משתמש:Eburcat/ארגז החול - ערכים מומלצים 7

טביעת רגל אקולוגית (Ecological Footprint) או מדרך אקולוגי הוא מדד כמותי חד-מימדי שנותן הערכה לכמות משאבי הטבע הנדרשים על מנת לספק את הצרכים ולקלוט את חומרי הפסולת של אוכלוסייה בעלת אורח חיים נתון.

כל אדם מנצל שטח מסויים בצורה ישירה כדי לחיות בו. אולם יש צורך בשטחים נוספים כדי לתמוך בדרך חיים של אדם. לדוגמה, יש צורך בכך וכך שטחי אדמה כדי לגדל מזון, שטח נוסף כדי לטהר את מי השתייה של האדם, שטח שנדרש לשם הטמעת רעלים שנוצרים על ידי האדם בגלל צריכת מוצרים וכו'. סך השטחים מהווים את טביעת הרגל האקולוגית של האדם.

אנליזה של טביעת רגל אקולוגית

ניתוח של טביעת רגל אקולוגית הוא הערכה כמותית של שטח האדמה היצרני מבחינה אקולוגית, אשר נדרש לקיום אדם או קבוצת אנשים (לדוגמה משפחה, עיר, מדינה). זאת בהתבסס על השימוש הצפוי באנרגיה, מזון, מים, חומרי בנייה ושאר משאבים.

אנליזה זו מבוססת על כך שאפשר למדוד את כמות משאבי הטבע שאדם צורך, ואת כמות הפסולת שהוא מייצר, וכן אפשר לבצע אנליזה של כמות השטח שנדרש כדי לספק שירותי טבע שיספקו את חומרי גלם|חומרי הגלם הנצרכים ואת השטחים הנדרשים כדי לבצע טיהור או הטעמה של הפסולת המיוצרת. מדד טביעת הרגל האקולוגית הוא מדד של צריכה. טביעת רגל זו שווה למדד המקומי של ייצור טביעת רגל פחות טביעת הרגל לייצוא ועוד טביעת הרגל לייבוא.

כדי לחשב את טביעת הרגל האקולוגית של אומה, מסתכלים על שישה סוגים של שימושי קרקע: אדמות מעובדות, אדמות מרעה, שטחי דיג, יערות להספקת עץ ודלק, יערות לצורך קליטת פחמן דו-חמצני, ואדמה בנויה. לכל סוג שטח כזה יש מוצרים ושירותים שהוא מספק שנדרשים על ידי בני האדם שהם ה"הספק הביולוגי" bio-capacity שלו. סוג השטח בעל ההספק הביולוגי הגבוה ביותר הם שטחים מעובדים המספקים מזון וסיבים לבני האדם, מזון לבעלי חיים בחקלאות, שמנים וגומי.

הפרסום האקדמי הראשון אודות טביעת רגל אקולוגית בוצע על ידי ויליאם ריס בשנת 1992. המושג של טביעת רגל אקולוגית ושיטת החישוב שלו פותחו במסגרת עבודת הדוקטורט של מתיס ווקרנגל (Mathis Wackernagel) תחת הנחייתו של ריס, ב-University of British Columbia, וונקובר, קנדה בשנים 1990-1994. בתחילה קראו החוקרים למדד יכולת נשיאה מותאמת ("appropriated carrying capacity") כדי להפוך את המושג לקליט ומובן יותר - ריס הגה את השם "טביעת רגל אקולוגית". בשנת 1996 פסרמו ריס ו-ווקרנגל את הספר "טביעת הרגל האקולוגית: צמצום ההשפעה של בני האדם על כדור הארץ". כיום יש מחקרים רבים המנסים לשכלל את השיטה, לבצע הערכות תקופתיות לשם השוואה בין מדינות ולשם הערכת ביצועים לאורך זמן, וכן כלים לחישוב עצמי של טביעת הרגל.

