אנטי-גלובליזציה
אנטי-גלובליזציה הוא מונח המתאר מגוון תפישות, וארגונים האוחזים בתפישות כאלו, המתנגדות להיבטים מסוימים של גלובליזציה, ובייחוד לסחר חופשי, לקפיטליזם, לפעולותיהם של תאגידים רב לאומיים ולגלובליזציה תרבותית.
התנועות האנטי-גלובליסטיות מבקשות להגביל במידה ניכרת את חירותם של תאגידים רב לאומיים ובמקום זאת לקדם זכויות אדם, זכויות עובדים, זכויות בעלי חיים, איכות הסביבה, פמיניזם וכלכלה מקיימת.
טיעוני האנטי גלובליזם
מתחילת שנות ה-90 של המאה ה-20 הופיעו תאוריות שונות העוסקות בגלובליזציה, יחד עם ספרות ביקורתית ענפה המצביעה על הסכנות הטמונות בה. הטיעונים מתחלקים לטיעונים נגד הגלובליזציה כתופעה בפני עצמה - כלומר בעד חיזוק זרמים מקומיים, וכן טיעונים בזכות גלובליזציה טובה יותר - כלומר דמוקרטית, שוויונית, או מקיימת יותר.
התאוריות האנטי-גלובליסטיות המרכזיות מצביעות על הסכנות לדמוקרטיה, לשוויון ולקיימות בגלל התחזקות כוחם של תאגידים ובמיוחד של תאגידים רב לאומיים ביחס לאינטרסים אחרים של אזרחים וצרכנים הן במדינות מערביות והן במדינות עניות יותר. התאוריות באות מרקעים אידאולוגיים שונים כמו סוציאליזם, אנרכיזם, סוציאל-דמוקרטיה, סוגים שונים של ליברליזם (כגון זכויות אדם, זכויות נשים) וכן סביבתנות וקיימות.
טענה אחת היא נגד הנזקים עקב התחזקות תרבות הצריכה ה"מערבית" במדינות בעולם כולו - חיזוק של תרבות זו במדינות מערביות וכן חדירה שלה למדינות ולקהילות במדינות אחרות שהיו בעלות תרבות משלהן. חדירה זו נתפשת לפעמים כ"כקולוניאליזם תרבותי". החדירה של ערכים ותפיסות המובלות על ידי תאגידים אל שאר העולם, המיוצגת ומובלת על ידי חברות רב-לאומיות בולטות כמו קוקה קולה, מקדונלד'ס ואחרות, פוגעת בערכים התרבותיים הייחודיים לכל מדינה או לקהילות בתוכה (כמו החרדים בישראל), ומרדדת את התרבות המקומית לצריכת מותגים בולטים, המייצגים בעיני אזרחים רבים חופש, קדמה ומערביות, אך בפועל הם תוצר של שימוש מתוחכם בפרסום ובשיווק מצד החברות הרב-לאומיות. חדירה של תרבות הצריכה מתרחשת לא רק במדינות עניות אלא גם במדינות עשירות - על ידי כניסה שלה לתחומי חיים שבהם נעדרה מהם בעבר ועל ידי הגברת החשיפה לפרסום ושיווק בכל שעות היממה - לדוגמה על ידי פרסום בטלפונים חכמים.
האנטי-גלובליסטים טוענים עוד כי חברות רב-לאומיות, שאינן גופים נבחרים החייבים דין וחשבון לבוחר במדינתן או במדינה אחרת, חותרות תחת סמכות הדמוקרטיות המערביות וכן תחת השליטים המקומיים והמוסדות המסורתיים המקומיים. חברות אלו פוגעות בו־זמנית בבני מדינתן, כאשר הן בוחרות להעתיק את מפעלי הייצור שלהן ממדינות המערב למדינות העולם השלישי; ובבני מדינות העולם השלישי, המועסקים במפעלים שפתחו החברות הרב-לאומיות במדינתם בשכר עבודה הנמוך מזה שהיו מקבלים אותם עובדים במדינה מערבית. ביקורת יסודית יותר כלפי חברות בינלאומית גדולות היא שבמקום שיתקיים שוק משוכלל או שוק תחרותי שבו קיימת רגולציה לשם הגנת האזרחים, העובדים והצרכנים (לדוגמה הגנה מפני זיהום) הגלובליזציה מקדמת מצב שבו הכללים וההחלטות השונות מתקיימות יותר ויותר על ידי בעלי הון חזקים ועוד יותר מכך על ידי תאגידים בצורה שמונעת הפנמה או מניעה של השפעות חיצוניות וגורמת נזקים שונים. דבר זה גורר קפיטליזם של מקורבים בכסות של טענות בזכות שוק חופשי.
פגיעה נוספת שמחוללות החברות הרב-לאומיות במדינות מערביות ובמדינות העולם השלישי היא סביבתית וחקלאית, כאשר הן משתפות פעולה עם ממשלות בפרויקטים רחבי היקף, המותירים אחריהם פגיעה מתמשכת בסביבה, הרס של סביבות מחיה וחורבן של מערכות אקולוגיות.