שינויים

האמירה המרכזית של הספר היא שרמאות וניצול הם תופעות מרכזיות ב[[שוק חופשי|שוק החופשי]] או אפילו ב[[שוק משוכלל]] עם התערבות ממשלתית, וכי תכונה זו אינהרטית לשוק - כאשר יש הזדמנות לנצל את הצרכנים בגלל שחסר להם מידע או בגלל שיש להם חולשות אנושיות ימצאו היזמים החכמים שיבצעו דבר זה ויתעשרו. אם יש חברות מוסריות יותר מידי, והן מוקפות בחברות נצלניות - התוצאה יכולה להיות [[שיווי משקל]] שבו חלק מהחברות מרמות וחלק לא, או תוצאה שבה החברות הנחמדות סובלות מנחיתות ויוצאות מהמשחק - כך שכולם מרמים או מנצלים את הלקוחות.  

האמירה המרכזית של הספר היא שרמאות וניצול הם תופעות מרכזיות ב[[שוק חופשי|שוק החופשי]] או אפילו ב[[שוק משוכלל]] עם התערבות ממשלתית, וכי תכונה זו אינהרטית לשוק - כאשר יש הזדמנות לנצל את הצרכנים בגלל שחסר להם מידע או בגלל שיש להם חולשות אנושיות ימצאו היזמים החכמים שיבצעו דבר זה ויתעשרו. אם יש חברות מוסריות יותר מידי, והן מוקפות בחברות נצלניות - התוצאה יכולה להיות [[שיווי משקל]] שבו חלק מהחברות מרמות וחלק לא, או תוצאה שבה החברות הנחמדות סובלות מנחיתות ויוצאות מהמשחק - כך שכולם מרמים או מנצלים את הלקוחות.  

אמירה כזו היא חדשנית ומיוחדת. היא יוצאת נגד החשיבה של רוב [[חקר הכלכלה|התזות הכלכליות]] לפיה "[[היד הנעלמה]]" תוביל בדרך כלל לתוצאה אופטימלית. אקרלוף ושילר רואים ברמייה ותוצאה תת-אופטימלית עבור הצרכנים דבר שהוא אימננטי לשוק - כשם שסרטן אינו דבר חיצוני לגוף אלא נובע מהדרך שבה הגוף פועל, כך הונאה של צרכנים היא חלק בלתי נפרד מהשוק ואין דרך קלה למנוע אותה - בוודאי לא על ידי הנחה שהונאה כזו אינה קיימת או אינה משמעותית.  

אמירה כזו היא חדשנית ומיוחדת. היא יוצאת נגד החשיבה של רוב [[חקר הכלכלה|התזות הכלכליות]] לפיה "[[היד הנעלמה]]" תוביל בדרך כלל לתוצאה אופטימלית עבור כלל החברה- מקסום של [[רווחה חברתית]]. אקרלוף ושילר רואים ברמייה ותוצאה תת-אופטימלית עבור הצרכנים דבר שהוא אימננטי לשוק - כשם שסרטן אינו דבר חיצוני לגוף אלא נובע מהדרך שבה הגוף פועל, כך הונאה של צרכנים היא חלק בלתי נפרד מהשוק, ואין דרך קלה למנוע אותה - בוודאי לא על-ידי הנחה שהונאה כזו אינה קיימת או אינה משמעותית.  

חלק מהבעיה של הספר היא שהוא אנקדוטלי ומראה את התזה המרכזית של הספר בתחומים שונים, כמו קניית בתים, שוק האג"ח בארצות הברית או טבק, אבל חסר בספר הסבר מסודר ותוארטי יותר כיצד "פישינג" או רמאות או ניצול של צרכנים מתרחש. המחברים מפנים אותנו למקרים ברורים של ניצול או רמייה כמו פישיניג באינטרנט, השתלת וירוסים, [[הכחשת נזקי העישון]], רמייה על ידי קוסמים ונוכלים (לדוגמה משחק איפה המטבע מתחת לכמה כוסות), או בעיות שלנו בתפיסה עקב אשליות אופטיות, הם גם מזכירים היבטים של ניצול טכניקות מכירה ושיווק מעולם הפרסום. אבל כל הדברים האלה אינם מהווים מודל או הסבר מקיף וקולע לשאלה כיצד מתבצעת רמייה או ניצול של הציבור בשוק.

