השפעות סביבתיות של מוצרי אלקטרוניקה
מחשבים ומוצרי אלקטרוניקה גורמים לזיהום סביבתי משמעותי הן בהקשר של צריכת אנרגיה וחומרים מתכלים, והן בהקשר של פליטת חומרים מזהמים במהלך מחזור החיים שלהם - בעיקר בזמן הייצור אך גם בזמן השימוש והפסולת.
בעיות סביבתיות
מחזור החיים של המוצר, קרי הייצור, השימוש והפסולת של מחשבים וציוד אלקטרוניקה, מגלה שיש להם השפעה סביבתית רחבה.
פסולת רעילה בייצור ובזריקה
הפסולת האלקטרונית היא כיום בערך 2% מזרם הפסולת המוצקה בארצות הברית, והאחוז היחסי שלה רק גדל מידי שנה.
רעילות הפסולת האלקטרונית, לעומת זאת, חורגת בהרבה מהייצוג שלה בפסולת הכללית. יותר מ-1,000 כימיקלים המשומשים במהלך הייצור (ביניהם עופרת, קדמיום, וכספית, למשל), החשודים כמסרטנים או גורמי מחלות, עלולים למצוא את דרכם לאוויר, לקרקע ולמי-התהום.
נכון לשנת 2006, משקל הפסולת הרעילה שמייצרות חברות אלקטרוניקה וטכנולוגיה ברחבי עולם מגיעה ל-35 מיליוני טונות בשנה (4,000 טון מדי שעה), לפי נתוני התוכנית הסביבתית של ארגון האומות המאוחדות (UNEP).[1]
חברות טכנולוגיה אמריקאיות, אירופיות ויפניות מעבירות את הפסולת באופן מתמיד, ולעתים קרובות באופן בלתי חוקי, למדינות שבהן קיימות הגבלות חוקיות מועטות יחסית על זיהום הסביבה, בהן גם הודו וסין.[1]
בשנת 2005, חשף ארגון גרינפיס אתרי פסולת בהודו ובסין, בהם מפורקים מוצרי אלקטרוניקה שיצאו מכלל שימוש. הפירוק נעשה באופן ידני תוך חשיפת העוסקים בכך למספר רב של כימיקלים רעילים. לדברי הארגון, בסין נמצאו מכלי חומצה שדלפו לתוך נחלים סמוכים, ורמת החומציות בנחלים הייתה כה גבוהה עד כי מטבע שהושלך לתוכם התמוסס בתוך שעות ספורות.[1]
ארגון בזל אקשן נטוורק (BAN), מנהל מעקב אחר סחר בחומרים רעילים ברחבי העולם. בדו"ח של הארגון משנת 2005, הוא חשף כי מידי חודש נשלחות 500 מכולות של פסולת אלקטרונית מארצות הברית ומאירופה לניגריה, שם נשרפת הפסולת תוך גרימת זיהום סביבתי קשה. [1]
שימוש בהיקף גבוה בחומרים ובאנרגיה בייצור
מאזן החומרים הדרושים ליצור מחשב (Material intensity) גבוה פי 10 יחסית לייצור מכונית או מקרר. נתון זה בעייתי במיוחד לאור העובדה שהתחלופה של המחשבים היא הרבה יותר מהירה מאשר מכוניות או מקררים.
80% מהאנרגיה הדרושה במחזור החיים של מחשב, נצרכת בתהליך הייצור וההובלה.
צריכת אנרגיה בשימוש
צריכת האנרגיה של המחשבים ביתיים, מהווה כ-2%-3% מצריכת האנרגיה הכוללת של אדם, או כ-10% מצריכת האנרגיה הביתית.
