חוק ההסדרים/רפורמה בתחום שידורי הטלוויזיה

מתוך אקו-ויקי, מקום מפגש בנושאי אקולוגיה, חברה וכלכלה.
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
⇒ חזור לחוק ההסדרים/2009
⇒ חזור לחוק ההסדרים/קטגוריה תקשורת

תקציר

אוסף רפורמות בתחום שידורי הטלוויזיה: (1) היצע של חבילת ערוצים מצומצמת ללקוחות (2) התרת פרסומות בכבלים ובלווין (3) הסדרת שידורי טלוויזיה דיגיטלית (4) עמלות הפרסום בשידורי הטלוויזיה ובמדיות אחרות (5) ניהול תקציב הפקות המקור של הערוץ הראשון (6) איחוד הרשות השנייה לטלויזיה ורדיו ומועצת הכבלים והלוויין.

  • עמודים 16-18 בהצעת מדיניות 2009
  • החלטת ממשלה מס' 3982, רפורמה בתחום שידורי הטלוויזיה
  • סעיפים 36-37 בחוק ההסדרים 2009
  • עמודים 37-47 בהצעת מדיניות 2009-2010
  • עמודים 13-20 בקובץ תיקונים להצעת מדיניות 2009-2010
  • החלטת ממשלה מס' 133, רפורמה בתחום שידורי הטלוויזיה
  • פרק י"ב סימן א' סעיפים 42-46 וסימן ג' סעיפים 49-54 בהצעת חוק ההסדרים 2009-2010 (מעבר מזיכיונות לרישיונות בשידורי טלוויזיה, התאמות בחקיקה בשל סיום הזיכיונות לשידורי טלוויזיה, החל ביום י"ט בחשוון התשע"ו (1 בנובמבר 2015))
    פרק י"ב סימן ב' סעיפים 47-48 בהצעת חוק ההסדרים 2009-2010 (שידורי טלוויזיה בכבלים ובלוויין)

סעיפים קשורים

כתבות מהעיתונות

ניתוחים והשפעות

נושא שאין לו קשר ישיר לתקציב 2009, וצריך היה לקבל מועד לדיון נפרד ומשמעותי בממשלה.

מחליטים אחרת 2009-2010

א. תמורות בשידורים הרב-ערוציים (טלוויזיה בכבלים):

ההצעה:

  • הבטחת חופש הבחירה בין ערוצי הטלוויזיה, באמצעות איסור על מכירת "חבילות".
  • הכללת פרסומת בשידורי הכבלים.

השלכות:

הרחבת חופש הבחירה בערוצי הכבלים חיובית. גם מכירת פרסומת בערוצים, אם תוביל להוזלת דמי המנוי, מועילה. ואולם, עלות זמן הפרסום בערוצי הכבלים צפויה להגיע לסך 150 מליון ₪ בשנה. ההיתר לפרסום בכבלים יוביל לפגיעה קשה במדיה הכתובה, שחלקה מצוי בקשיים כלכליים חמורים, ובשאר גורמי המדיה המתפרנסים ממכירת פרסומות.

המלצה:

מכירת פרסום בערוצי הכבלים תחל בהדרגה, על מנת למנוע פגיעה באמצעי התקשורת האחרים ובפרט בעיתונות הכתובה.

ב. גיוון שירותי הטלוויזיה המסחרית:

ההצעה:

כיום פועלים בישראל שני ערוצים מסחריים (ערוץ 2 וערוץ 10). מוצע להתיר פעולה של ערוצים מסחריים במספר בלתי מוגבל, ובלבד שיעמדו בתנאי סף שתקבע הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו, ויפעלו לפי הכללים שיקבעו ברישיונם. הרישיון יינתן לתקופה בת 15 שנים.

השלכות:

ההיתר להפעיל מגוון ערוצים מסחריים צפוי לתרום לפלורליזם התרבותי ולחופש הביטוי. ואולם, הוא עלול להביא להצפת המרקע בתכנים הלוקים ברדידות נוראה, ופונים למכנים המשותפים הנמוכים ביותר. הזכיינים מצאו עד כה בנקל דרכים לחמוק ממילוי חובותיהם ביחס לפיתוח הפקות מקור איכותיות. בנוסף, בשל ריבוי הערוצים עלול רסן הפיקוח להיות מותר, למשל בכל הנוגע להפצת מסרים גזעניים. ראוי כי הגורמים המפקחים יתורו אחר דרכים להבטיח את איכות השידור ותרומתו ליצירה המקורית.

המלצה:

פתיחת ערוצים נוספים תותנה בכללים קפדניים שיבטיחו את איכות השידור ואת השמירה על נורמות הולמות.

ג. מימון הפקות בידי רשות השידור:

ההצעה:

רשות השידור מחויבת ע"פ "חוק רשות השידור" לממן מתקציבה הפקות מקומיות קנויות בסך 150 מליון ₪ לשנה, אך מממנת בפועל רק כ-10 מליון. על מנת להבטיח את ההקצאה, מוצע כי הכספים המיועדים לכך יועברו לחשבון נפרד, ויהיו נתונים לבקרה בידי "מפקח מיוחד".

השלכות:

מזה שנים נתונה רשות השידור בתהליכי שינוי כואבים, ורבים מעובדיה פוטרו (כ- 700 מתוך 1900 עובדיה חתמו לאחרונה על הסכמי פרישה). כיום, תקציבה הדל אינו מאפשר לה לרכוש הפקות מקור בהיקף גדול, אלא על חשבון פרנסת עובדיה.
האוצר מנסה מזה שנים לכרסם בתקציב הרשות ולהביאה לידי משבר, ואף המליץ לסגור כליל את שעריה. נראה כי התביעה להבטיח תקציב להפקות מקור אינה נובעת מדאגה להבטחת היצירה המקורית, כי אם נולדה מתוך מגמה להביא את הטלוויזיה הציבורית אל סף משבר נוסף.
ואולם, לשידור הציבורי בישראל תפקיד חשוב, ופעולתו נותנת מענה לשורה ארוכה של צרכים חיוניים. השנים האחרונות לימדו, כי לנוכח שליטתם של בעלי ההון במדיה ההמונית, נודעת חשיבות מיוחדת לקיומו של ערוץ ציבורי המשוחרר מבעלותם ואינו כפוף להם ולחפצם.
הקצאת סכום כאמור להפקות מקור:
  • מהווה פגיעה בהליכי הרפורמה שעליהם סוכם באחרונה עם הנהלת הרשות, ובאמון המנהלים והעובדים ברשות בכוונות הממשלה-אמון החיוני למימוש מוצלח של הרפורמה.
  • עלולה לפגוע פגיעה קשה בתקציב הרשות ולשתקה, ואף להביא לסגירתה.
  • עלולה לשתק את הפקת התוכן ברשות, ולהביא להוצאת כל מלאכת היצירה מתחומה.
  • עלולה להביא לשליטת האוצר או השר הממונה על הרשות, ומכאן להתערבות פוליטית פסולה בניהולה ובתכניה, בניגוד לכוונת המחוקק שקבע את עצמאותה ב"חוק רשות השידור".
התביעה להקדשת משאבים להפקות מקור קנויות מוצדקת, כעיקרון, אך אין לעשות בה קרדום לפגיעה ברשות. יש להתנות את מימושה בכך, שלא יהיה בו כדי לפגוע בהעסקת העובדים ובזכויותיהם, ואין להביאם לצמצום תפוקתם.

המלצות:

  • התביעה למימון הפקות מקור לא תשמש כשוט הנתון בידי האוצר לשם כפיית "רפורמות" בשידור הציבורי.
  • ההקצאה להפקות אלו תתבצע במדורג, מבלי לפגוע בהעסקת עובדי הרשות ובזכויותיהם.
  • יש לאפשר לרשות לבצע את הליכי ההתייעלות בעצמה,ואין לפגוע בעצמאותה.

ד. איחוד הרשות השנייה ומועצת הכבלים והלוויין:

ההצעה:

איחוד שני גופי הרגולציה בתחום השידור, שזכה לכינוי "ברית המועצות", לשם חיסכון וייעול.

השלכות:

רפורמה מורכבת זו צריכה להתבצע תוך הבטחה, בתוכנית שתאושר מראש, של זכויות העובדים בשני הגופים המתמזגים. הרכב המועצה חייב להבטיח את עצמאות הרשות ואי-תלותה, כמו גם את מקצועיותם של חבריה.

קבלת ההחלטות:

רפורמה כה מקפת מצריכה דיון מעמיק ומקיף, אשר אינו מתאפשר במסגרת דיוני חוק התקציב וחוק ההסדרים. יש לנתק את העיסוק בה מדיונים אלה, ולהבטיח פיקוח פרלמנטארי ובקרה ציבורית הדוקה על קבלת ההחלטות.

המלצות:

  • יש לקבוע תוכנית שתבטיח כי המיזוג יבוצע ללא פגיעה בזכויות העובדים ובהעסקתם.
  • יש להבטיח כי ברשות המאוחדת תישמר אי-התלות של מועצת הרשות והרשות עצמה.

דברי הסבר

הצעת מדיניות 2009

שידורי הטלוויזיה הרב ערוצית הם שירות שכיח בקרב משקי הבית בישראל וכ-70% ממשקי הבית בישראל צורכים שירותים אלו. הוצאות משק הבית הממוצע על שירותי טלוויזיה רב ערוצית גדלה בשנים האחרונות והיא עומדת על כ-1,700 ש”ח בשנה. מגמה זו נובעת, בין היתר, מעליית מחירי המנוי לטלוויזיה רב ערוצית. כפי שמפורסם במדד הלמ"ס לשירותי תקשורת, בין השנים 2000 עד 2007 התאפיין שוק התקשורת בירידות מחירים, כאשר בתחום הטלוויזיה הרב ערוצית המחירים עלו בכ-7% בממוצע (ראו דו"ח גרונאו, מרץ 2008).

בהשוואה בין לאומית, מחירי הטלוויזיה הרב ערוצית בישראל הם מהגבוהים בעולם. בעוד שמחיר חבילת הבסיס בישראל עומד על כ-200 ש"ח בחודש, מרבית חבילות הבסיס המוצעות במדינות המערב (הכוללות עשרות ערוצים) אינן עולות על 100 ש"ח בחודש.

