בורות רציונלית

בורות רציונלית (באנגלית: Rational ignorance) הוא מונח שמתאר מצב שבו העלות של השגת המידע על נושא מסויים עולה על התועלת הפוטנציאלית שנובעת מידע זה.

הבורות על נושא מסויים מכונה "רציונלית" כשאשר לא נראה שיש הרבה תועלת מעשית מהשגת המידע בנושא זה. לדבר זה יש השלכות על שורה של נושאים פוליטיים ולאיכות של החלטות בדמוקרטיה שבהם יש כמות גדולה של מצביעים. הסיכוי של כל אדם לשנות את התוצאה של הבחירות היא קטנה ולכן לפי התאוריה אין לאדם תמריץ משמעותי לשנות את התוצאה. דבר זה נכון גם לגבי שיטות כמו דמוקרטיה ישירה וכן לגבי סוגיות כלכליות כמו מוצר ציבורי ובאופן כללי לגבי כשלי שוק או תוצאות שוק שהפרט הבודד אינו יכול לשנות אותם.

המונח משמש בדרך כלל בתחום חקר הכלכלה בעיקר בתחום של תאוריית הבחירה הציבורית אבל הוא יכול לשמש גם בדיספלינות אחרות שחוקרות את התחומים של רציונליות ובחירה כמו פילוסופיה ותורת המשחקים. המונח נטבע על ידי Anthony Downs בספר An Economic Theory of Democracy שיצא לאור בשנת 1957.

דוגמה

מקרה לדוגמה של בורות רציונלית נוגע למעסיק שמנסה לבחור בין שני מועמדים שמציעים לבצע משימה כלשהי במחיר של 10 דולר לשעה. משך הזמן הנדרש לסיום המשימה יהיה ארוך או קצר יותר כתלות במיומנות של העובד. האם למעסיק יש אינטרס לבדוק מיהו העובד המהיר יותר? אם נניח כי עלות ביצוע של יום ראיונות נוסף הוא 100 דולר, אם המעסיק הסיק מהרעיונות עד כה כי שני המועמדים ישלימו את המשימה בזמן שנע בין 195 ל-205 שעות, האינטרס של המעסיק הוא לבחור את אחד המועמדים בצורה קלה (לדוגמה הטלת מטבע) במקום להשקיע עוד 100 דולר בהחלטה מי יהיה המועמד הטוב ביותר.

בורות רציונלית ומוצרים ציבוריים

בורות רציונלית יכולה להיות הסבר מדוע גם במשטרים דמוקרטיים נפוצים מקרים שבהם קבוצה קטנה ומאורגנת יכולה לנצל את כוחה הכלכלי כדי לצבור כוח פוליטי או להפעיל לובי פוליטי אפקטיבי על השלטון כך שזה יעניק לה הטבות שונות על חשבון הציבור הגדול והלא מיודע.

נניח שקיימת בעיה מסויימת הנוגעת לקביעה מחיר מינימום לירקות או להגנה על מונופול של חברה מסויימת. עבור קבוצה קטנה שתהנה מדבר זה, יש תמריץ ללמוד ושפר את מצבה ככל האפשר. קבוצה זו מפעילה לובי פוליטי מול הממשלה לעומת זאת יש קבוצה גדולה בהרבה של אנשים שיכולים לסבול מהחלטה זו. אולם הסיכוי של כל אחד מהם לשנות את ההחלטה הוא קטן מאוד. הדבר דורש שיתוף פעולה עם הרבה אנשים אחרים. בנוסף גם אם מישהו טרח ולמד את הנושא, הוא יתקשה לשכנע אנשים אחרים להתעניין בנושא - שכן גם אם ילמדו את הנושא עדיין לא מובטח שיצא להם תועלת ממידע זה.

אחד הראשונים שתארוה בעיה זו היה אדם סמית בספר עושר העמים. הוא כתב על הנטיה של אנשים עשירים ורבי השפעה לפעול נגד הציבור הן על ידי שיתוף פעולה ביניהם (לדוגמה יצירת תאום באוליגופול)

	רק לעתים רחוקות יקרה שבני אדם בעלי משלח יד משותף הנועדים יחדיו, לא יסיימו את התוועדותם בקנוניה נגד הציבור או בתחבולה כלשהי להעלאת מחירים

דרך שניה היא אפילו בעייתית יותר - אנשי עסקים גדולים או תאגידים גדולים יכולים לבצע לובי פוליטי או תעמולה כדי לתרגם את הכסף לכוח פוליטי, ואת הכוח הפוליטי הזה לתרגם לסיוע מצד הממשלה בצורות רבות ומגוונות.

