47,332
עריכות
שינויים
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
שורה 13:
שורה 13: + + + + + + + + + + +
אין תקציר עריכה
בעוד שהאחריות העיקרית להבטיח את מימוש זכויות הילדים מוטלת על ממשלות, יש תפקיד חשוב לקידום ערים ידידותיות לילדים גם לבעלי עניין אחרים כגון ארגוני החברה האזרחית, המגזר הפרטי, האקדמיה והתקשורת, כמו גם הילדים עצמם.
בעוד שהאחריות העיקרית להבטיח את מימוש זכויות הילדים מוטלת על ממשלות, יש תפקיד חשוב לקידום ערים ידידותיות לילדים גם לבעלי עניין אחרים כגון ארגוני החברה האזרחית, המגזר הפרטי, האקדמיה והתקשורת, כמו גם הילדים עצמם.
הנחת המוצא של האו"ם היא שמצב הילדים בעיר הוא סמן למצבה הכללי - אם מצב הילדים טוב, זה סימן לממשל תקין ולחברה בריאה. בארץ, למשל, חולון משווקת את עצמה כעיר ידידותית לילדים. היא מציעה הרבה מבחינה תרבותית אבל השטחים הציבוריים בה אינם מקלים על ילדים להיות עצמאיים. [https://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1001050158]
==רקע - אובדן העצמאות של ילדים בעיר==
במחקר שנערך בארצות הברית הצהירו 71% מההורים כי הלכו לבית הספר ברגל או רכבו בעצמם באופניים, ואילו רק 18% מילדיהם עושים זאת. בבריטניה מרשים ללכת ברגל רק ל-25% מהילדים. לעומת זאת, במקומות אחרים בעולם ילדים עדיין מתניידים בעצמם בחופשיות: בטוקיו, 90% מהילדים כיום הולכים לבית הספר ברגל, ובגרמניה 75%. בשווייץ, ילדים מגיל 4 יכולים ללכת לגן בעצמם, אם המרחק הוא פחות מקילומטר. [https://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1001050158]
ההליכה לבית הספר היא תסמין אחד ל[[תהליך ארוך טווח|תהליכים ארוכי טווח]] שמתרחשים. דוגמה אחרת היא שהילדים גם משחקים פחות בחוץ. הערים משתנות בצורה ניכרת מאז שההורים של היום היו ילדים. יש יותר מכוניות, [[טבע עירוני|השטחים הפתוחים]] הצטמצמו ו[[מגדל מגורים|הבניינים גבהו]], אי אפשר כבר להשגיח ממרפסת הבית על ילדים המשחקים בחצר למטה.[https://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1001050158]
תהליך זה אינו מקרי ולא החל בשנים האחרונות. בספר [[Fighting Traffic]] פרופ' פטר די נורטון (Peter D. Norton) טוען שדברים אלה לא נוצר מעצמם, אלא הם תוצאה של שינויים שהתחוללו במהלך המאה ה-20. בשנת 1917 ניתן לראות הולכי רגל שחוצים את הכביש בערים כמו שיקאגו וערים אחרות בארצות הברית. באותה תקופה, הקרוניות החשמליות היו במרכז הרחוב, כך שהולכי רגל שרצו להגיע לקרונית או לרדת ממנה היו צריכים לחצות את הכביש. התמונות מתארות מבוגרים וילדים חוצים את הכביש בלי להביט לצדדים, באותה תקופה מצופה שהנהגים יתחשבו בשאר משתמשי הדרך. [https://youtu.be/IdYcx3n4Xq8?t=883] הרחוב נועד להיות מקום לילדים. הדבר הטבעי והנורמלי בתקופה זו הוא שהם ישחקו ברחוב. [https://youtu.be/IdYcx3n4Xq8?t=990] בשנות ה-20 התרבו מאד מקרי הפגיעה בהולכי רגל בעיר מצד מכוניות ובעיקר בילדים קטנים. באותה תקופה החלו הצעות כמו הקמת גני משחק יעודיים לילדים וכן המלצות כיצד לחנך את הילדים להתנייד בעיר בזהירות. למרות זאת מספר הילדים שנפגעו המשיך להיות גבוה. כתוצאה מכך היה גל של מחאה נגד נהגים והוצא להפחית את מהירות הנסיעה בעיר. [[חברות המכוניות]] נבהלו והצליחו להטיל את האשמה בתאונות בהולכי הרגל ולשנות את התרבות ואת ההחקיקה כך שהולך רגל שלא חוצה את הכביש במעבר חצייה הוא האשם בתאונה ולא הנהג. עם הזמן קודמו בארצות הברית מדיניות של [[פרבור]] ו[[תכנון מוטה מכוניות]] כך שכיום [[פיצול נסיעות]] בערים בארצות הברית מראה על כמות נמוכה של 4-1% הולכי רגל ברוב הערים הגדולות (למעט סן פרנסיסקו וניו יורק סיטי).
במדינות אחרות כמו הולנד ובריטניה לדוגמה השינויים האלה התרחשו במהלך השנים שלאחר מלחמת העולם השנייה, שבהן עלתה כמות המכוניות בעיר. בהולנד של שנות ה-70 החלו מאבקים ציבוריים כמו [[המאבק למען רחובות משחק באמסטרדם]] ו[[מאבק עצרו את רצח הילדים בהולנד|"עצרו את רצח הילדים"]] כדי לשנות את המגמות האלה. כתוצאה מכך החלו לקדם בהולנד מכך שינויים שונים כמו [[אזורי מיתון תנועה]], [[שבילי אופניים]], [[הליכתיות|תכנון מוטה הולכי רגל]] ו[[חזון אפס הרוגים בתאונות דרכים]], [[תחבורה פעילה]] ו[[עירוניות מתחדשת]]. שינויים אלה מתפשטים למדינות אחרות בעולם, במיוחד מאז תחילת המאה ה-21.
==ראו גם==
==ראו גם==