שינויים

'''עיר ידידותית לילדים''' (באנגלית child-friendly city - CFC) היא עיר, עיירה, [[קהילה]] המחויבת לשיפור חייהם של ילדים שבתחום שיפוטה, על ידי מימוש זכויותיהם כמפורט באמנת האו"ם בדבר זכויות הילד. זהו מקום ישוב שבו הזכויות, הצרכים, העדיפויות והקולות של ילדים הם חלק בלתי-נפרד מהמדיניות, התוכניות וההחלטות הציבוריות. {{הערה|שם=UNICEF1|[https://childfriendlycities.org/what-is-a-child-friendly-city/ What is a child-friendly city?], UNICEF}} עיר ידידותית לילדים היא יוזמה של ארגון האומות המאוחדות שהחלה בשנת 1996 במטרה לקדם את זכויות הילדים. {{הערה|שם=knesset}} הנחת המוצא של האו"ם היא שמצב הילדים בעיר הוא סמן למצבה הכללי - אם מצב הילדים טוב, זה סימן לממשל תקין ולחברה בריאה.{{הערה|שם=globs2015}}

'''עיר ידידותית לילדים''' (באנגלית: '''Child-friendly city''' ובקיצור: '''CFC''') היא עיר, עיירה, [[קהילה]] המחויבת לשיפור חייהם של ילדים שבתחום שיפוטה, על ידי מימוש זכויותיהם כמפורט באמנת האו"ם בדבר זכויות הילד. זהו מקום ישוב שבו הזכויות, הצרכים, העדיפויות והקולות של ילדים הם חלק בלתי-נפרד מהמדיניות, התוכניות וההחלטות הציבוריות. {{הערה|שם=UNICEF1|[https://childfriendlycities.org/what-is-a-child-friendly-city/ What is a child-friendly city?], UNICEF}} עיר ידידותית לילדים היא יוזמה של ארגון האומות המאוחדות שהחלה בשנת 1996 במטרה לקדם את זכויות הילדים. {{הערה|שם=knesset}} הנחת המוצא של האו"ם היא שמצב הילדים בעיר הוא סמן למצבה הכללי - אם מצב הילדים טוב, זה סימן לממשל תקין ולחברה בריאה.{{הערה|שם=globs2015}}

באופן כללי, ישוב ידידותי לילדים היא מקום ישוב שבו ילדים:{{הערה|שם=UNICEF1}}{{הערה|שם=knesset}}

באופן כללי, ישוב ידידותי לילדים היא מקום ישוב שבו ילדים:{{הערה|שם=UNICEF1}}{{הערה|שם=knesset}}

בעוד שהאחריות העיקרית להבטיח את מימוש זכויות הילדים מוטלת על ממשלות, יש תפקיד חשוב לקידום ערים ידידותיות לילדים גם לבעלי עניין אחרים כגון ארגוני החברה האזרחית, המגזר הפרטי, האקדמיה והתקשורת, כמו גם הילדים עצמם. {{הערה|שם=UNICEF1}}

בעוד שהאחריות העיקרית להבטיח את מימוש זכויות הילדים מוטלת על ממשלות, יש תפקיד חשוב לקידום ערים ידידותיות לילדים גם לבעלי עניין אחרים כגון ארגוני החברה האזרחית, המגזר הפרטי, האקדמיה והתקשורת, כמו גם הילדים עצמם. {{הערה|שם=UNICEF1}}

המיזם פועל באמצעות "יוניסף", ארגון האו"ם למען הילד. נכון לשנת 2010 המיזם מקיף כ-1,000 ערים בעשרות מדינות ברחבי העולם, ובהן מדינות מפותחות, דוגמת ספרד, צרפת, איטליה, אנגליה, שווייץ והולנד, ומדינות מתפתחות, דוגמת ברזיל, הפיליפינים, קולומביה ואחרות. בעת יישומו בכל אחת מן הערים והמדינות שבהן הוא פועל, מותאם המיזם למבנה החוקי, הכלכלי והחברתי המקומי ולרצונותיהם ויכולותיהם של השלטון והאוכלוסייה במקום. {{הערה|שם=knesset|אתי וייסבלאי, [http://fs.knesset.gov.il/globaldocs/MMM/9f546b58-e9f7-e411-80c8-00155d010977/2_9f546b58-e9f7-e411-80c8-00155d010977_11_8931.pdf עיר ידידותי לילדים], מרכז המחקר והמידע, כנסת ישראל, 22 בפברואר 2010}}

