הצגת המקור של הדף "חוק ההסדרים/תיקון דיני הארנונה"

__NOTOC__
{{הסדרים:חזור|2009}}
{{הסדרים:חזור|קטגוריה פנים}}
== תקציר ==
תיקון הארנונה של מפעלי נשק המחזיקים בשטחי קרקע נרחבים לצרכי בטיחות.
* עמודים 109-110 בהצעת מדיניות 2009-2010
* {{החלטת ממשלה|158|תיקון דיני הארנונה|2009|05}}
* סעיף 11(2) בהצעת חוק ההסדרים 2009-2010

== סעיפים קשורים ==

== כתבות מהעיתונות ==

== ניתוחים והשפעות ==

== דברי הסבר ==
==== לסעיף 1 ====

'''לעניין סעיף 1.1''' – להסדיר את אי הבהירות בהגדרת "מדד השכר הציבורי" המהווה רכיב בנוסחת שיעור עדכון הארנונה, ולהבהיר כי המדד האמור יחושב במחירים שוטפים ולא במחירים קבועים.

'''לעניין סעיף 1.2''' – חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב), התשנ"ג-1992 (להלן – החוק) קובע כי סכום הארנונה הכללית שתטיל המועצה בכל שנת כספים יהיה הסכום שהגיע כדין בשנת הכספים הקודמת, בתוספת שיעור העדכון. יוצא איפוא כי גם במקרה בו שיעור העדכון המתחייב לפי החוק הינו נמוך מאוד, עד כדי כך שאינו מצדיק את כל ההיערכות הנדרשת לביצועו, יש חובה לבצע עדכון כאמור. על מנת לייתר את הצורך בעדכון במצב זה, מוצע לתקן את סעיף 9 לחוק ולהסמיך את השרים לקבוע כי סכום הארנונה הכללית לא יעודכן, במצב בו שיעור ההפחתה או ההעלאה המתחייב מהחוק אינו עולה על 0.25%.

'''לעניין סעיף 1.3''' – במצב החוקי הקיים, שר הפנים, בהסמכת שר האוצר, רשאי לאשר הטלת תוספות ארנונה אך ורק לגבי רשות מקומית הנמצאת בתוכנית הבראה. מתברר, כי ישנן רשויות מקומיות שאינן נמצאות בתכנית הבראה, אשר ראוי ומוצדק ליתן להן אישור להטיל תוספת ארנונה במהלך השנה, וזאת לצורך גביית סכומים נוספים מתושבי הרשויות הנדרשים כדי להגיע לאיזון תקציבי. אשר על כן, מוצע לתקן את סעיף 11 בחוק ולקבוע כי שר הפנים, בהסכמת שר האוצר, יהיה רשאי ליתן אישור לרשות מקומית להטיל תוספת ארנונה, בנסיבות מיוחדת, במהלך שנת הכספים, ללא אבחנה בין רשות מקומית המצויה בתכנית הבראה לבין רשות מקומית שאינה כזו. על מנת למנוע אי בהירות, מוצע לקבוע עוד כי מועצה, לעת החלטה על תוספות הארנונה, תחליט האם התוספת תיווסף לשיעור הארנונה הבסיסי כפי שהוחלט בתחילת השנה ותהווה חלק ממנו, או שתהיה תקפה רק לאותה שנת כספים.

'''לעניין סעיף 1.4''' – בשל קיום הבחירות ברשויות המקומיות בנובמבר 2008, נוצר קושי מעשי לעמוד בלוחות הזמנים הקבועים בחוק לעניין החלטת מועצה בנוגע לצו ארנונה לשנת 2009, פרסום הצו והמועד האחרון הקבוע בחוק להגיש בקשה להיתר חריג לשם יישום החלטת המועצה. בנסיבות אלו מוצע לקבוע מועדים נידחים בהוראת שעה כמפורט בהחלטה.