בספר אנרגיה בת קיימא - ללא האוויר החם, מחשב הפיזיקאי דיוויד מקיי, את הספק הצריכה של מכשירים שונים. מכשירים בעלי צריכת הספק גדולה בזמן פעילות הם:
- מדפסת לייזר (500 וואט)
- מקרן (150)
- קונסולות משחקים (כ-160)
- מסך קתודי (110)
- טלוויזיה (100)
- מחשב (80)
לשם השוואה, שואב אבק הוא בעל הספק של 1,600 ואט. עם זאת, זמן הפעולה של מכשירי חשמל רבים ארוך יותר וחלקם עובדים 24 שעות ביממה. מחשב עובד שאינו פעיל צורך כ-80 וואט. במצב המתנה ("סטנד-ביי") המכשירים צורכים בהספק של 10 וואט (טלוויזיה) עד 2 וואט. מקיי יוצא נגד הרעיון של "חסכון בקטן", חסכון של מטען סלולרי למשך יום שלם מתבזבז במשך שניה אחת של נסיעה במכונית.
מקיי מעריך שבבית בריטי ממוצע שמכיל במכשירי חשמל שנמצאים במצב סטנד ביי או במצב דלוק, המכשירים יכולים לדרוש סך של 5 קוט"ש לאדם ביום. דבר זה מהווה כ-2.5% מצריכת האנרגיה הכוללת של אדם בריטי ממוצע.
עבור ארגונים גדולים, כלומר במחשוב ארגוני, עלויות האנרגיה מאמירות ככל שרשת המחשבים גדולה ומסועפת יותר.
התיישנות מהירה
קצב ההתקדמות הטכנולוגית, אי-ההתאמות המכוונות והתיישנות המתוכננת של המחשבים הציוד הנלווה מכתיבות לא רק תחלופה מהירה, אלא גם קושי גדול במחזורם. שימוש חוזר של מחשבים צורך מ-1/5 עד 1/20 מהאנרגיה הדרושה למחזור מחשב.
כתוצאה מכך, מיליוני מחשבים, מסכים וציוד היקפי אחר שיכולים להיות בהחלט שימושיים מושלכים מידי שנה לאתרי ההטמנה (הערכה של 150 מיליון מחשבים באתרי פסולת בארצות הברית עד 2005).
זיהום אוויר בזמן השימוש
מחשבים ובמוצרי אלקטרוניקה מכילים מגוון גדול של חומרים רעילים, אך רוב הכימיקלים האלה אינם מסכנים באופן ישיר את המשתמשים במחשבים בזמן השימוש, בגלל שם מצויים בכמויות נמוכות ומצופים במארזי פלסטיק ומתכת בתוך המחשב ואין להם מגע ישיר עם המשתמש.[2]
עם זאת, יש חשש מפני פליטה של מעכבי בעירה על בסיס ברום - Brominated flame retardants (הנקראים BFRs), שמשמשים במהלך ייצור פלסטיק. מוצרי אלקטרוניקה ומחשבים יכולים לפלוט BFRs במשך תקופה מסוימת, ו-BFRs נמצא בדגימות אבק של שנאספו במשרדים.[2] רמת הרעילות של BFRs עוד לא נקבעה במדוייק אבל יש גורמים רבים החוששים כי הוא רעיל ומסרטן. פליטה של -BFRs נחשבת לזיהום אוויר ביתי ועלולה להתווסף לבעיות אחרות שלו כמו תסמין הבניין החולה.
ניטור וחלופות
פעילות אזרחית
מדד אחד אפשרי הוא "מדד לאלקטרוניקה ירוקה" של ארגון גרינפיס. המדד מתפרסם מאז אוגוסט 2006 ומדרג את 18 הפירמות המובילות שעוסקות במחשבים, טלפונים ניידים, טלוויזיות וקונסולות משחקים. המדד נקבע על פי המדיניות שלהן בתחומים של חומרים רעילים, מיחזור ושינויי אקלים. [1]
Silicon Valley Toxics Coalition הוא ארגון סביבתי שקם בשנת 1982 בעקבות זיהום מים ליד מפעלי ייצור של אלקטרוניקה. כיום הארגון עובד ברמה העולמית כשמרכזו בעמק הסיליקון בקליפורניה. הוא פועל להגדלת המודעות לחומרים מזהמים שנוצרים בזמן מחזור החיים של מחשבים ולניסיונות העברת התעשייה לכיוון סביבתי ומקיים יותר. [2]
ארגון "בזל אקשן נטוורק" (Basel Action Network – BAN) הוא ארגון שפועל להילחם בהפצה הגלובלית של רעלים, ובמיוחד לעקוב אחר אמנת באזל שאמורה למנועה מסחר ברעלים. הארגון עוסק בין היתר גם במסחר בפסולת אלקטרונית רעילה [3].
