגביל אחר הוא פעילות המורים בזמן שאינם עוסקים בהוראה. תורמים נוספים לכך הם מורים בשנת שבתון וכו'.

חלוקה לפי מגזרים

סה"כ - תלמידים למורים בכל דרגי החינוך

• סה"כ - 11.2
• ערבי - 15.2
• סה"כ עברי - 10.2
• ממלכתי - 9.6
• ממלכתי דתי - 11
• חרדי - 11.5

מצטייר שבמגזר הערבי יש יחס גבוה של תלמידי למורה, בעוד שבמגזר העברי ובמיוחד במגזר הממלכתי קיים מספר קטן של תלמידים לכל מורה - עם הפרשים של 50% בין המגזרים.

תנאי הלימוד

בעיות משמעת של תלמידים

אחד התחומים הנחקרים בשנים האחרונות בעולם הוא השפעת ההפרעות בכיתה ובבית הספר על הישגי התלמידים, וכן המשתנים המשפיעים על רמת הפרעה.

כרמל בלנק ויוסי שביט ממכון טאוב, קיימו מחקר בשנת 2013 בישראל, שבחן מהם הגורמים המשפיעים על כמות ההפרעות של ילדים בכיתה, וכן השפעת הפרעות עלה על הציונים. בניגוד למה שאפשר לצפות, לא נמצאו השפעות של משתנים כמו גודל-בית הספר או רמת הטיפוח שלו, גודל הכיתות, מספר הבנות בכיתה. משתנים משפיעים הם יחס לא הוגן של המורים בכיתה, רמת הפרעות המשמעת בבית הספר, מידת אכיפת המשמעת בבית הספר והשכלת ההורים (שקשורה למעמדם החברתי-כלכלי).

להפרות משמעת בכיתה יש השפעה שלילית על הישגי התלמידים, ללא קשר להתנהגות התלמיד עצמו או להישגיו בעבר. יש קשר הפוך בין ציונים במבחני המיצ”ב לרמת הפרות-המשמעת של התלמיד עצמו, וכן להפרות משמעת ברמת הכיתה, כאשר בשני המקרים גודל ההשפעות דומה: בממוצע, יש פער של 11 נקודות (ציון של 80.4 מול 69.4) בין תלמיד ממושמע במיוחד לתלמיד שהתנהגותו גרועה במיוחד. הפער בהישגים בין תלמיד הלומד בכיתה ממושמעת מאוד לתלמיד בכיתה שאינה ממושמעת כלל (בנטרול הישגים קודמים ורמת המשמעת האישית) עומד על 8.4 נקודות (79.1 מול 70.7, בהתאמה). לעומת זאת, במחקר לא התגלו פערים בהישגים בין תלמידים שלמדו בבתי ספר בעלי רמות משמעת שונות או בבתי ספר שמדיניות אכיפת המשמעת שלהם הייתה שונה.

תשתיות

בתי ספר וכיתות

לפי משרד החינוך, בשנת תשס"ח (2008-2007) היו קיימים 3919 מוסדות חינוך ו-53,449 כיתות. [8]

לפי נתוני משרד החינוך באותה שנה למדו 1,445,555 תלמידים במערכת החינוך, ולכן יוצא שקיימת כיתה אחת לכל 27 תלמידים.

לפי מסמך של הכנסת משנת 2007 מספר התלמידים בכיתה במערכת החינוך בישראל - תמונת מצב, עולה כי מספר התלמידים בכיתות הוא גבוה לפי הפרמטרים הבאים:

• גבוה יותר בחינוך הערבי מאשר בחינוך העברי
• גבוה יותר בחינוך הממלכתי בהשוואה לחינוך הממלכתי דתי והחרדי
• גבוה במוסדות מוכרים ונמוך יותר במוסדות פחות מפוקחים או ללא פיקוח
• מספר התלמידים גבוה בחטיבות הביניים

• על-פי הדוח האחרון שפרסם ארגון ה-OECD, ישראל עומדת במקום הרביעי בקרב 31 מדינות שנבדקו (רובן חברות בארגון) מבחינת מספר התלמידים בכיתה. בחטיבות ביניים 31.7 תלמידים בכיתה בישראל לעומת 24.1 ממוצע במדינות OECD,וכן 26.6 תלמידים בכיתה ביסודי בישראל לעומת 21.5 בכיתה יסודית ב-OECD.

