שינויים

קין מזכיר כי קיימת הצעה חלופית שהתקיימה במאה השנים הראשונות של ה[[כלכלה הקלאסית]]: לפי תאוריה זו המחירים נקבעו לפי עלויות הייצור. בצורת הניתוח הסטטית שבה כלכלנים נאו קלאסים נוהגים לתאר את שוק הסחורות, פרוש התאוריה הקלאסית הוא עקומת היצע מאוזנת, או אפילו יורדת. כך שכאשר עולה הכמות המיוצרת, מחיר השוק של הסחורות נשאר קבוע (פריון קבוע) או אפילו יורד (פריון עולה, או [[יתרון לגודל]] בתחום הייצור. בפרק 3 של הספר, טוען קין כי למרות שהעמדה הנאו קלאסית נראית הגיונית ומתוחכמת יותר למרעית עין, יש לה בעיות לוגית קשות. קין מסיק לכן, שהעמדה הקלאסית היא תאור מדוייק יותר של המציאות.

קין מזכיר כי קיימת הצעה חלופית שהתקיימה במאה השנים הראשונות של ה[[כלכלה הקלאסית]]: לפי תאוריה זו המחירים נקבעו לפי עלויות הייצור. בצורת הניתוח הסטטית שבה כלכלנים נאו קלאסים נוהגים לתאר את שוק הסחורות, פרוש התאוריה הקלאסית הוא עקומת היצע מאוזנת, או אפילו יורדת. כך שכאשר עולה הכמות המיוצרת, מחיר השוק של הסחורות נשאר קבוע (פריון קבוע) או אפילו יורד (פריון עולה, או [[יתרון לגודל]] בתחום הייצור. בפרק 3 של הספר, טוען קין כי למרות שהעמדה הנאו קלאסית נראית הגיונית ומתוחכמת יותר למרעית עין, יש לה בעיות לוגית קשות. קין מסיק לכן, שהעמדה הקלאסית היא תאור מדוייק יותר של המציאות.

קין מביא טיעון של הכלכלן האיטלקי [[פיירו סראפה]] שסותר את תאוריית הייצור הנאו קלאסית. סראפה משתמש בהנחות הנאו קלאסיות, אבל הוא מדקדק בנושאים כמו גודל השוק שבו מדובר (האם מדובר בתעשייה שלמה כמו חלקאות, או בתחום ייצור צר כמו לחם) ומגיע בשני המקרים לסתירה של הנחות המוצא של התאוריה הנאו קלאסית. סראפה מניח שתי הנחות מפתח של הניתוח הנאו קלאסי:

קין מביא טיעון של הכלכלן האיטלקי [[פיירו סראפה]] שסותר את תאוריית הייצור הנאו קלאסית. סראפה משתמש בהנחות הנאו קלאסיות, אבל הוא מדקדק בנושאים כמו גודל השוק שבו מדובר. האם מדובר בתעשייה שלמה כמו [[חקלאות]], או בתחום ייצור צר כמו לחם. בשני המקרים מגיע סראפה לסתירה של הנחות המוצא של התאוריה הנאו קלאסית. סראפה מתייחס במפורש לשתי הנחות מפתח שנהוגות בניתוח הנאו קלאסי:

* הנחה האחת היא שביקוש והיצע הם בלתי תלויים זה בזה, כלומר אם עקומת ההיצע עולה, הדבר לא משפיע על הביקוש - לדוגמה על ידי השפעה על השכר.

* הנחה האחת היא שביקוש והיצע הם בלתי תלויים זה בזה, כלומר אם עקומת ההיצע עולה, הדבר לא משפיע על הביקוש - לדוגמה על ידי השפעה על השכר.

* הנחה השניה היא שאי אפשר, בטווח הקצר, לשנות את הכמות של לפחות גורם ייצור אחד. כלומר או שכמות העובדים קבועה או שכמות המכונות היא קבועה.  

* הנחה השניה היא שאי אפשר, בטווח הקצר, לשנות את הכמות של לפחות גורם ייצור אחד. כלומר או שכמות העובדים קבועה או שכמות המכונות היא קבועה.  

סראפה ובעקבותיו קין טוענים ששני התנאים האלה, סותרים זה את זה.  

סראפה (ובעקבותיו קין) טוען ששני התנאים האלה סותרים זה את זה.  

ראשית סראפה מניח שהשוק שבו מדובר הוא שוק גדול, כמו לדוגמה סקטור החקלאות כולו. במצב זה, אפשר להסכים שקשה לשנות במהירות את גורמי הייצור - לדוגמה הכשרת שטחי אדמה חדשים לחקלאות לוקחת שנים. אלא שבמצב זה, אם ההיצע משתנה, ייתכן מצב שבו גם הביקוש משתנה - לדוגמה אם מחירי כל התנובה החקלאית עולים, הדבר אמור לגרום לעליה בשכר העובדים החקלאיים, ודבר זה ישפיע על פונקציית הביקוש (בהנחות שונות, לדוגמה שהעובדים הם בעלי טעמים שונים).  

