47,332
עריכות
שינויים
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
שורה 25:
שורה 25: − + + + + + + + + +
←רקע - אובדן העצמאות של ילדים בעיר
תהליך זה אינו מקרי ולא החל בשנים האחרונות. בספר [[Fighting Traffic]] פרופ' פטר די נורטון (Peter D. Norton) טוען שדברים אלה לא נוצר מעצמם, אלא הם תוצאה של שינויים שהתחוללו במהלך המאה ה-20. בשנת 1917 ניתן לראות הולכי רגל שחוצים את הכביש בערים כמו שיקאגו וערים אחרות בארצות הברית. באותה תקופה, הקרוניות החשמליות היו במרכז הרחוב, כך שהולכי רגל שרצו להגיע לקרונית או לרדת ממנה היו צריכים לחצות את הכביש. התמונות מתארות מבוגרים וילדים חוצים את הכביש בלי להביט לצדדים, באותה תקופה מצופה שהנהגים יתחשבו בשאר משתמשי הדרך. [https://youtu.be/IdYcx3n4Xq8?t=883] הרחוב נועד להיות מקום לילדים. הדבר הטבעי והנורמלי בתקופה זו הוא שהם ישחקו ברחוב. [https://youtu.be/IdYcx3n4Xq8?t=990] בשנות ה-20 התרבו מאד מקרי הפגיעה בהולכי רגל בעיר מצד מכוניות ובעיקר בילדים קטנים. באותה תקופה החלו הצעות כמו הקמת גני משחק יעודיים לילדים וכן המלצות כיצד לחנך את הילדים להתנייד בעיר בזהירות. למרות זאת מספר הילדים שנפגעו המשיך להיות גבוה. כתוצאה מכך היה גל של מחאה נגד נהגים והוצא להפחית את מהירות הנסיעה בעיר. [[חברות המכוניות]] נבהלו והצליחו להטיל את האשמה בתאונות בהולכי הרגל ולשנות את התרבות ואת ההחקיקה כך שהולך רגל שלא חוצה את הכביש במעבר חצייה הוא האשם בתאונה ולא הנהג. עם הזמן קודמו בארצות הברית מדיניות של [[פרבור]] ו[[תכנון מוטה מכוניות]] כך שכיום [[פיצול נסיעות]] בערים בארצות הברית מראה על כמות נמוכה של 4-1% הולכי רגל ברוב הערים הגדולות (למעט סן פרנסיסקו וניו יורק סיטי).
תהליך זה אינו מקרי ולא החל בשנים האחרונות. בספר [[Fighting Traffic]] פרופ' פטר די נורטון (Peter D. Norton) טוען שדברים אלה לא נוצר מעצמם, אלא הם תוצאה של שינויים שהתחוללו במהלך המאה ה-20. בשנת 1917 ניתן לראות הולכי רגל שחוצים את הכביש בערים כמו שיקאגו וערים אחרות בארצות הברית. באותה תקופה, הקרוניות החשמליות היו במרכז הרחוב, כך שהולכי רגל שרצו להגיע לקרונית או לרדת ממנה היו צריכים לחצות את הכביש. התמונות מתארות מבוגרים וילדים חוצים את הכביש בלי להביט לצדדים, באותה תקופה מצופה שהנהגים יתחשבו בשאר משתמשי הדרך. [https://youtu.be/IdYcx3n4Xq8?t=883] הרחוב נועד להיות מקום לילדים. הדבר הטבעי והנורמלי בתקופה זו הוא שהם ישחקו ברחוב. [https://youtu.be/IdYcx3n4Xq8?t=990] בשנות ה-20 התרבו מאד מקרי הפגיעה בהולכי רגל בעיר מצד מכוניות ובעיקר בילדים קטנים. באותה תקופה החלו הצעות כמו הקמת גני משחק יעודיים לילדים וכן המלצות כיצד לחנך את הילדים להתנייד בעיר בזהירות. למרות זאת מספר הילדים שנפגעו המשיך להיות גבוה. כתוצאה מכך היה גל של מחאה נגד נהגים והוצא להפחית את מהירות הנסיעה בעיר. [[חברות המכוניות]] נבהלו והצליחו להטיל את האשמה בתאונות בהולכי הרגל ולשנות את התרבות ואת ההחקיקה כך שהולך רגל שלא חוצה את הכביש במעבר חצייה הוא האשם בתאונה ולא הנהג. עם הזמן קודמו בארצות הברית מדיניות של [[פרבור]] ו[[תכנון מוטה מכוניות]] כך שכיום [[פיצול נסיעות]] בערים בארצות הברית מראה על כמות נמוכה של 4-1% הולכי רגל ברוב הערים הגדולות (למעט סן פרנסיסקו וניו יורק סיטי).