נכון לשנת 2013 טביעת רגל אקולוגית היא כלי מדידה המשמש מספר גופים לאומיים, בינלאומיים ותת-לאומיים לשם הערכת ההשפעה הסביבתית. רשת המחקר של טביעת הרגל האקולוגית מעורבת עם 35 מדינות ברחבי העולם, וב-4 מדינות (פיליפינים, אינדונזיה, אקוודור ואיחוד האמירויות) יש שיתוף פעולה עם הממשלה לשיתוף של הכלי במחקר לאומי. שת"פ קיים גם ברמות אחרות כמו סוכנות הסביבה או סוכנות הפיתוח של ארגון האומות המאוחדות, איזורים של סוכנות הסביבה של ארצות הברית, מדינת מרלינד, ועוד. כמו כן התוכנית משתפת פעולה עם גופים פיננסים כמו הבנק של ניו זלינד, או בלומברג כדי להכניס את הערכה של טביעת הרגל האקולוגית לפרוייקטים הדורשים הלוואות. מעל מיליון אנשים חישבו את טביעת הרגל האקולוגית האישית שלהם באמצעות מחשבון, ונכתבים מאמרים אקדמיים הנוגעים למדידה.

טביעת הרגל האקולוגית היא דרך לקבוע את ההבדלים בדפוסי צריכת משאבים בין אנשים שונים ובין אומות שונות. ארגונים סביבתיים משתמשים במדד כדי לעודד אנשים לשנות את הדרך בה הם צורכים. ניתן לשלב אותה עם דאגות לגבי פיצוץ אוכלוסין, תוך הצהרה על "מספר כדורי הארץ שהיו נדרשים אם כולם היו חיים בדיוק כמונו".

פעילי סביבה וקיימות משתמשים בטביעת רגל אקולוגית כדי לטעון שאורח החיים המערבי או תרבות הצריכה אינם בני קיימא, שכן טביעת הרגל העולמית הנוכחית גבוה פי 1.5 יחסית ליצרנות הביולוגית העולמית. כלומר כדי להטמיע את כל הפסולת וכדי לייצר די משאבי טבע למשך שנת צריכה אחת, על המערכות האקולוגיות לעבוד במשך שנה וחצי. מספר אתרי אינטרנט של ארגונים ללא מטרת רווח מאפשרים לגולש להעריך את טביעת הרגל האקולוגית שלו (ראו בהמשך).

נתונים

על פי הספר גבולות לצמיחה: עדכון 30 שנה, נכון ל-2004, המין האנושי היה בעל טביעת רגל אקולוגית גדולה ב-20% מהגודל המקיים של טביעת הרגל האקולוגית. נתונים דומים אפשר למצוא בדו"ח מטעם ארגון להגדיר מחדש את הקידמה משנת 2004 [1]. לפי הדו"ח, טביעת הרגל העולמית עמדה בשנת 2000 על 13.4 מיליארד הקטר או 34 מיליארד אקר, לעומת 27 מיליארד אקר שמייצגים טביעת רגל מקיימת. הגידול השנתי של טביעת הרגל האקולוגית היה 147 מיליון הקטר יחסית לשנת 1999.

בניגוד למגמה של עלייה בטביעת הרגל האקולוגית של כלל המין האנושי, טביעת הרגל האקולוגית לנפש ירדה בכחצי הקטר לאדם החל משנות ה-80' עת היתה 2.7 הקטר ל-2.2 הקטר לאדם בשנת 2000. דבר זה נובע בעיקר מגידול אוכלוסין בעולם השלישי, והקטנה יחסית של אוכלוסיית העולם המערבי. ארצות הברית היא המדינה בעלת טביעת הרגל האקולוגית לנפש הגדולה ביותר מבין מדינות העולם, עם 9.57 הקטר לנפש נכון לשנת 2000. הגרעון בשטח לאדם עמד בשנת 2000 על 1 אקר לאדם.

