אקופמיניזם
המושג אקופמיניזם (באנגלית: Ecofeminism) הוא שילוב של אקולוגיה ופמיניזם המתמקד בדמיון שיש ביחס של החברה והתרבות האנושית אל הטבע, נשים וילדים כאחד. תומכים ותומכות של אקו-פמיניזם טוענים כי יש קשר בין סביבתנות וקיימות לבין חיזוק מעמד האישה והשקפה מכבדת ומכילה יותר של נשים בחברה במקום הסתכלות על האישה כעל ניגוד (נחות) של הגבר. הפמיניסטית הצרפתייה פרנסואז ד' אובון הייתה הראשונה שהשתמשה במושג זה בשנת 1974 וגרסה כי עקב מקומן המסוים של הנשים כאימהות, מזינות, מטפחות, מכילות ואחראיות על בריאות המשפחה ושלמותה, רגישותן לנושאים הסביבתיים גבוהה ולכן בהן טמון הפוטנציאל לגרימת מהפכה אקולוגית.
מהות החשיבה האקופמיניסטית
השילוב של אקו- ביוונית, Oikos בית, סביבה ופמיניזם מתייחס למודעות הולכת וגוברת לנושאים שבעבר נחשבו בעיות אקולוגיות טהורות והיום ברור שאי אפשר להפריד אותם מנושאים חברתיים ופוליטיים, וההפך. החשיבה האקופמיניסטית חושפת ומבקרת את החשיבה הדואלית שנמצאת בבסיס החשיבה המערבית.
לפי החשיבה הדואלית, בין כל שני גורמים נוצר תמיד פיצול. פיצול זה אינו ניטרלי אלה היררכי, טוב מול רע, עליון ונחות. כלומר במקום לראות את ההבדלים בין שני גורמים רק כאמצעי מזהה ומבדיל, מדרגים אותם ומתייחסים אליהם כבעלי ערך ומעמד שונה. באופן טבעי אנשים ממקמים את עצמם בעמדה של הקבוצה הטובה ואילו אחרים בקבוצה ה"לא טובה". הבעיה מתעצמת כאשר בגלל הפחד מהגורם שאינו "אני", כלומר מה"אחר" השונה מאתנו, אנו משליכים עליו תכונות שליליות. בנוסף הבדלים הללו נחשבים אט אט כ"טבעיים" ובלתי ניתנים לשינוי. חשיבה זו משותפת להסתכלות גזענית (הכושים הם טיפשים משום שכך הם נולדו ולא בגלל שיש הפליה בחינוך) ולהסתכלות שוביניסטית בכלל - כולל שוביניזם נגד נשים (וגם שוביניזם נגד גברים או נגד לאומים "נחותים").
מעבר להגדרתו האחר כשלילי או נחות, הדבר גורם גם ליחידים ולקבוצות לזהות את "האחר" (האישה, הגוף, אנשים ממוצא אתני אחר, הטבע) כדבר שאינו מוגדר בזכות עצמו, אלא רק כניגודו של ה"אני" (או "אנחנו"). חשיבה זו מכונה גם "אנחנו נגד הם". בנוסף להגדרת האחר כשלילי דבר זה יוצר מניעת ביקורת פנימית כלפי העצמי או כלפי הקבוצה של "אנחנו" (דבר שמקשה על התבוננות פנימית או תיקון) וגם עלול לגרום לקבוצות או ליחידים להגדיר עצמם על דרך השלילה (אין הגדרה חשובה ועל דרך החיוב מה ברצוננו לעשות, העיקר שנעשה זאת אחרת מהקבוצה היריבה).
פיצול דואלי זה נעשה אף בתוך ה"אני" ותופס את הגוף כנפרד מהנפש ומהאינטלקט. הגוף נתפס כדבר נחות וחומרי, מקום התאווה והיצר החייתי הנחות – מין, אכילה והפרשה – הקושר את האדם לאדמה ומונע ממנו להמריא כלפי מעלה. הנפש והאינטלקט הם החלק האנושי שבנו ובאמצעותם אנו שולטים בגוף.
כך גם נתפסת השונות בין הגבר לאישה, האישה אינה מוגדרת בפני עצמה, אלא כהיפוכו של הגבר, חסרה את התכונות הגבריות ונחותה ממנו. כלומר הגבר הוא האוניברסלי והנורמטיבי – האישה היא הסטייה מן הנורמה.
ד"ר עדה גורני, מרצה בלימודי מגדר באוניברסיטת חיפה ובאוניברסיטת לסלי:
| מאחורי החשיבה האקו-פמיניסטית גורסת, שקיים קשר הדוק בין דיכוי נשים לפגיעה בטבע, וכי מאחורי השניים עומדת תפיסה מערבית קוטבית, המתאפיינת בפיצול ובזוגיות היררכית: גברים מול נשים, מתיישבים מול ילידים, תרבות מול טבע, אני לעומת האחר וגוף מול נפש. התכונות החיוביות משויכות לגברים, והתכונות השליליות לנשים." | ||
| -- , רוני מ האס, על אקו-פמיניזם, שמעתם?, אתר הקיבוצים, 12.6.2008 | ||
דת, מדע ואקופמיניזם
הדתות המונותיאיסטיות (יהדות, נצרות איסלם) תופסות את האישה כיצור נחות שנברא במחשבה שנייה, כדי לשמש עזר כנגד הגבר. בנוסף האישה מוצגת כגורם שלישי ומפתה, שבגללה גורש המין האנושי מגן העדן.
