שינויים

אחת הבעיות שיש בשיטה הקיימת היא [[התיישנות מתוכננת]] והתיישנות נתפסת ([[תרבות הצריכה]]). היות והיצרנים מרוויחים בעקבות מכירה של כמה שיותר מוצרים, יש להם אינטרס מובנה למכור כמה שיותר מוצרים, וכשמוצרים אלה יתיישנו, יתקלקלו או יתפסו כמיושנים, הצרכנים קונים מוצר חדש או חלקי חילוף.  

אחת הבעיות שיש בשיטה הקיימת היא [[התיישנות מתוכננת]] והתיישנות נתפסת ([[תרבות הצריכה]]). היות והיצרנים מרוויחים בעקבות מכירה של כמה שיותר מוצרים, יש להם אינטרס מובנה למכור כמה שיותר מוצרים, וכשמוצרים אלה יתיישנו, יתקלקלו או יתפסו כמיושנים, הצרכנים קונים מוצר חדש או חלקי חילוף.  

בשיטת מעריסה לעריסה, פסולת=מזון ולכן המוצר מתוכנן ומעוצב מראש בהתאמה למעגלי החומרים והתכנית העסקית הרלוונטית. מוצר שמסיים את חייו אינו הולך למזבלה אלא חוזר אל היצרן או אל נציג שלו. היבט זה נקרא '''[[אחריות יצרן מורחבת]]'''. היצרן מכיר את המוצר שלו ויודע בדיוק אילו חומרים יש בו ומהי הדרך הטובה ביותר להחזירם לטכנוספירה. פרוש הדבר שהוא בעל הידע הטוב ביותר בשאלה מה לעשות עם כל רכיב ורכיב של המוצר. בעולם שיש בו מאות אלפי כימיקלים שונים במאות מיליוני מוצרים יש לדבר זה חשיבות מכרעת.  

בשיטת מעריסה לעריסה, פסולת=מזון ולכן המוצר מתוכנן ומעוצב מראש בהתאמה למעגלי החומרים והתכנית העסקית הרלוונטית. מוצר שמסיים את חייו אינו הולך למזבלה אלא חוזר אל היצרן או אל נציג שלו. היבט זה נקרא '''[[אחריות יצרן מורחבת]]'''. היצרן מכיר את המוצר שלו ויודע בדיוק אילו חומרים יש בו ומהי הדרך הטובה ביותר להחזירם לטכנוספירה. פירוש הדבר שהוא בעל הידע הטוב ביותר בשאלה מה לעשות עם כל רכיב ורכיב של המוצר. בעולם שיש בו מאות אלפי כימיקלים שונים במאות מיליוני מוצרים יש לדבר זה חשיבות מכרעת.  

היבט זה מייצר תמריץ נוסף עבור היצרן. אם המוצר חוזר אליו בגמר השימוש, יש לו אינטרס לתכנן מוצר כך שיהיה קל ופשוט להפריד אותו לזרמי הטכנוספרה ולזרם הביוספרי. בנוסף יש לו גם אינטרס להחליף כמה שפחות חלקים מהמוצר (במקום את המוצר כולו) ושכל חלק יחזיק מעמד זמן בהתאמה לצרכים האמיתיים של המוצר והמשתמש - כדי למנוע עלויות של תיקונים.

היבט זה מייצר תמריץ נוסף עבור היצרן. אם המוצר חוזר אליו בגמר השימוש, יש לו אינטרס לתכנן מוצר כך שיהיה קל ופשוט להפריד אותו לזרמי הטכנוספרה ולזרם הביוספרי. בנוסף יש לו גם אינטרס להחליף כמה שפחות חלקים מהמוצר (במקום את המוצר כולו) ושכל חלק יחזיק מעמד זמן בהתאמה לצרכים האמיתיים של המוצר והמשתמש - כדי למנוע עלויות של תיקונים.