משבר קיימות דרך משאבים מתחדשים

אחת הטענות שעולות מהגישה של טביעת הרגל האקולוגית היא שבניגוד להנחה רווחת, השימוש של בני האדם במשאבים מתחדשים (כמו שטחי חקלאות) הוא זה שמהווה סיכון אמיתי למשבר קיימות, ולאו דווקא השימוש במשאבים מתכלים (כמו נפט לדוגמה). הטבע יכול לחדש את משאביו בקצב מסוים; אולם באופן עקבי וגדל, בני האדם צורכים חלק ניכר מן המשאבים המתחדשים מהר יותר מהקצב שבו הטבע מסוגל לחדש אותם, וגם פוגמים בשרותי המערכת האקולוגית המחדשים משאבים אלה.

על פי גישה זו, המצב של עומס אקולוגי עודף, מסכן בסופו של דבר את המערכות האקולוגיות בכך שלא ניתן להן די זמן כדי לעבור תהליכי שיקום והבראה. בנוסף, בני אדם יכולים בעקרון לחיות ללא משאבים כמו מתכות או דלקים מחצביים. הם חיו כך בעבר הרחוק, ואולי יחיו כך בעתיד. לעומת זאת, בני אדם, כמו כל היצורים החיים, תלויים במאגר המשאבים המתחדשים. מספר משברים הקשורים לבריאותן של מערכות טבעיות הביאו לקריסת חברות אנושיות בעבר ומתוארים בספר "התמוטטות".

הגישה של טביעת רגל אקולוגית משתלבת עם המושג של טעינת משאב והקצב שבו אנו משתמשים במשאבים כגורמי מפתח לחברות אנושיות בנות-קיימא. גורם הזמן הזה מסייע לחידוד נקודה שאין מדובר רק במה שאנו משתמשים, או אפילו בכמה אנו משתמשים - אלא באיזה קצב, ולאורך איזו תקופת זמן.

נתוני טביעת רגל לאומות

נכון לנתונים משנת 2003, טביעת הרגל העולמית האנושית הממוצעת היתה 22 דונם לאדם (או 2.2 הקטר, הקטר = עשרה דונם), לעומת 18 דונם לאדם שהיו זמינים. טביעת הרגל האקולוגית יכולה להיות גדולה יותר מהשטח האקולוגי הזמין לאנשים למשך זמן מוגבל. הדבר אפשרי תודות למערכות טבעיות המתפקדות כמאגרים המספקים שירותים אקולוגיים. מאגרים אלה, בדומה לחשבון בנק של אדם שמושך יותר כסף ממה שהוא מכניס, הולכים ומתכלים.

טביעת הרגל של אזרחי המדינות שיש בהן הכנסה גבוהה, עמדה בממוצע על 64 דונם, בהשוואה ל-33 דונם שעמדו לרשותם. אזרחי המדינות בעלות הכנסה בינונית היו בעלי טביעת רגל של 19 דונם לאדם לעומת 21 דונם שעמדו לרשותם. אזרחי המדינות העניות היו בעלי טביעת רגל אקולוגית של 8 דונם בלבד, אך עמד לרשותם "שטח" של 7 דונם לאדם בלבד.

נתוני טביעת רגל ממוצעת של אזרחי אומות שונות בדונמים (בסוגריים - כמה "שטח" עומד לרשותם).

אפריקה

• קונגו 6 (78),
• מצרים 14 (5),
• מדגסקר 7 (29),

אסיה

• סין 16 (8),
• הודו 8 (4),
• יפן 44 (7),
• אינדונזיה 11 (10),

המזרח התיכון

• ישראל 46 (4),
• איחוד האמיריות 119 (8),
• טורקיה 21 (14),

דרום אמריקה

• מקסיקו 26 (17),
• קוסטרה ריקה 20 (15),
• פרו 9 (38),
• ברזיל 22 (99),
• צ'ילה 23 (54),
• ארגנטינה 23 (59),
• קובה 15 (9),

אוקיאניה

• אוסטרליה 66 (124),

צפון אמריקה

• קנדה 76 (145),
• ארצות הברית 96 (47),

אירופה

• אוסטריה 49 (34),
• דנמרק 58 (35),
• צרפת 56 (30),
• גרמניה 45 (17),
• אנגליה 56 (16),
• שבדיה 61 (96),
• הולנד 44 (8),
• פולין 33 (18),
• רוסיה 44 (69).