מחשוב

היעד של משרד החינוך בשנת 2000 היה מחשב לכל 10 תלמידים. בשנת 2006 היעד היה מחשב לכל 5 תלמידים. נכון לשנת 2006 יש מחשב לכל 12.2 תלמידים.

נכון לשנת 2006 74% מתוך 3,825 בתי ספר בישראל ממוחשבים, כלומר -994 בתי ספר אינם ממוחשבים כלל. 60% מתוך 3,825 בתי ספר בישראל מחוברים לאינטרנט, כלומר 1530 בתי ספר כלל אינם מחוברים לרשת האינטרנט.

השוואת בין מגזרים

כאשר משווים את תלמידים תחת פיקוח חרדי וממלכתי דתי, לבין תלמידים יהודים, ערבים ובדואים בפיקוח הממלכתי מגלים פערים ניכרים. לפי נתוני 2013, במסגרת הפיקוח החרדי יש 23.5 תלמידים בכיתה, בממלכתי דתי 23.9 תלמידים בכיתה ובזרם הממלכתי-יהודי 26.2. אצל הערבים, הבדואים המצב דומה לממלכתי היהודי. עם 26.7 תלמידים בכיתה. אצל הצ'רקסים יש 14 תלמידים בכיתה. לפי השוואה זו יש הבדל של 3 תלמידים בממוצע או של יותר מ-10% בין זרמי החינוך השונים

אם מסתכלים על גרף של מספר התלמידים בכיתה, אפשר לראות שיש בו הרבה כיתות קטנות מאוד, דבר שמטה את החציון כלפי מעלה יחסית לממוצע. רוב הכיתות הקטנות שייכות לחינוך המיוחד, שבו מספר התלמידים לכיתה קטן מאוד - 7-8 תלמידים, והוא די שוויוני בין כל זרמי החינוך. פירוש הדבר שיש פערים גדולים יותר בין זרמי החינוך בכיתות הרגילות.

בבית הספר החרדים והדתיים בחינוך הרגיל יש 24.4 ו-24.5 תלמידים בכיתה, לעומת 28.5 תלמידים בכיתה בבתי הספר החילונים-יהודים הרגילים. הבדל של 4 תלמידים. כאשר משווים את בתי הספר היסודיים, הפערים גדולים יותר: 23.3 תלמידים בכיתה בחינוך החרדי, 24.5 בחינוך הדתי ו-28.7 תלמידים בכיתה בבית ספר יסודי רגיל יהודי חילוני.

שיא הצפיפות בכיתות הוא בחטיבות ביניים. 31 תלמידים בממוצע בחינוך החילוני הרגיל ו-26 תלמידים בחינוך הדתי. אצל החרדים יש 20 תלמידים אבל יש רק 8 כיתות כאלה בכל הארץ. הפערים מצטמצמים בחטיבה העליונה, לפחות בין החרדים והחילונים עם 26 תלמידים בכיתה, בעוד שבזרם הדתי יש 22 תלמידים בכיתה.

לכן בחינוך ילדים רגילים (לא בחינוך מיוחד) חילונים וערבים (שאינם צ'רקסים), יש בממוצע 4 ל-10 יותר תלמידים לכיתה בהשוואה לחינוך החרדי והדתי. ראו גם מערכת החינוך במגזר החרדי – תמונת מצב, וועדת החינוך של הכנסת, 27 בנובמבר 2007.

תקציב ותקצוב

מונחים

• ההוצאה הלאומית לחינוך - ההוצאה בכל מוסדות החינוך הציבוריים והפרטיים, ממוסדות החינוך הקדם-יסודי עד למוסדות להשכלה גבוהה, הוצאות משקי בית לשיעורים פרטיים ולספרי לימוד וכו', וכן הוצאות לבניית מוסדות חינוך חדשים ולרכישת ציוד. ניתן לחלק את ההוצאה הלאומית לחינוך לשני מרכיבים:
• הוצאה הלאומית השוטפת לחינוך - שכר מורים ואנשים אחרים במערכת, תשלום לחברות המספקות שירותים ועוד.
• ההשקעה בנכסים קבועים - כלומר הוצאות לבניית תשתיות הצטיידות וכו'.