במטרה להוזיל את עלויות המנוי לשירותי טלוויזיה רב ערוצית, להגדיל את חופש הבחירה של הצרכן ולהוזיל את עלויות הפרסום בטלוויזיה מוצע לבצע מהלך אינטגרטיבי בתחום הטלוויזיה הרב ערוצית.

השינוי כולל תמחור שונה של השירותים בטלוויזיה הרב ערוצית כך שהצרכן יוכל לבחור באילו ערוצים הוא מעוניין לצפות ולשלם בעבורם; מתן אפשרות לחברות הטלוויזיה הרב ערוצית למכור שידורי פרסומות; הסרה של המגבלות החלות על בעלי הרישיון המיוחד לשידורי כבלים, וכן טיפול בבעיית הריכוזיות בתחום הפקת ערוצים. מעבר לכך, מוצע להקים צוות שיבחן את מערך ההסדרה הקיים בטלוויזיה המסחרית בישראל, על כל המשתמע מכך.

סעיף 1

הגדלת חופש הבחירה של הצרכן בטלוויזיה הרב ערוצית תיושם בכך שלא תהיה כריכה של רכישת ערוץ מסוים ברכישת ערוצים אחרים.

מתן אפשרות לחברות הכבלים והלוויין לשדר פרסומות בערוציהן צפוי ליצור מספר שינויים. ראשית מקור ההכנסה הנוסף לחברות יאפשר הוזלה של מחיר השירות לצרכן, בד בבד עם העלאת איכות השירות והתכנים. שנית, כניסת גורמים נוספים לתחום הפרסום בטלוויזיה צפוי להגדיל את היצע זמן הפרסומות ובכך יאפשר לגורמים עסקיים חדשים להשתמש במדיה פרסומית זו. להרחבה זו ישנה חשיבות רבה בעולם המוצרים שכן הפרסום מהווה כלי להעברת מידע, לשכלול השוק, ולכניסה של מתחרים חדשים לשווקים השונים. בהתאם, ממשלת ישראל קיבלה בעבר החלטה לפיה ייבחנו צעדים.

סעיף 6כ-1 לחוק, בנוסחו בהתאם לתיקון מס' 25 לחוק התקשורת, קבע מגבלות לעניין הפקת ערוצים משותפים. מטרת הסעיף הינה יצירת מגבלה על גופים שונים מלהחזיק בנתחים גדולים במיוחד בשוק ההפקות של ערוצים ישראליים. הסעיף האמור נקבע כהוראת שעה שפגה בשנת 2006. מאז, ישנה מגמה מתמדת של ריכוז שוק ההפקות בידי גורמים מועטים. מגמה זו הינה בעייתית בהקשרים של ריכוזיות בתחום התקשורת בכלל ובתחום הטלוויזיה בפרט. לנוכח האמור, מוצע לתקן את חוק התקשורת כך שהסעיף האמור, בתיקוני נוסח מתבקשים, יוכנס שוב למסגרת החוק.

סעיף 2

הסרת המגבלות הקיימות כיום על בעלי רישיון מיוחד לשידורי כבלים, צפויה לחזק ערוצים מסוג זה ובכך תביא להגדלת היצע התוכן בטלוויזיה הרב ערוצית.

בהקשר זה יוער כי הקטנת חבילת הבסיס וביטול המגבלות החלות על בעלי רישיון מיוחד לשידורי כבלים הם שני נושאים שנכללו בהמלצות הועדה לגיבוש המלצות מפורטות בדבר מדיניות וכללי התחרות בתחום התקשורת בישראל בראשות פרופ' ראובן גרונאו (שפורסמו בחודש מרץ 2008).

סעיף 3

לצורך הבטחת תעריף המשקף רווח סביר לבעל הפלטפורמה מחד, ומחיר לצרכן שאיננו מגלם תוספות בגין אופי השוק בו פועלים מספר מצומצם של ספקים מאידך, מוצע לקבוע כי שר האוצר שר תקשורת יבחנו עד ליום 1 ביוני 2011 את התעריפים שקבעו בעלי הרישיון לדמי הגישה ממנוי.

סעיף 4

מועצת הכבלים והלוויין היא הגוף האחראי על הסדרת תחום שידורי הטלויזיה הרב ערוצית למנויים מכוח סעיף 6ה. בחוק התקשורת. מוצע להנחות את המועצה ואת שר התקשורת ליישם את התיקונים המובאים בהצעה זו.

סעיף 5

בחינת שינוי ההסדרה של שידורי הטלויזיה המסחרית היא צעד נדרש עם תחילת שידורי הטלויזיה בטכנולוגיה דיגיטלית. השידור בטכנולוגיה דיגיטלית צורך פחות תדרים בהשוואה לשידור האנלוגי ולכן צפוי שעם הפסקת השידור האנלוגי יתפנו תדרים. דבר זה עשוי להביא להקטנת חסמי כניסה לתחום, להרחבה של מספר הערוצים המסחריים, ולהקלה במבנה הרגולציה הקיימת. צעד מסוג זה דורש בחינה מעמיקה של התחום תוך התייחסות להיבטים השונים של הסוגיה, בכלל זה מחויבויות בתחומי התוכן, משטר הפיקוח, מחויבויות בתחומים אחרים, מצאי תדרים, התייחסות למערך ההפצה ועוד. בהתאם, מוצע להקים ועדה בין משרדית בהשתתפות נציגים ממשרד התקשורת, הממונה על התקציבים באוצר, ייעוץ וחקיקה במשרד המשפטים, מועצת הכבלים והלוויין והרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו אשר תבחן את הסוגיה ותגיש את המלצותיה לשרים.

הצעת חוק ההסדרים 2009

הסעיף המוצע מתקן את חוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982 (להלן – חוק התקשורת), בשני עניינים:

  • בפסקאות (1), (2) ו-(4) מוצע לקבוע מנגנון שיאפשר למפעילים חדשים להיכנס לתחום הרט"ן (טלפונים ניידים) תוך שימוש בתשתיות של מפעילי רט"ן קיימים, כמפורט להלן בדברי ההסבר לפסקאות האמורות;
  • בפסקאות (3) ו-(5) עד (13) מוצע לבצע מהלך משולב של תיקון חקיקה בתחום הטלוויזיה הרב-ערוצית (שידורי הכבלים והלוויין), במטרה להפחית את גובה התשלומים המזעריים הנדרשים ממי שמבקש לרכוש שירותי טלוויזיה רב-ערוצית, להגדיל את חופש הבחירה של הצרכן בשידורים שאותם הוא מבקש לרכוש, ולהפחית את עלויות הפרסום בטלוויזיה, כמפורט להלן בדברי ההסבר לפסקאות האמורות.

לפסקאות (3) ו-(5) עד (13)

כ-70% ממשקי הבית בישראל רוכשים את שידורי הטלוויזיה הרב-ערוצית המשודרים בידי בעלי רישיון לשידורים, שהם בעל הרישיון הכללי לשידורי כבלים ובעל רישיון לשידורי לוויין (להלן – בעלי רישיון לשידורים). הוצאות משק הבית הממוצע על שירותי טלוויזיה רב-ערוצית גדלו בשנים האחרונות והן עומדות בממוצע על כ-1,700 שקלים חדשים בשנה לכלל משקי הבית. מגמה זו נובעת, בין השאר, מעליית מחירי השידורים שבעלי רישיון לשידורים גובים ממנוייהם. בהתאם לפרסומים של מדד הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לשירותי תקשורת, במהלך השנים 2000 עד 2007 התאפיין שוק התקשורת במרבית התחומים בירידות מחירים, ואולם בתחום הטלוויזיה הרב-ערוצית עלו המחירים שמשלמים המנויים בעד השידורים.

יצוין כי בהשוואה בין-לאומית התשלומים בעד שידורי טלוויזיה רב-ערוצית בישראל הם מהגבוהים בעולם. התשלום החודשי הנדרש בעד צפייה בחבילת בסיס בישראל עומד על כ-200 שקלים חדשים, ואילו במרבית מדינות המערב התשלום החודשי הנדרש בשל צפייה בחבילות בסיס, הכוללות עשרות ערוצים, נמוך בעשרות אחוזים בהשוואה למחיר המשולם כאמור בידי הצרכן הישראלי.

במטרה להפחית את גובה התשלומים המזעריים הנדרשים ממי שמבקש לרכוש שירותי טלוויזיה רב-ערוצית, להגדיל את חופש הבחירה של הצרכן בשידורים שהוא מבקש לרכוש, ולהפחית את עלויות הפרסום בטלוויזיה, מוצע לבצע מהלך משולב בתחום הטלוויזיה הרב-ערוצית, הכולל שלושה נדבכים מרכזיים:

(1) מנוי של בעל רישיון לשידורים ישלם בעד חיבור חצריו למערכת השידורים הרב-ערוציים (להלן – דמי גישה), ולא יידרש לשלם סכומים נוספים מעבר לדמי הגישה בעד קליטתם של שידורי הערוצים האלה: ערוץ 1, ערוץ 33 , ערוץ 2, ערוץ 10 וערוץ הכנסת;

(2) שינוי מבנה התעריפים הנדרשים בעד שידורי טלוויזיה שמשדר בעל רישיון לשידורים, כך שהמנוי יוכל לרכוש ערוצים שבהם הוא מעוניין בלבד, מעבר לערוצים המפורטים לעיל בפסקה (1), ובלא תלות של רכישת ערוץ אחד ברכישת ערוץ אחר;

(3) מתן אפשרות לבעלי רישיון לשידורים לכלול בשידוריהם שידורי פרסומת.

הצעת מדיניות 2009-2010

שידורי הטלוויזיה בישראל הם שירות אשר נרכש באופן שכיח בקרב משקי הבית בישראל, וביותר מ-90% ממשקי הבית קיים מכשיר טלוויזיה. שוק הטלוויזיה מתחלק לשלושה רכיבים עיקריים: שידורים ציבוריים הממומנים בעיקרם מאגרות רשות השידור ומכספי מיסים (ערוצים 1,33,99,23); שידורי הטלוויזיה המסחרית (ערוצים 2,10), הממומנים בעיקרם מפרסומות ומפוקחים על ידי הרשות השנייה; ושידורי הטלוויזיה הרב ערוצית הממומנים בעיקרם מדמי מנוי, ומפוקחים על ידי מועצת הכבלים והלוויין. היקף שוק השידורים בישראל הוא כ-6 מיליארד ש"ח בשנה, מהם כ-3.5 מיליארד ש"ח בטלוויזיה הרב ערוצית, כ-1.5 מיליארד ש"ח בטלוויזיה המסחרית, וקרוב למיליארד ש"ח בשידורים הציבוריים (טלוויזיה ורדיו).

