היווצרות הבודהיזם
היווצרות הבודהיזם פירושו האירועים העיקריים אשר על פי המחקר ההיסטורי הביאו להיווצרותה והתגבשות עקרונותיה ומאפייניה הבסיסיים של התנועה החברתית-דתית בהודו של העת העתיקה ואחת מן הדתות המשפיעות כיום הנקראת באופן נפוץ "בודהיזם".
הדת נוצרה והתפתחה תחת הנהגתו של 'סִידְּהַארְתָּה גַאוּטַמָה (סנסקריט: सिद्धार्थ गौतम, תעתיק מדויק: סידּהָארטְהַה גַאוּטַמָה; בפאלי: शिद्धत्थ गोतम, סִידְּהַתַּה גוֹטַמַה) המכונה גם שָׁאקְיַמוּנִי (סנסקריט: शाक्यमुनि, "החכם בן שבט השאקיה") וידוע בעיקר כבּוּדְּהָה (סנסקריט: बुद्ध, "זה שהגיע להארה" או לחלופין "זה שהואר"), אשר חי ולימד בהודו במאה החמישית או השישית לפני הספירה במטרה עיקרית להפחית את הסבל הרב במציאות.
גרעין הדת שנוצר עד מות הבודהה המשיך להתפתח עד ל"קרע הגדול" בו פוצלה הדת לשני זרמיה העיקריים כיום, אך הדת מוסיפה להתפתח גם בימינו (ראו בהמשך). רעיונות הבודהיזם נפוצים כיום לא רק במסגרת הדת אלא גם במסגרת מגוון פילוסופיות של רוחניות חילונית הנוגעים למקורות הסבל והדרכים להפחיתם מבלי להצריך אמונה תאיסטית.
ערך זה מבוסס בעיקר ספרו של דמיאן קיאוון (Damien Keown) בשם "Buddhism: A very short introduction" משנת 2013 בהוצאת Oxford ויתן תמצית מועטה של השחזורים ההיסטוריים הנפוצים להיסטוריה של הבודהיזם והבודהה עצמו.
הקדמה כללית
הבודהיזם הינו דת עם מספר זרמים אשר העיקריים שבהם הם הטהרוואדה ("מסורת האבות", נחשבת לאורתודוקסיה של הבודהיזם), המהאיאנה ("הכלי הגדול") והווג'ריאנה ("כלי היהלום"). ניתן להבדיל באופן כללי בין זרמי הבודהיזם השמרניים של דרום אסיה (המושפעים יותר מן הטהרוואדה) לבין אלה החדשניים יותר של צפון אסיה (המושפעים יותר מן המהאיאנה).
הבודהיזם מקדש את מושגי החסד וההקרבה ומסרו העיקרי הוא להפחית את הסבל של הפרטים השונים בעולם (בני אדם ובעלי חיים כאחת) תוך קידוש החמלה ליצורים בעלי תודעה החשים סבל, כדרך עיקרית לעולם טוב יותר.
עיקרון יסוד בבודהיזם הוא שאדם לא באמת יהיה שמח בחלקו אם לא יקפיד להקריב מזמנו ומחלקו למען האחר ללא ציפייה או לכל הפחות ללא הקפדה על קבלת תמורה (ככל שהנסיבות מאפשרות זאת וכל עוד יש לו ביטחון הישרדותי) ובכך יגיע לנירוונה - שמחה פנימית אמיתית, אשר ככלל תטיב עימו ועם סביבתו.
הדת מצדדת בסוג כל שהוא של גלגול נפשות (לאו דווקא גלגול נשמות) בו ייתכן שנפש אנושית תשוב כצורת נפש חיים אחרת (סמסרה, samsara).
הדת כוללת תפילות בעיתות מסוימות, מדיטציה ומתן צדקה לנזירי הדת ולעניים כעקרונות להתפתחות רוחנית וחברתית. הדת היא בבסיסה פציפיסטית ומצדדת באלימות רק למטרת הגנה עצמית אם כי פותחו בה דוקטרינות של התגוננות צבאית בעיקר לאחר חורבן הישויות המדיניות הבודהיסטיות בשטחי אפגניסטן, פיקסטן והודו של ימינו לאחר פלישת הכובשים המוסלמים אליהן, כמו גם לאחר דיכוי הדת על ידי אתאיזם מדיני בעת המודרנית.
