שינויים

כתב מספר ספרים פורצי דרך בתחומו, בהם "Quasi-rational Economics" ו-"The Winner's Curse"‏ (1994) בו קיבץ מקצת מהמאמרים שהופיעו במשך השנים בטור שבעיתון. מאמרו המפורסם ביותר שזכה לתהודה היה Toward a positive theory of consumer choice מ-1980.

כתב מספר ספרים פורצי דרך בתחומו, בהם "Quasi-rational Economics" ו-"The Winner's Curse"‏ (1994) בו קיבץ מקצת מהמאמרים שהופיעו במשך השנים בטור שבעיתון. מאמרו המפורסם ביותר שזכה לתהודה היה Toward a positive theory of consumer choice מ-1980.

בשנת 1980 כתב ת'יילר את אחד המאמרים המפורסמים שלו "Toward a positive theory of consumer choice" - "צעד לקראת תאוריה פוזיטיבית של בחירת הצרכן". המאמר טוען כי החלק ב[[מיקרו-כלכלה]] שמתאר את התנהגות הצרכנים, [[תורת הצרכן]],  הוא שילוב של [[ניתוח נורמטיבי|תאוריות נורמטיביות]] יחד עם [[ניתוח פוזיטיבי|תאוריות פוזיטבייות]] . זאת בגלל שהמודל מבוסס על [[האדם הכלכלי]] שהוא [[רציונלי]] ובעל יכולות מיקסום - כך שהתאוריה למעשה מתארת כיצד הצרכן "צריך" לבחור (כך שהבחירה תתאים ל[[כלכלה נאו-קלאסית|מודל הכלכלי הנאו קלאסי]] ) במקום שתתר כיצד הצרכן בשוק בוחר באמת. המאמר טוען כי במגוון של מצבים מוגדרים היטב צרכנים רבים פועלים בצורה שאינה עקבית עם התאוריה הנאו-קלאסית. במצבים אלה התאוריה הכלכלית תבצע טעויות עקביות בחיזוי התנהגות של צרכנים. המאמר מציע להשתמש ב[[תאוריית הערך]] של [[דניאל כהנמן]] ו[[עמוס טברסקי]] כתאוריה חלופית תאורית. נושאים שמופיעים במאמר כוללים מתן משקל נמוך מידי לעלויות חלופיות, כשלון להתעלם מעלויות שקועות, פחד מפני החלטה וחרטה וכן שליטה עצמית והתחייבות מראש. {{הערה|Richard Thaler, [http://www.sciencedirect.com/science/article/pii/0167268180900517 Toward a positive theory of consumer choice], Journal of Economic Behavior & Organization, Volume 1, Issue 1, March 1980, Pages 39-60}}

בשנת 1980 כתב ת'יילר את אחד המאמרים המפורסמים שלו "Toward a positive theory of consumer choice" - "צעד לקראת תאוריה פוזיטיבית של בחירת הצרכן". המאמר טוען כי החלק ב[[מיקרו-כלכלה]] שמתאר את התנהגות הצרכנים, [[תורת הצרכן]],  הוא שילוב של [[ניתוח נורמטיבי|תאוריות נורמטיביות]] יחד עם [[ניתוח פוזיטיבי|תאוריות פוזיטיביות]]. זאת בגלל שהמודל מבוסס על [[האדם הכלכלי]] שהוא [[רציונלי]] ובעל יכולות מיקסום - כך שהתאוריה למעשה מתארת כיצד הצרכן "צריך" לבחור (כך שהבחירה תתאים ל[[כלכלה נאו-קלאסית|מודל הכלכלי הנאו-קלאסי]]) במקום שתתאר כיצד הצרכן בשוק בוחר באמת. המאמר טוען כי במגוון של מצבים מוגדרים היטב צרכנים רבים פועלים בצורה שאינה עקבית עם התאוריה הנאו-קלאסית. במצבים אלה התאוריה הכלכלית תבצע טעויות עקביות בחיזוי התנהגות של צרכנים. המאמר מציע להשתמש ב[[תאוריית הערך]] של [[דניאל כהנמן]] ו[[עמוס טברסקי]] כתאוריה חלופית תיאורית. נושאים שמופיעים במאמר כוללים מתן משקל נמוך מידי לעלויות חלופיות, כישלון להתעלם מעלויות שקועות, פחד מפני החלטה וחרטה וכן שליטה עצמית והתחייבות מראש. {{הערה|Richard Thaler, [http://www.sciencedirect.com/science/article/pii/0167268180900517 Toward a positive theory of consumer choice], Journal of Economic Behavior & Organization, Volume 1, Issue 1, March 1980, Pages 39-60}}

