שינויים

==חיים אישיים==

==חיים אישיים==

ריצ׳רד ת'יילר נולד למשפחה יהודית.{{הערה|[https://www.jta.org/2017/10/09/news-opinion/united-states/richard-thaler-who-recognized-the-humanity-in-economics-wins-nobel-prize Richard Thaler, who recognized the humanity in economics, wins Nobel Prize], [[JTA]], October 9, 2017.}} אמו, רוזְלין (לבית מֶלניקוב), הייתה מורה, ואביו, אלן מ' ת'יילר, היה אקטואר. הוא גדל עם שני אחים צעירים ממנו. הוא נשוי לפראנס לקלרק, פרופסור לשיווק. יש לו שלושה ילדים מנישואיו הראשונים.

ריצ'רד ת'יילר נולד למשפחה יהודית.{{הערה|[https://www.jta.org/2017/10/09/news-opinion/united-states/richard-thaler-who-recognized-the-humanity-in-economics-wins-nobel-prize Richard Thaler, who recognized the humanity in economics, wins Nobel Prize], [[JTA]], October 9, 2017.}} אמו, רוזְלין (לבית מֶלניקוב), הייתה מורה, ואביו, אלן מ' ת'יילר, היה אקטואר. הוא גדל עם שני אחים צעירים ממנו. הוא נשוי לפראנס לקלרק, פרופסור לשיווק. יש לו שלושה ילדים מנישואיו הראשונים.

ב-1967 סיים ת'יילר תואר ראשון באוניברסיטת קייס וסטרן ריזרב, ב-1970 קיבל תואר שני מאוניברסיטת רוצ'סטר, וב-1974 קיבל תואר דוקטור, אף הוא מאוניברסיטת רוצ'סטר. את הדוקטורט, שכותרתו "The Value of Saving A Life: A Market Estimate", עשה בהנחיית שרווין רוזן.

ב-1967 סיים ת'יילר תואר ראשון באוניברסיטת קייס וסטרן ריזרב, ב-1970 קיבל תואר שני מאוניברסיטת רוצ'סטר, וב-1974 קיבל תואר דוקטור, אף הוא מאוניברסיטת רוצ'סטר. את הדוקטורט, שכותרתו "The Value of Saving A Life: A Market Estimate", עשה בהנחיית שרווין רוזן.

חלק מספריו עוסקים במימון התנהגותי (Behavioral finance) - יישום של כלכלה התנהגותית בתחומים של השקעות. ביניהם  Quasi-rational Economics ו-The Winner's Curse - הספר שיצא לאור ב1994 מכיל רשימת "אנומליות" - חלק מהמאמרים שהופיעו במשך השנים בטור שבעיתון, מותאמים לקהל הרחב, ובהם התנהגות שסוטה מהניבוי שמתאים ל[[אדם כלכלי]] רציונלי. ת'יילר מבקר את חלק מהמודלים הנאו-קלסיים - לפי ת'יילר - "גישה כלכלית קונבנציונלית מניחה כי אנשים הם רציונליים, מאד-רציונליים, סופר-רציונליים וחסרי רגשות. הם יכולים לחשב כמו מחשב ואין להם בעיות של שליטה-עצמית".  

חלק מספריו עוסקים במימון התנהגותי (Behavioral finance) - יישום של כלכלה התנהגותית בתחומים של השקעות. ביניהם  Quasi-rational Economics ו-The Winner's Curse - הספר שיצא לאור ב1994 מכיל רשימת "אנומליות" - חלק מהמאמרים שהופיעו במשך השנים בטור שבעיתון, מותאמים לקהל הרחב, ובהם התנהגות שסוטה מהניבוי שמתאים ל[[אדם כלכלי]] רציונלי. ת'יילר מבקר את חלק מהמודלים הנאו-קלסיים - לפי ת'יילר - "גישה כלכלית קונבנציונלית מניחה כי אנשים הם רציונליים, מאד-רציונליים, סופר-רציונליים וחסרי רגשות. הם יכולים לחשב כמו מחשב ואין להם בעיות של שליטה-עצמית".  

בשנת 2008 כתב ת'יילר יחד עם Cass Sunstein את הספר "[[Nudge (ספר)|Nudge: improving decisions about health, wealth and happiness]]", בו הוא עוסק בדרך בה ארגונים ציבוריים ופרטיים יכולים לעודד אנשים לקבל החלטות מושכלות יותר בתחומים שונים בחיי היום-יום שלהם (בעיקר בתחומים של קניות בשוק) על ידי "דחיפה" או תזכורת מפורשת או מרומזת לכיוון התנהגות מסויים. הספר מסתמך על מחקרים בפסיכולוגיה ובכלכלה התנהגותית כדי להגן על "[[פטרנליזם ליברטרי]]" ו"הנדסה אקטיבית" של "ארכיטקטורה של התנהגות".[https://en.wikipedia.org/wiki/Nudge_(book)]. ת'יילר וסנסטיין כותבים כי "לעיתים קרובות אנשים מקבלים החלטות גרועות- ומתסכלים עליהם לאחר מכן במבוכה- אנו עושים זאת בגלל שכבני אדם אנחנו פגיעים למגוון רחב של הטיות של הרגלים שיכולות להוביל אותנו למגוון גדול של בעיות בתחומים כמו חינוך, מצב כספי אישי, בריאות, משכנתא וכרטיסי אשראי, אושר ואפילו כדור הארץ עצמו". בספר תיילר וסנסטיין טבעו לא רק את המונח [[דחיפה]] (Nudge) אלא גם את הרעיון של "ארכיטקטורה של התנהגות" עסקים ותאגידים מיישמים גישה זו מזה זמן רב (לפחות משנות ה-50, {{הערה|ראו לדוגמה [[המאה של העצמי]], [[עיצוב להרזייה]], [[ הכחשת נזקי העישון]]}} - עיצוב סביבת הקנייה, עיצוב המוצר ואף השפעות על האווירה התרבותית או על העיצוב העירוני כדי להשפיע על הבחירות שאנשים מבצעים, כאשר ההשפעה יכולה להיות לא מודעת לצרכן או אפילו לחברה כולה. בגישת ה"דחיפה" משתמשים בתחומים שונים לדוגמה תזכורת או רמיזה של מגבלת מהירות כדי לגרום לנהגים לעבור מנסיעה במהירות מהירה לנסיעה במהירות איטית כאשר הם יוצאים מכביש מהיר לסביבה עירונית.