טביעת רגל אקולוגית של מדינות עשירות על פני זמן

בכלכלה סביבתית וכלכלה נאו קלאסית יש טענה של עקומת קוזנץ הסביבתית, לפיה גידול התוצר הכלכלי צפוי לגרום לאנשים להיות אכפתיים יותר ביחס לסביבה, לאחר שהם כבר התייחסו לסוגיות בוערות יותר כמו רעב ועוני ודבר זה יוריד את הזיהום ושאר ההשלכות סביבתיות. תפיסה זו מתקיימת אולי בזיהום אוויר מקומי אבל לאו דווקא בנושא של טביעת רגל אקולוגית.

ביחס למדינות מערביות ולטביעת רגל אקולוגית לנפש, מגמות על פני זמן מאז 1961, מצביעות על כך שיש מגמות מעורבות: יש מדינות בעלות טביעת רגל אקולוגית לנפש עולה כמו ישראל, יפן , בלגיה, שווייץ או אוסטריה בעלות טביעת רגל אקולוגית לנפש יציבה או בעלת מאפיינים של עקומת U הפוכה כמו ארצות הברית, או גרמניה או בעלות מגמת יציבות ו/או ירידה קלה כמו בריטניה או שבדיה, אוסטרליה וקנדה. נורבגיה היא בעלת טביעת רגל אקולוגית לנפש יורדת וגם יש לה טביעת רגל אקולוגית נמוכה יחסית. סה"כ קשה למצוא ראיות לכך שמתקיימת באופן כללי ירידה בטביעת הרגל האקולוגית לאדם במדינות מערביות עשירות לאורך זמן.

עם זאת כדי להתייחס לטענה של עקומת קוזנץ, יש להכפיל מדד זה בכמות האוכלוסייה, כדי לקבל את טביעת הרגל הכוללת של המדינה. אוכלוסיית ישראל ואוכלוסיית ארצות הברית לדוגמה עלו, כך שקשה לצפות לעקומות קוזנץ סביבתית ביחס לנתון זה. ייתכן ויש עקומה כזו במדינות כמו גרמניה בעלות אוכלוסייה יציבה. כמו כן כל המדינות האלה, למעט נורבגיה, קנדה ואוסטרליה, היצרנות הביולוגית המקומית נמוכה מטביעת הרגל האקולוגית שלהן - כלומר הן נסמכות על עודף של יצרנות ביולוגית של מדינות אחרות כדי לאפשר את אורח החיים שלהן, או שהן יוצרות "משיכת יתר" במערכות האקולוגיות שלהן (צריכה מתוך היצרנות הביולוגית שסופה קריסה של המערכות הביולוגית). כמו כן בכל המדינות המערביות יש ירידה על פני זמן ביצרנות הביולוגית - כאשר לפי ההגיון של עקומת קוזנץ הסביבתית היתה צריכה להתקיים בהן יציבות או עליה של היצרנות.

שימוש פוליטי וחינוכי

תפיסה זו משתלבת בתנועות אחרות הקוראות לפשטות מרצון, האטת הצריכה של מוצרים, ליציאה מתרבות הצריכה, ולסיוע לאנשים להתנתק מההאצה במגמות הצריכה ומעבודה מרובה מידי.

השימוש בניתוח של טביעת הרגל האקולוגית נחשב למדד 'מדריך', ולא כאמת מידה מדוייקת של קיימות. לדוגמא, רוב המודלים של טביעת רגל אקולוגית לא כוללים את השימוש במים מתוקים או מלוחים (ראו הרחבה בטביעת רגל מימית). מהיותו מדריך, יש חשיבות גדולה לשאלה אם טביעת הרגל האקולוגית גדלה או קטנה, ולא רק למספר המדוייק.