שידורי הטלוויזיה הרב ערוצית (סעיף 1 להחלטה)

כ-70% ממשקי ה בית בישראל מנויים לקבלת שידורי הטלוויזיה הרב-ערוצית. הוצאות משק הבית הממוצע על שירותי טלוויזיה רב-ערוצית גדלו בשנים האחרונות והן עומדות בממוצע על כ-1,700 ש"ח בשנה למשק בית. מגמה זו נובעת, בין השאר, מעליית מחירי השידורים שבעלי הרישיון לשידורי כבלים ובעלי רישיון לשידורי לוויין (להלן – בעלי רישיון לשידורים) גובים ממנוייהם. יצוין כי בהשוואה בין-לאומית, התשלומים הבסיסיים בעד שידורי טלוויזיה רב-ערוצית בישראל הם מהגבוהים בעולם. בעוד שמחיר חבילת הבסיס בישראל עומד על כ-200 ש"ח בחודש, מרבית חבילות הבסיס המוצעות במדינות המערב (הכוללות עשרות ערוצים) אינן עולות על 100 ש"ח בחודש.

במטרה להפחית את גובה התשלומים המזעריים הנדרשים ממי שמבקש לרכוש שירותי טלוויזיה רב-ערוצית, להגדיל את חופש הבחירה של הצרכן בשידורים שהוא מבקש לרכוש, ולהפחית את עלויות הפרסום בטלוויזיה, הוחלט במסגרת החלטה מס' 3982 מיום 24 באוגוסט 2008 על ביצוע מהלך משולב בתחום הטלוויזיה הרב-ערוצית, הכולל שלושה נדבכים:

  1. מנוי של בעל רישיון לשידורים ישלם בעד חיבור חצריו למערכת השידורים הרב-ערוציים (להלן – דמי גישה), ולא יידרש לשלם סכומים נוספים מעבר לדמי הגישה בעד קליטתם של שידורי הערוצים הבאים: ערוץ 1, ערוץ 33, ערוץ 2, ערוץ 10 וערוץ הכנסת.
  2. שינוי מבנה התעריפים הנדרשים בעד שידורי טלויזיה שמשדר בעל רישיון לשידורים, כך שהמנוי יוכל לרכוש ערוצים שבהם הוא מעוניין בלבד, מעבר לערוצים המפורטים לעיל בפסקה ( ), ובלא תלות של רכישת ערוץ אחד ברכישת ערוץ אחר.
  3. מתן אפשרות לבעלי רישיון לשידורים לכלול בשידוריהם שידורי פרסומת. הכללת שידורי פרסומת בשידורי בעלי רישיון תיצור מקור הכנסה נוסף לבעלי הרישיון, אשר יאפשר הוזלה של מחיר השירות לצרכן, וזאת תוך שיפור איכות השירות והתכנים. כמו-כן, כניסת גורמי שידור נוספים לתחום הפרסום בטלוויזיה תגדיל את היצע זמן הפרסומת, ותאפשר לגורמים עסקיים חדשים להשתמש במדיה פרסומית זו. להגדלת ההיצע של זמן הפרסומת כאמור, ישנה חשיבות רבה בעולם הפרסום ככלי לקידום מכירות, שכן הפרסום מהווה אמצעי להעברת מידע ולשכלול השוק

ומקל על כניסה של מתחרים חדשים לשווקים השונים.

בנוסף, כללה ההחלטה הקמתה של ועדה הבינמשרדית לבחינת משמעות והיתכנות של שינוי שיטת ההסדרה בתחום שידורי הטלוויזיה המסחריים, בראשות מר מרדכי מרדכי מנכ"ל משרד התקשורת (להלן – ועדת מרדכי). הועדה כללה את מנכ"ל הרשות השנייה, יו"ר מועצת הכבלים והלויין, וכן נציגים של משרד המשפטים ומשרד האוצר.

בהתאם להמלצות ועדת מרדכי, מוצע במסגרת החלטה זו לדחות את יישום המהלך האמור לשנת 2012, וזאת כחלק מרפורמה רחבה בשידורי הטלוויזיה עליה המליצה דעת הרוב של הועדה כפי שיפורט להלן, ושמשתקפת במסגרת החלטה זו.

שידורי הטלוויזיה המסחרית (סעיף 2 להחלטה)

שיטת ההסדרה הקיימת בתחום שידורי הטלוויזיה המסחריים בישראל קובעת שתי מגבלות משמעותיות על פעילות הערוצים המסחריים: ראשית, מספר הגורמים המשדרים ומספר הערוצים נקבע על ידי הגורם המסדיר. כיום, משדרים שלושה גורמים משדרים בשני ערוצים. שנית, משך הזמן לפעילות כל אחד מהערוצים קצוב בזמן, וזאת בהתאם לתנאי המכרז. כך למשל, הזיכיון שניתן לבעלי הזיכיון לשידורים בערוץ 2 פוקע בשנת 2015, והזיכיון שניתן לשידורי ערוץ 10 צפוי לפקוע בשנת 2010, תוך מתן אפשרויות להאריכו עד לשנת 2014. בהתאם לשיטה הסדרה זו, מתבצעים מכרזים אחת לתקופה, במסגרתם נבחרים הזכיינים אשר יפעילו את הערוצים למשך תקופת הזיכיון.

שינוי ההסדרה של שידורי הטלוויזיה המסחרית הוא צעד נדרש עם המעבר לשידורי טלוויזיה בטכנולוגיה דיגיטלית. השידור בטכנולוגיה דיגיטלית צורך פחות תדרים בהשוואה לשידור האנלוגי ולכן צפוי שבמהלך שנת 2011, עם הפסקת השידור האנלוגי, יתפנו תדרים שיאפשרו הגדלה של מספר הערוצים המסחריים בישראל, כך שמגבלת התדרים תפסיק להיות מגבלה אפקטיבית לגבי מספר הערוצים בשידורים המסחריים.

ביטול מגבלת המשאבים מייתרת את הצורך ביצירת מגבלות על מספר השחקנים ועל משך הזמן לפעילותם. לגבי מספר הגורמים המשדרים – האינטרס הציבורי הוא פלורליזם וריבוי של היצע התכנים, ולכן אין כל יתרון בהגבלת מספר הגורמים המשדרים. לגבי משך זמן ההיתר – יצירת מגבלה על משך הזמן של יכולת השי דור פוגעת באופק העסקי של הגורמים המשדרים, ופוגעת ביכולתם להמשיך ולפעול בסביבה עסקית הנתונה לשינויים תכופים. אשר על כן, מתן אפשרות לשידור שאינו מוגבל בזמן מגדילה את היכולת של הגורמים השונים להמשיך ולשדר גם בתקופות של קשיים כלכליים.

בהתאם לכל האמור, ובהתאם לדעת הרוב של ועדת מרדכי, מוצע לבצע שינוי בשיטת ההסדרה של הטלוויזיה המסחרית בישראל. ביסוד השינוי, מוצע לשנות את שיטת מתן ההיתרים לשידור, כך שמספר ההיתרים הניתן לא יהיה מוגבל והם יינתנו לכל גורם שיעמוד בתנאי הסף אשר ייקבעו על ידי הרשות השנייה. בנוסף, מוצע שלא להגביל את משך הזמן שכל גורם משדר יוכל להפעיל את ערוץ הטלוויזיה, וזאת במידה ועמד בתנאים הקבועים בכללי ההסדרה השונים.

המעבר לשיטת הסדרה באמצעות רישיונות יאפשר רגולציה המתאימה עצמה לתנאי השוק, ואינה כפופה לתנאים שנקבעו במכרז אשר נערך שנים רבות קודם לכן. בשיטה זו תתאפשר פעולה של הרשות השנייה בצורה טובה יותר מהמצב הקיים היום, תוך שהיא קובעת כללים לגבי השקעה בתכנים, סוגי משדרים, הנגשת השידורים וכיו"ב.

באמצעות מעבר לשיטת הרישיונות ניתן יהיו לעודד כניסה של גורמי שידור חדשים, וזאת באמצעות מתן תמריצים והקלות שונות לגורמים החדשים, אשר ישפרו באופן משמעותי את יכולתם של גורמים חדשים לפעול בתחום ולהתחרות מול גורמי השידור הקיימים. כלים כאמור אינם ניתנים ליישום בשיטה הקיימת של מתן זיכיונות במכרז. כתוצאה מכך, בין השאר, נוצר יתרון תחרותי מובנה לבעלי הזיכיון הקיים בהגשת הצעות למכרז החדש ועשוי להשפיע על מיעוט הגופים המציעים הצעה למכרז בשל אותו יתרון. כך למשל, גורמי השידור שזכו במכרז החדש שהתקיים לפני מספר שנים לשידורים בערוץ 2 היו שניים מתוך שלושת בעלי הזיכיון הקודמים.

על מנת להימנע ממצב שבו המעבר בין שיטות ההסדרה יוצר הטבות או יתרונות לגורמים המשדרים כיום, מוצע לקבוע הוראות מעבר, ביניהן: הוראה לפיה המותג והאפיק המשמשים היום את בעלי הזיכיון (ערוצים 2 ו-10) יינתנו רק לאחר קיום של הליך מכרזי. הליך זה מבטיח כי גם בעת המעבר בין שיטות ההסדרה לא יינתן יתרון כלשהו לבעלי הזיכיון כיום על פני גורמים חדשים המבקשים להיכנס לתחום, והם יתחרו כמו גופים אחרים בזכות השימוש באפיקים ובמותגים הקיימים.

עוד מוצע להקנות מספר כלים אשר ישפרו את יכולת האכיפה וההרתעה של הגוף המסדיר את פעילותם של הגופים המשדרים. יישום הוראות אלו יקנה כלים משמעותיים יותר, שצפויים לחזק את יכולת האכיפה ולכן את עמידת בעלי הרישיון בהוראות חוק הרשות השנייה, בכללי המועצה ובתנאי הרישיון. כך למשל, מוצע לקבוע כי הרישיון יינתן לתקופה מוגבלת, ושהארכתו תיעשה רק במידה ובעל הרישיון עמד בכל תנאי הרישיון. כן מוצע לקבוע נקודות בדיקה שונות, בהן תיבחן עמידת בעל הרישיון במחויבויותיו, ובצידן סנקציות הכוללות גם נטילת הרישיון במקרים מסוימים. האמור אינו גורע מסמכויות הגוף המסדיר כפי שקיימות כיום לבחון בכל עת את עמידת בעל הרישיון במחויבויותיו ולנקוט בסנקציות הקיימות כיום בהוראות החוק.