בדרך כלל, בודהיסטים לא מתייחסים לדתם בשם "בודהיזם" אלא בשם "דהרמה" ("הדרך").
4 עקרונות יסוד הדת מוכרים כ"ארבע האמיתויות המכובדות" (the four noble truths) וכתבי הקודש היסודיים שלה הם הקאנון הפאלי (Pali canon) אם כי תומכי הזרמים מהאיאנה ווג'ריאנה פיתחו כתבים משלהם המבוססים על מסורות אלה ועל מסורות בע"פ.
רבים מהבודהיסטים הם צמחונים (בעיקר מזרם המהאיאנה) מתוך רצונם לבוא לקראת האחר גם כאשר מדובר בבעל חיים ולא רק בבן אדם (בהתאם לעיקרון הבודהיסטווה בזרם המהאיאנה - ראו בהמשך).
הקדמה בנושא מדיטציה
ערך מורחב – מדיטציה
אחד מעקרונות היסוד בדת הבודהיזם הוא ביצוע מדיטציה והבנה הן של הדת והן של תהליך היווצרותה וההקשר התרבותי-חברתי בו נוצרה, מצריך להבין מושג זה.
המונח מדיטציה מתאר מגוון פרקטיקות שמטרתן זיכוך התודעה כך שהפרט יוכל לשלוט בצורה טובה יותר בזרם המחשבה שבתודעתו ובכך לסנן החוצה מתודעתו מחשבות בלתי רצויות כך שיחשוב בצורה מרוכזת, עמוקה ושנונה יותר על המציאות ממנה הוא חלק ועל איך הוא יכול להפוך את חייהם של אחרים וחייו שלו לטובים יותר לצורך הפחתת הסבל הכללי בעולם. מחקרים רפואיים מראים כי למדיטציה יש השפעות טובות על בריאות המוח והגוף.
מדיטציה אם כך היא כל מצב בו התודעה נשלטת על ידי הפרט באופן מספיק ויש רמות שונות של שליטה בתודעה שניתן להגיע אליהן במגוון דרכים; למעשה אנשים נכנסים למצבי מדיטציה פעמים רבות בחייהם אף מבלי לכנות זאת בשם מדיטציה, למשל כשהם מתרכזים מאוד במטלה מסוימת ומתייחסים אליה במורכבות ורצינות רבה. הפעלת הדימיון (הפן ה"פנטסטי" של הנפש) באופן מספיק חזק או מורגש יכול להיתפש במקרים רבים כמדיטציה.
מדיטציות עמוקת יכולות לכלול תופעות תודעתיות (קווליות) הקשורות גם בלקיחת סמים פסיכואקטיביים מסוימים (כגון LSD או מסקלין) אך מוסכם בקרב אנשי דת ומדענים כי חוויות בעקבות נטילת סמים כאלה הן רק חלק מחווייה מדיטטיבית ולא תחליף למדיטציה כשלעצמה. במדיטציה מודגשת השליטה על זרם המחשבה בעוד שבלקיחת סמים מודגשת החווייה הנלווית לזרם המחשבה מזוכך הנשלט מספיק לעומק - אז אין תופעות לוואי של סמים מסוימים - המוח מייצר חומרים כמו הסמים עצמם בכמויות ראויות בעת מדיטציה, מה שנקרא לעתים טריפ טבעי או טריפ עצמי (Self-trip) מבלי הגזמה בחומר מוחי ספציפי כמו שקורה עם צריכת סמים.
מטרת המדיטציה היא לא "להיות במקום אחר" אלא להיות "כאן ועכשיו" רק פיקח יותר (כלומר פחות מוסח) ומודע בעמוק משמעותי לשאר הקיים בעולם זה. השוואה טובה היא קרן אור - כשהאור לא מתפזר ואחיד בקרן הוא חזק יותר ומחמם יותר עד כדי שיוכל לחתוך פלדה (כמו עם קרן אור מסוג קרן לייזר). השוואה נוספת היא הפחתת רעש. תפישות המנסות לחבר בין הבודהיזם לתורת הקוונטים (תורה פיזיקלית) מדברות על כך שכולנו אחד; כל החלקיקים המהווים אותנו ואת הכל ביקום זה וביקומים אחרים אם ישנם יכולים להימצא בכל מקום ובכל זמן ומדיטציה היא דרך להרגיש את החיבור הזה של הכל בהכל, לפי תפישה זו.