בשנת 2008 כתב ת'יילר יחד עם Cass Sunstein את הספר "[[Nudge (ספר)|Nudge: improving decisions about health, wealth and happiness]]", בו הוא עוסק בדרך בה ארגונים ציבוריים ופרטיים יכולים לעודד אנשים לקבל החלטות מושכלות יותר בתחומים שונים בחיי היום-יום שלהם (בעיקר בתחומים של קניות בשוק) על ידי "דחיפה" או תזכורת מפורשת או מרומזת לכיוון התנהגות מסויים. הספר מסתמך על מחקרים בפסיכולוגיה ובכלכלה התנהגותית כדי להגן על "[[פטרנליזם ליברטרי]]" ו"הנדסה אקטיבית" של "ארכיטקטורה של התנהגות".[https://en.wikipedia.org/wiki/Nudge_(book)]. ת'יילר וסנסטיין כותבים כי "לעיתים קרובות אנשים מקבלים החלטות גרועות- ומתסכלים עליהם לאחר מכן במבוכה- אנו עושים זאת בגלל שכבני אדם אנחנו פגיעים למגוון רחב של הטיות של הרגלים שיכולות להוביל אותנו למגוון גדול של בעיות בתחומים כמו חינוך, מצב כספי אישי, בריאות, משכנתא וכרטיסי אשראי, אושר ואפילו כדור הארץ עצמו". בספר ת'יילר וסנסטיין טבעו לא רק את המונח [[דחיפה]] (Nudge) אלא גם את הרעיון של "ארכיטקטורה של התנהגות" עסקים ותאגידים מיישמים גישה זו מזה זמן רב (לפחות משנות ה-50, {{הערה|ראו לדוגמה [[המאה של העצמי]], [[עיצוב להרזייה]], [[ הכחשת נזקי העישון]]}} - עיצוב סביבת הקנייה, עיצוב המוצר ואף השפעות על האווירה התרבותית או על העיצוב העירוני כדי להשפיע על הבחירות שאנשים מבצעים, כאשר ההשפעה יכולה להיות לא מודעת לצרכן או אפילו לחברה כולה. בגישת ה"דחיפה" משתמשים בתחומים שונים לדוגמה תזכורת או רמיזה של מגבלת מהירות כדי לגרום לנהגים לעבור מנסיעה במהירות מהירה לנסיעה במהירות איטית כאשר הם יוצאים מכביש מהיר לסביבה עירונית.

==ביקורת==

==ביקורת==

ביקורת על תיילר היא שבעוד שהוא מציע הצעות כיצד לעזור לאנשים לקבל החלטות טובות יותר בשוק הוא לא מתאר את הדרך שבה "המערכת האקולוגית- כלכלית" נוצרת ומעוצבת על ידי גורמים רבי כוח. תאוריית נדאג' לדוגמה אומרת שאם נדחף אנשים בכיוון הנכון זה יסייע להם לקבל החלטות נכונות יותר - אבל אין התערבות בדרך בה מעוצבת המערכת כולה, ברמת ההחלטות הציבוריות ([[בעיית הפעולה הקולקטיבית]], [[מוצר ציבורי]]) - הדבר דומה לכך שנלמד אנשים כיצד לתפור מעילים למזג אוויר קר בלי לשאול מי משפיע על האקלים. לדוגמה לסייע לאנשים ל[[גמילה מטבק|להיגמל מעישון]] על ידי סיוע אישי, בלי פעולה משותפת נגד [[חברות הטבק]] ובלי התמודדות עם [[מניעת עישון]] בקרב בני נוער.

ביקורת על ת'יילר היא שבעוד שהוא מציע הצעות כיצד לעזור לאנשים לקבל החלטות טובות יותר בשוק הוא לא מתאר את הדרך שבה "המערכת האקולוגית- כלכלית" נוצרת ומעוצבת על ידי גורמים רבי כוח. תאוריית נדאג' לדוגמה אומרת שאם נדחף אנשים בכיוון הנכון זה יסייע להם לקבל החלטות נכונות יותר - אבל אין התערבות בדרך בה מעוצבת המערכת כולה, ברמת ההחלטות הציבוריות ([[בעיית הפעולה הקולקטיבית]], [[מוצר ציבורי]]) - הדבר דומה לכך שנלמד אנשים כיצד לתפור מעילים למזג אוויר קר בלי לשאול מי משפיע על האקלים. לדוגמה לסייע לאנשים ל[[גמילה מטבק|להיגמל מעישון]] על ידי סיוע אישי, בלי פעולה משותפת נגד [[חברות הטבק]] ובלי התמודדות עם [[מניעת עישון]] בקרב בני נוער.

==ראו גם==

==ראו גם==