המיזם פועל באמצעות [[יוניסף]], ארגון האו"ם למען הילד. נכון לשנת 2010 המיזם מקיף כ-1,000 ערים בעשרות מדינות ברחבי העולם, ובהן מדינות מפותחות, דוגמת ספרד, צרפת, איטליה, אנגליה, שווייץ והולנד, ומדינות מתפתחות, דוגמת ברזיל, הפיליפינים, קולומביה ואחרות. בעת יישומו בכל אחת מן הערים והמדינות שבהן הוא פועל, מותאם המיזם למבנה החוקי, הכלכלי והחברתי המקומי ולרצונותיהם ויכולותיהם של השלטון והאוכלוסייה במקום. {{הערה|שם=knesset|אתי וייסבלאי, [http://fs.knesset.gov.il/globaldocs/MMM/9f546b58-e9f7-e411-80c8-00155d010977/2_9f546b58-e9f7-e411-80c8-00155d010977_11_8931.pdf עיר ידידותי לילדים], מרכז המחקר והמידע, כנסת ישראל, 22 בפברואר 2010}}

==רקע - אובדן העצמאות של ילדים בעיר==

==רקע - אובדן העצמאות של ילדים בעיר==

במחקר שנערך בארצות הברית הצהירו 71% מההורים כי הלכו לבית הספר ברגל או רכבו בעצמם באופניים, ואילו רק 18% מילדיהם עושים זאת. בבריטניה מרשים ללכת ברגל רק ל-25% מהילדים. לעומת זאת, במקומות אחרים בעולם ילדים עדיין מתניידים בעצמם בחופשיות: בטוקיו, 90% מהילדים כיום הולכים לבית הספר ברגל, ובגרמניה 75%. בשווייץ, ילדים מגיל 4 יכולים ללכת לגן בעצמם, אם המרחק הוא פחות מקילומטר. {{הערה|שם=globs2015|1=הלית ינאי-לויזון, [https://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1001050158 ערים בחו"ל ובישראל מתחילות לשתף ילדים בתהליכי התכנון], גלובס, 07/07/2015}}

במחקר שנערך בארצות הברית הצהירו 71% מההורים כי הלכו לבית הספר ברגל או רכבו בעצמם באופניים, ואילו רק 18% מילדיהם עושים זאת. בבריטניה מרשים ללכת ברגל רק ל-25% מהילדים. לעומת זאת, במקומות אחרים בעולם ילדים עדיין מתניידים בעצמם בחופשיות: בטוקיו, 90% מהילדים כיום הולכים לבית הספר ברגל, ובגרמניה 75%. בשווייץ, ילדים מגיל 4 יכולים ללכת לגן בעצמם, אם המרחק הוא פחות מקילומטר. {{הערה|שם=globs2015|1=הלית ינאי-לויזון, [https://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1001050158 ערים בחו"ל ובישראל מתחילות לשתף ילדים בתהליכי התכנון], גלובס, 07.07.2015}}

ההליכה לבית הספר היא תסמין אחד ל[[תהליך ארוך טווח|תהליכים ארוכי טווח]] שמתרחשים. דוגמה אחרת היא שהילדים גם משחקים פחות בחוץ. הערים משתנות בצורה ניכרת מאז שההורים של היום היו ילדים. יש יותר מכוניות, [[טבע עירוני|השטחים הפתוחים]] הצטמצמו ו[[מגדל מגורים|הבניינים גבהו]], אי אפשר כבר להשגיח ממרפסת הבית על ילדים המשחקים בחצר למטה. {{הערה|שם=globs2015}}

