מרשם תרופה
מרשם תרופה הוא סוג נפוץ ביותר של מרשם רפואי (מסמך המתאר תוכנית טיפול שעליה מורה רופא או בעל מקצוע אחר המורשה להנפיק מרשמים רפואיים) המתאפיין בתיאור תרופה, מינון, זמני נטילה והיתר לחידוש המרשם (אם ישנו).
במדינות בהן מערכת הרפואה שוויונית ומתקדמת, לא רק רופאים מותרים לרשום תרופות אלא גם ד"ר לפסיכולוגיה מומחה לפסיכולוגיה רפואית, ד"ר לביוכימיה, ד"ר לכירופרקטיקה, ד"ר לאוסטאופתיה ועוד, אשר הוכשרו ברישום תרופות לאחר לימודיהם והכשרות יסוד אם אלו נדרשו (היתרי ההנפקה ניתנים רק בחלק מהמדינות). בישראל אשר חווה משבר במערכת הרפואית, בעלי מקצוע אלה אינם מותרים לרשום תרופות.
מרשם תרופה עשוי להכיל הוראות שיש ליישמן על ידי המטופל או על ידי אדם המטפל בו – אחות, רוקח או בעל מקצוע רפואי אחר.
כתיבת מרשם על ידי המטפל עשויה לשאת בחובה אף משמעות משפטית, כיוון שהיא עשויה להעיד על נטילת אחריות מצידו, על הטיפול במטופל, ובאופן מיוחד על ניטור ופיקוח בהיבטי יעילות ובטיחות התרופה.
בישראל, עוזר רופא (Physician Assistant), כמו גם אח מוסמך מומחה (Certified Registered Nurse), רשאים להנפיק מרשמים רפואיים לתרופות מסוימות ולבצע פעולות רפואיות נוספות[1][2].
המצב העגום בישראל
נכון לשנת 2019 ישראל עדיין לא הסדירה רישום תרופות על ידי מקצועות שמותרים לכך במדינות אחרות כגון ד"ר לפסיכולוגיה רפואית, ד"ר לביוכימיה וכו' שהוכשרו בכך וישראל גם לא הסדירה חידוש מרשמים על ידי רוקח קליני (בעל תואר שני ברוקחות או תואר ד"ר לרוקחות); לפי דעה, היעדר הסדרה זה גורם לעומס כלכלי רב על המערכת ונותן יותר מדי סמכות וכוח השפעה כללי לרופאים וגורם לתלות רגשית יתרה בהם וכן לפי דעה הדבר נובע מלוביזם פוליטי של רופאים ומשחיתות חוקית כנגד האינטרס הציבורי.
לפי דעה בישראל רווחת תופעה של רפואה מתגוננת[3] המתאפיינת בין היתר בהיעדר רצון לרשום תרופות חיוניות תוך זלזול בסבל המטופל או ברתיעה של רופאים לחדש מרשמי תרופות מסיבות משפטיות.
ראו גם
הבהרה: המידע באקו-ויקי נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.
הבהרה: המידע באקו-ויקי נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו ייעוץ משפטי.