עמלות הפרסום בשידורי הטלוויזיה ובמדיות אחרות (סעיף 3 להחלטה)

תהליך רכישת זמן פרסום בטלוויזיה ובמדיות אחרות נעשה כיום באמצעות חברות רכש מדיה המשמשות כמתווכים בין רוכשי המדיה לבין מוכרי המדיה. בשנים האחרונות נוצר מצב שבו חברות רכש המדיה צברו כוח שוק משמעותי בתחום, דבר המקנה להן יתרונות תחרותיים וכלכליים בתהליך רכש המדיה.

הנושא האמור נבחן בשנת 2007 על ידי הרשות השנייה, במסגרת בדיקת תופעת "עמלות היתר" בראי האינטרס הציבורי עליו מופקדת הרשות השנייה. במסגרת זו הומלץ לרשות השנייה לפעול במספר דרכים על מנת להפחית את תופעת עמלות היתר. בשנת 2008 נבחן הנושא שוב על ידי הרשות להגבלים עיסקיים, במסגרת בקשה לקבלת פטור מהסדר כובל בין החברות אי. פי. ג'י ראובני פרידן, שלמור אבנון עמיחי פרסומאים ויונייטד מדיה. הבקשה האמורה נדחתה ובנימוקים לדחייה, הוצגו באופן מפורט הבעיות במערכת היחסים שבין חברות רכש המדיה לחברות המדיה וההשפעות שיש לכך על תעריפי עמלות הפרסום, בפרט עמלות היתר.

בשל המשמעות הרבה שקיימת לעמלות הפרסום באשר להיקפי הכספים המועברים לתחום הטלוויזיה בכלל ולהפקות השונות בפרט, נדרש לבחון האם יש מקום להתערבות בנושא. בשל העובדה שתחום רכש המדיה נעשה לגבי כלל תחומי המדיה השונים ולא באופן נפרד לשוק הטלוויזיה, יש מקום לבחון את התנהגות כלל התחומים באופן כולל. יצוין כי ועדת מרדכי המליצה כי משרדי הממשלה השונים יבחנו את הצורך ואת אופן ההסדרה הנדרש בעניין עמלות הפרסום, בכל המדיות השונות.

לנוכח כל האמור לעיל, מוצע להקים ועדה בינמשרדית אשר תבחן ותמליץ על מדיניות לטיפול בנושא עמלות הפרסום. כן מוצע כי הועדה תגיש את המלצותיה לועדת שרים לענייני חברה וכלכלה עד ליום 1 בנובמבר 2009.

שידורי הטלוויזיה הציבורית (סעיף 4 להחלטה)

רשות השידור פועלת בהת אם לחוק רשות השידור, התשכ"ה-1965 (להלן – חוק רשות השידור). רשות השידור ממומנת בעיקרה מכספי אגרות המשולמות ע "י הציבור, והיא מפיקה ומשדרת שידורי טלוויזיה ורדיו. בסעיף 3 לחוק רשות השידור מוגדרים תפקידיה של הרשות, והם, כוללים, בין היתר, שידור תוכניות חינוך, בידור ואינפורמציה בשטחי המדיניות, החברה, הכלכלה והמשק, התרבות, המדע והאמנות וכן קידום היצירה העברית והישראלית.

על מנת לקיים את תפקידיה של הרשות, נקבעו בסעיף 44ג לחוק כללים לשידור הפקות מקומיות קנויות במסגרת שידורי הטלוויזיה של הרשות, וביניהם היקף זמן השיד ור של הפקות מקומיות קנויות וסכומי הוצאה מינימאליים לשידורים אלו. כך נקבע בחוק, כי לפחות ממחצית מזמן השידורים יוקצה להפקות מקומיות קנויות; לפחות 180 שעות מתוך ההפקות המקומיות הקנויות יהיו בתחום הסוגה העילית; ההוצאה השנתית למימון רכישה של הפקות מקומיות קנויות לא תפחת מ-36% מכלל ההכנסות בכל שנה ועוד. להיקף התקציב המועבר לרכש הפקות מקומיות קנויות חשיבות גדולה במיוחד שכן הוא תורם להזרמת כספים והשקעה ביצירה ישראלית מקורית בתחומי היצירה השונים.

התקציב השנתי של רשות השידור עומד בשנים האחרונות על סכום של למעלה מ-700 מיליון ש"ח. רובו של התקציב ממומן על ידי אגרת הטלוויזיה (כ-400 מיליון ש"ח בשנה), אגרה המשולמת כחלק מרישיון הרכב (כ-230 מיליון ש"ח בשנה) ומכירת פרסומות וחסויות בשידורי הרדיו והטלוויזיה (כ-110 מיליון ש"ח בשנה). בהתאם להיקף הכנסות הרשות בגין שידורי הטלוויזיה, היקף ההשקעה בהפקות מקומיות קנויות בהתאם לחוק, אמור היה לעמוד על כ-150 מיליון ש"ח בשנה. לעומת זאת, היקף ההשקעה בפועל ברשות השידור עבור הפקות מקומיות קנויות עמד בשנים האחרונות על כ-10-20 מיליון ש"ח בשנה בלבד.

על מנת להבטיח כי יופנו סכומים להפקות מקומ יות קנויות בהתאם לנדרש בחוק, מוצע לקבוע כי כספים כאמור יופנו לחשבון בנק נפרד, אשר ינוהל באופן משותף על ידי רשות השידור ומפקח חיצוני מיוחד. המפקח המיוחד יהיה בעל זכות חתימה בחשבון, ויפקח על הזרמת כספים לתוך החשבון ועל הוצאת כספים מתוכו. מודגש כי סמכותו של המפקח בתחומי התוכן תהיה מוגבלת, וכי במקרים של חילוקי דעות בין המפקח המיוחד להנהלת רשות השידור בדבר תכני ההוצאה, יכריע בנושא הועד המנהל של רשות השידור. במקרה בו רשות השידור לא תעביר סכומים כנדרש בחוק לחשבון הנפרד, יהיה רשאי המפקח המיוחד להורות על העברת כספים מתוך "הסכום הנוסף" כהגדרתו בפקודת התעבורה, על מנת להשלים את הסכומים החסרים בחשבון הנוסף.

בנוסף לאמור, מוצע לקבוע כי השר הממונה על ביצוע חוק רשות השידור יהיה רשאי להפחית את סכומי ההוצאה בהם מחויבת רשות השידור למימון הפקות מקומיות קנויות. היקף ההפחתה האפשרי המוצע נועד לאפשר לרשות השידור ליישם את הרפורמה המתוכננת ברשות בשנים הקרובות, תוך הגדלה של סכומי ההוצאה המופנים לרכש הפקות מקומיות באופן מדורג.

גוף ההסדרה לשידורים המסחריים (סעיפים 5-7 להחלטה)

תחום השידורים המסחריים בישראל כולל בתוכו את שידורי בעלי הזיכיון לשידורי טלוויזיה ושידורי הרדיו האזורי המפוקחים על ידי הרשות השנייה, ושידורי בעלי הרישיון לפי חוק התקשורת המפוקחים על ידי מועצת הכבלים והלוויין. תחום זה הוא בעל חשיבות גבוהה בתחומי היצירה והתרבות, והוא גם בעל משמעות כלכלית ומשקית רחבה.

ההפרדה הקיימת כיום בין השידורים המסחריים השונים היא מלאכותית בעיקרה ונובעת מההיסטוריה של התפתחות תחום השידורים בישראל. השינויים שחלו לאורך השנים וכן השינויים המוצעים במסגרת החלטה זו מחזקים את הצורך בקיומו של גוף רגולאטורי אחוד אשר יקבע מדיניות בתחום השידורים בראייה המתייחסת לכלל שוק השידורים ולא רק לחלקים מתוכו. כך, ישנה חשיבות לקיומה של ראייה כוללת במדיניות בתחומים של חובת הפקות מקור, חובת הפקות בז'אנרים שונים, חובת רכש של הפקות וביזור שוק ההפקות והשידורים, סיווג משדרים, הנגשת שידורים לבעלי מוגבלויות, אתיקה בשידורים, פרסום סמוי, מגבלות לגבי פרסומות וכיוצ"ב.

מתוך הבנת התהליכים שהוצגו לעיל, בעשרות מדינות בעולם, וביניהן: ארצות הברית, אנגליה, גרמניה, אירלנד, הולנד, שווייץ, צרפת, בלגיה, פולין, טורקיה, סלובניה, סלובקיה, לטביה ועוד, פעילותם של גורמי הרגולציה האחראים על ענף התקשורת נעשית במסגרת מודל של גוף רגולטורי עצמאי ואחיד, המתכנן ומבצע את מדיניות ההסדרה על בסיס שיקולים מקצועיים לטווח ארוך, תוך טיפול במכלול ההיבטים הכלכליים, הטכנולוגיים והתוכניים של עולם התקשורת, בכלל זה- תחום השידורים.

שורה ארוכה של ועדות ציבוריות ופנים ממשלתיות אשר בחנו לאורך השנים את פעילות הרגולציה בתחום התקשורת בישראל, המליצו על איחוד גופי רגולציה בתחום התקשורת והשידורים בישראל. כחלק מתהליך הבחינה הממושך בנושא, מספר החלטות ממשלה אשר התקבלו בנושא קבעו כי תבוצע האחדה של גופי הרגולציה השונים. החלטת הממשלה האחרונה בנושא, מס' 4340 מיום 30 באוקטובר 2005, קבעה כי תוקם רשות מאוחדת לשידורים מסחריים אשר יועברו אליה הסמכויות של הרשות השנייה ומועצת הכבלים והלוויין. גם ועדת מרדכי המליצה על איחוד גופי הרגולציה בתחום השידורים המסחריים.