אין ספק שבשביל מדיטציה יעילה נדרשת סביבה טבעית ושקטה, כזו שהמוח האנושי מתאים לה באופן טבעי וכזו שבה הנפש יכולה להתעלות ולזכך החוצה כמות סבירה של זיהום, רעש והסחה - מכאן שמדיטציה איננה כלי רוחני על טבעי אלא כלי טבעי נפשי בעל פוטנציה גדולה מן הנדמה. הזמן והמקום בו נוצר הבודהיזם (צפון תת-היבשת ההודית) היה אז אזור טבעי עתיר נהרות, מעיינות, צמחייה ומקומות טבעיים מעולים להתבודדות ומדיטציה שקטה.
ישנם מצבים עמוקים יותר ויותר של מדיטציה ותפישה רווחת גם בבודהיזם היא כי מצבים עמוקים מספיק מקלים על האדם להגיע להארה רוחנית ולהבין שכולנו בקיום הזה ערבים זה לזה וצריכים לבוא זה לקראת זה למען עולם טוב ושמח יותר. דהיינו, מדיטציה מסייעת לא רק לתאר זאת אל גם להבין, לחוש ולרצות זאת ובכך מסייעת לפתח חמלה (Compassion) לשאר הבריות.
הבודהיזם מתאר מספר רמות ("דיאנות", Dhyana) של מדיטציה ורמה גבוהה ביותר של שקט פנימי ועומק מחשבתי נקראת "סאמאדהי" (Samadhi).
עם זאת, כפי שיוסבר בהמשך, על פי הבודהיזם מדיטציה איננה כלי יחידני להגיע להארה רוחנית אלא כלי מסייע (וחשוב אמנם). הבודהה עצמו פיתח שתי שיטות מדיטציה המשלימות זו את זו - מדיטציית הרגעה (סאמאתאה, Samatha) ומדיטציית הסתכלות פנימית או "תפנית" (ויפאסאנה, vipassana). הבודהה הדגיש כי מדיטציה כשלעצמה לא תסייע להגיע להארה ונדרשת שקידה בחכמת המוסר ועקרונות הדת, הקרבה למען האחר, גמילות חסדים וכדומה, בכדי להגיע להארה.
היווצרות הדת הבודהיסטית
על פי המסורת וסינתזה מחקרית (הנרטיב הנפוץ - "הנרטיב") מייסד הדת סידהתה גוטמה נולד למשפחה אריסטוקרטית משבט שאקיה שחי במורדות טראי (Terai) שלמרגלות הרי ההימאליה שבצפון תת-היבשת ההודית (בתחום מדינת נפאל של ימינו).
הדת השלטת בחברה אליה נולד הייתה הדת הוודית - צורה מוקדמת של דת ההינדואיזם. הדת הוודית שכללה שיטות שונות של מדיטציה, פילוסופיה של גלגול נשמות, קארמה, שכר ועונש, הרבליזם (רפואה בוטנית) ואף אמונות אליליות שונות בחלק מהזרמים כבר הייתה מפותחת היטב בתת היבשת ההודית ומורים רוחניים שלה היו נפוצים בצפון תת-היבשת.
גאוטמה כונה מאוחר יותר בחייו ה"שאקהיימוני" (החכם בן שבט שאקיה) ועם הארתו כפי המסורת, גם ה"בודהה"; אירועי יסוד בחיי הבודהה היו הארתו והדרשה הראשונה (the first sermon).
על פי הנרטיב, הוריו של הבודהה, אמו מאיה (Maya) ואביו סודהודאנא (Suddhodana) היו אנשים עשירים ומכובדים אשר להם שלושה מבנים מפוארים (או לחלופין, ארמונות) וצוות משרתים והבודהה גדל בתוך ארמונות אלה והייתה דאגה להימנע מלהוציאו מתחומם כדי שלא יראה את הסבל הרב של העמאים שמחוץ לגבולות ארמונות אלה.
בשנים בהן יצא מהארמונות למסעות שונים באזור מגוריו (תוך הגנה מרובה של חסידי אביו בכדי שלא יעונה לו כל רע) ראה בקרב העמאים מחלות רבות, זקנה וסבל ומחשבותיו על מדוע אנשים כה סובלים בחייהם הידהדו בו במשך השנים ושבו להטריד את נפשו בתהיה מדוע יש סבל כה רב בעולם ואילו דרכים יעילות יסייעו למנועו או לפחות להפחיתו.