במדינות אחרות כמו הולנד ובריטניה לדוגמה השינויים האלה התרחשו במהלך השנים שלאחר מלחמת העולם השנייה, שבהן עלתה כמות המכוניות בעיר. בהולנד של שנות ה-70 החלו מאבקים ציבוריים כמו [[המאבק למען רחובות משחק באמסטרדם]] ו[[מאבק עצרו את רצח הילדים בהולנד|"עצרו את רצח הילדים"]] כדי לשנות את המגמות האלה. כתוצאה מכך החלו לקדם בהולנד מכך שינויים שונים כמו [[אזורי מיתון תנועה]], [[שבילי אופניים]], [[הליכתיות|תכנון מוטה הולכי רגל]] ו[[חזון אפס הרוגים בתאונות דרכים]], [[תחבורה פעילה]] ו[[עירוניות מתחדשת]]. שינויים אלה מתפשטים למדינות אחרות בעולם, במיוחד מאז תחילת המאה ה-21.
במדינות אחרות כמו הולנד ובריטניה לדוגמה השינויים האלה התרחשו במהלך השנים שלאחר מלחמת העולם השנייה, שבהן עלתה כמות המכוניות בעיר. בהולנד של שנות ה-70 החלו מאבקים ציבוריים כמו [[המאבק למען רחובות משחק באמסטרדם]] ו[[מאבק עצרו את רצח הילדים בהולנד|"עצרו את רצח הילדים"]] כדי לשנות את המגמות האלה. כתוצאה מכך החלו לקדם בהולנד מכך שינויים שונים כמו [[אזורי מיתון תנועה]], [[שבילי אופניים]], [[הליכתיות|תכנון מוטה הולכי רגל]] ו[[חזון אפס הרוגים בתאונות דרכים]], [[תחבורה פעילה]] ו[[עירוניות מתחדשת]]. שינויים אלה מתפשטים למדינות אחרות בעולם, במיוחד מאז תחילת המאה ה-21.
==אג'נדה 2030==
{{הפניה לערך מורחב|יעדי פיתוח בר קיימא של ארגון האומות המאוחדות}}
בספטמבר 2015 אימצו מנהיגי העולם את [[יעדי פיתוח בר קיימא של ארגון האומות המאוחדות|אג'נדה 2030 לפיתוח בר קיימא]]. האג'נדה היא תוכנית פעולה, הכוללת 17 יעדי [[כלכלה בת קיימא|פיתוח בר-קיימא]] ו- 169 מטרות, המרכזת את המאמצים הכלל-עולמיים סביב [[מיגור העוני על כל צורותיו|צמצום העוני]] ו[[אתגר אפס הרעב|הרעב]], המאבק באי-השוויון ו[[הבטחת חיים בריאים וקידום רווחה לכל האנשים בכל הגילים|במחלות]], ובניית עולם צודק ו[[קיימות|בר-קיימא]] עד שנת 2030.[https://childfriendlycities.org/2030-agenda/]
האג'נדה מתחייבת "לא להשאיר אף אחד מאחור" וגם לספק לילדים ולנוער סביבה מטפחת למימוש מלא של זכויותיהם ויכולותיהם. מטרתו של סעיף 11 לאג'נדה היא [[הפיכת הערים והתיישבויות האנושיות למכלילות, בטוחות, גמישות ובנות קיימא|להפוך את הערים ואת היישובים האנושיים לבטוחים, גמישים ובר קיימא]]. עד כה זהו הביטוי החזק ביותר של הקהילה הבינלאומית לתפקיד הקריטי של ערים בעתיד של [[האנושות]].[https://childfriendlycities.org/2030-agenda/]
האג'נדה הוכנה במעורבות גורמים שונים מהממשלות, החברה האזרחית, האקדמיה ועוד. אנשים פרטיים, כולל ילדים ובני נוער היו מעורבים בעיצוב האג'נדה. כמעט לכל יעדי הפיתוח תלויים בשיתוף פעולה מצד עיריות ורשויות מקומיות. יוניסף גם הכין מסמך שמתאר את החפיפה הקיימת בין יעדי אג'נדה 2030 לבין האמנה הבינלאומית לזכויות הילד. {{הערה|[https://www.unicef.org/agenda2030/files/SDG-CRC_mapping.pdf Mapping the Global Goals for Sustainable Development and the Convention on the Rights of the Child]}}
==עיר ידידותית לילדים בישראל ==
==עיר ידידותית לילדים בישראל ==