חלק מהבעיה של הספר היא שהוא אנקדוטלי ומראה את התזה המרכזית של הספר בתחומים שונים, כמו קניית בתים, שוק האג"ח בארצות הברית או טבק, אבל חסר בספר הסבר מסודר ותאורטי יותר, כיצד השוק מאפשר או מעודד "פישינג" או רמאות או ניצול של צרכנים. המחברים מפנים אותנו למקרים ברורים של ניצול או רמייה כמו פישיניג באינטרנט, השתלת וירוסים, [[הכחשת נזקי העישון]], רמייה על ידי קוסמים ונוכלים (לדוגמה משחק "איפה המטבע" מתחת לכמה כוסות), או בעיות שלנו בתפיסה עקב אשליות אופטיות, הם גם מזכירים היבטים של ניצול טכניקות מכירה ושיווק מעולם הפרסום. אבל כל הדברים האלה אינם מהווים מודל או הסבר מקיף וקולע לשאלה כיצד מתבצעת רמייה או ניצול של הציבור בשוק.

בעיה נוספת של הספר היא שהוא מכסה למעשה רק חלק קטן יחסי מתחומי הרמייה והניצול הנובעים מקיומו של השוק ושל [[תאגידים גדולים]]. שתי הבעיות נוגעות זו בזו בגלל שהרצון להצביע על מעשי רמייה בתחומים שונים מקשה על עיסוק עמוק יותר בדרך שבה הרמייה מבוצעת.  

בעיה נוספת של הספר היא שהוא מכסה למעשה רק חלק קטן יחסי מתחומי הרמייה והניצול הנובעים מקיומו של השוק ושל [[תאגידים גדולים]]. שתי הבעיות נוגעות זו בזו בגלל שהרצון להצביע על מעשי רמייה בתחומים שונים מקשה על עיסוק עמוק יותר בדרך שבה הרמייה מבוצעת.  

לדוגמה בתחום [[עישון טבק|הטבק]] מוזכר רק חלק קטן מהקרב של [[חברות הטבק]] בהכרה ב[[נזקי העישון]] ולא כל היקף התופעה של [[הכחשת נזקי העישון]]. היבטים אחרים בנושא [[עישון טבק]] כמו [[התמכרות לעישון]], [[שיווק טבק לילדים ולנוער]], או הפצת [[דיסאינפורמציה]] במשך כמה עשורים - כמו השיווק של [[סיגריות קלות]] אינם מוזכרים כלל. המחברים מסתכלים על ארצות הברית ורואים תמונה אופטימית של ירידה בכמות המעשנים ומדברים על השפעה של מיסוי -אבל לא מתייחסים לעישון במדינות אחרות ובמיוחד הגידול בעישון במדינות מתפתחות. המחברים מסתכלים על נושא העישון כקרב סימטרי למדי בין המסר "עישון הוא דבר טיפשי" לבין המסר "עישון זה דבר קולי". הרמייה מסתיימת לכאורה כאשר הציבור (בארצות הברית) מבין שמעשנים עושים דבר טיפשי, לדוגמה כאשר מעשנים מבוגרים מעשנים מחוץ למקום העבודה שלהם, ומרגישים בושה על כך שהם מעשנים, ולכאורה המצב אופטימי שכן מספר המעשנים בארה"ב (ובמדינות מערביות נוספות) יורד.  

לדוגמה בתחום [[עישון טבק|הטבק]] מוזכר רק חלק קטן מהקרב של [[חברות הטבק]] בהכרה המדעית והציבורית ב[[נזקי העישון]] ולא כל היקף התופעה של [[הכחשת נזקי העישון]]. היבטים אחרים בנושא [[עישון טבק]] כמו [[התמכרות לעישון]], [[שיווק טבק לילדים ולנוער]], או הפצת [[דיסאינפורמציה]] במשך כמה עשורים - כמו השיווק של [[סיגריות קלות]] אינם מוזכרים כלל. המחברים מסתכלים על ארצות הברית ורואים תמונה אופטימית של ירידה בכמות המעשנים ומדברים על השפעה של מיסוי. הם לא לא מתייחסים לעישון במדינות אחרות ובמיוחד הגידול בעישון במדינות מתפתחות. המחברים מסתכלים על נושא העישון כקרב סימטרי למדי בין המסר "עישון הוא דבר טיפשי" לבין המסר "עישון זה דבר קולי". הרמייה מסתיימת לכאורה כאשר הציבור (בארצות הברית) "מבין" שמעשנים עושים דבר טיפשי, לדוגמה כאשר מעשנים מבוגרים מעשנים מחוץ למקום העבודה שלהם, ומרגישים בושה על כך שהם מעשנים, ולכאורה המצב אופטימי שכן מספר המעשנים בארה"ב (ובמדינות מערביות נוספות) יורד.  