מדד טביעת הרגל האקולוגית משמש לא רק למחקר אלא בעיקר ככלי עזר להבהרת נושא מורכב, התלוי בפרמטרים רבים. זהו כלי עזר שעוזר לחינוך לקיימות - לעורר אנשים, בעיקר אלו החיים בחברות המתועשות יותר, להיות ערים לשימוש הנרחב שהם עושים במשאבים, לפגיעה בסביבה ולעלויות החיצוניות הנובעות מכך - הוספת פרטים נוספים או דיוק רב יותר עלולים להפריע למטרת לימוד זו.

טביעת רגל של מוצרים

במאמר מפברואר 2008 בכלכלה אקולוגית (כתב עת) - בחנו המחברים את טביעת הרגל האקולוגית 2630 מוצרים ושירותים שנצרכים בחברה המערבית על סמך ניתוח מחזור החיים שלהם. הנתונים כללו צריכת אנרגיה, חומרי גלם, תובלה, טיפול בפסולת ותהליכי תשתית. לפי החוקרים, טביעת הרגל של רוב המוצרים הושפעה בעיקר מצריכת האנרגיה הבלתי מתחדשת שלהם. יוצאים מהכלל הם אנרגיית ביו-מאסה, אנרגיה הידרו אלקטרית, נייר וקרטון, וכן מוצרים חקלאיים שדורשים קרקע יחסית רבה.

החוקרים השוו גם את טביעת הרגל האקולוגית לשיטה מקובלת של ניתוח מחזור חיים Ecoindicator 99 (EI) - רוב המוצרים היו בעלי יחס קבוע של EF/EI בסביבות 30 m2-eq עם שונות נמוכה. החוקרים מסיקים שהשונות הנמוכה נובעת מכך שהשימוש בדלק מחצבי ושימוש ישיר בקרקע הם גורמים חזקים בהשפעה הסביבתית. עם זאת החוקרים טוענים כי טביעת רגל אקולוגית כמדד הערכה סביבתית מוגבל עבור מוצרים שמחזור החיים שלהם מכיל צריכה גבוהה יחסית של מינרלים או תהליכים הפולטים כמות גבוהה של מתכות ואבק (עבור מוצרים אלה יש שונות גבוהה מהשונות הממוצעת בין יחס של שני המדדים).

ביקורת

קיימת ביקורת על מושג טביעת הרגל האקולוגית שבאה ממספר כיוונים.

אי התחשבות בגידול אוכלוסין

טביעת רגל אקולוגית נותנת משקל נמוך מידי לבעיה של פיצוץ אוכלוסין וגידול אוכלוסין. ברמת משק הבית, המודל מוטה לטובת בתים עם יותר ילדים ולרעת משקי בית של אדם אחד. המודל מחשב רק צריכה של משק בית ברגע נתון בהווה, ומתעלם מכך שסביר שכל צאצא יקיים משק-בית בעל צריכה משלו בעתיד. בית גדול עם עשרה ילדים יכול להיות עם טביעת רגל "קטנה יותר", יחסית לבית הקטן ממנו בחצי ובו רק אדם אחד. בחלק מהשפעות סביבתיות|ההשפעות הסביבתיות, היבטים של צריכה לנפש חשובים, לדוגמה בהקשר של זיהום אוויר או זיהום מים, עם זאת, הנוסחה הכללית עבור השפעות סביבתיות היא I=PAT כלומר צריכה לנפש בדולרים * השפעה של כל דולר בצריכה על הסביבה * כמות האוכלוסייה. במשוואה זו, שינויים באוכלוסייה (P) יכולים להיות קריטיים.

לדוגמה בעוד שבארצות הברית יש צריכת אנרגיה גבוהה לנפש, של כ-8 TOE לאדם, מאז שנת 1975 צריכה זו לא עלתה או ירדה באופן משמעותי. עם זאת, צריכת האנרגיה הכוללת של ארצות הברית ב-1975 היתה 1653 מיליוני TOE. ב-2007, צריכת האנרגיה הכוללת של ארצות הברית עמדה כבר על 2,339 מיליוני TOE, זהו גידול של 41% בתוך 32 שנה, וחלקו העיקרי נגרם מגידול אוכלוסין. בהשפעות כמו צריכה אנושית מסך ייצור ראשוני|הייצור הראשוני, גודל האוכלוסייה הוא המרכיב הדומיננטי, ולא כמות הצריכה לנפש. יש חשד שגם בהיבטים של חלק מההשפעות חקלאיות כמו צריכת מים, או סחף קרקע גודל האוכלוסייה חשוב, במיוחד כאשר דנים במדינות מפותחות.