בהמשך לכל האמור, מוצע לפעול להקמת רשות לשידורים מסחריים אשר תאחד את פעילותה של הרשות השנייה לטלויזיה ורדיו ומועצת הכבלים והלוויין. הרשות תהיה עצמאית בהחלטותיה אך תפעל בהתאם למדיניות הממשלה בנושאים מאקרו-כלכליים. הרשות תפעל כרשות פנים ממשלתית בהיבטים של כוח אדם ותקציב. מועצת הרשות תמונה על ידי הממשלה ותכלול נציגים של המשרדים הרלוונטיים השונים וכן נציגי ציבור.

שידורי הטלוויזיה הספרתית של הרשות השנייה (סעיף 8 להחלטה)

בהתאם לתיקון מס' 29 בחוק הרשות השנייה, מוקם בימים אלו מערך להפצת שידורי טלוויזיה בשיטה הספרתית המיועד לשדר את שידורי בעלי הזיכיון ואת שידורי הערוצים המופצים לכלל הציבור. בהתאם לאמור בסעיפים קטנים 51א(ז) ו-51א(ח) לחוק, הקמת המערך תסתיים לכל המאוחר ביום 9 במאי 2009.

בשל עיכובים שונים שחלו בהליך הקמת מערך ההפצה, מוצע לתקן את חוק הרשות השנייה כך שיתאפשר לסיים את הקמת המערך עד ליום 1 באוגוסט 2009.

אומדן להשפעת המהלך על המשק

מתן אפשרות למכירת פרסומת בטלוויזיה הרב ערוצית תאפשר הפניית מקורות בתחום זה בסכום המוערך בכ-150 מיליון ש"ח בשנה.

שינוי מבנה התעריפים בתחום הטלויזיה הרב ערוצית, יאפשר לצרכנים חופש בחירה ברכישת ערוצים בסכום כולל של כ-2.1 מיליארד ש"ח בשנה.

במעבר לרשיונות בתחום הטלוויזיה המסחרית, ישנו פוטנציאל גידול בתחום ההפקות המקומיות בהיקפים של מאות מיליוני ש"ח בשנה.

היקף המחויבות של רשות השידור בהתאם לחוק לעניין הפקות מקומיות קנויות עומדת על כ-150 מש"ח בשנה, כאשר התיקון האמור יוצר מנגנון המחייב הוצאה זו והפניית הסכומים האמורים לשוק היצירה המקומית בישראל.

הצעת מדיניות 2009-2010

שידורי הטלוויזיה בישראל הם שירות אשר נרכש באופן שכיח בקרב משקי הבית בישראל, וביותר מ-90% ממשקי הבית קיים מכשיר טלוויזיה. שוק הטלוויזיה מתחלק לשלושה רכיבים עיקריים: שידורים ציבוריים הממומנים בעיקרם מאגרות רשות השידור ומכספי מיסים (ערוצים 1, 33, 99, 23); שידורי הטלוויזיה המסחרית (ערוצים 2, 10), הממומנים בעיקרם מפרסומות ומפוקחים על ידי הרשות השנייה; ושידורי הטלוויזיה הרב ערוצית הממומנים בעיקרם מדמי מנוי, ומפוקחים על ידי מועצת הכבלים והלוויין. היקף שוק השידורים בישראל הוא כ-6 מיליארד ש"ח בשנה, מהם כ-3.5 מיליארד ש"ח בטלוויזיה הרב ערוצית, כ-1.5 מיליארד ש"ח בטלוויזיה המסחרית, וקרוב למיליארד ש"ח בשידורים הציבוריים (טלוויזיה ורדיו).

שידורי הטלוויזיה הרב ערוצית (סעיף 1 להחלטה)

כ-70% ממשקי הבית בישראל מנויים לקבלת שידורי הטלוויזיה הרב-ערוצית. הוצאות משק הבית הממוצע על שירותי טלוויזיה רב-ערוצית גדלו בשנים האחרונות והן עומדות בממוצע על כ-1,700 ש"ח בשנה למשק בית. מגמה זו נובעת, בין השאר, מעליית מחירי השידורים שבעלי הרישיון לשידורי כבלים ובעלי רישיון לשידורי לוויין (להלן – בעלי רישיון לשידורים) גובים ממנוייהם. יצוין כי בהשוואה בין-לאומית, התשלומים הבסיסיים בעד שידורי טלוויזיה רב-ערוצית בישראל הם מהגבוהים בעולם. בעוד שמחיר חבילת הבסיס בישראל עומד על כ-200 ש"ח בחודש, מרבית חבילות הבסיס המוצעות במדינות המערב (הכוללות עשרות ערוצים) אינן עולות על 100 ש"ח בחודש.

במטרה להפחית את גובה התשלומים המזעריים הנדרשים ממי שמבקש לרכוש שירותי טלוויזיה רב-ערוצית, להגדיל את חופש הבחירה של הצרכן בשידורים שהוא מבקש לרכוש, ולהפחית את עלויות הפרסום בטלוויזיה, הוחלט במסגרת החלטה מס' 3982 מיום 24 באוגוסט 2008 על ביצוע מהלך משולב בתחום הטלוויזיה הרב-ערוצית, הכולל שלושה נדבכים:

1. מנוי של בעל רישיון לשידורים ישלם בעד חיבור חצריו למערכת השידורים הרב-ערוציים (להלן – דמי גישה), ולא יידרש לשלם סכומים נוספים מעבר לדמי הגישה בעד קליטתם של שידורי הערוצים הבאים: ערוץ 1, ערוץ 33, ערוץ 2, ערוץ 10 וערוץ הכנסת. 2. שינוי מבנה התעריפים הנדרשים בעד שידורי טלויזיה שמשדר בעל רישיון לשידורים, כך שהמנוי יוכל לרכוש ערוצים שבהם הוא מעוניין בלבד, מעבר לערוצים המפורטים לעיל בפסקה (1), ובלא תלות של רכישת ערוץ אחד ברכישת ערוץ אחר. 3. מתן אפשרות לבעלי רישיון לשידורים לכלול בשידוריהם שידורי פרסומת. הכללת שידורי פרסומת בשידורי בעלי רישיון תיצור מקור הכנסה נוסף לבעלי הרישיון, אשר יאפשר הוזלה של מחיר השירות לצרכן, וזאת תוך שיפור איכות השירות והתכנים. כמו-כן, כניסת גורמי שידור נוספים לתחום הפרסום בטלוויזיה תגדיל את היצע זמן הפרסומת, ותאפשר לגורמים עסקיים חדשים להשתמש במדיה פרסומית זו. להגדלת ההיצע של זמן הפרסומת כאמור, ישנה חשיבות רבה בעולם הפרסום ככלי לקידום מכירות, שכן הפרסום מהווה אמצעי להעברת מידע ולשכלול השוק ומקל על כניסה של מתחרים חדשים לשווקים השונים.

בנוסף, כללה ההחלטה הקמתה של ועדה הבינמשרדית לבחינת משמעות והיתכנות של שינוי שיטת ההסדרה בתחום שידורי הטלוויזיה המסחריים, בראשות מר מרדכי מרדכי מנכ"ל משרד התקשורת (להלן – ועדת מרדכי). הועדה כללה את מנכ"ל הרשות השנייה, יו"ר מועצת הכבלים והלויין, וכן נציגים של משרד המשפטים ומשרד האוצר.

בהתאם להמלצות ועדת מרדכי, מוצע במסגרת החלטה זו לדחות את יישום המהלך האמור לשנת 2012, וזאת כחלק מרפורמה רחבה בשידורי הטלוויזיה עליה המליצה דעת הרוב של הועדה כפי שיפורט להלן, ושמשתקפת במסגרת החלטה זו.

שידורי הטלוויזיה המסחרית (סעיף 2 להחלטה)

שיטת ההסדרה הקיימת בתחום שידורי הטלוויזיה המסחריים בישראל קובעת שתי מגבלות משמעותיות על פעילות הערוצים המסחריים: ראשית, מספר הגורמים המשדרים ומספר הערוצים נקבע על ידי הגורם המסדיר. כיום, משדרים שלושה גורמים משדרים בשני ערוצים. שנית, משך הזמן לפעילות כל אחד מהערוצים קצוב בזמן, וזאת בהתאם לתנאי המכרז. כך למשל, הזיכיון שניתן לבעלי הזיכיון לשידורים בערוץ 2 פוקע בשנת 2015, והזיכיון שניתן לשידורי ערוץ 10 צפוי לפקוע בשנת 2010, תוך מתן אפשרויות להאריכו עד לשנת 2014. בהתאם לשיטה הסדרה זו, מתבצעים מכרזים אחת לתקופה, במסגרתם נבחרים הזכיינים אשר יפעילו את הערוצים למשך תקופת הזיכיון.

שינוי ההסדרה של שידורי הטלוויזיה המסחרית הוא צעד נדרש עם המעבר לשידורי טלוויזיה בטכנולוגיה דיגיטאלית. השידור בטכנולוגיה דיגיטאלית צורך פחות תדרים בהשוואה לשידור האנלוגי ולכן צפוי שבמהלך שנת 2011, עם הפסקת השידור האנלוגי, יתפנו תדרים שיאפשרו הגדלה של מספר הערוצים המסחריים בישראל, כך שמגבלת התדרים תפסיק להיות מגבלה אפקטיבית לגבי מספר הערוצים בשידורים המסחריים.

ביטול מגבלת המשאב ים מייתרת את הצורך ביצירת מגבלות על מספר השחקנים ועל משך הזמן לפעילותם. לגבי מספר הגורמים המשדרים – האינטרס הציבורי הוא פלורליזם וריבוי של היצע התכנים, ולכן אין כל יתרון בהגבלת מספר הגורמים המשדרים. לגבי משך זמן ההיתר – יצירת מגבלה על משך הזמן של יכולת השי דור פוגעת באופק העסקי של הגורמים המשדרים, ופוגעת ביכולתם להמשיך ולפעול בסביבה עסקית הנתונה לשינויים תכופים. אשר על כן, מתן אפשרות לשידור שאינו מוגבל בזמן מגדילה את היכולת של הגורמים השונים להמשיך ולשדר גם בתקופות של קשיים כלכליים.

בהתאם לכל האמור, ובהתאם לדעת הרוב של ועדת מרדכי, מוצע לבצע שינוי בשיטת ההסדרה של הטלוויזיה המסחרית בישראל. ביסוד השינוי, מוצע לשנות את שיטת מתן ההיתרים לשידור, כך שמספר ההיתרים הניתן לא יהיה מוגבל והם יינתנו לכל גורם שיעמוד בתנאי הסף אשר ייקבעו על ידי הרשות השנייה. בנוסף, מוצע שלא להגביל את משך הזמן שכל גורם משדר יוכל להפעיל את ערוץ הטלוויזיה, וזאת במידה ועמד בתנאים הקבועים בכללי ההסדרה השונים.

