מהדוניזם וחמדנות לרוחב לב ונדיבות: יסודות בכלכלה בודהיסטית
|
|
את המודל הבסיסי בכלכלות המוניטאריות המערביות המדברות על "רצונות אינסופיות שמבוקרות על ידי מחסור; מחסור שמחייב בחירה; בחירה שבה מעורבת עלות חליפית, והמטרה הסופית שלה היא למקסם את העונג, יש להחליף במודל אחר שידבר ויושתת על הבסיס הבא: צרכיו האמיתיים של האדם קטנים, בסיסיים ומוגבלים; בטבע קיים השפע המסוגל לענות על צרכים אלו הן ברמת הפרט והן ברמת הקולקטיב; מתן מענה לצרכים אינו מחייב בחירה, אלא תכמון והתאמת הצרכים לשפע הקיים בטבע; תכנון ומתן מענה לצרכים אמיתיים אינו מצריך על ויתור, שכן הוא עונה לצרכים אמיתיים; המטרה הסופית הינה רווחה, קיום הוגן או קיימות!
המודל הבסיסי של כלכלות המערב המודרניות (המוניטאריות) מיוצג בדרך כלל בספרי הלימוד לכלכלה כך: רצונות אינסופיות מבוקרות על ידי מחסור; מחסור מחייב בחירה; בבחירה מעורבת עלות חליפית (opportunity cost) (כלומר בחירה של דבר אחד פירושה וויתור על דבר מה אחר); והמטרה הסופית היא למקסם את העונג. המושגים הבסיסיים המופיעים במודל זה - רצון, בחירה, צריכה וסיפוק - מתארים את הפעילויות הבסיסיות של חיינו מנקודת מבט כלכלית. מקצוע הכלכלה משמש אם כן כמורה העיקרי וכחוד החנית לקידום רעל החמדנות, ההדוניזם ותאוות הבצע. הוא דוגל בערכים מנותקים מהמציאות, ומעצב מחדש את מוסדות השלטון שלנו בדרכים שגורמות לכך שיהיה קשה יותר לפתור את הבעיות הקיומיות ביותר שלנו. האמונות שהאידאולוגיה של כלכלת- השוק תומכת בהן מוכרות לכל מי שבקי ברזי השפה העכשווית של הדיונים הכלכליים ואת עקרונותיה ניתן לתמצת באופן שכזה: "צמיחה כלכלית מתמשכת, הנמדדת לפי תוצר לאומי גולמי, היא הדרך לקדמה של האנושות"; "שווקים פתוחים, ללא רסן ממשלתי, בדרך כלל גורמים לחלוקת משאבים בצורה היעילה והחברתית ביותר"; "גלובליזציה כלכלית, המושגת על ידי הסרתם של מחסומים לזרימה של סחורות וכסף בכל מקום, מדרבנת את התחרות, מגדילה את היעילות הכלכלית, יוצרת מקומות עבודה, מורידה את המחירים לצרכן, מגדילה את מגוון האפשריות של הצרכן, מגדילה את הצמיחה הכלכלית, ובאופן כללי היא משתלמת לכולם";" הפרטה, שמעבירה תפקודים ונכסים מהממשלה למגזר העסקי, מגדילה את היעילות"; "התפקיד העיקרי של הממשלה הוא לספק את התשתית ההכרחית לקידום המסחר ולאכוף את שלטון החוק בנוגע לזכויות קניין וחוזים";