ההליכה לבית הספר היא תסמין אחד ל[[תהליך ארוך טווח|תהליכים ארוכי טווח]] שמתרחשים. דוגמה אחרת היא שהילדים גם משחקים פחות בחוץ. הערים משתנות בצורה ניכרת מאז שההורים של היום היו ילדים. יש יותר מכוניות, [[טבע עירוני|השטחים הפתוחים]] הצטמצמו ו[[מגדל מגורים|הבניינים גבהו]], אי אפשר כבר להשגיח ממרפסת הבית על ילדים המשחקים בחצר למטה. {{הערה|שם=globs2015}}

תהליך זה אינו מקרי ולא החל בשנים האחרונות. בספר [[Fighting Traffic]] פרופ' פטר די נורטון (Peter D. Norton) טוען שדברים אלה לא נוצר מעצמם, אלא הם תוצאה של שינויים שהתחוללו במהלך המאה ה-20. בשנת 1917 ניתן לראות הולכי רגל שחוצים את הכביש בערים כמו שיקאגו וערים אחרות בארצות הברית. באותה תקופה, הקרוניות החשמליות היו במרכז הרחוב, כך שהולכי רגל שרצו להגיע לקרונית או לרדת ממנה היו צריכים לחצות את הכביש. התמונות מתארות מבוגרים וילדים חוצים את הכביש בלי להביט לצדדים, באותה תקופה מצופה שהנהגים יתחשבו בשאר משתמשי הדרך. [https://youtu.be/IdYcx3n4Xq8?t=883] הרחוב נועד להיות מקום לילדים. הדבר הטבעי והנורמלי בתקופה זו הוא שהם ישחקו ברחוב. [https://youtu.be/IdYcx3n4Xq8?t=990] בשנות ה-20 התרבו מאד מקרי הפגיעה בהולכי רגל בעיר מצד מכוניות ובעיקר בילדים קטנים. באותה תקופה החלו הצעות כמו הקמת גני משחק יעודיים לילדים וכן המלצות כיצד לחנך את הילדים להתנייד בעיר בזהירות. למרות זאת מספר הילדים שנפגעו המשיך להיות גבוה. כתוצאה מכך היה גל של מחאה נגד נהגים והוצא להפחית את מהירות הנסיעה בעיר. [[חברות המכוניות]] נבהלו והצליחו להטיל את האשמה בתאונות בהולכי הרגל ולשנות את התרבות ואת ההחקיקה כך שהולך רגל שלא חוצה את הכביש במעבר חצייה הוא האשם בתאונה ולא הנהג. עם הזמן קודמו בארצות הברית מדיניות של [[פרבור]] ו[[תכנון מוטה מכוניות]] כך שכיום [[פיצול נסיעות]] בערים בארצות הברית מראה על כמות נמוכה של 4-1% הולכי רגל ברוב הערים הגדולות (למעט סן פרנסיסקו וניו יורק סיטי).  

תהליך זה אינו מקרי ולא החל בשנים האחרונות. בספר [[Fighting Traffic]] פרופ' פטר די נורטון (Peter D. Norton) טוען שדברים אלה לא נוצר מעצמם, אלא הם תוצאה של שינויים שהתחוללו במהלך המאה ה-20. בשנת 1917 ניתן לראות הולכי רגל שחוצים את הכביש בערים כמו שיקאגו וערים אחרות בארצות הברית. באותה תקופה, הקרוניות החשמליות היו במרכז הרחוב, כך שהולכי רגל שרצו להגיע לקרונית או לרדת ממנה היו צריכים לחצות את הכביש. התמונות מתארות מבוגרים וילדים חוצים את הכביש בלי להביט לצדדים, באותה תקופה מצופה שהנהגים יתחשבו בשאר משתמשי הדרך. [https://youtu.be/IdYcx3n4Xq8?t=883] הרחוב נועד להיות מקום לילדים. הדבר הטבעי והנורמלי בתקופה זו הוא שהם ישחקו ברחוב. [https://youtu.be/IdYcx3n4Xq8?t=990] בשנות ה-20 התרבו מאד מקרי הפגיעה בהולכי רגל בעיר מצד מכוניות ובעיקר בילדים קטנים. באותה תקופה החלו הצעות כמו הקמת גני משחק יעודיים לילדים וכן המלצות כיצד לחנך את הילדים להתנייד בעיר בזהירות. למרות זאת מספר הילדים שנפגעו המשיך להיות גבוה. כתוצאה מכך היה גל של מחאה נגד נהגים והוצא להפחית את מהירות הנסיעה בעיר. [[חברות המכוניות]] נבהלו והצליחו להטיל את האשמה בתאונות בהולכי הרגל ולשנות את התרבות ואת החקיקה כך שהולך רגל שלא חוצה את הכביש במעבר חצייה הוא האשם בתאונה ולא הנהג. עם הזמן קודמו בארצות הברית מדיניות של [[פרבור]] ו[[תכנון מוטה מכוניות]] כך שכיום [[פיצול נסיעות]] בערים בארצות הברית מראה על כמות נמוכה של 4-1% הולכי רגל ברוב הערים הגדולות (למעט סן פרנסיסקו וניו יורק סיטי).  