לפי הנרטיב, בגיל 16 נישא הבודהה לאישה בשם יאשודארא אשר ילדה לו בן שנקרא ראולה ("נוצה"). הבודהה הבין כי חומות הארמונות בהם גדל הם אך סכר שמטרתו להסתיר ולהדחיק את אשר לא ראוי לאדם להסתיר ולהדחיק אלא להתמודד עימו; סכר שלא יוכל לעמוד בפרץ הצורך האנושי הרוחני להתעלות על האגו ועל הצורך לצמיחה אישית ומעמדית כללית. כשהיה בן 29, באחד ממסעיו החוצה משטח הארמונות ("המסע הרביעי" על פי המסורת הדתית) פגש מורה רוחני ומרפא בן הדת הוודית (מורים אלה כונו בכינוי סאמאנה - samaṇa[1]); המפגש עימו נתן השראה לבודהה להעמיק את חקירתו אחר מקורת הסבל של יצורים חיים וחיפוש הפתרונות לו. על פי המסורת הדתית, עוד באותו הלילה של היום בו נפגש עם הסאמאנה שהשרה עליו התחזקות רוחנית זו, עזב הבודהה את ביתו ואת כל רכושו לאחר שנישק את אשתו וילדו בשנתם לשלום, במטרה להפוך לסאמאנה חסר בית הנע ונד בין הערים והקהילות השונות בעצמו במטרה לחפש ולפתח ידע רפואי-דתי, ידע אשר לדעתו היה מסייע להפחית את סבל הפרטים בעולם זה, תהליך שנמשך עד גיל 35 אז כבר גובשו העקרונות היסודיים של תורתו (את עיקר שאר חייו הקדיש לפיתוח תורתו והפצת דתו).
המחקר ההיסטורי מטיל ספק בטענה שכבר בלילה של אותו היום בו פגש את אותו סאמאנה עזב את כל משפחתו ורכושו בין רגע בהופכו לסאמאנה חסר בית וייתכן שזהו מעין משל ספרותי של תהליך עזיבתו ההדרגתי את קהילתו ומשפחתו במטרה להתמנות לסאמאנה; משל שמטרתו להראות כמה גדול צורכו של כל אדם לבצע שינוי רדיקלי בחייו ולהקיש את חייו למען הכלל בכללותו ורק אז למען עצמו.
פיתוח יסודות תורתו של הבודהה
בין גיל 29 לגיל 35 כאמור יצא הבודהה ללמוד על רעיונות רוחניים ולהתמנות למורה רוחני (סאמאנה) בעצמו; מוריו הרוחניים הראשונים היו אלארה קאלאמה ואודאקה ראמאפוטה - אצל הראשון למד טכניקת מדיטציה שנקראה "הכדור החלול" ואצל השני למד טכניקת מדיטציה שנקראה "כדור התפישה או היעדרה" שהייתה טכניקת מדיטציה כה עמוקה בה הסחות התודעה ירדו למינימום האפשרי או לקרבת המינימום האפשרי.
הבודהה התנסה גם בשיטות של עצירת נשימה וצומות ממושכים אך מצא שיטות אלה כמזיקות לגוף ומחלישות את האדם גופנית ונפשית וכלא יעילות להתפתחות רוחנית וזנח אותן תוך חזרתו למדיטציה.
על פי המסורת הנפוצה, באחת הפעמים בהן עשה מדיטציה תחת עץ בודי (Bodhi, מזוהה עם המין Ficus religiosa) הגיע להארה בת שלוש שלבים: בשלב הראשון יכל לראות את כל גלגולי נפשו הקודמים, בשלב השני קיבל תובנה עמוקה על הקארמה הטובה והקארמה הרעה שיכולות לגרום להן כל היצורים החיים ביקום ובשלב השלישי הגיע לתובנה כי הוא עצמו רכש את עקרונות המוסר העליונים שעל כל אדם לרכוש לכדי התנהלות נכונה בעולם זה הן מבחינה חומרית והן מבחינה רוחנית).