ההוצאה הלאומית הכוללת והשוטפת לחינוך

ההוצאה הלאומית לחינוך הסתכמה בשנת 2004 ב- 48.3 מיליארד ש"ח, שהיו 9.1% מההכנסה הלאומית הגולמית. מתוך כך בשנת 2002 התקציב השוטף היה 44.9 והיתרה היא השקעה בנכסים קבועים

ההוצאה הלאומית לחינוך בשנת 2006 היתה 52.8 מיליארד ש"ח, שהיתה 8.3% מהתוצר המקומי הגולמי. מתוך זה ההוצאה הלאומית השוטפת היתה 44.9 מיליארד ש"ח [9]

מתוך תקציב החינוך השוטף בשנת 2006, 18% הלכו לקניית סחורות ושירותים, 8% הלכו לבלאי, ו-74% הלכו לשכר עבודה. [10]

מגמות על פני שנים

ההוצאה הלאומית לחינוך בשנת 2004 במחירים קבועים נשארה ללא שינוי לאחר ירידה של אחוז אחד בשנת 2003 ולעומת עלייה של 3% בממוצע בשנים 2000-2002 (מקור - למס)

מקורות

חלקן של הממשלה והרשויות המקומיות במימון ההוצאה הלאומית לחינוך – 75%. בשלושת השנים 2004-2002 מומנו 77% בממוצע, מההוצאה לחינוך על ידי הממשלה והרשויות המקומיות וזאת לאחר 78% בשנים קודמות. יתרת ההוצאה מומנה ישירות על ידי משקי הבית - באמצעות תשלום שכר לימוד, קניית ספרי לימוד וכו', וכן מתרומות ומענקים למוסדות חינוך שנתקבלו מהארץ ומחו"ל

הממשלה והרשויות המקומיות מימנו 96% מההוצאה השוטפת לשירותי החינוך היסודי, 73% מההוצאה על בתי ספר על-יסודיים ו-75% מההוצאה על מוסדות חינוך קדם-יסודי, 66% מהוצאות האוניברסיטאות (ללא מחקרים המתוקצבים בנפרד)ו-66% מההוצאה של מוסדות אחרים להשכלה גבוהה ומוסדות חינוך על-תיכוניים.

משקי הבית מימנו 20% מסך כל ההוצאה הלאומית לחינוך בשנת 2002, תרומות ממשקי בית וממוסדות בארץ ובחו"ל מימנו 3% מההוצאה הלאומית לחינוך. עיקר התרומות היו מיועדות לאוניברסיטאות.

הוצאות שוטפות לפי דרג חינוך

לפי הלמ"ס, בשנת 2002, 44.9 מיליארד ש"ח של ההוצאה הלאומית לחינוך חולקו: חינוך קדם יסודי -10%; חינוך יסודי 28%; חינוך תיכון 28%; חינוך על תיכון וגבוהה - 22%; קורסים למבוגרים 4%; ישיבות, לימוד עברית, וספרי לימוד 4%, מנהלה 4%[11].

בשנת 2003 44 מיליארד ש"ח חולקו כך: חינוך קדם יסודי 10.2%, חינוך יסודי 28.8%, חינוך תיכון 26.6%, חינוך על תיכון וגבוהה 22.7%, קורסים למבוגרים 3.9%, ישיבות, לימוד עברית, וספרי לימוד 3.8%. מנהלה 4%. [12]

עלות הלימודים גדלה ככל שעולים בדרג החינוך - על פי נתוני הלמ"ס על התפלגות ההוצאה השוטפת לתלמיד לפי דרג החינוך בשנת 2002, כי עלות לימודיו של סטודנט במוסדות להשכלה גבוהה היא פי 1.6 יותר מעלות לימודיו של תלמיד בחינוך על תיכון, עלות לימודיו של תלמיד בתיכון (כולל חט"ב) גבוהה ב- 29% מעלות לימודיו של תלמיד בחינוך היסודי, בעוד שעלות לימודיו של תלמיד בחינוך היסודי גבוהה ב- 24% מעלות לימודיו של ילד בחינוך הקדם-יסודי.

הוצאה שוטפת לתלמיד

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לאקו-ויקי והשלימו אותו.