במדינות אחרות כמו הולנד ובריטניה לדוגמה השינויים האלה התרחשו במהלך השנים שלאחר מלחמת העולם השנייה, שבהן עלתה כמות המכוניות בעיר. בהולנד של שנות ה-70 החלו מאבקים ציבוריים כמו [[המאבק למען רחובות משחק באמסטרדם]] ו[[מאבק עצרו את רצח הילדים בהולנד|"עצרו את רצח הילדים"]] כדי לשנות את המגמות האלה. כתוצאה מכך החלו לקדם בהולנד מכך שינויים שונים כמו [[אזורי מיתון תנועה]], [[שבילי אופניים]], [[הליכתיות|תכנון מוטה הולכי רגל]] ו[[חזון אפס הרוגים בתאונות דרכים]], [[תחבורה פעילה]] ו[[עירוניות מתחדשת]]. שינויים אלה מתפשטים למדינות אחרות בעולם, במיוחד מאז תחילת המאה ה-21.

במדינות אחרות כמו הולנד ובריטניה לדוגמה השינויים האלה התרחשו במהלך השנים שלאחר מלחמת העולם השנייה, שבהן עלתה כמות המכוניות בעיר. בהולנד של שנות ה-70 החלו מאבקים ציבוריים כמו [[המאבק למען רחובות משחק באמסטרדם]] ו[[מאבק עצרו את רצח הילדים בהולנד|"עצרו את רצח הילדים"]] כדי לשנות את המגמות האלה. כתוצאה מכך החלו לקדם בהולנד מכך שינויים שונים כמו [[אזורי מיתון תנועה]], [[שבילי אופניים]], [[הליכתיות|תכנון מוטה הולכי רגל]] ו[[חזון אפס הרוגים בתאונות דרכים]], [[תחבורה פעילה]] ו[[עירוניות מתחדשת]]. שינויים אלה מתפשטים למדינות אחרות בעולם, במיוחד מאז תחילת המאה ה-21.

האג'נדה מתחייבת "לא להשאיר אף אחד מאחור" וגם לספק לילדים ולנוער סביבה מטפחת למימוש מלא של זכויותיהם ויכולותיהם. מטרתו של סעיף 11 לאג'נדה היא [[הפיכת הערים והתיישבויות האנושיות למכלילות, בטוחות, גמישות ובנות קיימא|להפוך את הערים ואת היישובים האנושיים לבטוחים, גמישים ובר קיימא]]. עד כה זהו הביטוי החזק ביותר של הקהילה הבינלאומית לתפקיד הקריטי של ערים בעתיד של [[האנושות]].[https://childfriendlycities.org/2030-agenda/]

האג'נדה מתחייבת "לא להשאיר אף אחד מאחור" וגם לספק לילדים ולנוער סביבה מטפחת למימוש מלא של זכויותיהם ויכולותיהם. מטרתו של סעיף 11 לאג'נדה היא [[הפיכת הערים והתיישבויות האנושיות למכלילות, בטוחות, גמישות ובנות קיימא|להפוך את הערים ואת היישובים האנושיים לבטוחים, גמישים ובר קיימא]]. עד כה זהו הביטוי החזק ביותר של הקהילה הבינלאומית לתפקיד הקריטי של ערים בעתיד של [[האנושות]].[https://childfriendlycities.org/2030-agenda/]

