שינויים

קפיצה אל: ניווט, חיפוש

קללת המשאבים

אין שינוי בגודל, 14:02, 6 בפברואר 2016
מ
החלפת טקסט – "לדגומה" ב־"לדוגמה"
תאוריה של אסמוגלו ורובינזון טוענת כי אם דיקטטור או אליטה מוכנים לבצע פעולות בלתי יעילות בכלכלה, כמו חסימת סקטורים שמאיימים עליהם, הם יהיו מוכנים לבצע דבר זה באופן נמרץ יותר כאשר יש להם תמריץ גדול יותר בדמות הכנסות גדולות יותר ממשאבי טבע עשירים יותר. גם היריבים שלהם - מורדים או אופוזיציה שרוצה להיות אליטה יהיו בעלי תמריץ גדול יותר לנסות להפיל את המשטר הקיים.<ref name="Acemoglu1"/>
תאוריה אחת של רובינזון, Ragnar Torvik ו-Thierry Verdier טוענת כי שליט לא מוכשר או דיקטטור משפר את סיכוייו להשאר בשלטון על ידי ניפוח המגזר הציבורי ומתן משרות למקורבים ולסקטורים שיכולים לחזק את שלטונו. דבר זה מייצר [[יעילות כלכלית|אי-יעילות כלכלית]] בגלל שהמגזר הציבורי גדול מידי. כאשר יש שפע של משאבי טבע המנגנון הזה גדול יותר והנזק שלו גדול יותר וגם התמריץ של השליט לשמור על מעמדו גדול יותר. כאשר המדינה היא חלשה או כאשר יש שחיתות גדולה או כאשר המוסדות החברתיים לא מספיק חזקים כדי למנוע תהלי כזה, אין כוח לבלום תעסוקת יתר כזו במגזר הציבורי וגם אין [[מריטוקרטיה]] כלומר תגמול לכשרון - כך שהמגזר הציבורי לא רק גדול יותר ובזבזני יותר אלא גם מתפקד בצורה פחות יעילה ופוגע בתפקוד המשק.<ref name="robinson2006">Robinson, James A, Ragnar Torvik, and Thierry Verdier, [http://scholar.harvard.edu/jrobinson/publications/political-foundations-resource-curse Political foundations of the resource curse] , Journal of Development Economics, 79: 447-468. 2006 </ref> הסבר אפשרי נוסף הוא שהתמריץ להשאר בשלטון הוא דומה בכל מקרה (לדגומה לדוגמה בגלל במדינה דיקטטורית הסיכון של השליט הוא הוצאה להורג באם יאבד את השלטון) אבל האמצעים העומדים לרשות השליט לצורות שונות של ייצוב שלטונו על ידי שחיתות למקורבים וכן על ידי סבסוד של האוכלוסיה הוא גדול יותר כאשר יש לו משאבי טבע גדולים יותר - כלומר מה שגדל אצל השליט הוא לא ה"ביקוש" לשחיתות (מה התמריץ שלו לנקוט בה) אלא "היצע" השחיתות (כמה שחיתות הוא מסוגל לספק בהנתן משאבים מוגבלים של המדינה).
לפי תאוריית נוספת של קללת המשאבים, מדינות שלהן משאבים טבעיים בשפע (כגון [[גז טבעי]] או [[נפט]]), לעתים קרובות אינן עוברות תהליך של [[דמוקרטיזציה]]. חלק מרכזי מכך היא שהשלטון יכול לנצל את המיסוי ואו הרווח מהמכירה של משאבי הטבע לשם קבלת כמות גדולה של מס, ואינו צריך להסתמך על האוכלוסייה הכללית לשם כך - כך שאינו צריך לדאוג לרווחה ולהשכלה שלה. האליטה הכלכלית של המדינה אינה צריכה להשקיע במיוחד ביזמות או במכירה קמעונאית ויכולה להיות עשירה מרווחי המשאב הטבעי. אליטות שהשקיעו ב[[הון פיזי]] במקום באדמות או נפט, חוששות שההשקעות שלהן יינזקו בקלות במקרה של מהפכה. דבר זה גורר [[הון אנושי]] נמוך והעדר חשיבות לנושאים כמו שמירה על [[זכויות קניין]], [[זכויות אזרח]], [[חופש ביטוי]] ועוד שמחזקים דמוקרטיות, ומכוונים פיתוח של הכלכלה.

תפריט ניווט