חלוקה לפי דרג לימוד

על פי נתוני הלמ"ס, נכון לשנת 2002, ההוצאה הלאומית לחינוך התחלקה כך - באלפי שקלים לשנה:

• חינוך קדם יסודי (בסוגריים- השוואה לתחום זה שיסומן 100) - 13.6;
• חינוך יסודי (123.5)16.8;
• חינוך תיכון (158.8) 21.6;
• חינוך על תיכון (204.4) 27.8;
• מוסדות להשכלה גבוהה (רק כאלו המוכרות על ידי המועצה להשכלה גבוהה) (324.3 כלומר ההוצאה השנתית לסטודנט היא כמו זו לשלושה ילדים בגן) 44.1.

שאלה פתוחה - בכמה כסף מתוקצב כל תלמיד?

תקציב משרד החינוך

• תקציב משרד החינוך עמד בשנת 2006 על 26.6 מיליארד ש"ח, ועל 27 מיליארד ש"ח בשנת 2007. [13]

פירוט התקציב השוטף (ברוטו) לפי יחידות [14] לשנת 2007, במיליוני שקלים, מחירי נומינלי של שנת 2006:

• סה"כ - 27,395
• יחידות מטה - 1,179
• אמרכלות ועובדי משרד - 570
• מינהל מורים - 1,601
• מינהל פדגוגי כללי - 1,033
• חינוך קדם יסודי 3,008
• חינוך יסודי 8,388
• חינוך על יסודי 7,075
• חינוך התיישבותי 2,103
• חינוך עצמאי ומוכר 1,239
• הסעות הצטיידות ופיתוח 611
• תרבות 58
• רשות הספורט 3
• טלויזיה חינוכית 93
• העברות למוסדות תורניים 428

השוואה למדינות אחרות בעולם

נעשו מספר השוואות עם מדינות אחרות בעולם - בעיקר המדינות העשירות יחסית שחברות ב-OECD, איתן נעשים גם מבחנים של הישגי התלמידים.

בעוד ההוצאה הלאומית לחינוך כאחוז מהתמ"ג היא גבוהה יחסית, מספר הילדים בישראל גבוה, ולכן ההוצאה לתלמיד אינה גבוהה במיוחד. שכר המורים בישראל ביחס למדינות אלה הוא נמוך.

הוצאה לאומית לחינוך כאחוז מהתמ"ג

אחוז ההוצאה לחינוך יחסית לתמ"ג הוא הגבוה בעולם - (8.6%) כמו גם ההוצאה למו"פ שעומדת על 4.3% מהתמ"ג. לפי מרכז אדווה, ההוצאה לחינוך כאחוז מהתמ"ג היתה 9.2% בשנת 1998. וזאת בהשוואה לנתוני OECD שעמדו באותה שנה על 5.7%.

הוצאה לאומית לחינוך לילד

אף על פי כן, משקל הילדים באוכלוסייה בישראל הוא גבוה יחסית למדינות ה-OECD. ולכן על פי הלמ"ס וארגון אדווה, יחסית למספר הילדים, ההשקעה בחינוך לתלמיד נמוכה מאשר במדינות מפותחות רבות.

מרכז אדווה בדק את ההוצאות לתלמיד בשנת 1998 במונחים של שווי כוח קנייה (PPP), יחסית למדינות ה-OECD ישראל הוציא מעט מעל ממוצע במערכת החינוך היסודי, ומעט מתחת לממוצע בחינוך הקדם יסודי, ובתיכון. בהשקעות במערכת החינוך הגבוהה ישראל ממוקמת גבוה יחסית.

• קדם יסודי - ישראל 3,094, מדינות OECD ממוצע 3,833
• יסודי - ישראל 4,135, מדינות OECD ממוצע 3,915
• חטיבת ביניים ותיכון - ישראל 5,115, מדינות OECD ממוצע 5,625
• אקדמי - ישראל 11,140, זהו מקום רביעי מתוך 16 מדינות, לא מובאים נתונים על ממוצע OECD