ניסיונות התמודדות בעסקי המחשבים
מספר חברות מנסות להתמודד עם חלק מהבעיה על ידי ניסיונות מעבר למחשוב ירוק, שבו יש שימוש נמוך יותר באנרגיה, שימוש בחומרים רעילים פחות, ונהלי ייצור שמאפשרים למחזר את החומרים הרעילים כחלק מהתפיסה של מעריסה לעריסה עם זאת, הזיהום הנגרם מתעשיית האלקטרוניקה והמחשבים הוא גבוה מאוד.
ניסיון התמודדות נוסף היא פתיחה של חברות לשימוש חוזר ולמחזור מחשבים. החברות מקימות מרכזי איסוף למוצרי אלקטרוניקה ישנים. חלק קטן מהמחשבים מועבר לשימוש חוזר, וחלק ממוחזר על ידי העברת חלקי רכיבים שונים לתעשיות מחזור שונות - פלדה אלומיניום ופלסטיק שמהוות את רוב המשקל מועברות לחברות מחוזר, וטיפול נפרד הוא ברכיבי האלקטרוניקה שיש בהם שרידי מתכות יקרות כמו גם חומרים רעילים.
סרטים וספרים בנושא
- Challenging the Chip הוא ספר משנת 2006 שעוסק בצדק סביבתי, בזיהום ובזכויות עובדים בתעשיית האלקטרוניקה העולמית. הספר מכיל לדוגמה את סיפורי מאבקם של עובדים עניים הסובלים מחשיפה לחומרים רעילים. הספר נכתב ונערך על ידי מספר אנשים העוסקים בנושא, ביניהם, Ted Smith המייסד של ארגון Silicon Valley Toxics Coalition
- הסיפור של האלקטרוניקה הוא סרט תעודה קצר בנושא, מבית היוצר של סיפורם של הדברים
ראו גם
קישורים חיצוניים
- לנובו ומוטורולה: שיאניות הזיהום
- דל תשלש את המיחזור של ציוד מתוצרתה
- דילן טווני, PC Magazine, מה מסתתר בתוך המחשב הנייד?, באתר ynet, 4.7.2007
- לצפייה במאמר על חישוב העלות הסביבתית של המחשוב
- לצפייה במצגת של חברת SUN Microsystems
- ד"ר סם גיל ערך מחקר על חיסכון באנרגיה בתחום ה-IT גלובס, 29.6.2008
- מדד לאלקטרוניקה ירוקה של ארגון גרינפיס. המדד מתפרסם מאז אוגוסט 2006 ומדרג את 18 הפירמות המובילות שעוסקות במחשבים, טלפונים ניידים, טלוויזיות וקונסולות משחקים, על פי המדיניות שלהן בתחומים של חומרים רעילים, מיחזור ושינויי אקלים.
- פתרונות מחשוב ירוקים Ultra Thin Clients
- יצרנים ויבואנים של מכשירי אלקטרוניקה יחוייבו לממן את מיחזורם אורנה קורן, דה מארקר, 16.6.2011
- רחלי ווקס, זווית, המחיר שלא תראו בחשבון של הסמארטפון שלכם, וואינט, 11.5.2018
- שני אשכנזי, מתכננים לקנות את האייפון החדש או כל סמארטפון אחר? כדאי שתדעו את המחיר הסביבתי, גלובס, 11.9.2019
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 לנובו ומוטורולה: שיאניות הזיהום נמרוד הלפרן, קפטן אינטרנט, הארץ 2006
- ^ 2.0 2.1 דילן טווני, PC Magazine, מה מסתתר בתוך המחשב הנייד?, באתר ynet, 04.07.2007