אמונות קנאיות וחשוכות אלה מבוססות על מספר הנחות יסוד המהוות את הליבה המופרכת והשמרנית של תיאוריות הכלכליות הנאו-– קלאסית והנאו-ליברלית ושניתן להגדירן בערך כך; "בני האדם מונעים על ידי אינטרס- עצמי, המבוטא בעיקר על ידי החיפוש אחר רווח כספי"; "הפעולה שמניבה את ההחזר הכספי הגבוה ביותר לפרט או לחברה עסקית היא גם זו שמטיבה ביותר גם לחברה האנושית"; "התנהגות תחרותית היא הגיונית יותר לפרט ולחברה העסקית משיתוף פעולה בין הפרטים לפרטים והין הפרטים לחברה, לכן החברה אנושית צריכה להבנות סביב המניע התחרותי"; "הקדמה האנושית נמדדת בצורה הטובה ביותר בהגדלת הערך של הדברים שהחברים בחברה האנושית צורכים, וככל שההוצאה על צריכה ממשיכה להתקדם היא מגדילה את רמת החיים של החברה האנושית על ידי כך מעודדת תפוקה כלכלית נוספת".במילים אחרות, ובשפה גסה, אך מובנית ונהירה יותר, הדוקטרינות האידיאולוגיות האלה מניחות את ההנחות הבאות: "טבעו האמיתי של האדם הוא החמדנות, ההדוניזם ותאוות- הבצע"; "הדחף הכפייתי לקנות וההתמכרות לתאוות הקניות, מהווה את פסגת הקיום האנושי והוא הביטוי העליון של הקיום האנושי הזה"; "המרוץ הבלתי פוסק אחר ממון ותאוות קניות מוביל לתוצאות חברתיות אופטימאליות"; "האינטרס הטוב ביותר של החברה האנושית הוא לעודד, להלל ולתגמל את הערכים הנ"ל". במאמרי הקודם "תיאוריית הטוב הבסיסי והשפע הטבעי" שללתי את הנחות היסוד של הנחת המחסור והרצונות האינסופיים, ובמקומם העמדתי לפי עקרונות הבודהיזם את תיאוריית הטוב הבסיסי והשפע הטבעי. במאמר זה ברצוני לעסוק בתרבות האינסטנט המערבית כנגזרת של החמדנות אותה מקדם מקצוע הכלכלה, ולהסביר במונחי הבודהיזם כיצד מקבע המקצוע את סבלנו בחיים בהיותו מנותק מטבע האדם והמציאות.
תרבות האינסטנט, והסיפוק ההדוניסטי המיידי המערבי כנגזרת של המודלים הבסיסיים ביותר של מקצועות הכלכלה המודרנית במערב, שמקודמות בעזרת התמנון הכלכלי המערבי על תפיסותיו השונות, מהווה את אחד האויבים הגדולים ביותר הן של המתרגל הרוחני, כמו גם של האדם הפשוט, שאינו מחויב למסלול מעין זה. כך או כך הדבר נובע מן העובדה, שלפי השקפת העולם הבודהיסטית אורח חיים נאות, פרנסה נאותה, ופיתוח חכמה ותובנה (ראייה נאותה, וכוונות נאותות), מהווים חלק בלתי נפרד מתוך הדרך הנאצלה כפולת השמונה אותה לימד הבודהה את תלמידיו. ואם כך, תרבות האינסטנט והסיפוק ההדוניסטי המיידי של תשוקות ורצונות מותנים, כפי שהסברתי במאמרי הקודמים, הוא הגורם המרכזי לסבל כלכלי, לחובות ולתלות כלכלית, גם בקרב אלו שאינם נמנים על מעגלי העוני בתחילה, שכן בהיותו של סיפוק מעין זה רגעי וארעי מטבעו הוא מוביל לניסיונות בלתי פוסקים למתן מענה לסיפוק הבא, המתבסס בין השאר על בורות, אשליה, ראייה מסולפת של טבע האדם והמציאות, ושל כוונות שאינן טהורות, ושהופכים יותר ויותר נואשים עם הזמן. במידה ולא ניתן מענה לסיפוק זה, מוביל הדבר שוב ושוב לאותו מקום של מלחמה, אובססיה וניסיונות נואשים, יקרים ובלתי פוסקים להשיג את המוצר המבוקש או את המוצר הבא כתחליף או פיצוי למוצר המקורי. התוצאה הבלתי נמנעת של הטירוף החמדני הזה הוא חיים מעבר ליכולת, ועם הזמן תסכול מתמשך, שמסתבך לכלל סבל נפשי ולא רק כלכלי.
