שינויים

חלק מספריו עוסקים במימון התנהגותי (behavioral finance) - יישום של כלכלה התנהגותית בתחומים של השקעות. בינהם  Quasi-rational Economics ו  The Winner's Curse - הספר שיצא לאור ב1994 מכיל רשימת "אנומליות" - חלק מהמאמרים שהופיעו במשך השנים בטור שבעיתון, מותאמים לקהל הרחב, ובהם התנהגות שסוטה מהניבוי שמתאים ל[[אדם כלכלי]] רציונילי. טיילר מבקר את חלק מהמודלים הנאו קלסיים - לפי טיילר - "גישה כלכלית קונבציונלית מניחה כי אנשים הם רצאיונליים מאד-רצניוליים - סופר-רציונלים וחסרי רגשות . הם יכולים לחשב כמו מחשב ואין להם בעיות של שליטה-עצמית".  

חלק מספריו עוסקים במימון התנהגותי (behavioral finance) - יישום של כלכלה התנהגותית בתחומים של השקעות. בינהם  Quasi-rational Economics ו  The Winner's Curse - הספר שיצא לאור ב1994 מכיל רשימת "אנומליות" - חלק מהמאמרים שהופיעו במשך השנים בטור שבעיתון, מותאמים לקהל הרחב, ובהם התנהגות שסוטה מהניבוי שמתאים ל[[אדם כלכלי]] רציונילי. טיילר מבקר את חלק מהמודלים הנאו קלסיים - לפי טיילר - "גישה כלכלית קונבציונלית מניחה כי אנשים הם רצאיונליים מאד-רצניוליים - סופר-רציונלים וחסרי רגשות . הם יכולים לחשב כמו מחשב ואין להם בעיות של שליטה-עצמית".  

בשנת 2008 כתב ת'יילר יחד עם Cass Sunstein את הספר "Nudge: improving decisions about health, wealth and happiness", בו הוא עוסק בדרך בה ארגונים ציבוריים ופרטיים יכולים לעודד אנשים לקבל החלטות מושכלות יותר בתחומים שונים בחיי היום-יום שלהם (בעיקר בתחומים של קניות בשוק) על ידי "דחיפה" או תזכורת מפורשת או מרומזת לכיוון התנהגות מסויים. הספר מתמסך על מחקרים בפסיכולוגיה ובכלכלה התנהגותית כדי להגן על "[[פטרנליזם ליברטרי]]" ו"הנדסה אקטיבית" של "ארכיטקורה של התנהגות".[https://en.wikipedia.org/wiki/Nudge_(book)]. ת'יילר וסנסטיין כותבים כי "לעיתים קרובות אנשים מקבלים החלטות גרועות- ומתסכלים עליהם לאחר מכן במבוכה- אנו עושים זאת בגלל שכבני אדם אנחנו פגיעים למגוון רחב של הטיות של הרגלים שיכולות להוביל אותנו למגוון גדול של בעיות בתחומים כמו חינוך, מצב כספי אישי, בריאות, משכנתא וכרטיסי אשראי, אושר ואפילו כדור הארץ עצמו". בספר תיילר וסנסטיין טבעו לא רק את המונח [[דחיפה]] (Nudge) אלא גם את הרעיון של "ארכיטקורה של התנהגות" עסקים ותאגידים מיישמים גישה זו מזה זמן רב (לפחות משנות ה-50, {{הערה|ראו לדוגמה [[המאה של העצמי]], [[עיצוב להרזייה]],[[ הכחשת נזקי העישון]]) - עיצוב סביבית הקנייה, עיצוב המוצר ואף השפעות על האווירה התרבותית או על העיצוב העירוני כדי להשפיע על הבחירות שאנשים מבצעים, כאשר ההשפעה יכולה להיות לא מודעת לצרכן או אפילו לחברה כולה. בגישת ה"דחיפה" משתמשים בתחומים שונים לדוגמה תזכורת או רמיזה של מגבלת מהירות כדי לגרום לנהגים לעבור מנסיעה במהירות מהירה לנסיעה במהירות איטית כאשר הם יוצאים מכביש מהיר לסביבה עירונית.

בשנת 2008 כתב ת'יילר יחד עם Cass Sunstein את הספר "Nudge: improving decisions about health, wealth and happiness", בו הוא עוסק בדרך בה ארגונים ציבוריים ופרטיים יכולים לעודד אנשים לקבל החלטות מושכלות יותר בתחומים שונים בחיי היום-יום שלהם (בעיקר בתחומים של קניות בשוק) על ידי "דחיפה" או תזכורת מפורשת או מרומזת לכיוון התנהגות מסויים. הספר מתמסך על מחקרים בפסיכולוגיה ובכלכלה התנהגותית כדי להגן על "[[פטרנליזם ליברטרי]]" ו"הנדסה אקטיבית" של "ארכיטקורה של התנהגות".[https://en.wikipedia.org/wiki/Nudge_(book)]. ת'יילר וסנסטיין כותבים כי "לעיתים קרובות אנשים מקבלים החלטות גרועות- ומתסכלים עליהם לאחר מכן במבוכה- אנו עושים זאת בגלל שכבני אדם אנחנו פגיעים למגוון רחב של הטיות של הרגלים שיכולות להוביל אותנו למגוון גדול של בעיות בתחומים כמו חינוך, מצב כספי אישי, בריאות, משכנתא וכרטיסי אשראי, אושר ואפילו כדור הארץ עצמו". בספר תיילר וסנסטיין טבעו לא רק את המונח [[דחיפה]] (Nudge) אלא גם את הרעיון של "ארכיטקורה של התנהגות" עסקים ותאגידים מיישמים גישה זו מזה זמן רב (לפחות משנות ה-50, {{הערה|ראו לדוגמה [[המאה של העצמי]], [[עיצוב להרזייה]],[[ הכחשת נזקי העישון]]}} - עיצוב סביבית הקנייה, עיצוב המוצר ואף השפעות על האווירה התרבותית או על העיצוב העירוני כדי להשפיע על הבחירות שאנשים מבצעים, כאשר ההשפעה יכולה להיות לא מודעת לצרכן או אפילו לחברה כולה. בגישת ה"דחיפה" משתמשים בתחומים שונים לדוגמה תזכורת או רמיזה של מגבלת מהירות כדי לגרום לנהגים לעבור מנסיעה במהירות מהירה לנסיעה במהירות איטית כאשר הם יוצאים מכביש מהיר לסביבה עירונית.

==ביקורת==

==ביקורת==