הבודהה הגיע להארה אליה, על פי הבודהיזם, אמור להגיע כל אדם - כלומר כל אדם צריך לשאוף להארה רוחנית. המסורת הדתית מספרת כי הבודהה נשאר בקרבת עץ זה במשך שבעה שבועות (וכולכל כנראה על ידי חסידיו להם הטיב את המסר הטוב); בעת ההארה ישב ב"תנוחת הלוטוס" (רגליים צלובות וידיו על ברכיו אך לקח את יד שמאל ונגע באדמה בכדי "לחלוק עימה את הארתו").
הבודהיזם מבדיל בין בודהות (אנשים שהגיעו להארה בכוחות עצמם, כמו סידהתה גוטמה ובודהות שקדמו לו לפי למשל ספר ה-Buddhavamsa) לבין ארחאתות - אנשים שהגיעו להארה על ידי לימוד תורה המביאה להארה (כמו הדהרמה). הדהרמה נתפשת כנצחית. כתבי הזרמים השונים בבודהיזם מזכירים אנשים נוספים שהיו בודהות (כלומר הגיעו להארה בכוחות עצמם). יש אנשים שטענו שהם עצמם היו בודהה או גלגול של סידהתה גוטמה (ראו List of Buddha claimants).
הדרשה הראשונה
"הדרשה הראשונה" הייתה אירוע מכונן שהתרחש על פי הנרטיב ב"גן הצבאים" (Sarnath) שבקרבת נהר הגנגס בהודו של ימינו בו נתן הבודהה דרשה להמונים על בסיס הדהרמה. דרשתו הכריזמטית חדרה עמוק ללבבותיהם של רוב השומעים אשר החליטו לאמץ את אמונתו ולחלוק את עקרונותיה עם אחרים; היה זה אירוע מכונן שקירב עוד ועד אנשים אל הבודהה שכבר הוכר קמעה כמורה רוחני ויצרה לו קהילת חסידים גדולה; כמו כן, באירוע זה נוצר למעשה מסדר הנזירים (sangha).
הדרשה הראשונה מזוהה עם הביטוי "להניע את גלגל הדהרמה" (באמנות הבודהיסטית הכללית מוצגת הדהרמה לעתים בצורה כל שהיא של גלגל, לעתים ליד צבאים כמחווה לצבאים שחיו בגן שבקרבת הנהר אליו היו מתקבצים תושבי האזור).
המשך הפצת הדהרמה
הבודהה בילה את שארית חייו בפיתוח תורתו, הפצת מסרו והקרבה למען האחר. הבודהה וסיעתו נעו בין אזורים שונים ברחבי צפון תת היבשת ההודית ושם נלמדה ופותחה תורתו.
אחד הקהלים הגדולים שהאזינו לבודהה היו בני מעמד הברהמינים (brahmins) שמנה רבים. כאשר הבודהה היה דורש ומטיף לברהמינים הבודהה היה מסביר את מסריו תוך שימוש בטרמינולוגיה, דימויים והמשלת ריטואלים של הברהמינים עצמם ומראה להם שתורתו לא כל כך שונה משלהם אלא מהווה לכאורה רפורמה ושדרוג שלה.
התורה לה הטיף הבודהה לא הזכירה את מושג הזכויות המערבי אלא עסקה בעיקר בחובותיו של האדם ליצירת עולם טוב יותר - מהן לפי פרשנות, נגזרות זכויות אדם ורווחת אדם ובע"ח.
הבסיס שהונח על היסודות
על פי הבודהיזם ככל שאחד נותן, כך הוא מקבל ופירושו מתן של קארמה טובה; נפש יכולה להיווצר ולחזור שוב ושוב בצורות שונות במסגרת הסמסרה ולתת קארמה טובה וגם להנות ממה שהשאירה כתוצר או כדוגמה לאחר (צניעות, גמילות חסדים, שיתוף ידע ועד) ולהגיע שוב ושוב לנירוונה אך עם זאת, הבודהיזם מחייב הקפדה על הדהרמה בכללותה ועל ארבעת האמיתויות המכובדות בפרט (כולל מדיטציה) בכדי להגיע להארה שתבטיח שהוא פועל תמידית על הצד הטוב ביותר.
ארבעת אמיתויות היסוד הן:
- אמת הסבל - ביאה עם מה שגורם תחושה רעה הוא סבל וניתוק ממה שגורם תחושה רעה הוא הנאה; זהו עיקרון מוסרי שמבסס את שלושת האמיתויות הבאות.