האג'נדה הוכנה במעורבות גורמים שונים מהממשלות, החברה האזרחית, האקדמיה ועוד. אנשים פרטיים, כולל ילדים ובני נוער היו מעורבים בעיצוב האג'נדה. כמעט לכל יעדי הפיתוח תלויים בשיתוף פעולה מצד עיריות ורשויות מקומיות. יוניסף גם הכין מסמך שמתאר את החפיפה הקיימת בין יעדי אג'נדה 2030 לבין האמנה הבינלאומית לזכויות הילד. {{הערה|[https://www.unicef.org/agenda2030/files/SDG-CRC_mapping.pdf Mapping the Global Goals for Sustainable Development and the Convention on the Rights of the Child], UNICEF}}

האג'נדה הוכנה במעורבות גורמים שונים מהממשלות, החברה האזרחית, האקדמיה ועוד. אנשים פרטיים, כולל ילדים ובני נוער היו מעורבים בעיצוב האג'נדה. כמעט לכל יעדי הפיתוח תלויים בשיתוף פעולה מצד עיריות ורשויות מקומיות. יוניסף גם הכין מסמך שמתאר את החפיפה הקיימת בין יעדי אג'נדה 2030 לבין האמנה הבינלאומית לזכויות הילד. {{הערה|[https://www.unicef.org/agenda2030/files/SDG-CRC_mapping.pdf Mapping the Global Goals for Sustainable Development and the Convention on the Rights of the Child], UNICEF}}

==עיר ידידותית לילדים בישראל ==

==עיר ידידותית לילדים בישראל ==

יותר מ- 90% מן הילדים ובני-הנוער החיים בישראל מתגוררים ביישובים עירוניים (שאוכלוסייתם מונה 2,000 נפשות או יותר); נכון לשנת 2010 מעל כ-1,700,000 מהילדים התגוררו בערים. ילדים מהווים כשליש מהאוכלוסייה ביישובים עירוניים, (בדומה לשיעורם באוכלוסייה). יש יישובים עירוניים, בעיקר במגזר החרדי ובמגזר הבדואי, שבהם ילדים הם יותר ממחצית האוכלוסייה ביישוב {{הערה|שם=knesset}}

יותר מ-90% מן הילדים ובני-הנוער החיים בישראל מתגוררים ביישובים עירוניים (שאוכלוסייתם מונה 2,000 נפשות או יותר); נכון לשנת 2010 מעל כ-1,700,000 מהילדים התגוררו בערים. ילדים מהווים כשליש מהאוכלוסייה ביישובים עירוניים, (בדומה לשיעורם באוכלוסייה). יש יישובים עירוניים, בעיקר במגזר החרדי ובמגזר הבדואי, שבהם ילדים הם יותר ממחצית האוכלוסייה ביישוב {{הערה|שם=knesset}}

לפי פקודת העיריות, מאז שנת 2000, אמורות להיות בערי ישראל "וועדה לקידום מעמד הילד" שהיא וועד חובה בערים. במועצות מקומיות ואזוריות אלו וועדות רשות. הוועדה לקידום מעמד הילד היא אמצעי למימוש עקרונות אמנת האו"ם לזכויות הילד ברשות המקומית, ותפקידה לקדם את שיתוף הפעולה בין גורמים שונים ברשות בעניינים הנוגעים לילדים ולאפשר לילדים ולבני- נוער להשתתף בתהליכי קבלת החלטות ברשות. לפי בדיקה שערך מרכז המחקר והמידע של הכנסת בשנת 2009, ב- 54 מתוך 75 עיריות היתה ועדה לקידום מעמד הילד. אולם בחלק גדול מן הערים שבהן היא התקיימה, היא איננה ועדה פעילה. {{הערה|שם=knesset}}

לפי פקודת העיריות, מאז שנת 2000, אמורות להיות בערי ישראל "וועדה לקידום מעמד הילד" שהיא וועד חובה בערים. במועצות מקומיות ואזוריות אלו וועדות רשות. הוועדה לקידום מעמד הילד היא אמצעי למימוש עקרונות אמנת האו"ם לזכויות הילד ברשות המקומית, ותפקידה לקדם את שיתוף הפעולה בין גורמים שונים ברשות בעניינים הנוגעים לילדים ולאפשר לילדים ולבני- נוער להשתתף בתהליכי קבלת החלטות ברשות. לפי בדיקה שערך מרכז המחקר והמידע של הכנסת בשנת 2009, ב-54 מתוך 75 עיריות הייתה ועדה לקידום מעמד הילד. אולם בחלק גדול מן הערים שבהן היא התקיימה, היא איננה ועדה פעילה. {{הערה|שם=knesset}}