הדיון החסר על עישון מהווה פספוס מהותי של הספר. העישון הוא נושא שיש בו מידע מחקרי רב, מספר השאלות הנוגעות בו הוא קטן יחסית (האם העישון מסוכן, האם הוא ממכר, האם מוצרי טבק משווקים לבני נוער), ועקב התביעות נגד [[חברות הטבק]] שהובילו לחשיפת מיליוני מסמכים בנושא, יש שפע של עדויות על פעילותן של החברות נגד הציבור - פעילות שחלקה הגדול מתמשך עד היום. המקרה של טבק מדגים בעיות שונות של קשרי הון שלטון, התמכרות ואת היכולת לתחזק שקרים וניצול של צרכנים לאורך כ-80 שנה לפחות, וזאת למרות גילוי נזקי העישון ופרסומם בשנות ה-50 וה-60 של המאה ה-20. הדיון במעשנים מבוגרים שמתביישים בעישון, ממקד את המבט בהחלטה של מעשן בודד (מבוגר) בשוק - ומתעלם מההקשר החברתי של עישון והמיקוד של חברות הטבק בשיווק מוצרי טבק - במיוחד שיווק של מוצרי טבק לנוער. דבר זה נעשה גם בלי בלי להבין את ההקשר התרבותי והחברתי של עישון ובלי להבין היבטים של [[מניעת עישון]] וכיצד עישון מהווה "טקס חניכה" לעולם הבוגר.  

הדיון החסר על עישון מהווה פספוס מהותי של הספר. העישון הוא נושא שיש בו מידע מחקרי רב, מספר השאלות הנוגעות בו הוא קטן יחסית (האם העישון מסוכן, האם הוא ממכר, האם מוצרי טבק משווקים לבני נוער). יתרון נוסף הוא שבתחום זה, עקב התביעות נגד [[חברות הטבק]] שהובילו לחשיפת מיליוני מסמכים בנושא, יש שפע של עדויות על פעילותן של החברות נגד הציבור ועל שקרים וספינים שהופצו - פעילות שחלקה הגדול מתמשך עד היום. המקרה של טבק מדגים בעיות שונות של [[קשרי הון שלטון]], [[התמכרות]]] ואת היכולת לתחזק שקרים וניצול של צרכנים לאורך כ-80 שנה לפחות, וזאת למרות גילוי נזקי העישון ופרסומם בשנות ה-50 וה-60 של המאה ה-20. הדיון במעשנים מבוגרים שמתביישים בעישון, ממקד נקודת המבט בהחלטה של מעשן בודד (מבוגר) בשוק - ומתעלם מההקשר החברתי של עישון והמיקוד של חברות הטבק ב[[שיווק מוצרי טבק]] - במיוחד [[עישון בקרב בני נוער|שיווק של מוצרי טבק לנוער]]. דבר זה נעשה גם בלי בלי להבין את ההקשר התרבותי והחברתי של עישון ובלי להבין היבטים של [[מניעת עישון]] וכיצד עישון מהווה "טקס חניכה" לעולם הבוגר.

במילים אחרות המיקוד הוא יותר ברמייה נקודתית (של אדם מבוגר) ופחות ביכולת של ארגונים גדולים וחזקים להשפיע על "הסיפור הגדול" או על ה[[מסגור]] או על - לשנות את הדרך שבה מעוצבים התמריצים, העדפות ודרך החשיבה, התפיסה והחוויה של הציבור או חלק גדול ממנו.  

במילים אחרות, המיקוד הוא יותר ברמייה נקודתית (של אדם מבוגר) ופחות ביכולת של ארגונים גדולים וחזקים להשפיע על "הסיפור הגדול" או על ה[[מסגור]] או על הבניית הרגלים - לשנות את הדרך שבה מעוצבים התמריצים, העדפות ודרך החשיבה, התפיסה והחוויה של הציבור או חלק גדול ממנו.  