- אמת התקומה - התקומה האנושית הטבעית לתענוגות על חשבון האחר, להעצמת העצמי (האגו) והנטייה להרוס יותר מאשר לבנות; על כן יש להתנגד לדחפים אלה על ידי עקרונות הדת, צניעות, חסדים, מדיטציה, התנזרות ועוד.
- אמת המניעה - חשיבותה העליונה של פעילות אקטיבית למניעת סבל היצורים החיים בכללותם, כולל סבלו של האדם עצמו.
- אמת השביל בן 8 השלבים - ראו פרק עצמאי להלן.
השביל בן 8 השלבים
שביל זה מורכב משלושה חלקים.
- החלק הראשון הינו חלק החכמה - יש לפתור בעיות באופן כללי על ידי הסתכלות נכונה על הבעיה ועל פיתוח מושקע ושלבי של כל פיתרון.
- החלק השני הינו חלק המוסר - לחלוק ידע בנדיבות ובנכונות עם האחר (באופן שלבי ומונגש); כלומר לחלוק עם האחר את אשר אתה יודע למען הפחתת הסבל, וכן גם לפעול נכון ולחיות נכון באופן כללי.
- החלק השלישי הינו חלק המדיטציה - לחלק משאבים נכונה, לחשוב נכון ולעשות מדיטציה באופן נכון (מן הנפש ולא מן החומר - ניתן להרחיב זאת ולומר; להימנע משימוש בסמים למדיטציה ולהגיע לזיכוך הנפש על ידי הנפש עצמה בלבד).
מעבר לכך, אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך (ומה שאתה יודע ששנוא עליו) הוא כלל ברור בבודהיזם.
היווצרות איגודי הנזירים והנזירות
כבר בדרשה הראשונה של הבודהה מאמינים שונים לקחו על עצמם נזירות והחלו להקהיל קהילות נזיריות ואף להתגורר במנזרים בהם חיו בצורות של קואופרטיב (מבני המנזרים נתרמו לעתים בהתנדבות על ידי עשירים ושליטים שחיו על פי הדהרמה). היה גם מיעוט של אחוות נזירות; שני צורת נזירות אלה קיימים גם כיום אם כי גם כיום רוב הנזירים הם גברים ולא נשים. לפי החוקר דמיאן קיאוון (Damien Keown) הבודהה עצמו חשש מעט מן הרעיון של אחוות נזירות שכן הוא תהה שמא החברה עדיין לא מוכנה לכך מבחינה תרבותית ודתית ואולי אחוות כאלו ירחיקו אנשים מן הדהרמה. יצוין כי כיום קיימת ה"שאקהדיטה" (ארגון בנות החכם משבט שאקיה) הפועל לקדם אחוות-נזירות ולקדם נשים במנהיגות בודהיסטית.
חייהם של הנזירים מנוהלים על ידי סט חוקים נוסף הנקרא לרוב וינאיה (Vinaya).
התפתחות זרמי הדת המוקדמים
לאחר 100 שנים לערך לאחר מות הבודהה ואחרי שהקבוצה החברתית שיצר כבר הייתה מגובשת מבחינה פוליטית, החל קרע אידאולוגי הידוע בשם "הקרע הגדול" ונגע לפרשנויות שונות של עקרונות הדת; מן התנועה שהתפצלה מן הזרם המרכזי של מסורת האבות (טהרוואדה), נוצר מאוחר יותר זרם המהאיאנה.
זרם המהאיאנה מדגיש את עיקרון ה"בודהיסטווה"; אדם המקדיש את חייו לעשיית הטוב למען האחר ומפיץ את הצורך באורח חיים כזה בלהט רב. עיקרון הבודהיסטווה היה כה חשוב לחורגים ממסורת האבות כך שהם כונו "כלי הבודהיסטווה" דאז.
הבודהיסטווים/מהאיאנים מנו 6 תכונות יסוד שעליהן להקפיד הקפדה יתרה ביישום ארבעת אמתיותויות היסוד: נדיבות, מוסריות, סבלנות, אומץ, מדיטציה וחכמה.
התפתחות זרם הוג'ריאנה היא סוגיה מורכבת יותר ושנויה במחלוקת רבה בקרב החוקרים. חסידי הזרם מייחסים לעצמם מעין מסורת אבות "מסורת יהלום" משל עצמם שלטענתם הבודהה העביר לחסידיו הקרובים ביותר שיצרו את הזרם אך טענה זו נחשבת לשנויה במחלוקת הן בבודהיזם והן במחקר.