המעבר לשיטת הסדרה באמצעות רישיונות יאפשר רגולציה המתאימה עצמה לתנאי השוק, ואינה כפופה לתנאים שנקבעו במכרז אשר נערך שנים רבות קודם לכן. בשיטה זו תתאפשר פעולה של הרשות השנייה בצורה טובה יותר מהמצב הקיים היום, תוך שהיא קובעת כללים לגבי השקעה בתכנים, סוגי משדרים, הנגשת השידורים וכיו"ב.

באמצעות מעבר לשיטת הרישיונות ניתן יהיו לעודד כניסה של גורמי שידור חדשים, וזאת באמצעות מתן תמריצים והקלות שונות לגורמים החדשים, אשר ישפרו באופן משמעותי את יכולתם של גורמים חדשים לפעול בתחום ולהתחרות מול גורמי השידור הקיימים. כלים כאמור אינם ניתנים ליישום בשיטה הקיימת של מתן זיכיונות במכרז. כתוצאה מכך, בין השאר, נוצר יתרון תחרותי מובנה לבעלי הזיכיון הקיים בהגשת הצעות למכרז החדש ועשוי להשפיע על מיעוט הגופים המציעים הצעה למכרז בשל אותו יתרון. כך למשל, גורמי השידור שזכו במכרז החדש שהתקיים לפני מספר שנים לשידורים בערוץ 2 היו שניים מתוך שלושת בעלי הזיכיון הקודמים.

על מנת להימנע ממצב שבו המעבר בין שיטות ההסדרה יוצר הטבות או יתרונות לגורמים המשדרים כיום, מוצע לקבוע הוראות מעבר, ביניהן: הוראה לפיה המותג והאפיק המשמשים היום את בעלי הזיכיון (ערוצים 2 ו-10) יינתנו רק לאחר קיום של הליך מכרזי. הליך זה מבטיח כי גם בעת המעבר בין שיטות ההסדרה לא יינתן יתרון כלשהו לבעלי הזיכיון כיום על פני גורמים חדשים המבקשים להיכנס לתחום, והם יתחרו כמו גופים אחרים בזכות השימוש באפיקים ובמותגים הקיימים.

עוד מוצע להקנות מספר כלים אשר ישפרו את יכולת האכיפה וההרתעה של הגוף המסדיר את פעילותם של הגופים המשדרים. יישום הוראות אלו יקנה כלים משמעותיים יותר, שצפויים לחזק את יכולת האכיפה ולכן את עמידת בעלי הרישיון בהוראות חוק הרשות השנייה, בכללי המועצה ובתנאי הרישיון. כך למשל, מוצע לקבוע כי הרישיון יינתן לתקופה מוגבלת, ושהארכתו תיעשה רק במידה ובעל הרישיון עמד בכל תנאי הרישיון. כן מוצע לקבוע נקודות בדיקה שונות, בהן תיבחן עמידת בעל הרישיון במחויבויותיו, ובצידן סנקציות הכוללות גם נטילת הרישיון במקרים מסוימים. האמור אינו גורע מסמכויות הגוף המסדיר כפי שקיימות כיום לבחון בכל עת את עמידת בעל הרישיון במחויבויותיו ולנקוט בסנקציות הקיימות כיום בהוראות החוק.

עמלות הפרסום בשידורי הטלוויזיה ובמדיות אחרות (סעיף 3 להחלטה)

תהליך רכישת זמן פרסום בטלוויזיה ובמדיות אחרות נעשה כיום באמצעות חברות רכש מדיה המשמשות כמתווכים בין רוכשי המדיה לבין מוכרי המדיה. בשנים האחרונות נוצר מצב שבו חברות רכש המדיה צברו כוח שוק משמעותי בתחום, דבר המקנה להן יתרונות תחרותיים וכלכליים בתהליך רכש המדיה.

הנושא האמור נבחן בשנת 2007 על ידי הרשות השנייה, במסגרת בדיקת תופעת "עמלות היתר" בראי האינטרס הציבורי עליו מופקדת הרשות השנייה. במסגרת זו הומלץ לרשות השנייה לפעול במספר דרכים על מנת להפחית את תופעת עמלות היתר. בשנת 2008 נבחן הנושא שוב על ידי הרשות להגבלים עיסקיים, במסגרת בקשה לקבלת פטור מהסדר כובל בין החברות אי. פי. ג'י ראובני פרידן, שלמור אבנון עמיחי פרסומאים ויונייטד מדיה. הבקשה האמורה נדחתה ובנימוקים לדחייה, הוצגו באופן מפורט הבעיות במערכת היחס ים שבין חברות רכש המדיה לחברות המדיה וההשפעות שיש לכך על תעריפי עמלות הפרסום, בפרט עמלות היתר.

בשל המשמעות הרבה שקיימת לעמלות הפרסום באשר להיקפי הכספים המועברים לתחום הטלוויזיה בכלל ולהפקות השונות בפרט, נדרש לבחון האם יש מקום להתערבות בנושא. בשל העובדה שתחום רכש המדיה נעשה לגבי כלל תחומי המדיה השונים ולא באופן נפרד לשוק הטלוויזיה, יש מקום לבחון את התנהגות כלל התחומים באופן כולל. יצוין כי ועדת מרדכי המליצה כי משרדי הממשלה השונים יבחנו את הצורך ואת אופן ההסדרה הנדרש בעניין עמלות הפרסום, בכל המדיות השונות.

לנוכח כל האמור לעיל, מוצע להקים ועדה בינמשרדית אשר תבחן ותמליץ על מדיניות לטיפול בנושא עמלות הפרסום. כן מוצע כי הועדה תגיש את המלצותיה לועדת שרים לענייני חברה וכלכלה עד ליום 1 בנובמבר 2009.

שידורי הטלוויזיה הציבורית (סעיף 4 להחלטה)

רשות השידור פועלת בהתאם לחוק רשות השידור, התשכ"ה-1965 (להלן – חוק רשות השידור). רשות השידור ממומנת בעיקרה מכספי אגרות המשולמות על ידי הציבור, והיא מפיקה ומשדרת שידורי טלוויזיה ורדיו. בסעיף 3 לחוק רשות השידור מוגדרים תפקידיה של הרשות, והם, כוללים, בין היתר, שידור תוכניות חינוך, בידור ואינפורמציה בשטחי המדיניות, החברה, הכלכלה והמשק, התרבות, המדע והאמנות וכן קידום היצירה העברית והישראלית.

על מנת לקיים את תפקידיה של הרשות, נקבעו בסעיף 44ג לחוק כללים לשידור הפקות מקומיות קנויות במסגרת שידורי הטלוויזיה של הרשות, וביניהם היקף זמן השידור של הפקות מקומיות קנויות וסכומי הוצאה מינימאליים לשידורים אלו. כך נקבע בחוק, כי לפחות ממחצית מזמן השידורים יוקצה להפקות מקומיות קנויות; לפחות 180 שעות מתוך ההפקות המקומיות הקנויות יהיו בתחום הסוגה העילית; ההוצאה השנתית למימון רכישה של הפקות מקומיות קנויות לא תפחת מ-36% מכלל ההכנסות בכל שנה ועוד. להיקף התקציב המועבר לרכש הפקות מקומיות קנויות חשיבות גדולה במיוחד שכן הוא תורם להזרמת כספים והשקעה ביצירה ישראלית מקורית בתחומי היצירה השונים.

התקציב השנתי של רשות השידור עומד בשנים האחרונות על סכום של למעלה מ-700 מיליון ש"ח. רובו של התקציב ממומן על ידי אגרת הטלוויזיה (כ-400 מיליון ש"ח בשנה), אגרה המשולמת כחלק מרישיון הרכב (כ-230 מיליון ש"ח בשנה) ומכירת פרסומות וחסויות בשידורי הרדיו והטלוויזיה (כ-110 מיליון ש"ח בשנה). בהתאם להיקף הכנסות הרשות בגין שידורי הטלוויזיה, היקף ההשקעה בהפקות מקומיות קנויות בהתאם לחוק, אמור היה לעמוד על כ-150 מיליון ש"ח בשנה. לעומת זאת, היקף ההשקעה בפועל ברשות השידור עבור הפקות מקומיות קנויות עמד בשנים האחרונות על כ-10-20 מיליון ש"ח בשנה בלבד.

על מנת להבטיח כי יופנו סכומים להפקות מקומיות קנויות בהתאם לנדרש בחוק, מוצע לקבוע כי כספים כאמור יופנו לחשבון בנק נפרד, אשר ינוהל באופן משותף על ידי רשות השידור ומפקח חיצוני מיוחד. המפקח המיוחד יהיה בעל זכות חתימה בחשבון, ויפקח על הזרמת כספים לתוך החשבון ועל הוצאת כספים מתוכו. מודגש כי סמכותו של המפקח בתחומי התוכן תהיה מוגבלת, וכי במקרים של חילוקי דעות בין המפקח המיוחד להנהלת רשות השידור בדבר תכני ההוצאה, יכריע בנושא הועד המנהל של רשות השידור. במקרה בו רשות השידור לא תעביר סכומים כנדרש בחוק לחשבון הנפרד, יהיה רשאי המפקח המיוחד להורות על העברת כספים מתוך "הסכום הנוסף" כהגדרתו בפקודת התעבורה, על מנת להשלים את הסכומים החסרים בחשבון הנוסף.

בנוסף לאמור, מוצע לקבוע כי השר הממונה על ביצוע חוק רשות השידור יהיה רשאי להפחית את סכומי ההוצאה בהם מחויבת רשות השידור למימון הפקות מקומיות קנויות. היקף ההפחתה האפשרי המוצע נועד לאפשר לרשות השידור ליישם את הרפורמה המתוכננת ברשות בשנים הקרובות, תוך הגדלה של סכומי ההוצאה המופנים לרכש הפקות מקומיות באופן מדורג.