שכר המורים

בשנת 2004 ערך ארגון ה-OECD מחקר משווה על 31 מדינות בהן ישראל. נתוני המחקר הם במונחי דולר PPP (שוויון כוח קנייה). בהשוואה של תנאי השכר של מורים בעלי ותק של 15 שנה לפחות ישראל עמדה במקום ה-28. רק בשלוש מדינות השכר נמוך יותר. במקום הראשון עומדת לוקסמבורג, שבה שכר המורה הוא 80,000 דולר לשנה בממוצע. השכר הממוצע במדינות הארגון הוא 45,277 דולר בשנה, ובישראל הוא כ-15,000 דולר לשנה.עבור אותם מורים, במדינות הארגון שכר מורה שווה ל-1.16 מהתמ"ג לנפש בממוצע. במקומות האחרונים עומדות ישראל ואירלנד, שבהן השכר שווה ל-0.73 מהתמ"ג לנפש.

ראו עוד מידע כאן

תכני לימוד והישגי התלמידים

מידע שעוד לא סוכם נמצא במסמך של הלמ"ס משנת 2006 [15]

השוואות למדינות אחרות

לימודי מקצועות ליבה

מקצועות ליבה הם לפי ה-OECD קריאה, כתיבה, ספרות, מתמטיקה, מדע, אזרחות, שפות זרות וכדומה. לפי דני בן דוד, בעוד שבמדינות ה-OECD אחוז שעות ההוראה בגילאים 7-14 שמוקדשות לתחומי הליבה הוא 93%, בישראל מוקדשים לתחומי הליבה רק 56 אחוזים. (עמוד 12 במסמך )

מבחני PISA

בשנת 2007 ביצע ה-OECD, מבחני PISA, המודדים את הישגי תלמידים בני 15 ב-57 מדינות, שדורגו לפי ציונם הממוצע של התלמידים במקצועות המדע. פינלנד הגיע למקום הראשון וישראל למקום ה-39. סבר פלוצקר מבצע השוואה בין ישראל לבין מערכת החינוך בפינלנד, שממוקמת גבוה מעל ישראל בבחינות המיצב. [16]

• ההוצאה על חינוך, במונחי אחוזי תמ"ג דומה.
• אין קשר סטטיסטי גבוה בין הוצאות לחינוך פר תלמיד לבין הצלחה במיצב
• תלמידי פינלנד לומדים פחות שעות
• היחס בין מספר המורים למספר התלמידים דומה
• מספר התלמידים בישראל בכיתה גדול יותר 33 לעומת 28, אבל יש יותר מורים לכיתה
• לימודי מתמטיקה ומדעים תופסים את אותו חלק של הלימודים
• מורים ישראליים מלמדים יותר שעות
• המורים בישראל מקבלים הרבה פחות כסף בשכר גלובלי (ועוד פחות אם משווים שכר לשעה)

המסקנה של פלוצקר היא שצריך שמורים ילמדו פחות שעות ויקבלו שכר גבוה יותר. דבר זה יכול לבוא על חשבון שעות הלימוד (כך שתלמידי ישראל ילמדו מספר שעות דומה לתלמידי פינלנד), אבל לא אומר איך להגדיל את שכר המורים הגלובלי (החודשי) - דבר זה יכול לבוא או על ידי קיצוץ במערכת החינוך בתחום בינוי או אדמיניסטרציה או על ידי קיצוץ מספר המורים - דבר שיגרום לכך שיחס המורים לתלמידים יקטן.

הפרטה

יש נסיונות ברורים מצד גורמים שונים לקדם הפרטה של מערכת החינוך. הטענה היא כי הדבר נועד לקדם את מערכת החינוך הכושלת.

מהצד השני יש טענה כי האוצר וגורמים אינטרסנטים כמו חברות המספקות שירותים לחינוך גורמים להזנחה מכוונת כדי לזכות בנתחים מתקציבי החינוך ולהראות שיפור על בשנים שלאחר ההפרטה. מגמה שבה מואשם האוצר גם לגבי הפרטות אחרות.