	ההצעה של כל חוק או תקנה חדשים הנוגעים למסחר, שמקורם ב[קפיטליסטים] צריכים להישמע תמיד בזהירות רבה, ולעולם אין לאמץ אותה אלא לאחר בחינה ארוכה וזהירה, שהיא לא רק קפדנית ביותר אל גם עם תשומת לב חשדנית ביותר. מקורה במערך של אנשים שהאינטרסים שלהם הם לעולם לא בדיוק האינטרס של הציבור, ושבדרך כלל יש להם אינטרס להונות ואף לדכא את הציבור, ולפיכך, בהזדמנויות רבות, רימו אותו ודיכאו אותו.
-- עושר העמים, ספר 1, סופו של הסיכום של פרק 11

לגבי מוצר פרטי - מוצר רגיל שאותו הצרכן יכול להחליט לקנות או לא - אם הצרכן אינו מרוצה מקפה או עניבה שהוא קנה מיצרן כלשהו הגיוני שינסה לקבל מידע על תכונות המוצר ועל תכונות של מוצרים אחרים. הצרכן משיג מידע ופועל לפיו בשוק לשפר את מצבו. לעומת זאת כאשר מדובר במוצר ציבורי - מוצר שמסופק בדרך כלל לכלל הציבור וקשה לחלק אותו לחלקים - יש כבר תועלת נמוכה יותר לאדם ללמוד עליו שכן גם ההחלטה בנושא אינה שלו - אם כי הוא יכול לנסות להשפיע עליה.

ברוב הבעיות החברתיות או הסביבתיות, פתרון הבעיה בצורה שמשפרת את מצבו של רוב הציבור, היא מבחינת ציבור זה סוג של מוצר ציבורי - שכן אם הבעיה תפטר כולם יוכלו להנות מכך גם אם לא היו שותפים למאבק ולא שילמו מחיר בצורה של השתתפות במאבק. מכאן שבעיות הנובעות מקיום של מוצר ציבורי ובורות רציונלית קיימות לגבי רוב המאבקים הציבוריים הקיימים. נקודה זו שימשה את מנסור אולסון לטעון כי בדמוקרטיה נפוץ המצב שבו קבוצות מיעוט מקושרות ומיודעות (כמו תאגידים גדולים, קרטלים, חקלאים, וועדי עובדים וכו') פוגעות ברוב הדומם והלא מקושר שסובל מקושי להתאגד וגם מבורות רציונלית. אם חלק מהציבור כן מתעורר ומנסה לשנות אזי לצד הבורות הרציונלית (למה ללמוד מי צודק במאבק שאיני יכול להשפיע עליו) יש גם בעיה של נוסע חופשי - אני מקווה שאחרים יעשו בשבילי את העובדה של שינוי המצב ללא שאצטרך להשקיע בנושא בעצמי.

גם בניסיונות לקבוע את הביקוש למוצר ציבורי יש בעיה של בורות רציונלית. חלק מהנכונות של הציבור לשלם על מוצר ציבורי כלשהו תלוי בשאלה כמה אנשים יודעים או לא יודעים על "מוצר" זה. לדוגמה אם אנשים מכירים את העוף קונדור ויודעים על תרומתו למערכת האקולוגית הם יהיו מוכנים לשלם יותר מציבור לא מיודע. היבט זה נוגע במיוחד גם לסוגיות כמו קיימות - כמו נכונות הציבור למנוע זיהום הכחדה או כדי לשקם מערכת אקולוגית. ככל שהמערכת מרוחקת יותר מחיי היומיום של האנשים וככל שיש להם ידע מדעי נמוך יותר והבנה כיצד הדבר משפיע על חייהם כך המוטיבציה שלהם להכיר את המידע הנחוץ נמוכה יותר.

בורות רציונלית מול הסברים אחרים

ערך מורחב – עומס מידע

בורות היא רציונלית כאשר התועלת של מידע חדש היא נמוכה. לדוגמה כאשר ההבדל בין שני עובדים לא מספיק חשוב למעסיק כדי להצדיק ביצוע של מבחנים נוספים, או כאשר יש מצב של מוצר ציבורי או בחירה קולקטיבית והיכולת שלנו להשפיע עליה היא קטנה.

מצד שני אנו רואים בחברה המודרנית מקרים הפוכים - שבהם אנשים רבים מגלים בורות ביחס להיבטים שעשויים להיות קריטיים עבור הבריאות, הבטיחות או המעמד החברתי או הפיננסי שלהם. זו בורות שאינה רציונלית במיוחד משום שהזנק הנגרם יכול להיות גדול מאוד.