ת'יילר טבע את המונח '''"חשבונאות נפשית"''' (Mental accounting), אשר נועד לציין את הדרך בה שיקולים רגשיים משפיעים על קבלת החלטות כלכליות. הדרך בה אנשים מנהלים את החשבונאות הנפשית שלהם גורמת להבדלים במידת ההנאה שאנשים מפיקים מזכייה או קנייה, עבור עסקה בערך נתון. ת'יילר מבחין בין תועלת הרכישה ותועלת העסקה.{{הערה|Thaler, R. (1985). [http://bear.warrington.ufl.edu/brenner/mar7588/Papers/thaler-mktsci1985.pdf Mental accounting and consumer choice]. Marketing Science, 4, 199-214.}} '''תועלת הרכישה''' היא ההנאה הנגרמת כתוצאה מן ההשוואה בין ערך המוצר לבין מחירו; '''תועלת העסקה''' (Deal) היא ההנאה הנגרמת כתוצאה מן ההשוואה בין הסכום ששולם לבין נקודת התייחסות כלשהי. תועלת הרכישה היא רציונלית, בעוד שתועלת העסקה היא רגשית.

ת'יילר טבע את המונח '''"חשבונאות נפשית"''' (Mental accounting), אשר נועד לציין את הדרך בה שיקולים רגשיים משפיעים על קבלת החלטות כלכליות. הדרך בה אנשים מנהלים את החשבונאות הנפשית שלהם גורמת להבדלים במידת ההנאה שאנשים מפיקים מזכייה או קנייה, עבור עסקה בערך נתון. ת'יילר מבחין בין תועלת הרכישה ותועלת העסקה.{{הערה|Thaler, R. (1985). [http://bear.warrington.ufl.edu/brenner/mar7588/Papers/thaler-mktsci1985.pdf Mental accounting and consumer choice]. Marketing Science, 4, 199-214.}} '''תועלת הרכישה''' היא ההנאה הנגרמת כתוצאה מן ההשוואה בין ערך המוצר לבין מחירו; '''תועלת העסקה''' (Deal) היא ההנאה הנגרמת כתוצאה מן ההשוואה בין הסכום ששולם לבין נקודת התייחסות כלשהי. תועלת הרכישה היא רציונלית, בעוד שתועלת העסקה היא רגשית.

ת'יילר כתב מספר ספרים המיועדים לציבור שאינו בקיא בכלכלה והוביל לפרסום רב של הרעיון לפיו אנשים אינם רציונליים - בניגוד לעמדת חלק גדול מהכלכלנים [[כלכלה נאו-קלאסית]] שניסו במשך שנים "לתקן" את המודל ולהסביר התנהגויות "מוזרות" של אנשים כך שהתנהגות זו עדיין תוכל להיחשב רציונלית.  

ת'יילר כתב מספר ספרים המיועדים לציבור שאינו בקיא בכלכלה והוביל לפרסום רב של הרעיון לפיו אנשים אינם רציונליים - בניגוד לעמדת חלק גדול מהכלכלנים [[כלכלה נאו-קלאסית]] שניסו במשך שנים "לתקן" את המודל ולהסביר התנהגויות "מוזרות" של אנשים כך שהתנהגות זו עדיין תוכל להיחשב רציונלית.  

חלק מספריו עוסקים במימון התנהגותי (behavioral finance) - יישום של כלכלה התנהגותית בתחומים של השקעות. ביניהם  Quasi-rational Economics ו-The Winner's Curse - הספר שיצא לאור ב1994 מכיל רשימת "אנומליות" - חלק מהמאמרים שהופיעו במשך השנים בטור שבעיתון, מותאמים לקהל הרחב, ובהם התנהגות שסוטה מהניבוי שמתאים ל[[אדם כלכלי]] רציונלי. ת'יילר מבקר את חלק מהמודלים הנאו-קלסיים - לפי ת'יילר - "גישה כלכלית קונבנציונלית מניחה כי אנשים הם רציונליים, מאד-רציונליים, סופר-רציונליים וחסרי רגשות. הם יכולים לחשב כמו מחשב ואין להם בעיות של שליטה-עצמית".  

חלק מספריו עוסקים במימון התנהגותי (Behavioral finance) - יישום של כלכלה התנהגותית בתחומים של השקעות. ביניהם  Quasi-rational Economics ו-The Winner's Curse - הספר שיצא לאור ב1994 מכיל רשימת "אנומליות" - חלק מהמאמרים שהופיעו במשך השנים בטור שבעיתון, מותאמים לקהל הרחב, ובהם התנהגות שסוטה מהניבוי שמתאים ל[[אדם כלכלי]] רציונלי. ת'יילר מבקר את חלק מהמודלים הנאו-קלסיים - לפי ת'יילר - "גישה כלכלית קונבנציונלית מניחה כי אנשים הם רציונליים, מאד-רציונליים, סופר-רציונליים וחסרי רגשות. הם יכולים לחשב כמו מחשב ואין להם בעיות של שליטה-עצמית".  