המועצה הלאומית לשלום הילד רצתה בשנת 2010 לקדם יוזמה ליישום רעיון עיר ידידותית לילדים בישראל, בחסות הוועדה לזכויות הילד של הכנסת ובשיתוף המרכז לשלטון מקומי. במסגרת היוזמה היתה מתוכננת תחרות בין הערים על התואר העיר הידידותית לילדים בישראל. {{הערה|שם=knesset}} ככל הנראה יוזמה זו לא יצאה לפועל.  

המועצה הלאומית לשלום הילד רצתה בשנת 2010 לקדם יוזמה ליישום רעיון עיר ידידותית לילדים בישראל, בחסות הוועדה לזכויות הילד של הכנסת ובשיתוף המרכז לשלטון מקומי. במסגרת היוזמה היתה מתוכננת תחרות בין הערים על התואר העיר הידידותית לילדים בישראל. {{הערה|שם=knesset}} ככל הנראה יוזמה זו לא יצאה לפועל.  

חולון משווקת את עצמה כעיר ידידותית לילדים. היא מציעה הרבה מבחינה תרבותית אבל השטחים הציבוריים בה אינם מקלים על ילדים להיות עצמאיים. עד 2015 רק עיר אחת הצטרפה ליוזמת האו"ם - ראשון לציון (לאחר שנעשה ניסיון ליישום חלקי גם באשדוד). יוניס"ף העבירה מאות שאלונים ברחבי ראשל"צ, והיה תהליך שיתוף ציבור שהונחה על ידי נוער. התשובות הפתיעו את המבוגרים. {{הערה|שם=globs2015}}

חולון משווקת את עצמה כעיר ידידותית לילדים. היא מציעה הרבה מבחינה תרבותית אבל השטחים הציבוריים בה אינם מקלים על ילדים להיות עצמאיים. עד 2015 רק עיר אחת הצטרפה ליוזמת האו"ם - ראשון לציון (לאחר שנעשה ניסיון ליישום חלקי גם באשדוד). יוניסף העבירה מאות שאלונים ברחבי ראשון לציון, והיה תהליך שיתוף ציבור שהונחה על ידי נוער. התשובות הפתיעו את המבוגרים. {{הערה|שם=globs2015}}

הילדים ביקשו מרחב בריאותי בבתי הספר, וכן אוכל יותר בריא, מתקני כושר. הילדים גם התלוננו שחסר להם מקום לגלגיליות וסקייטבורדים, שלא יגרשו אותם ממנו כל הזמן כי זה מרעיש. הפתרון בראשון לציון היה הקמת מרחב סקייט פארק עירוני. הילדים ביקשו גם הגעה בטוחה לבתי הספר, ועל ביטחון במרחב הווירטואלי, ציינו שיש הרבה פגיעות ברשתות חברתיות , והם היו רוצים מוקד תלונות, גורם מבוגר שיעזור להם.  כאשר ילדים מתקשרים למוקד העירוני 106 לא מתייחסים אליהם ברצינות אבל ילדים מאתרים מפגעים והם רוצים להיות מעורבים בתכנון העירוני.  

הילדים ביקשו מרחב בריאותי בבתי הספר, וכן אוכל יותר בריא, מתקני כושר. הילדים גם התלוננו שחסר להם מקום לגלגיליות וסקייטבורדים, שלא יגרשו אותם ממנו כל הזמן כי זה מרעיש. הפתרון בראשון לציון היה הקמת מרחב סקייט פארק עירוני. הילדים ביקשו גם הגעה בטוחה לבתי הספר, ועל ביטחון במרחב הווירטואלי, ציינו שיש הרבה פגיעות ברשתות חברתיות, והם היו רוצים מוקד תלונות, גורם מבוגר שיעזור להם.  כאשר ילדים מתקשרים למוקד העירוני 106 לא מתייחסים אליהם ברצינות אבל ילדים מאתרים מפגעים והם רוצים להיות מעורבים בתכנון העירוני.  