ראשית, סראפה מניח שהשוק שבו מדובר הוא שוק גדול, כמו לדוגמה סקטור החקלאות כולו. במצב זה, אפשר להסכים שקשה לשנות במהירות את גורמי הייצור - לדוגמה הכשרת שטחי אדמה חדשים לחקלאות לוקחת שנים. אלא שבמצב זה, אם ההיצע משתנה, ייתכן מצב שבו גם הביקוש משתנה - לדוגמה אם מחירי כל התנובה החקלאית עולים, הדבר אמור לגרום לעלייה בשכר העובדים החקלאיים, ודבר זה ישפיע על פונקציית הביקוש (בהנחות שונות, לדוגמה שהעובדים הם בעלי טעמים שונים).  

במקרה השני, סראפה מניח שמדובר בשוק קטן יותר - לדוגמה בשוק החיטה. בתחום זה סביר להניח שההיצע לא משפיע על הביקוש בגלל שחלקם של העובדים מכלל המשק הוא זניח. מצד שני סראפה וקין טוענים כי במצב זה ניתן לנייד משאבים מתחומים אחרים (כמו שטחי אדמה, מכונות או עובדים של תחומי חקלאות אחרים) וכי לא סביר להניח שיש גורמי ייצור שלא ניתן לשנות אותם.  

במקרה השני, סראפה מניח שמדובר בשוק קטן יותר - לדוגמה בשוק החיטה. בתחום זה סביר להניח שההיצע לא משפיע על הביקוש בגלל שחלקם של העובדים מכלל המשק הוא זניח. מצד שני סראפה וקין טוענים כי במצב זה ניתן לנייד משאבים מתחומים אחרים (כמו שטחי אדמה, מכונות או עובדים של תחומי חקלאות אחרים) וכי לא סביר להניח שניתן לשנות רק גורם ייצור אחד.  

[[תמונה:Debunking_03_13.png|ימין|thumb|300px|תאור של שוק המוצרים לאחר פרקים 2 ו-3 של "הפרכת הכלכלה", אם מסתכלים בשוק בעל ניתוח סטטי (בו אין חשיבות לזמן). עקומת ההיצע יורדת, ועקומת הביקוש יורדת גם אך לא בצורה "חלקה" ומונוטונית. מקבלים נקודות שיווי משקל רבות, כאשר אין שינוי ברצונות הצרכנים, בתמהיל הפירמות בשוק או בטכנולוגיית הייצור. קין אינו טוען שזה המצב, אלא עובר בהמשך לתאור דינאמי של הכלכלה.]]

[[תמונה:Debunking_03_13.png|ימין|thumb|300px|תאור של שוק המוצרים לאחר פרקים 2 ו-3 של "הפרכת הכלכלה", אם מסתכלים בשוק בעל ניתוח סטטי (בו אין חשיבות לזמן). עקומת ההיצע יורדת, ועקומת הביקוש יורדת גם אך לא בצורה "חלקה" ומונוטונית. מקבלים נקודות שיווי משקל רבות, כאשר אין שינוי ברצונות הצרכנים, בתמהיל הפירמות בשוק או בטכנולוגיית הייצור. קין אינו טוען שזה המצב, אלא עובר בהמשך לתאור דינאמי של הכלכלה.]]

קין בוחן מספר תגובות כלכליות אפשריות מול הטיעון של סראפה. בהמשך הפרק קין טוען כי פירמות אינן מביאות רווח למקסימום אם הן משוות את ה"עלות השולית" ל"תפוקה שולית", שכן למרות שטיעון זה נראה הגיוני בניתוח סטטי שבו אין חשיבות לזמן, ניתוח דינאמי מביא למסקנה אחרת. בהמשך הפרק קין מביא מחקר של ראיונות עם מנהלי מפעלים שמצביע על כך שרובם אינם משווים תועלת שולית לעלות שולית.

קין בוחן מספר תגובות כלכליות אפשריות מול הטיעון של סראפה. בהמשך הפרק קין טוען כי פירמות שרוצות למקסם את הרווח שלהן, לא יביאו לשווין בין ה"עלות השולית" ל"תפוקה שולית". בניתוח סטטי של פעילות פירמה, שבו אין חשיבות לזמן, נראה שיש להשוות בין עלות שולית לבין תפוקה שולית. כאשר עוברים לניתוח דינאמי, הפירמה רוצה למקסם את הרווח לא רק בנקודה נתונה בזמן אלא להיות מסוגלת להשתמש במימד הזמן כדי למקסם את הרווח. קין מגיע למסקנה כי במצב כזה פירמה צריכה לשמור על אפשרות לעודף ייצור. בהמשך הפרק קין מביא מחקר של ראיונות עם מנהלי מפעלים שמצביע על כך שרובם אינם משווים תועלת שולית לעלות שולית.

==ניתוח דינאמי==

==ניתוח דינאמי==