אם הספר עוסק בדייגים שמנסים לדוג דגים ובדגים שנתפסים לפעמים בחקות הוא אינו עסוק ב"אוקיינוס"   הסביבה שמקלה או מקשה את הקיום של רמאות - במרחב התרבותי או הפיזי שבו נלקחות ההחלטות. במקום להסתכל על דבר זה כעל דבר נתון ונייטרלי יש שלל עדויות ליכולת של תאגידים וממשלות להשפיע על דרך החשיבה או על העיצוב הפיזי לטובתן - כך שהסיפור אינו רק הסחת דעת רגעית וניצול נקודות חולשה של הצרכן אלא עיצוב של "מערכת אקולוגית- חברתית" או  "ארכיטקטורה של בחירה" ([[ריצ'רד ת'יילר]]) כך שבחירה בדבר מסויים תהיה הגיונית יותר - וכן ביכולת של ארגונים גדולים לעצב מערכות שבהן קשה או קל יותר לרמות את הציבור או להכריח אותו לבחור בהחלטות שפוגעות בו.   

אם הספר עוסק ב"דייגים שמנסים לדוג דגים" (רמאים) ו"בדגים" שנתפסים לפעמים בחכות (הצרכנים או קורבנות ההטעיה) הוא אינו עסוק ב"אוקיינוס" הסביבה שמקלה או מקשה את הקיום של רמאות - במרחב התרבותי או הפיזי שבו נלקחות ההחלטות. במקום להסתכל על דבר זה כעל דבר נתון ונייטרלי יש שלל עדויות ליכולת של תאגידים וממשלות להשפיע על דרך החשיבה או על העיצוב הפיזי לטובתן - כך שהסיפור אינו רק הסחת דעת רגעית וניצול נקודות חולשה של הצרכן, אלא עיצוב של "מערכת אקולוגית- חברתית" או  "ארכיטקטורה של בחירה" (לפי המינוח של הכלכלן [[ריצ'רד 'יילר]]) כך שבחירה בדבר מסויים תהיה הגיונית יותר - וכן ביכולת של ארגונים גדולים לעצב מערכות שבהן קשה או קל יותר לרמות את הציבור או להכריח אותו לבחור בהחלטות שפוגעות בו.   

דיוג באינטרנט, שהוא המקור לשם הספר, מבוצע באינטרנט ובמיוחד דרך אימייל, וחבורת להפסקת אימייל מייצרות כיום מנגנונים לסינון אקטיבי ופסיבי של דואר פישינג - לדוגמה מנגנונים של דואר זבל בגוגל. הסביבה הרגולטורית התרבות ועוד היבטים מוסדיים וחברתיים יכולים להיות דבר שמקל או מקשה על פישינג ורמאות אבל אין התייחסות לכך בספר.

דיוג באינטרנט, שהוא המקור לשם הספר, מבוצע באינטרנט ובמיוחד דרך דואר אלקטרוני, וחברות להפסקת שירותי אכסנת דואר - כמו גוגל או מיייקרוסופט מייצרות כיום מנגנונים לסינון אקטיבי ופסיבי של דואר פישינג - לדוגמה מנגנונים של דואר זבל בגוגל. הסביבה הרגולטורית התרבות ועוד היבטים מוסדיים וחברתיים יכולים להיות דבר שמקל או מקשה על פישינג ורמאות - אבל אין הרבה התייחסות לכך בספר.

היבטים אחרים של רמייה וניצול אינם מופיעים כלל בספר. בולטים בהעדרם מקרים של [[הכחשת אקלים]] ומקרה עתיק יותר של [[הכחשת זיהום]]. אולי בגלל שמדובר ברמייה שמכוונת לא בהכרח לצרכנים אלא לציבור רחב יותר של רמייה מול שכנים של מפעל מזהם, רמייה של עובדים ([[נערות הרודיום]]) או רמייה של הציבור הכללי (הכחשת אקלים) או פגיעה בשכנים של מפעל מזהם ([[אסון בופאל]]). סיבה אפשרית אחרת היא שהסבר היבטים אלה - בעיקר בארצות הברית שבה יש הכחשת אקלים נרחבת בציבור הימני - תגרום לניכור של חלק מהציבור כלפי הספר וגם תאלץ את הכותבים להיכנס לנושאים טכניים רבים הקשורים ב[[התחממות עולמית]].  

היבטים אחרים של רמייה וניצול אינם מופיעים כלל בספר. בולטים בהעדרם מקרים של [[הכחשת אקלים]] ומקרה עתיק יותר של [[הכחשת זיהום]]. אולי בגלל שמדובר ברמייה שמכוונת לא בהכרח לצרכנים אלא לציבור רחב יותר -  של רמייה מול שכנים של מפעל מזהם, רמייה של עובדים ([[נערות הרדיום]]) או רמייה של הציבור הכללי (הכחשת אקלים) או פגיעה בשכנים של מפעל מזהם ([[אסון בופאל]]). סיבה אפשרית אחרת היא שהסבר היבטים אלה - בעיקר בארצות הברית שבה יש הכחשת אקלים נרחבת בציבור הימני - תגרום לניכור של חלק מהציבור כלפי הספר וגם תאלץ את הכותבים להיכנס לנושאים טכניים רבים הקשורים ב[[התחממות עולמית]].  