ביולי 2007 הודו פקידים במשרד באוצר בכתבה של מוטי בסוק, "המזימה להפריט את החינוך", כי הם מעוניינים בהפרטת החינוך והפיכת משרד החינוך לגוף מפקח בעוד שהחינוך עצמו יעבור לעיריות. עיריות חזקות יהנו מחינוך משופר ואילו עיריות חלשות יותר ישענו על מערכת החינוך. פירושו של דבר זה הוא כי פקידות האוצר מנסה להתוות את מדיניות החינוך, במקום הדרג הפוליטי. [17]

פעילויות רבות של משרד החינוך מופרטות כיום, כגון שיעורי מוזיקה, הפעלות שונות, וכן שירותי לוגיסטיקה. חברת מרמנת לדוגמה, העסיקה בשנת 2011 4700 עובדים וקיבלה ממשרד החינוך כחצי מיליארד ש"ח על שירותים כאלה. [18]

עמותות

על פי מחקרה של ד”ר בת-חן וינהבר נכון לסוף שנת 2005 רשומות כ-4,000 עמותות חינוך ברשם העמותות (לא כולל עמותות דתיות). משנת 2002 נרשמו כ- 1,350 עמותות העוסקות בחינוך, מהן: 522 עמותות דתיות, 196 עמותות ערביות. הנתונים האלה לא כוללים עמותות שאינן מוגדרות כאלה אבל יש להן גם פעילות בחינוך. מאז שנת 2000 יש עליה חדה במספר העמותות, במקביל למגמות של הפרטת החינוך.

רוב פעילות העמותות - כ-80% מתמקדת בחינוך ערכי ובהעשרה, שני תחומים שמהם נסוגים בתי הספר. עוד 11% מהעמותות מתקדמות בהקטנת הפערים בחינוך. מסקירה לא מייצגת של ארגונים ארציים מסתמן כי רוב בתי הספר בהם פועלים הארגונים נמצאים בישובים במעמד כלכלי-חברתי גבוה או בינוני ופחות בבתי ספר עניים יותר.

בנוסף כיום מעורבות העמותות בכל רבדי מערכת החינוך - הכשרות מורים, קביעת תכני לימוד, ועוד. דו"ח זיילר משנת 2006 מצא כי במערכת החינוך הופעלו 675 תוכניות בהן היו מעורבים ברמות שונות גופים שאינם חלק ממערכת החינוך.

לדברי ד”ר בת-חן וינהבר, מהמכון ליזמות בחינוך בבית-ברל, שערכה מחקר בנושא, הכניסה של הגופים החיצוניים למערכת החינוך ללא גבול היא סוג של הפרטה לא רשמית. [19]

לצד המעורבות הגדולה יותר של אזרחים בהתנהלות מערכת החינוך, העמותות מייצרות גם כמה סוגי בעיות - אין בקרה של תקציבים, אין בקרה של התכנים ושל סוגי העמותות שנכנסות, העדר שקיפות ופיקוח, הגדלת אי השוויון ועוד. כמו כן חסרה מדיניות ברורה של משרד החינוך במערכת יחסיו עם ארגוני המגזר השלישי. [20]

ראו גם

• כלכלת ישראל
• מערכת החינוך בפינלנד
• אי שוויון בישראל
• גידול אוכלוסין בישראל

קישורים חיצוניים

פרסומים רשמיים ומכוני מחקר

• משרד החינוך במבט רחב מספרים על החינוך
• נתוני מערכת החינוך אוח, משרד החינוך
• שקיפות תקציבית, משרד החינוך
• פרסומים ולוחות של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בנושא חינוך והשכלה
• כוחות הוראה במערכת החינוך הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, נתונים עד 2004
• תקציב משרד החינוך: רקע כללי והצגת התקציב וועדת הכספים, 14 בדצמבר - 2006 - כולל פירוט התקציב למגזרים
• ההוצאה הלאומית לחינוך 1962-2000 למ"ס 2003, כולל השוואות הוצאות למדינות OECD
• תקציב החינוך מבט כללי 2007 משרד החינוך
• ההוצאה הלאומית לחינוך 2003-1962 למ"ס
• תקציב משרד החינוך משרד האוצר 2008
• נתונים על ישראל מתוך דו"ח ה-OECD לשנת 2009, יש לשים לב שהנתונים הם נבחרים
• מחקרים בנושא חינוך מרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל
• כרמל בלנק ויוסי שביט, מפריע לכל הכיתה, מרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל, 2013
• השוואה בין-לאומית של ההוצאה לחינוך בבתי הספר ומדיניות של העדפה מתקנת בהקצאת משאבים פרק ח' 2 - בנק ישראל, דין וחשבון 2008