גוף ההסדרה לשידורים המסחריים (סעיפים 5-7 להחלטה)

תחום השידורים המסחריים בישראל כולל בתוכו את שידורי בעלי הזיכיון לשידורי טלוויזיה ושידורי הרדיו האזורי המפוקחים על ידי הרשות השנייה, ושידורי בעלי הרישיון לפי חוק התקשורת המפוקחים על ידי מועצת הכבלים והלוויין. תחום זה הוא בעל חשיבות גבוהה בתחומי היצירה והתרבות, והוא גם בעל משמעות כלכלית ומשקית רחבה.

ההפרדה הקיימת כיום בין השידורים המסחריים השונים היא מלאכותית בעיקרה ונובעת מההיסטוריה של התפתחות תחום השידורים בישראל. השינויים שחלו לאורך השנים וכן השינויים המוצעים במסגרת החלטה זו מחזקים את הצורך בקיומו של גוף רגולאטורי אחוד אשר יקבע מדיניות בתחום השידורים בראייה המתייחסת לכלל שוק השידורים ולא רק לחלקים מתוכו. כך, ישנה חשיבות לקיומה של ראייה כוללת במדיניות בתחומים של חובת הפקות מקור, חובת הפקות בז'אנרים שונים, חובת רכש של הפקות וביזור שוק ההפקות והשידורים, סיווג משדרים, הנגשת שידורים לבעלי מוגבלויות, אתיקה בשידורים, פרסום סמוי, מגבלות לגבי פרסומות וכיוצ"ב.

מתוך הבנת התהליכים שהוצגו לעיל, בעשרות מדינות בעולם, וביניהן: ארצות הברית, אנגליה, גרמניה, אירלנד, הולנד, שווייץ, צרפת, בלגיה, פולין, טורקיה, סלובניה, סלובקיה, לטביה ועוד, פעילותם של גורמי הרגולציה האחראים על ענף התקשורת נעשית במסגרת מודל של גוף רגולטורי עצמאי ואחיד, המתכנן ומבצע את מדיניות ההסדרה על בסיס שיקולים מקצועיים לטווח ארוך, תוך טיפול במכלול ההיבטים הכלכליים, הטכנולוגיים והתוכניים של עולם התקשורת, בכלל זה – תחום השידורים.

שורה ארוכה של ועדות ציבוריות ופנים ממשלתיות אשר בחנו לאורך השנים את פעילות הרגולציה בתחום התקשורת בישראל, המליצו על איחוד גופי רגולציה בתחום התקשורת והשידורים בישראל. כחלק מתהליך הבחינה הממושך בנושא, מספר החלטות ממשלה אשר התקבלו בנושא קבעו כי תבוצע האחדה של גופי הרגולציה השונים. החלטת הממשלה האחרונה בנושא, מס' 4340 מיום 30 באוקטובר 2005, קבעה כי תוקם רשות מאוחדת לשידורים מסחריים אשר יועברו אליה הסמכויות של הרשות השנייה ומועצת הכבלים והלוויין. גם ועדת מרדכי המליצה על איחוד גופי הרגולציה בתחום השידורים המסחריים.

בהמשך לכל האמור, מוצע לפעול להקמת רשות לשידורים מסחריים אשר תאחד את פעילותה של הרשות השנייה לטלויזיה ורדיו ומועצת הכבלים והלוויין. הרשות תהיה עצמאית בהחלטותיה אך תפעל בהתאם למדיניות הממשלה בנושאים מאקרו-כלכליים. הרשות תפעל כרשות פנים ממשלתית בהיבטים של כוח אדם ותקציב. מועצת הרשות תמונה על ידי הממשלה ותכלול נציגים של המשרדים הרלוונטיים השונים וכן נציגי ציבור.

שידורי הטלוויזיה הספרתית של הרשות השנייה (סעיף 8 להחלטה)

בהתאם לתיקון מס' 29 בחוק הרשות השנייה, מוקם בימים אלו מערך להפצת שידורי טלוויזיה בשיטה הספרתית המיועד לשדר את שידורי בעלי הזיכיון ואת שי דורי הערוצים המופצים לכלל הציבור. בהתאם לאמור בסעיפים קטנים 51א(ז) ו 51א(ח) לחוק, הקמת המערך תסתיים לכל המאוחר ביום 9 במאי 2009.

בשל עיכובים שונים שחלו בהליך הקמת מערך ההפצה, מוצע לתקן את חוק הרשות השנייה כך שיתאפשר לסיים את הקמת המערך עד ליום 1 באוגוסט 2009.

אומדן להשפעת המהלך על המשק

מתן אפשרות למכירת פרסומת בטלוויזיה הרב ערוצית תאפשר הפניית מקורות בתחום זה בסכום המוערך בכ-150 מיליון ש"ח בשנה.
שינוי מבנה התעריפים בתחום הטלויזיה הרב ערוצית, יאפשר לצרכנים חופש בחירה ברכישת ערוצים בסכום כולל של כ-2.1 מיליארד ש"ח בשנה.
במעבר לרשיונות בתחום הטלוויזיה המסחרית, ישנו פוטנציאל גידול בתחום ההפקות המקומיות בהיקפים של מאות מיליוני ש"ח בשנה.
היקף המחויבות של רשות השידור בהתאם לחוק לעניין הפקות מקומיות קנויות עומדת על כ-150 מש"ח בשנה, כאשר התיקון האמור יוצר מנגנון המחייב הוצאה זו והפניית הסכומים האמורים לשוק היצירה המקומית בישראל.

הצעת חוק ההסדרים 2009-2010

שידורי הטלוויזיה בישראל נצרכים על ידי רובם המכריע של משקי הבית; בלמעלה מ-90% ממשקי הבית בישראל קיים מקלט טלוויזיה. ניתן לחלק את תחום השידורים לשלושה סוגים: שידורים ציבוריים הממומנים בעיקרם מאגרות רשות השידור ומכספי מסים (שידורי הטלוויזיה החינוכית, שידורי ערוץ הכנסת ושידורי רשות השידור) (להלן – ערוצי שידורים ציבוריים), שידורי טלוויזיה מסחריים הממומנים מפרסומות (ערוצים 2 ו- 10 ) (להלן – שידורים מסחריים) ושידורי טלוויזיה רב-ערוצית בכבלים ובלוויין, הממומנים מדמי מנוי (למעט שידורי הערוצים הייעודים הממומנים מפרסומת) (להלן – שידורים רב-ערוצים).

היקף ההכנסות של שוק שידורי הטלוויזיה והרדיו בישראל הוא כ-6 מיליארד ש"ח בשנה, מהם כ-3.5 מיליארד ש"ח בטלוויזיה הרב-ערוצית, כ-1.5 מיליארד ש"ח בטלוויזיה המסחרית, וקרוב למיליארד ש"ח בשידורים הציבוריים (טלוויזיה ורדיו).

השידורים המסחריים מוסדרים בחוק הרשות השניה לטלוויזיה ורדיו, התש"ן-1990 (להלן – חוק הרשות השניה). בהתאם לחוק האמור מוסמכת מועצת הרשות השניה (להלן – המועצה) להעניק זיכיונות לשידורי טלוויזיה. בנוסף, מוסמכת המועצה ליתן זיכיונות לשידורי רדיו אזורי בשיטה האנלוגית, ורישיונות לשידורי רדיו בשיטה הספרתית (דיגיטלית). עד כה, לא הוקמה תשתית שידורים בטכנולוגיה זו ומשכך טרם התבקשו רישיונות להפעלתה.

פעילותם של הגופים המשדרים שידורי טלוויזיה רב-ערוצית מוסדרת בחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982 (להלן – חוק התקשורת). שר התקשורת הוסמך להעניק רישיונות לשידורי לוויין, והמועצה לשידורי כבלים ולשידורי לוויין הוסמכה להעניק רישיונות כלליים לשידורי כבלים, רישיונות מיוחדים לשידורי כבלים, רישיונות מיוחדים למשדרי ערוץ ייעודי ורישיונות לשידורים לפי דרישה.

מוצע לבצע מהלך משולב בתחום השידורים המסחריים והשידורים הרב-ערוציים כפי שיפורט בהרחבה להלן, הכולל שלושה נדבכים:

(1) מעבר משיטה של זיכיונות לשידורי טלוויזיה מסחריים לשיטה של רישיונות לשידורי טלוויזיה מסחריים (להלן – שינוי שיטת ההסדרה);

(2) קביעת מבנה תעריפים שישלם מנוי של בעל רישיון כללי לשידורי כבלים או של בעל רישיון לשידורי לוויין, כדלהלן:

(א) המנוי ישלם בעד חיבורו למערכת השידורים הרב-ערוציים (להלן – דמי גישה), ולא יידרש לשלם סכומים נוספים מעבר לכך בעד קליטתם של ערוצי השידור הציבוריים וערוצי השידורים המסחריים, וכן ערוצים נוספים, אם ביקשו להפיץ את שידוריהם לכלל המנויים של בעל הרשיון הכללי לשידורי כבלים או בעל הרישיון לשידורי לווין;
(ב) בשונה מהמצב הנהוג כיום, יוכל המנוי לרכוש ערוצים בודדים שבהם הוא מעוניין בלבד, מעבר לערוצים המפורטים בפסקה (א) לעיל, ובלא התניית רכישת ערוץ אחד ברכישת ערוץ אחר.

(3) מתן אפשרות לבעלי רישיון לשידורי כבלים ולוויין לכלול בשידוריהם שידורי פרסומת.

התיקונים המוצעים לחוק הרשות השניה וכמה חוקים נוספים באשר לשינוי שיטת ההסדרה מרוכזים בסימן א'.

כמו כן, מאחר שלפי המוצע וכפי שיפורט להלן, לכל המאוחר ביום ח' בחשוון התשע"ו (31 באוקטובר 2015) יושלם שינוי שיטת ההסדרה, כך שמושאי ההסדרה העיקריים בחוק הרשות השניה יהיו בעלי הרישיונות לשידורי טלוויזיה ולא ייוותרו עוד בעלי זיכיון לשידורי טלוויזיה, מוצע במסגרת סימן ג' לבצע במועד האמור את כל ההתאמות לשם כך בחוק הרשות השניה, בחוק התקשורת ובכמה חוקים נוספים.

סימן ב' כולל את התיקונים הנדרשים בחוק התקשורת לעניין שני הנדבכים הנוספים וכן כמה תיקונים נדרשים בחוק התקשורת בשל שינוי שיטת ההסדרה.