כך או כך הדבר מפספס את ההיבטים שבהם לא בהכרח הרמייה מכוונת מול צרכנים דווקא ולא תמיד צרכנים יכולים לבצע משהו בנושא - לדוגמה קונה של מכוניות יכול לנקוט אמצעים כדי להגן על עצמו מפני נפילה בפח של מלכודות לצרכן, אבל הוא לבדו אינו יכול להשפיע בצורה מהותית על נושא של התחממות עולמית ולהתגונן מפני [[השפעות של התחממות עולמית]] - לדוגמה אנשים שנפגעו עקב [[עליית מי הים]] אינם יכולים לעשות הרבה.  

כך או כך הדבר מפספס את ההיבטים שבהם לא בהכרח הרמייה מכוונת מול צרכנים דווקא אלא רמייה ציבורית שנועדה לשרת צורך כלכלי -  ולא תמיד צרכנים יכולים לבצע משהו בנושא - לדוגמה קונה של מכוניות יכול לנקוט אמצעים כדי להגן על עצמו מפני נפילה בפח של מלכודות לצרכן (לא לקנות "שדרוג" מיותר במכונית), אבל הוא לבדו אינו יכול להשפיע בצורה מהותית על נושא של התחממות עולמית ולהתגונן מפני [[השפעות של התחממות עולמית]] - לדוגמה אנשים שנפגעו עקב [[עליית מי הים]] אינם יכולים לעשות הרבה בהקשר הצרכני.  

תחום התחבורה מהווה דוגמה נוספת לבעיה בספר בגלל מיקוד צר מידי. המחברים מתארים כיצד גובים מצרכנים עודף כסף על קניית מכוניות. אבל הספר כלל אינו עוסק בשאלה רחבה יותר של עיצוב המרחב העירוני בצורות שמעודדות או מדכאות שימוש במכוניות פרטיות - [[תכנון מוטה רכב פרטי]] ו[[פרבור]] מול [[עירוניות מתחדשת]] ו[[תכנון מוטה תחבורה ציבורית]]. דבר זה נוגע שוב לכך שחברות לא חייבות לרמות בהכרח, והן לא חייבות לפעול אחת נגד השנייה אלא יכולות למצוא נקודות של שיתופי פעולה - לדוגמה כל [[חברות הטבק]] מול הממשלה וארגוני הבריאות או שיתוף הפעולה בין ממשלות ותאגידי רכב ונפט בקידום [[פרבור]] נרחב בארצות הברית. אזרח מארצות הברית יכול להיות מודע היטב לכך שעדיף היה לו להגיע לעבודה באופניים או בתחבורה ציבורית או ברגל - אבל במקרה של פרבור הנושא הוא לא רק ניצול פערי מידע וגם לא היבטים של בעיות בתפיסה או ניצול חולשה של הגוף הביולוגי שלנו - אלא גם עניין של העיצוב הפיזי הקיים מול עיצוב נוח לתפעול של חלופות למכוניות.  

תחום התחבורה מהווה דוגמה נוספת לבעיה בספר בגלל מיקוד צר מידי. המחברים מתארים כיצד גובים מצרכנים עודף כסף על קניית מכוניות. אבל הספר כלל אינו עוסק בשאלה רחבה יותר של עיצוב המרחב העירוני בצורות שמעודדות או מדכאות שימוש במכוניות פרטיות - [[תכנון מוטה רכב פרטי]] ו[[פרבור]] מול [[עירוניות מתחדשת]] ו[[תכנון מוטה תחבורה ציבורית]]. דבר זה נוגע שוב לכך שחברות לא חייבות לרמות בהכרח, והן לא חייבות לפעול אחת נגד השנייה אלא יכולות למצוא נקודות של שיתופי פעולה - לדוגמה כל [[חברות הטבק]] מול הממשלה וארגוני הבריאות או שיתוף הפעולה בין ממשלות ותאגידי רכב ונפט בקידום [[פרבור]] נרחב בארצות הברית. אזרח מארצות הברית יכול להיות מודע היטב לכך שכדאי לו [[תחבורת אופניים|להגיע לעבודה באופניים]] או ב[[תחבורה ציבורית]] או ברגל - אבל במקרה של פרבור הנושא הוא לא רק ניצול פערי מידע וגם לא היבטים של בעיות בתפיסה או ניצול חולשה של הגוף הביולוגי שלנו - אלא גם עניין של העיצוב הפיזי הקיים מול עיצוב נוח לתפעול של חלופות למכוניות.  