הצעות רפורמה

• "הצעה לרפורמה מבנית במערכת החינוך של ישראל", דו"ח ועדת א.ל.ה. (הרצל בודינגר (יו"ר), עידו אוחיון, דן בן-דוד, תמר ברק, הלל וורמן, דליה פרשקר, צבי צמרת, שבתי שביט), נובמבר 2003: הדו"ח המלא, תקציר, המלצות עיקריות של וועדות אל"ה ודברת.
• הרפורמה האמיתית בחינוך טענה על חוסר בתוכניות לימוד מוגדרות ואי תמיכה מקצועית - מיר מרקמן אלה

עמותות בחינוך

• חלוקת האחריות בין הממשלה לחברה האזרחית בנושא חינוך, נייר עמדה לדיון בוועדת החינוך, ד"ר בת חן וינהבר, מכללת בית ברל.
• חלוקת גבולות האחריות בין הממשלה לחברה האזרחית בנושא החינוך פרוטוקול ישיבת ועדת החינוך של הכנסת, 8.7.2008

כתבות

• שחר חי, זה הציון של בית הספר שלכם: מפת החינוך, וואינט, 14.5.2017
• שחר חי, נתוני השנה החדשה: פחות סטודנטים לתואר ראשון, צמצום במוסדות המחקר, וואינט, 18.10.2017
• ניצן צבי כהן, מגמה מעורבת; עלייה ברמת ההשכלה בחברה הערבית, פערי שכר מול עמיתיהם היהודים, דבר ראשון, 28.12.2017
• יונתן קירשנבאום, חוסכים על התלמידים; בנק ישראל: ההוצאה לתלמיד בישראל נמוכה משמעותית ממדינות ה-OECD, דבר ראשון, 26.3.2019
• אדיר ינקו, דו"ח ה-OECD: ישראל משקיעה יותר בחינוך - אבל כל תלמיד עדיין מקבל פחות, וואינט, 10.9.2019

מאמרי דעה

• תקציב משרד החינוך ישיבת וועדת החינוך נובמבר 2006
• עוד חידות על מערכת החינוך מתוך הבלוג של ההיסטוריון אורי אמיתי
• החיפוש אחרי הנתון הסטטיסטיקאי יוסי לוי תוהה כמה מורים יש ומה שכרם, בבלוג "נסיכת המדעים"
• אם יש משהו שמערכת החינוך בארץ צריכה, זה את רודולף ג'וליאני על הספר "בחזרה לאלף-בית" שטוען שמוקד הבעיה היא אלימות תלמידים ותרבות שקר במוסדות החינוך
• "ההיי-טק הישראלי בסכנה" בגלל החינוך. ראיון עם דב פרוהמן, מייסד אינטל ישראל, גיא גרימלנד, 6.5.2008 הארץ
• על ספינים חינוכיים ואקרובטיקה סטטיסטית 8.9.2007 ד"ר יוסי דהאן, פרסום מאתר העוקץ.
• מבקר ספרות לימד תנ"ך בחטיבת הביניים וחזר עם מסקנות עגומות דורון קורן, הארץ, 01.01.2009
• אכפת לכם כמה מורים לפיזיקה יהיו כאן ב-2015? גיא רולניק, TheMarker .23.12.2010
• מנהל בית ספר לשעבר: "בית הספר הוא מקום שרע לילד להיות בו - המערכת לא לטובתו" דפנה לוצקי, ליאור דטל 01.09.2014 TheMarker

הערות שוליים

ישראל

נושאים: אוכלוסיית ישראל - משאבי טבע בישראל - משק האנרגיה בישראל - גז טבעי בישראל - משק המים בישראל - חקלאות בישראל - כלכלת ישראל - חוק ההסדרים - לובי פוליטי בישראל - משפחות ההון בישראל - הפרטה בישראל - אי שוויון בישראל - בנקאות בישראל - פנסיה בישראל - תחבורה בישראל - תחבורה ציבורית בישראל - פרבור בישראל - זיהום מים בישראל - זיהום אוויר בישראל - אנרגיה מתחדשת בישראל - מערכת החינוך בישראל - מערכת הבריאות בישראל - כלכלת המחר - צמיחה ירוקה לישראל - תוכנית אב ארצית לפיתוח מקיים