התנהלות וגישה זו נובעות כאמור מאי הבנה מוחלטת של טבע המציאות והאדם כארעי, מותנה וחולף, ולכן קשור בהבנה מסולפת אחרת של המציאות, כלומר האמונה בקיומו של "אני", "עצמי" או "אגו". מכיוון ששתי התפיסות השגויות נפגשות בסופו של דבר באופן בלתי נמנה, התוצאה הבלתי נמנעת גם כן היא פגיעה בכולם, והניסיון להשיג את הסיפוק הרגעי גם על חשבון ובמחיר של פגיעה באחרים. זוהי בתמציתה התופעה המערבית המוכרת של הליכה על גופות. כך או כך, כאשר לא ניתן לתת מענה לסיפוק הרגעי המיידי או כאשר הסיפוק הרגעי חולף, ואין בגלל טבעה הארעי, המותנה והחולף, ולכן גם הלא מושלם של המציאות, לתת באופן מיידי מענה לסיפוק הרגעי הבא, התוצאה תהייה התעסקות וניסיון בלתי פוסק ואשלייתי להשיג את הסיפוק הבא. התוצאה הבלתי נמנעת אם כן, וכפי שכבר טענו, הם חיים מעבר ליכולת, בזבוז של כסף, ולבסוף הסתבכות כלכלית, שתוביל הן לסבל כלכלי, כמו גם סבל פיזי ומנטאלי רגיל.
ככל שנבנה את קורפוס החכמה, וככל שהוא ילך ויעמיק, עדיין לא נוכל להפנים את הדברים שלמדנו, וייקח זמן רב עד להפנמתם המוחלטת, שמתרחשת כפי שתיארתי בפן הרגשי, שמוביל מצידו לפיתוח החכמה ותובנה עמוקה יותר וכך הלאה, עד לבנייתו של קורפוס החכמה השלם ולהפנמה מוחלטת. במילים פשוטות, משמעות הדבר, שטעויות הן חלק בלתי נמנע בתרגול ויש לקבלם באהבה וחמלה, ולא בשנאה ובכעס, לא לאפשר לתרבות הסיפוק והאינסטנט המיידי לדחוף אותנו אל ההתעסקות והשהייה בתוך השליליות, אלא להתרכז בהתמקדות בחיובי ובטוב. כאשר אנו טועים עלינו להפנים את הטעות, להודות בה ואז למקד את המודעות בתרגול והמחויבות שלנו אליו, שתיתן לנו את הכוחות להמשיך ביתר שאת בתרגול בהתבסס על השילוב בין שני הצדדים כמתואר כאן. ההודעה בטעות והפנמתה מצביעה על תהליך העיבוד והלמידה, שהקדשנו אליו את עצמנו, ובנוסף ללקיחת האחריות, והמשך המחויבות לתרגול. הדרך להפסקת כל הזיהומים והרעלים, ולא התעלמות מטבעה חסר העצמיות והארעי של המציאות.
תרבות האינסטנט והסיפוק הרגעי היא מהגורמים העקרים לסבל כלכלי בין אם יש לנו כסף או בין אם אין לנו, מכיוון שהיא משעבדת אותנו למעגל של עבודה – בזבוז- צריכה, ושמקבל את ביטוי במודל שהזכרתי למעלה ברצף של "רצון, בחירה, צריכה וסיפוק", שהינו רצף מותנה הנובע מבורות ואשליה (Ignorance and Delusion). ככל שננסה יותר ויותר לספק את האשליה תלותנו בה רק תלך ותגבר, היא לא תביא למקסום העונג, שאינו אלא גם כן לא יותר מבורות ואשליה, אלא לכל היותר למקסום הסבל! כך או כך, את המודל הבסיסי בכלכלות המוניטאריות המערביות המדברות על "רצונות אינסופיות שמבוקרות על ידי מחסור; מחסור שמחייב בחירה; בחירה שבה מעורבת עלות חליפית, והמטרה הסופית שלה היא למקסם את העונג, יש להחליף במודל אחר שידבר ויושתת על הבסיס הבא: צרכיו האמיתיים של האדם קטנים, בסיסיים ומוגבלים; בטבע קיים השפע המסוגל לענות על צרכים אלו הן ברמת הפרט והן ברמת הקולקטיב; מתן מענה לצרכים אינו מחייב בחירה, אלא תכנון והתאמת הצרכים לשפע הקיים בטבע; מתן מענה לצרכים אמיתיים אינו מצריך על ויתור, שכן הוא עונה לצרכים אמיתיים; המטרה הסופית הינה רווחה, קיום הוגן או קיימות!
הערה
- ראו דיויד קורטן, כשתאגידים שולטים בעולם על כלכלה כמורה לחמדנות ולגישות שאינן תואמות את המציאות