מות הבודהה
.jpg)
לקראת מותו טען הבודהה כי אין צורך שימונה לו יורש וכי ירושתו היחידה היא הדהרמה; כשהיה על ערש דווי אסף את תלמידיו הקרובים ביותר ושאל אותם אם יש למישהו שאלות נוספות על איך נכון לחיות על פי הדהרמה ואיש לא שאל שאלה אחת, מה שבישר, על פי הנרטיב, כי חכמת הדהרמה כבר שוננה היטב בקרב חסידיו ולא היה צורך בכל הדרכה נוספת. בעודו מבצע מדיטציה אחרונה בגסיסתו, נפטר הבודהה בדרכו אל הנירוונה האחרונה - מותו (גם מותו הוגדר כנירוונה במסורת הבודהיסטית).
לאחר מותו, בשנת 410 לפנה"ס בערך נערכה הועידה הראשונה של נזירים בודהיסטים
הפצת הדת החדשה לאחר מות הבודהה
בדת הבודהיזם חשיבות להפיץ את הדת; עוד בחייו הפציר הבודהה בחסידיו - "לכו נזירים, נועו בארץ למען טובתם ורווחתם של הרבים". כבר בסמוך להקמת הדת שליטים בודהיסטים שונים אירגנו משלחות של נזירים ומתורגמנים שלימדו את הדת ברחבי הודו ובעמי מזרח ומרכז אסיה.
בתקופת שלטון הקיסר אשוקה (משוער, 239-268 לפנה"ס) צבאותיו לחמו מספר מערכות עם צבאות אחרים באזור תת-היבשת ההודית; מלחמות אלו גבו חיים רבים והוא הגיע למסקנה שאובדן החיים במלחמה הוא מיותר וכי עליו לנקוט במלחמה אחרת, מלחמה ללא אובדן חיי אדם - מלחמה דתית-פסיכולוגית שתביא לסיום שפיכות הדמים וזאת על ידי הפצת הדהרמה לאויביו ובכך לקדם את השלום ואת יציבות שלטונו והאזור כולו.
לאחר מיסיון אשוקה, הנזיר מהינדה הביא את הבודהיזם לאי סרי לנקה - משוער שבשנת 80 לפנה"ס נכתב הקאנון הפאלי באי סרי לנקה.
בשטח המשתרע בין אפגניסטן של ימינו ליפן של ימינו, הבודהיזם התקבל באהדה רבה. גם בסין ולמרות שסין כבר הייתה בעלת דתות אחרות כגון דאואיזם שנחשב לדת פשטנית ועמומה יחסית לבודהיזם המובנה והסדור, התקבל הבודהיזם באהדה.
הבודהיזם הסיני ידע מחלוקות עם הקונפוציאניזם הסיני - הקונפוציאניזם קידש את מוסד המשפחה אך הבודהיזם קידש את ההקרבה גם במחיר של עזיבת המשפחה או צמצום במידת מה את הקשר עם המשפחה לכדי הקרבה כוללת למען הבריות.
מעבר לחילוקי הדעות בין זרמי הבודהיזם שנתגלעו לאחר מות הבודהה, ישנם הבדלים משמעותיים בין זרמים מובחנים נוספים כגון הבדלי תפישה משמעותיים בין הבודהיזם הטיבטי לבין בודהיזם הזן הנפוץ ביפן, הבדלים שקצרה היריעה מלהכיל בערך זה. מוסכם כי הבודהיזם נטה להתאים עצמו לתרבות אליה הגיע, אם כי ברוב הארצות אליהן הגיע נשתמרו קווים כלליים בודהיסטיים של לבוש, ריטואל, ארכיטקטורה, אמנות בכלל ופיסול בפרט כלכלה ועוד.
ראו גם
הערות כלליות
הבודהיסטים כמו גם הג'יינים התנגדו לקורבן בעלי החיים שהיו נפוץ בקרב וודים מסוימים בתקופת עליית הבודהיזם - פרקטיקה שנתפשה כאכזרית ומקמדת סבל לבריות.
הערות שוליים
- ^ מניתוח בלשני, ייתכן קשר למילה shaman משפות הודו-אירופיות כגון אנגלית