סימן א' – כללי

מכוח החלטת ממשלה מס' 3982, מיום ד' באלול התשס"ט (24 באוגוסט 2008) הוקמה ועדה בין-משרדית, לבחינת המשמעות וההיתכנות של שינוי שיטת ההסדרה בתחום שידורי הטלוויזיה המסחריים, בראשות מר מרדכי מרדכי, מנכ"ל משרד התקשורת (כתוארו דאז) (להלן – ועדת מרדכי). התיקונים המוצעים להלן, מבוססים על דעת הרוב של הוועדה האמורה.

ההמלצה המרכזית של דעת הרוב בוועדת מרדכי היא מעבר משיטת הסדרה שלפיה מוענקים בהליכי מכרז מספר מוגבל של זיכיונות לשידורים מסחריים, לשיטת הסדרה שלפיה יוענקו רישיונות לשידורים מסחריים לכל דורש, שיעמוד בתנאי סף המנויים להלן, וכל זאת בלא הליך מכרזי. מועד המעבר בין השיטות מוצע להיות ביום י"ט בטבת התשע"ג (1 בינואר 2012) (להלן – מועד המעבר). עוד ניתנו המלצות באשר לאופן המעבר של בעלי הזיכיונות לשידורי טלוויזיה הפועלים כיום, אם יבחרו בכך, לשידורים בהתאם לרישיונות לשידורי טלוויזיה, וזאת ככל שעמדו במחויבויותיהם כבעלי זיכיון, והכל על פי הוראות חוק הרשות השניה, הכללים מכוחו ותנאי הזיכיון.

שינוי שיטת ההסדרה נועד להסיר שתי מגבלות משמעותיות המוטלות על פעילות הערוצים המסחריים: מגבלה ראשונה – בהתאם לקבוע בחוק הרשות השניה, השידורים המסחריים משודרים כיום באמצעות שלושה בעלי זיכיונות לשידורי טלוויזיה במסגרת שני ערוצים בלבד. קיים אינטרס ציבורי בריבוי של היצע תכנים, ולכן מוצע להסיר את המגבלה האמורה. מגבלה שניה – התקופה שבה כל גורם כאמור מורשה לשדר בהתאם להוראות חוק הרשות השניה. כך למשל, הזיכיון לשידורי טלוויזיה שניתן בערוץ 2 מוגבל ל-10 שנים (המסתיימות בשנת 2015) וזיכיון לשידורי טלוויזיה שניתן בערוץ 10 מוגבל ל-8 שנים (המסתיימות בשנת 2010); קיימת אופציה, בתנאים המנויים בחוק הרשות השניה, להארכת התקופה עד לארבע שנים נוספות, שנתיים בכל פעם. במסגרת שינוי שיטת ההסדרה, מוצע כי תקופת תוקפו של רישיון לשידורי טלוויזיה תהיה 15 שנה, וכי למועצה תינתן סמכות להאריך את תוקפו של הרישיון ב-15 שנה בכל פעם, וזאת אם בעל הרישיון קיים בתקופת הרישיון את הוראות חוק הרשות השניה, כללי המועצה וכללי רישיונו. בנוסף, כדי לאפשר אכיפה יעילה יותר של הוראות החוק, הכללים והרישיון, מוצע לקבוע הליכי בדיקה, אחת לחמש שנים, במהלך תקופת תוקפו של הרישיון, וכי אם מצאה המועצה כי בעל רישיון לשידורי טלוויזיה לא קיים את הוראות החוק, הכללים או תנאי הרישיון, שעניינם תוכן השידורים ולא תיקן את ההפרה בתוך מועד שקבעה המועצה, אשר לא יעלה על שנה, יבוטל רישיונו לאלתר.

שינוי שיטת ההסדרה כאמור, הוא צעד המתאפשר עם המעבר לשידורי טלוויזיה בטכנולוגיה ספרתית (דיגיטלית), אשר מאפשרת ניצול תדרים משופר לעומת הטכנולוגיה האנלוגית. הפסקת השידור האנלוגי אשר צפויה להתבצע במהלך שנת 2011, בהתאם לאמור בסעיף 51 לחוק הרשות השניה, תביא לפינוי תדרים כך שמגבלת התדרים תחדל מלהיות מגבלה אפקטיבית לגבי מספר הערוצים המשדרים שידורים מסחריים ותתאפשר הגדלה של מספר הערוצים המסחריים בישראל. ביטול מגבלת המשאבים כאמור, מסייעת בהסרת המגבלות על מספר הגורמים המשדרים בתחום שידורי הטלוויזיה המסחריים.

בצד האמור, בהמשך להנחת המוצא של ועדת מרדכי בנוגע לחשיבותם של ערוצי השידור המסחריים ואימוץ העיקרון של שמירה על איכות התכנים המשודרים בשידורי בעלי הרישיון (להלן – איכות המסך), מוצע כי הכללים והחובות שיחולו על בעל רישיון יהיו אלה הקיימים כיום בחוק הרשות השניה וכן בכללים שהותקנו מכוחו ובכלל זה: מחויבויות בעניין הוצאה שנתית למימון הפקה ורכישה של תכניות המשודרות בערוץ באותה שנה, הוצאה שנתית לתפעול השוטף של חברת החדשות, אפשרות רכישת שידורי חדשות, הוצאה שנתית לשם הפקת תכניות סוגה עילית והיקף שידורן, שעות השידור של תכניות סוגה עילית, שידור תכניות בשפה הערבית ובשפה רוסית, וכן חובות ביצוע הפקות מקומיות והפקות מקומיות קנויות.

סעיפים 49 עד 54

מאחר שלכל המאוחר ביום ח' בחשוון התשע"ו (31 באוקטובר 2015) יושלם שינוי שיטת ההסדרה, כך שמושאי ההסדרה העיקרים בחוק הרשות השניה יהיו בעלי הרישיונות לשידורי טלוויזיה ולא ייוותרו עוד בעלי זיכיון לשידורי טלוויזיה, מוצע במסגרת סימן זה לבצע במועד האמור (שהוא מועד התחילה של התיקונים המוצעים בסימן) את כל ההתאמות לשם כך בחוק הרשות השניה, בחוק התקשורת ובחוקים הנוספים שפורטו לעיל בסימן א'.

כמו כן במסגרת הסימן האמור מוצע לבטל סעיפים אשר במועד האמור לא יהיו בתוקף. כך למשל, מוצע לבטל את סימנים א'1 ו-א'2 בפרק ג' לחוק הרשות השניה, שעניינם הארכת תקופת הזיכיונות הראשונים בערוץ 2 והארכת תקופת הזיכיון הראשונה בערוץ השלישי (סעיף 49(11) המוצע); וכן את סעיף 51 לחוק הרשות השניה, שבו נקבעו הוראות בדבר הקמה ומימון של תחנות שידור בשיטה האנלוגית. (מאחר שהפסקת השידור האנלוגי צפויה להתבצע במהלך שנת 2011).

נוסחן של ההוראות שמוצע לבטלן או להחליפן במסגרת סימן ג' המוצע, מובא בנספח לדברי ההסבר.

סימן ב' – כללי

כ-70% ממשקי הבית בישראל רוכשים את כללי שידורי הטלויזיה הרב-ערוצית המשודרים בידי בעלי רישיון לשידורים, שהם בעל הרישיון הכללי לשידורי כבלים ובעל רישיון לשידורי לוויין (להלן – בעלי רישיון לשידורים). הוצאות משק הבית הממוצע על שירותי טלוויזיה רב-ערוצית גדלו בשנים האחרונות והן עומדות בממוצע על כ-1,700 שקלים חדשים בשנה לכלל משקי הבית. מגמה זו נובעת, בין השאר, מעליית מחירי השידורים שבעלי רישיון לשידורים גובים ממנוייהם. בהתאם לפרסומים של מדד הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לשירותי תקשורת, במהלך השנים 2000 עד 2007 התאפיין שוק התקשורת במרבית התחומים בירידות מחירים, ואולם בתחום הטלוויזיה הרב-ערוצית עלו המחירים שמשלמים המנויים בעד השידורים.

יצוין כי בהשוואה בין-לאומית התשלומים בעד שידורי טלוויזיה רב-ערוצית בישראל הם מהגבוהים בעולם. התשלום החודשי הנדרש בעד צפייה בחבילת בסיס בישראל עומד על כ-200 שקלים חדשים, ואילו במרבית מדינות המערב התשלום החודשי הנדרש בשל צפייה בחבילות בסיס, הכוללות עשרות ערוצים, נמוך בעשרות אחוזים בהשוואה למחיר המשולם כאמור בידי הצרכן הישראלי.

במטרה להפחית את גובה התשלומים המזעריים הנדרשים ממי שמבקש לרכוש שירותי טלוויזיה רב-ערוצית, להגדיל את חופש הבחירה של הצרכן בשידורים שהוא מבקש לרכוש, ולהפחית את עלויות הפרסום בטלוויזיה, מוצע לבצע מהלך משולב בתחום הטלוויזיה הרב-ערוצית, כפי שפורט בחלק הכללי של דברי ההסבר לפרק זה, הכולל בהקשר זה שני נדבכים מרכזיים:

(1) קביעת מבנה תעריפים שישלם מנוי של בעל רישיון כללי לשידורי כבלים או של בעל רישיון לשידורי לווין, כדלהלן:

(א) המנוי ישלם בעד חיבורו למערכת השידורים הרב-ערוציים (להלן – דמי גישה), ולא יידרש לשלם סכומים נוספים מעבר לכך בעד קליטתם של ערוצי השידור הציבוריים וערוצי השידורים המסחריים, וכן ערוצים נוספים, אם ביקשו להפיץ את שידוריהם לכלל המנויים של בעל הרישיון הכללי לשידורי כבלים או בעל הרישיון לשידורי לוויין;
(ב) בשונה מהמצב הנוהג כיום, יוכל המנוי לרכוש ערוצים בודדים שבהם הוא מעוניין בלבד, מעבר לערוצים המפורטים בפסקה (א) לעיל, ובלא התניית רכישת ערוץ אחד ברכישת ערוץ אחר;

(2) מתן אפשרות לבעלי רישיון לשידורי כבלים ולוויין לכלול בשידוריהם שידורי פרסומת.

אוחזר מתוך "https://ecowiki.org.il/index.php?title=חוק_ההסדרים/רפורמה_בתחום_שידורי_הטלוויזיה&oldid=123766"