משאבים מתכלים

בעיה נוספת של טביעת רגל אקולוגית היא שהמדד לא מודד כילוי של משאבי טבע מתכלים כמו דלק מחצבי|דלקים מחצביים או מתכות, ולכן נושאים כמו שיא תפוקת הנפט אינם באים לידי ביטוי במסגרת מדד זה.

היבט זה חמור במיוחד לנוכח הראיות סביב שיא תפוקת הנפט ושיאי תפוקה אחרים, והן לנוכח המעקב אחר הנתונים של מודל הספר גבולות לצמיחה ב-30 השנים שמאז כתיבת הספר. תרחיש "עסקים כרגיל" של הספר הוא המתאים ביותר לנתונים שהצטברו מאז, ולפי תרחיש זה - המשבר הראשון בו ניתקל הוא מחסור באנרגיה ובחומרי גלם מתכלים.

אי דיוקים וחישובים כפולים

גורמים רבים בחישוב מבוססים על הערכות גסות ויש ספק האם המספרים מתאימים גם למקומות אחרים (השיטה מוטה לטובת אורח החיים של המדינות העשירות). עם כי טענה זו קיימת גם לגבי מדדים אחרים, וניתן לשפר את הדיוק על ידי מחקרים נוספים.

המודל בדרך כלל אינו סופר שימושים כפולים של אדמה: יער משמש כקולט פחמן דו חמצני מהאטמוספירה, ואותו השטח אינו נחשב לצורך ייצור מזון.

בתגובה לטענות אלה תומכי המודלים של טביעת הרגל האקולוגית טוענים כי המודלים נמצאים בתהליך מתמיד של שיכלול ועידון.

מדד יחיד

בעיה בולטת של טביעת רגל אקולוגית היא הנסיון שלה לכמת את השפעות סביבתיות|הנזקים הסביבתיים ואיומי קיימות לכדי מדד כמותי שמחבר סכומי "שטחים", בלי קשר לשאלה עד כמה קרובות המערכות שקשורות לשטחים אלה לגבולות הקריסה שלהן. בנוסף, חיבור שטחים מאפשר לכאורה לקחת שטח אחד והלשתמש בו לכאורה כדי לאזן מחסור בשטח אחר.

כדי לתפקד, מערכות מורכבות כמו מערכת אקולוגית צריכות לקבל שירותים מכלל המערכות התומכות שלהן, ולהנות מזרמים תקינים של כלל הזרמים שנכסים אלהים. תפקוד מצויין של מערכת אחת, לא יכול לסייע לאי-תפקוד של מערכות אחרות. זרימה תקינה של מחזור הזרחן|זרחן במערכת לא יכולה לתקן תת זרימה או עודף זרימה של מחזור הפחמן|פחמן. מחסור בשטחי יערות ובתפקודים האקולוגיים שהם מספקים לא יכול לקבל מענה באמצעות שירותי טבע אחרים, גם אם הם נמצאים בעודף. היבט זה מכונה גם עקרון אנה קרנינה למערכות מורכבות, או חוק החבית של ליביג - אין זה משנה כמה ארוכים שאר קרשי החבית, כמות המים בחבית תהיה מוגבלת על ידי הקרש הקצר ביותר. באופן דומה תפקוד אקולוגי או שרידה של מין תלויה בגורם המגביל הקריטי ביותר, ללא קשר לגודלם של שאר הגורמים.

התגובה לביקורת זו היא שטביעת רגל אקולוגית היא אמת-מידה וכלי חינוכי, ויש להשתמש בכלים מורכבים יותר בשאלות של מחקר וקביעת מדיניות.