גם המדע חיפש הוכחות מדעיות לנחיתותה של האישה, "הנקבה היא נקבית בשל העדר תכונות מסוימות". על-פי אריסטו, "עלינו לראות את אופיין של הנשים כלוקה בפגם טבעי" אמר. דה-בובאר, גלנוויל כתב בשנת 1661: "לאמת אין כל סיכוי אם הרגש לובש מכנסיים והנקבה שולטת." גם במהלך המאה ה-20 ובמדינות המערביות, היו הפליות שונות נגד שילוב נשים במדע. עד היום הממסד המדעי הוא גברי ברובו, ולנשים יש באופן כללי סיכוי נמוך יותר לסיים תואר באוניברסיטה לעומת גברים. דבר זה חריף יותר ככל שהתארים מתקדמים יותר. כדי לנסות לשנות את המצב הזה הכריזו האומות המאוחדות על היום הבינלאומי לנשים ונערות במדע שחל ב-11 בפברואר.
במקביל לפיצול בין גבר לאישה נעשה הפיצול בין התרבות לטבע. הגבר מייצג התרבות, האינטלקט השולט בגוף ובמקביל גם בטבע המזוהה עם האישה, הילד והעבד הנחותים. האישה מזוהה עם האדמה כמו בביטוי "אמא אדמה".
ואל פלמווד מתאר את האופן בו המערכת מצדיקה את מבנה השולט-נשלט, כ"שליטה טבעית" או "הלוגיקה של השליטה" (Warren, 2000). כמו שנכון שההיגיון והאינטלקט ישלטו בגוף, הגבר הרציונלי ישלוט באישה הרגשנית, בן תרבות ישלוט בגזעים נחותים (קולוניאליזם, אימפריאליזם), אדון בעבד, כך נכון שבני אדם ישלטו בטבע ובבעלי החיים. כך נוצר מצב ששליטה זו היא מוסרית כי היא בעצם לטובתו של הנשלט.
אריסטו קיבע את נחיתות העבדים והנשים כעקרון אוניברסלי וראה את ההבדלים ביניהם כטבעיים ובלתי ניתנים לשינוי. יש לשים לב כי דבר זה מהווה חלק מהצדקת השיטה החברתית הקיימת על ידי משכילים, דבר שקיים בתחומים שונים ומהווה התנגשות בין השיטה המדעית לבין מוסדות חזקים ואליטה כלכלית, פוליטית ותרבותית. (ראו קוסמוס).
השינוי על-פי התפיסה האקופמיניסטית
התפיסה האקופמיניסטית גורסת שללא מודעות פמיניסטית, לא ניתן לשנות את היחס אל הטבע. ולא ניתן לשנות את היחס לילדים ונשים ללא מודעות סביבתית. לא ניתן לפתור את הבעיות הסביבתיות ובעיות הקיימות רק בעזרת אקולוגים או מדענים, כיוון שבעיות אלו נוצרות עקב שורשים תרבותיים עמוקים הנטועים בתרבות האנושית.
יש הרואים בחשיבה האקופמיניסטית כמבשרת את "הגל הפמיניסטי השלישי" וההוכחה לכך היא פרס נובל לשלום לשנת 2004 שהוענק לוונגרי מאתאי, פעילה סביבתית מקניה שאמרה בעת קבלת הפרס כי ההגנה על הסביבה קשורה באופן ישיר להשגת שלום.
אקופמיניסטיות בולטות
- סוזאן גריפין, Susan Griffin
- Petra Kelly פטרה קלי
- Audre Lorde
- Wangari Maathai
- Maria Mies
- Val Plumwood
- Adrienne Rich
- הסוציולוגית האוסטרלית Ariel Salleh [1]
- וונדנה שיווה
- Miriam Simos המוכרת גם כ"סטאר-הוק" Starhawk
- הסופרת האפרו-אמריקאית אליס ווקר Alice Walker
- Karen J. Warren
ראו גם
קישורים חיצוניים
- אקופמיניזם בוויקיפדיה האנגלית.
- איריס יוטבת, אישה אדמה - על אודות אקו פמיניזם באתר "אומנות הלידה"
- צמחונות בתנועה הסופרגיסטית בבלוג, "נילס בגמלאות", 16.09.2014
- רוני מ האס, על אקו-פמיניזם, שמעתם? הנשים החוקרות מזדהות עם אימא אדמה, ומציעות לחקלאים זוגיות אחרת, אתר הקיבוצים, 12.6.2008
- עדנה גורני, בין ניצול להצלה: תאוריה אקופמיניסטית של יחס טבע, תרבות וחברה בישראל, פרדס הוצאה לאור בע"מ, תשע"א- 2011