==== לסעיף 2 ====
במסגרת סעיף 29 לחוק המדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2005 (תיקוני חקיקה), תשס"ה-2005, הוסף סעיף 274ב-1 לפקודת העיריות, ובו נקבעו תעריפים מירביים לחיוב בארנונה בגין קרקע תפוסה במפעלים שעיקר פעילותם תכנון או ייצור מערכות נשק או תחמושת, ואשר עיסוקם מחייב החזקה בשטחי קרקע נרחבים לצרכי בטיחות.

הקריטריונים שנקבעו בסעיף 274ב-1 האמור הם שטח הקרקע המוחזק בידי מפעל לייצור נשק ומיקומו הגאוגרפי. לאור טענות לאי בהירות, מוצע להבהיר בחוק, למען הסר ספק, כי הקריטריון לתחולת התעריפים המופחתים לקרקע תפוסה במפעל לייצור נשק הנו שטח הקרקע הכולל המוחזק על-ידי המפעל בפועל, וזאת בין אם הוא נכלל בתחומה של רשות אחת ובין אם הוא נכלל בתחומיהן של מספר רשויות סמוכות.

בהתאם לכך, הסכום המרבי לארנונה כללית בגין קרקע תפוסה שיחול על אותו מפעל, בהתאם לחישוב האמור, יחייב את כלל הרשויות המקומיות שבשטחן המפעל, ללא תלות בשטח המפעל שבתחום כל אחת מהן.

=== הצעת חוק ההסדרים 2009-2010 ===
במסגרת סעיף 29 לחוק המדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2005 (תיקוני חקיקה), התשס"ה-2005, הוסף סעיף 274ב-1 לפקודת העיריות, שנקבעו בו תעריפים מרביים לחיוב בארנונה בעד קרקע תפוסה, במפעלים שעיקר פעילותם תכנון או ייצור מערכות נשק או תחמושת, ואשר עיסוקם מחייב החזקה בשטחי קרקע נרחבים לצורכי בטיחות.

בהתאם לכך, קובע סעיף 274ב-1(א)(1) לפקודת העיריות, כי הסכום המרבי לארנונה הכללית שתטיל מועצה על מפעל לייצור נשק ששטח הקרקע המוחזק בידו הוא בין 3,500 ל-6,500 דונם – 1 שקל חדש למטר רבוע, אלא אם כן המפעל נמצא באזור פיתוח, ואז הוא זכאי לתעריף מופחת כאמור באותו סעיף. עוד קובע הסעיף האמור, כי אם שטח הקרקע האמור עולה על 6,500 דונם, יהיה הסכום המרבי כאמור – 0.1 שקל חדש למטר רבוע, או הסכום הקבוע באותה רשות מקומית לגבי קרקע תפוסה במפעל עתיר שטח, לפי הנמוך מביניהם.

מוצע לתקן את המדרג הקבוע בסעיף האמור, כך שדרגת התשלום הראשונה, כמוסבר לעיל, תהא בעד שטח קרקע שגודלו בין 3,500 ל-5,500 דונם, והדרגה השניה – תהא בעד שטח קרקע שגודלו מעל 5,500 דונם, בהתאמה.

לאור טענות שעלו בדבר אי-בהירות בשאלת ההחלה של הוראות סעיף 274ב-1(א) לפקודת העיריות לגבי שטח קרקע המוחזק בידי מפעל כאמור, שנכלל בתחומיהן של כמה רשויות מקומיות, מוצע להבהיר בחוק, למען הסר ספק, שהקריטריון לתחולת התעריפים המופחתים לקרקע תפוסה במפעל לייצור נשק, הוא שטח הקרקע הכולל המוחזק בידי המפעל בפועל, וזאת בין אם הוא נכלל בתחומה של רשות מקומית אחת ובין אם הוא נכלל בתחומיהן של כמה רשויות מקומיות סמוכות. בהתאם לכך, הסכום המרבי לארנונה כללית בעד קרקע תפוסה שיחול על אותו מפעל, בהתאם לחישוב האמור, יחייב את כלל הרשויות המקומיות שבשטחן נכלל המפעל, בלא תלות בגודל שטח הקרקע של המפעל שנכלל בתחום כל אחת מהן.

{{חוק ההסדרים 2009|תיקון דיני הארנונה}}