ילדים גם ביקשו שבתחום של [[אופניים חשמליים]] יהיה טסט לאופניים. אחת התלונות העיקריות היא של בני נוער בקיץ היא שאין להם איפה לשבת. התושבים המבוגרים, מצידם מתלוננים על רעש ולכלוך מצד הנערים. העיירה רוצה לקדם ישיבה של הנערים בגנים היקפיים.{{הערה|שם=globs2015}}

ילדים גם ביקשו שבתחום של [[אופניים חשמליים]] יהיה טסט לאופניים. אחת התלונות העיקריות היא של בני נוער בקיץ היא שאין להם איפה לשבת. התושבים המבוגרים, מצידם מתלוננים על רעש ולכלוך מצד הנערים. העיירה רוצה לקדם ישיבה של הנערים בגנים היקפיים.{{הערה|שם=globs2015}}

* [[אי שוויון פוליטי]]

* [[אי שוויון פוליטי]]

* [[הולכי רגל בישראל]], [[תחבורת אופניים בישראל]], [[אופניים חשמליים בישראל]], [[תחבורה ציבורית בישראל]]

* [[הולכי רגל בישראל]], [[תחבורת אופניים בישראל]], [[אופניים חשמליים בישראל]], [[תחבורה ציבורית בישראל]]

==קישורים חיצוניים==

==קישורים חיצוניים==

* [https://childfriendlycities.org/ עיר ידידותית לילדים], אתר קרן החירום הבינלאומית של האומות המאוחדות לילדים - יוניצף

* [https://childfriendlycities.org/ עיר ידידותית לילדים], אתר קרן החירום הבינלאומית של האומות המאוחדות לילדים - יוניסף

* הלית ינאי-לויזון, [https://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1001050158 ערים בחו"ל ובישראל מתחילות לשתף ילדים בתהליכי התכנון], גלובס, 07/07/2015

* הלית ינאי-לויזון, [https://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1001050158 ערים בחו"ל ובישראל מתחילות לשתף ילדים בתהליכי התכנון], גלובס, 07.07.2015

* אתי וייסבלאי, [http://fs.knesset.gov.il/globaldocs/MMM/9f546b58-e9f7-e411-80c8-00155d010977/2_9f546b58-e9f7-e411-80c8-00155d010977_11_8931.pdf עיר ידידותי לילדים], מרכז המחקר והמידע, כנסת ישראל, 22 בפברואר 2010

* אתי וייסבלאי, [http://fs.knesset.gov.il/globaldocs/MMM/9f546b58-e9f7-e411-80c8-00155d010977/2_9f546b58-e9f7-e411-80c8-00155d010977_11_8931.pdf עיר ידידותי לילדים], מרכז המחקר והמידע, כנסת ישראל, 22 בפברואר 2010

* פיטר גרי, [https://alaxon.co.il/article/%D7%AA%D7%A0%D7%95-%D7%9C%D7%99%D7%9C%D7%93%D7%99%D7%9D-%D7%9C%D7%A9%D7%97%D7%A7/ תנו לילדים לשחק], אלכסון, 2013, המאמר המקורי נקרא The play deficit, מאת Peter Gray [https://aeon.co/essays/children-today-are-suffering-a-severe-deficit-of-play]

* פיטר גרי, [https://alaxon.co.il/article/%D7%AA%D7%A0%D7%95-%D7%9C%D7%99%D7%9C%D7%93%D7%99%D7%9D-%D7%9C%D7%A9%D7%97%D7%A7/ תנו לילדים לשחק], אלכסון, 2013, המאמר המקורי נקרא The play deficit, מאת Peter Gray [https://aeon.co/essays/children-today-are-suffering-a-severe-deficit-of-play]

[[קטגוריה:תכנון עירוני]]

[[קטגוריה:תכנון עירוני]]

[[קטגוריה:סביבה וילדים]]

[[קטגוריה:סביבה וילדים]]