בעיה נוספת של הספר היא אי התייחסות לביולוגיה - כלומר למנגנונים ביולוגים שמאפשרים התמכרות, הונאה או טעות של האנשים , דימויים כמו "קוף על הכתף" משמשים את המחברים במקום דיון עמוק יותר במוח הרגשי שקיים אצל בני אדם.  או בתופעות אחרות ביולוגיות שגורמות לכשל הקיים. הרחבה ניתן לראות בספר [[לחשוב מהר לחשוב לאט (ספר)|לחשוב מהר לחשוב לאט]]. חוסר החיבור למדע מקל על קריאת הספר לקהל הרחב אבל מקשה על שכנוע עמוק יותר ומהווה בעיה גם בחלק מספרים נוספים הנוגעים לכלכלה התנהגותית. בני אדם הם יצורים ביולוגיים, ולכן אינם יכולים להתנהג כמו [[האדם הכלכלי]]. הקיום של מנגנונים במוח ובגוף שלנו שאחרים לרגשות, לקיצורי דרך שמקצרים החלטות, קיצורי דרך בתפיסה, הטיות חברתיות ועוד אינן טעות או גילוי מפתיע במיוחד - הם תוצר של אבולוציה של יונקים בכלל ושל קופי אדם והאדם בפרט.  

בעיה נוספת של הספר היא אי התייחסות לביולוגיה - כלומר למנגנונים ביולוגים שמאפשרים [[התמכרות]], הונאה או טעות של האנשים , דימויים כמו "קוף על הכתף" משמשים את המחברים במקום דיון עמוק יותר במוח הרגשי שקיים אצל בני אדם.  או בתופעות אחרות ביולוגיות שגורמות לכשל הקיים. הרחבה ניתן לראות בספר [[לחשוב מהר לחשוב לאט (ספר)|לחשוב מהר לחשוב לאט]]. חוסר החיבור למדע מקל על קריאת הספר לקהל הרחב אבל מקשה על שכנוע עמוק יותר ומהווה בעיה גם בחלק מספרים נוספים הנוגעים לכלכלה התנהגותית. בני אדם הם יצורים ביולוגיים, ולכן אינם יכולים להתנהג כמו [[האדם הכלכלי]]. הקיום של מנגנונים במוח ובגוף שלנו שאחרים לרגשות, לקיצורי דרך שמקצרים החלטות, קיצורי דרך בתפיסה, הטיות חברתיות ועוד אינן טעות או גילוי מפתיע במיוחד - הם תוצר של אבולוציה של יונקים בכלל ושל קופי אדם והאדם בפרט.  

היבט נוסף שחסר בספר הוא דיון על הנושא של [[מוצר ציבורי]] כ[[כשל שוק]] מרכזי שמאפשר את ההונאה. [[אמון]], [[מידע אמין]], [[תקשורת אמינה]] ו[[מדע אמין]], [[ממשלה יעילה והוגנת]] ובתי משפט הוגנים הם כולם סוגים של מוצרים ציבוריים - ניתן להנות מהם גם אם לא משלמים עליהם, ואם אדם נוסף נהנה משירותים אלה הדבר לא מייקר אותם. היכולת להונות את הצרכנים ולנצל אותם תלויה בהזנחה של מוצרים ציבוריים שונים - אבל דבר זה לא מוזכר כלל.  

היבט נוסף שחסר בספר הוא דיון על הנושא של [[מוצר ציבורי]] כ[[כשל שוק]] מרכזי שמאפשר את ההונאה. [[אמון]], [[מידע אמין]], [[תקשורת אמינה]] ו[[מדע אמין]], [[ממשלה יעילה והוגנת]] ובתי משפט הוגנים הם כולם סוגים של מוצרים ציבוריים - ניתן להנות מהם גם אם לא משלמים עליהם, ואם אדם נוסף נהנה משירותים אלה הדבר לא מייקר אותם. היכולת להונות את הצרכנים ולנצל אותם תלויה בהזנחה של מוצרים ציבוריים שונים - אבל דבר זה לא מוזכר כלל.