בשנת 2008 כתב ת'יילר יחד עם Cass Sunstein את הספר "[[Nudge (ספר)|Nudge: improving decisions about health, wealth and happiness]]", בו הוא עוסק בדרך בה ארגונים ציבוריים ופרטיים יכולים לעודד אנשים לקבל החלטות מושכלות יותר בתחומים שונים בחיי היום-יום שלהם (בעיקר בתחומים של קניות בשוק) על ידי "דחיפה" או תזכורת מפורשת או מרומזת לכיוון התנהגות מסויים. הספר מסתמך על מחקרים בפסיכולוגיה ובכלכלה התנהגותית כדי להגן על "[[פטרנליזם ליברטרי]]" ו"הנדסה אקטיבית" של "ארכיטקטורה של התנהגות".[https://en.wikipedia.org/wiki/Nudge_(book)]. ת'יילר וסנסטיין כותבים כי "לעיתים קרובות אנשים מקבלים החלטות גרועות- ומתסכלים עליהם לאחר מכן במבוכה- אנו עושים זאת בגלל שכבני אדם אנחנו פגיעים למגוון רחב של הטיות של הרגלים שיכולות להוביל אותנו למגוון גדול של בעיות בתחומים כמו חינוך, מצב כספי אישי, בריאות, משכנתא וכרטיסי אשראי, אושר ואפילו כדור הארץ עצמו". בספר תיילר וסנסטיין טבעו לא רק את המונח [[דחיפה]] (Nudge) אלא גם את הרעיון של "ארכיטקטורה של התנהגות" עסקים ותאגידים מיישמים גישה זו מזה זמן רב (לפחות משנות ה-50, {{הערה|ראו לדוגמה [[המאה של העצמי]], [[עיצוב להרזייה]],[[ הכחשת נזקי העישון]]}} - עיצוב סביבת הקנייה, עיצוב המוצר ואף השפעות על האווירה התרבותית או על העיצוב העירוני כדי להשפיע על הבחירות שאנשים מבצעים, כאשר ההשפעה יכולה להיות לא מודעת לצרכן או אפילו לחברה כולה. בגישת ה"דחיפה" משתמשים בתחומים שונים לדוגמה תזכורת או רמיזה של מגבלת מהירות כדי לגרום לנהגים לעבור מנסיעה במהירות מהירה לנסיעה במהירות איטית כאשר הם יוצאים מכביש מהיר לסביבה עירונית.

בשנת 2008 כתב ת'יילר יחד עם Cass Sunstein את הספר "[[Nudge (ספר)|Nudge: improving decisions about health, wealth and happiness]]", בו הוא עוסק בדרך בה ארגונים ציבוריים ופרטיים יכולים לעודד אנשים לקבל החלטות מושכלות יותר בתחומים שונים בחיי היום-יום שלהם (בעיקר בתחומים של קניות בשוק) על ידי "דחיפה" או תזכורת מפורשת או מרומזת לכיוון התנהגות מסויים. הספר מסתמך על מחקרים בפסיכולוגיה ובכלכלה התנהגותית כדי להגן על "[[פטרנליזם ליברטרי]]" ו"הנדסה אקטיבית" של "ארכיטקטורה של התנהגות".[https://en.wikipedia.org/wiki/Nudge_(book)]. ת'יילר וסנסטיין כותבים כי "לעיתים קרובות אנשים מקבלים החלטות גרועות- ומתסכלים עליהם לאחר מכן במבוכה- אנו עושים זאת בגלל שכבני אדם אנחנו פגיעים למגוון רחב של הטיות של הרגלים שיכולות להוביל אותנו למגוון גדול של בעיות בתחומים כמו חינוך, מצב כספי אישי, בריאות, משכנתא וכרטיסי אשראי, אושר ואפילו כדור הארץ עצמו". בספר תיילר וסנסטיין טבעו לא רק את המונח [[דחיפה]] (Nudge) אלא גם את הרעיון של "ארכיטקטורה של התנהגות" עסקים ותאגידים מיישמים גישה זו מזה זמן רב (לפחות משנות ה-50, {{הערה|ראו לדוגמה [[המאה של העצמי]], [[עיצוב להרזייה]],[[ הכחשת נזקי העישון]]}} - עיצוב סביבת הקנייה, עיצוב המוצר ואף השפעות על האווירה התרבותית או על העיצוב העירוני כדי להשפיע על הבחירות שאנשים מבצעים, כאשר ההשפעה יכולה להיות לא מודעת לצרכן או אפילו לחברה כולה. בגישת ה"דחיפה" משתמשים בתחומים שונים לדוגמה תזכורת או רמיזה של מגבלת מהירות כדי לגרום לנהגים לעבור מנסיעה במהירות מהירה לנסיעה במהירות איטית כאשר הם יוצאים מכביש מהיר לסביבה עירונית.