דוגמה בולטת ל"בורות מרצון" היא בתחום הבריאות - דוגמה לכך היא התנגדות לחיסונים שעלולה לגרום לאנשים לסכן את בריאותם של ילדיהם או של עצמם עקב דיסאינפורמציה. הספר להיות רופא בעידן הבערות מרצון של ד"ר בנימין מוזס, נותן דוגמאות נוספות של "בערות מרצון" שעלולה לפגוע בבריאות של מי שאינם רוצים לדעת - לדוגמה סרוב להתחסן נגד נגיף הפוליו במרכז אפריקה, שהוביל להתפרצות המחלה שם. דוגמה אחרת היא חולים באפריקה שמסרבים לקבל טיפול ואף תוקפים רופאים מתוך אמונה שאבולה אינה מחלה אמתית. דוגמאות אחרות הן סיכון עצמי עקב אמונת לא נכונות ביחס לתאונות דרכים וגם בורות ביחס לדרכים בהן רשויות יכולות להשפיע על הבטיחות ברחובות ובערים (חזון אפס). דוגמאות נוספות כוללות אנשים שאינם מודעים לנזקי העישון (הדחקת נזקי העישון) או להשפעות בריאותיות של סוכר על בריאותם - ועלולים לחלות, להפוך לנכים או ולמות כתוצאה מכך.

אנשים רבים נופלים קורבן להונאות - כפי שמפורט לדוגמה בספר תורת ההונאה ובלחשוב מהר לחשוב לאט - אלה הן דוגמאות לכך שקשה להעריך את החשיבות של מידע אלא לאחר שיש לנו אותו, וכן שהמידע עצמו עשוי לשנות את העדפות שלנו, או שניתן לנצל פרצות בתפיסה שלנו כדי לעבוד עלינו ולתת לנו רושם לא נכון.

דוגמאות נוספות נוגעות לבורות "מרצון" היא בורות ביחס להשפעות סביבתיות שונות וכן היבטים של עיצוב עירוני על חיינו - לדוגמה חוסר מודעות או הדחקה של השפעות של זיהום אוויר על הבריאות של תושבים שכנים למפעל או של עובדים - הדחקת זיהום, דבר שיכול לגרום למותם של עובדים. דוגמה נוספת היא חוסר מודעות להשפעות של תכנון עירוני על איכות החיים של תושבים - לדוגמה חוסר מודעות לאורח חיים יושבני או לדרך בה עיצוב עירוני כמו עירוניות מתחדשת יכול לשפר את איכות החיים. דוגמאות אחרות מתחומים של מאבקי קיימות אולי מתאימים יותר לבורות רציונלית - כאשר ההשלכות הן רחוקות בזמן או שנדרש שינוי מוסדי גדול ולא רק שינוי התנהגותי של הפרט הבודד - כמו בתהליכים של התחממות עולמית.

היבטים אלה מצביעים על כך שלא כל הבערות היא "רציונלית" וכי חלקה נובע מבעיות בעיצוב של מוסדות מידע בתרבות המודרנית - כולל הצפת מידע, דיסאינפורמציה, תעמולה ועוד - יש מוסדות פוליטיים, כלכליים ותרבותיים שנוח להם שהציבור הוא בור או שהוא מאמין לסיפורים מסויימים שמאפשרים להם לפעול בצורה נוחה יותר. לפי הסברים אלה אנשים אינם בוחרים בבורות מול השכלה אלה מתחברים לסיפורים מסויימים - מיתוסים, שנוח יותר להתחבר אליהם (במיוחד על רקע תרבותי מסויים), ואשר הפצתם היא קלה יותר - ממים, או שהיא נוחה יותר לקבוצות חזקות בחברה. לדוגמה לחלק מהאנשים, במיוחד לאנשים עם ללא השכלה מדעית, קל להתחבר לתאוריות קונספירציה משום שאלה פותרות את קיומו של רוע בעולם בצורה פשוטה להבנה. חיבור כזה מפספס לעיתים קרובות הסברים אמיתיים שבהם יש קשרי הון-שלטון בעלי מורכבות גדולה יותר וגם עם יותר הוכחות לקיומם.

ראו גם

• מוצר ציבורי
• מוצר פרטי
• מידע אסימטרי

קישורים חיצוניים

• בורות רציונלית בוויקיפדיה באנגלית
• גיא רולניק, האם אני יכול לשכנע אתכם במשהו לגבי בנימין נתניהו?, דה מרקר, 05.05.2017